|
פרשה טז: זאת תהיה תורת המצורע
א [הצרעת - עונש על חטאים]
ר' מאיר ורבנן, ר' מאיר אומר: שש ושבע הרי י"ג.
ורבנן אמרי: שבע מקיימין ושבע, דכתיב: זו שביעית שקשה כנגד כולם.
ואיזה?
זה משלח מדנים בין אחים.
ואלו הן: (שם)
עינים רמות,
לשון שקר,
וידים שופכות דם נקי,
לב חורש מחשבות און,
רגלים ממהרות לרוץ לרעה,
יפיח כזבים,
עד שקר,
ומשלח מדנים בין אחים.
ואמר רבי יוחנן: וכולן לקו בצרעת.
עינים רמות, מבנות ציון, דכתיב (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומסקרות עינים דכתיב (שם): ושפח ה' קדקוד בנות ציון, דהוויין שייפין ברומחין ומהלכין בגסות הרוח.
ותלכנה נטויות גרון, שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה גרונה, בשביל להראות את תכשיטיה.
מסקרות עינים
רבי מני דקיסרי אמר: שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא.
וריש לקיש אמר: בקולריא אדומה.
הלוך וטפוף תלכנה, כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרות, אחת מכאן ואחת מכאן, כדי שתראה ארוכה. וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה מביאה שתי קצרות והיתה נותנת ברגליה קונדיריקון עבה, כדי שתראה ארוכה.
וברגליהם תעכסנה
רבי אבא בר כהנא אמר: שהיתה צורות דרקון במנעליה.
ורבנן אמרי: היתה מביאה שפופרת של ביצה והיתה ממלאה אותה אפרסמון ונותנת אותה תחת עקיבה במנעליה, וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה רופסת עליה והיתה אותו הריח מפעפע בהן כארס של עכנה, והיה הקדוש ברוך הוא אומר לישעיה:
מה אלו עושות כאן?
יקומו ויגלו מכאן והיה ישעיה אומר להם: עשו תשובה, עד שלא יבוא עליכם שונאים.
אמר: אם יבואו שונאים עלינו, מה יהיו יכולים לעשות?
שנאמר (ישעיה ה): האומרים ימהר יחישה מעשהו, למען נראה.
דוכוס אחד רואני ונוטל אותי,
אפרכוס רואה אותי ונוטל אותי,
איסטרטליטוס רואה אותי ומושיב אותי בקרון.
הוי (שם): ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה ונדע דמן הוא דקיימא דילן או דיליה!
כיון שגדלו עונות באו השונאים, היו מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות.
דוכוס ראה אותן ונטלן,
אפרכוס ראה אותן ונטלן,
אסטרטליטוס ראה אותן ונטלן ומושיב אותן בקרון.
אמר הקב"ה: לא קיימא דילי וקיימא דילהון?!
מה עשה?
(ישעיה ג) ושפח ה' קדקד בנות ציון.
ר' אלעזר ור' יוסי ברבי חנינא ר' אלעזר אומר: הלקן בצרעת, כדכתיב (ויקרא יד): ולשאת ולספחת.
ר' יוסי בר חנינא אמר: העלה על ראשם משפחות משפחות של כנים.
רבי חייא בר אבא אמר: עשאן שפחות מכודנות.
מהו מכודנות?
אַמְהָן משעבדן.
ר' חייא וחילפא בר אידי, בשם רבי יוסי אמר:
מהו ושפח?
שמר משפחותיהם, כדי שלא יתערב זרע קדש בעמי הארצות.
אמר הקדוש ברוך הוא: יודע אני שאין אוה"ע בדילין מן הצרעת.
מה עשה?
ה' פָּתְהֵן יְעָרֶה, רמז הקדוש ב"ה למעיניהם והיא מוציאה דם וממלא הקרון דם, והיה אותו שלטון נועצה ברומח, ונותנה לפני הקרון והיה קרון עוברות עליהן ומרמסן, הוא שירמיה אומר (איכה ד): סורו טמא קראו למו.
ר' מאיר אומר: לשון יוני הוא סירון סירון.
לשון שקר, ממרים דכתיב (במדבר יב): ותדבר מרים ואהרן במשה.
ומנין שלקתה בצרעת?
שנאמר (שם ): והענן סר מעל האהל והנה מרים מצורעת כשלג.
וידים שופכות דם נקי, מיואב, שנאמר (מ"א ב): והשיב ה' את דמו על ראשו.
ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר (ש"ב ג): יחולו על ראש יואב זב ומצורע.
לב חורש מחשבות און, מעוזיה, שביקש לבוז כהונה גדולה.
ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר (מ"ב טו): וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו.
ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, מגיחזי, שנאמר (שם ה): ויאמר גחזי נער אלישע.
ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר (שם ה): וצרעת נעמן תדבק בך.
ומשלח מדנים בין אחים, מפרעה, ששלח מדנים בין אברהם לשרה.
ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר: (בראשית יב): וינגע ה' את פרעה
אמר רבי שמעון בן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בדרך מטבריא לצפורי. מצאני זקן אחד ואמר לי: כ"ד מיני שחין הן ואין לך קשה לתשמיש המטה חוץ מבעל ראתן בלבד.
אמר רבי פדת: ובו לקה פרעה.
לפיכך היה משה מזהיר את ישראל: זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע.
תניא, אמר ר' יוסי: שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: כ"ד מיני שחין הן וכולן אמרו חכמים, תשמיש המטה קשה להן ובעל ראתן קשה מכלן.
ממאי הוי?
תנינא הקיז דם ושמש מטתו הוין ליה בנים נכפין וכו'.
אמר ר' יוחנן: הזהרו מזבובי בעלי ראתן.
רבי זירא לא הוה יתיב בגויה.
ר' אלעזר לא עייל באהליה.
ר' אמי ור' אסי לא הוו אכלין ביעא דיליה.
ועל זה נאמר: זאת תהיה וגו':
ב [מי האיש החפץ חיים]
זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב (תהלים לד): מי האיש החפץ חיים.
מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר: מאן בעי למזבן סם חיים! אודקין עליה.
ר' ינאי הוה יתיב ופשט בתורקליניה, שמעיה דמכריז:
מאן בעי סם חיים?
א"ל: תא סק להכא זבון לי.
א"ל: לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה, הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק, מי האיש החפץ חיים.
מה כתיב בתריה?
נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב.
אמר רבי ינאי: אף שלמה מכריז ואומר (משלי כא): שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו?!
אמר רבי ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים.
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זאת תהיה תורת המצורע, תורת המוציא שם רע:
ג [הרחקה מן המצורע]
זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב (איוב כ): אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע.
שיאו, לרומא.
לעב, לעננא.
כגללו לנצח יאבד, מה גללים הללו מזוהמין אף הוא מזוהם.
רואיו יאמרו איו, חמון ליה ולא מכירין ביה, שכן כתיב בריעי איוב (שם ב): וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו.
רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אומר: אסור לילך במזרחו של מצורע ארבע אמות.
ור' שמעון אמר: אפילו מאה אמה.
ולא פליגי, מאן דאמר ד' אמות בשעה שאין הרוח יוצא.
ומאן דאמר ק' אמה בשעה שהרוח יוצא.
רבי מאיר, לא אכיל ביעי מן מבואה דמצורע.
ר' אמי ור' אסי, לא הוו עיילי למבואות של מצורע.
ריש לקיש, כד הוה חמי חד מנהון במדינתא, מרגם להון באבניא.
אמר לו: פוק לאתרך לא תזהום ברייתא.
דתני ר' חייא (ויקרא יג) בדד ישב לבדו.
ישב ר' אלעזר ברבי שמעון, כד חמי חד מנהון, הוה מיטמר מיניה, על שום דכתיב: זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע:
ד [אין הקב"ה חפץ בקילוסו של אדם רשע]
זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב (תהלים נ): ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך.
בן עזאי, היה יושב ודורש: והאש מלהטת סביבותיו.
אמרו ליה: שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק?
אמר להן: לאו! אלא מחריז דברי תורה לנביאים, ונביאים לכתובים, ודברי תורה שמחין כיום נתינתן בסיני. עיקר נתינתן באש ניתנו, הדא הוא דכתיב (דברים ד): וההר בוער באש.
אמר רבי לוי: מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין הקב"ה חפץ בקילוסו של אדם רשע.
מן התורה, (ויקרא יג): ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא.
מן הנביאים, (מ"ב ח) ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת וגו', זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע.
ודלמא לאחורי תרעא הוה קאים?
רבנן אמרי: אפילו בסוף העולם הסיטה הקדוש ברוך הוא והביאה, כדי שלא יספר אותו רשע בשבחו של הקב"ה.
בכתובים מנין?
שנאמר (תהלים נ): ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי.
ר' אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר: רמ"ח איברים יש בו באדם, מהם רבוצין מהן זקופין, ולשון זה נתון בין שני לחיים ואמת המים עוברת תחתיו ומכופל כמה כפולות.
בא וראה כמה שריפות הוא שורף, אילו היה זקוף ועומד עאכ"ו! לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע:
ה [אל תתן את פיך לחטיא את בשרך]
זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב (קהלת ה): אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.
ר' יהושע בן לוי פתר קריא באלו שפוסקים צדקה ברבים ואין נותנין.
ר' חנינא בר פפא אמר: באלין שאומרים לשון הרע.
ור' בנימין בן לוי פתר קריא בחניפי תורה.
רבי מני פתר קריא בנדרים וכו', כדאיתא במדרש קהלת.
רבנן פתרין קריא במרים. אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, אל תתן רשות לאחד מאיבריך לחטיא כל איבריך.
אל תאמר לפני המלאך, זה משה, הדא הוא דכתיב (במדבר כ): וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים.
שגגה היא (שם יב) אשר נואלנו ואשר חטאנו, למה יקצוף האלהים על קולך על אותו הקול שנאמר (שם): ויחר אף ה' בם וילך.
וחבל את מעשה ידך
אמר ר' יוחנן: בפיה חטאה וכל האברים לקו?!
הדא הוא דכתיב (שם): והענן סר מעל האהל.
אר' יהושע בן לוי: מלה בסלע ומשתוקא בשתים.
דתנן, שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה:
ו [ המדבר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה]
זאת תורת נגע צרעת,
זאת תהיה תורת המצורע,
זאת תורת אשר בו נגע צרעת,
זאת התורה לכל נגע הצרעת,
זאת תורת הצרעת.
זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע, ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמשה חומשי תורה. לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע:
ז [ולקח למטהר ציפור]
אמר רבי יהודה בר סימון: אלין צפריא קולנין.
אמר הקדוש ברוך הוא: יבא הקול ויכפר על הקול.
ר' שמעון בן לוי אמר: צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו.
והלא דברים ק"ו, ומה אם צפרים שאוכלות מפתו ושותין מימיו מכפרין עליו, כהן שנהנה מישראל בכ"ד מתנות כהונה על אחת כמה וכמה!
במתלא אמרי: דאכל בהדי קורא ילקה בהדי קילא:
ח [חייב אדם לשמור שלא יבוא לידי חולי]
מאי טעמא?
דאמר ר' אחא (דברים ז): והסיר ה' ממך כל חולי, ממך הוא שלא יבואו חוליים עליך.
רבי אבין אמר: זה יצר הרע שתחלתו מתוק וסופו מר.
רבי תנחומא, בשם ר' אלעזר ורבי מנחמא, בשם רב אמר: והסיר ה' ממך כל חולי, זו עין.
על דעתיה דר' אלעזר תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים.
רב ורבי חנינא, רב כדעתיה דאמר: תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים.
ור' חנינא כדעתיה דרבי חנינא ורבי נתן, אמרי תרווייהו: תשעים ותשעה בצנה ואחד בידי שמים.
רב, על דהוה שרי בבבל דהוה עינא בישא שכיחא.
רבי חנינא, על דהוה שרי בצפורי והוה תמן צנתא.
אנטונינוס אמר לרבינו הקדוש: צלי עלי!
אמר לו: תשתזיב מן צנתא.
אמר ליה: יתיר חדא כסו וצנתא אזלת.
אמר ליה: תשתזיב מן שרבא.
אמר ליה: הא כדו צלי עלי, דכתיב (תהלים יט): ואין נסתר מחמתו.
רבי ישמעאל ברבי נחמן, בשם רבי נתן אמר: תשעים ותשעה בשרב ואחד בידי שמים.
רבנן אמרין: תשעים ותשעה בפשיעה ואחד בידי שמים:
ט [תשובתו של המצורע וטהרתו]
למה שוחט אחת ומניח אחת?
לומר לך כשם שאי אפשר לשחוטה לחזור, כך אי אפשר לנגעים לחזור.
באותה שעה קורא הקב"ה לגיונות שלו ואומר: לא על חנם הכיתי אותו, אלא (ישעיה נז) בעון בצעו קצפתי ואכהו.
רבי אבא בר כהנא אמר: חזר תוביה לתוביה, כמה דאת אמר: (משלי כו): ככלב שב על קאו.
רבי יהושע בן לוי אמר: הדר שטיא לאורח שטותיה כמה דאת אמר: (שם) כסיל שונה באולתו.
(ישעיה נז) דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם ניחומים לו ולאבליו, אלו איבריו המתאבלים עליו.
(שם) בורא ניב שפתים
ר' יהושע בן לוי אמר: אם הניבו שפתיו של אדם בתפלה יהא מובטח שנשמעת תפלתו.
מאי טעמא?
בורא ניב שפתים שלום שלום וגו'.
רבי יהושע בר נחמני אומר: אם כוון לבו בתפלה הוא מובטח שנשמעת תפלתו, שנאמר (תהלים י): תכין לבם תקשיב אזנך, כד שלימין מיניה זכיה לרחוק.
ר' הונא ור' יודן בשם ר' אחא זה מצורע שהיה רחוק ונתקרב.
אמר ה' ורפאתיו, ואסיניה ליה לגרמיה, שנאמר (ירמיה יז): רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה וגו'.
|
