|
פרשה יז: נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם
א [נגעי בתים]
הדא הוא דכתיב (תהלים עג): אך טוב לישראל אלהים לברי לבב.
יכול לכל?
תלמוד לומר: לברי לבב, אלו שלבן ברי במצות.
(שם פד) אשרי אדם עוז לו בך.
יכול לכל?
תלמוד לומר: מסלות בלבבם, אלו דשבילין דאורייתא, כבישין בלבהון.
(שם קכה) הטיבה ה' לטובים.
יכול לכל?
תלמוד לומר: ולישרים בלבותם.
(נחום א) טוב ה' למעוז ביום צרה.
יכול לכל?
תלמוד לומר: ויודע חוסי בו.
(איכה ג) טוב ה' לקוויו.
יכול לכל?
תלמוד לומר: לנפש תדרשנו.
(תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו.
יכול לכל?
תלמוד לומר: לכל אשר יקראוהו באמת.
(שם עג) ואני כמעט נטיו רגלי
רב ולוי, חד אמר: אסף בן קרח היה.
וחד אמר: אסף אחר היה.
מאן דאמר: אסף בן קרח היה, כבר הייתי שורה עם אבא בגיהנם.
וחד אמר: אסף אחר היה, כבר הייתי שורה עם הרשעים בגיהנם.
למה?
(שם) כי קנאתי בהוללים.
במערבא אומרים: הוללים, אלו שלבם מלא הוללות רעות.
ר' לוי קרי להון זהוניא אלו שמביאין אללי לעולם.
שלום רשעים אראה
כתיב: אין שלום לרשעים ואתה אומר שלום רשעים?!
אלא בשלומים של רשעים אראה.
(שם) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, לא הרהרתים בחלאים ולא צביתים בעונות, אלא ובריא אולם, עשיתים בריאים כאולם.
כדתנן: פתחו של אולם ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה, וחמשה מלתריות של מילא היו על גביו.
ר' דוסתאי כר' ינאי, בשם ר' מאיר ורבנן, ר' דוסתאי אמר בשם ר' מאיר: האשה הזאת היא טווה מעה אחת עבה ומעה אחת דקה. אלו הציבום לעונות ואלו לאיספליטון.
רבנן אמרי: אין להם ציבום של עונות שימותו בהם, אלא אלו הבריאים ליום הדין, הדא הוא דכתיב (מ"א ז): ואולם הכסא אשר ישפוט שם אולם המשפט.
(תהלים עג) בעמל אנוש אינימו, לא לחרוש, ולא לזרוע, ולא לקצור.
ועם אדם לא ינוגעו
אמר רב המנונא: אפילו באותם שכתוב בהם (יחזקאל לד): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, לא ינוגעו. לפיכך משה מזהיר לישראל, כי תבאו אל ארץ כנען:
ב [נגעי בתים - עונש על צרות עין]
אימתי?
ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש.
הא כיצד?
אדם אומר לחבירו: השאילני קב חטים.
ואמר לו: אין לי.
קב שעורים, אין לי.
קב תמרים, אין לי.
אשה אומרת לחברתה: השאילני נפה.
היא אומרת: אין לי.
השאילני כברה.
ואומרת: אין לי.
מה הקב"ה עושה?
מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות: לא היה אומר: אין לי כלום?!
ראו כמה חטים יש כאן, כמה שעורים, כמה תמרים יש כאן,
לווט ביתא באילן לווטיא.
רבי יצחק ברבי אליעזר מייתי לה מן הדין קרא, שקערורות, שקע ביתא באלין לווטיא, לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען:
ג [על עשרה דברים נגעים באים]
על ע"ז,
ועל גילוי עריות,
ועל שפיכות דמים,
ועל חילול השם,
ועל ברכת השם,
ועל הגוזל את הרבים,
ועל גוזל את שאינו שלו,
ועל גסי הרוח,
ועל לשון הרע,
ועל עין רע.
על ע"ז, מישראל שהעידו עדות שקר בהקדוש ברוך הוא ואמרו לעגל (שמות לב): אלה אלהיך ישראל.
ומנין שלקו בצרעת?
שנאמר: (שם ) וירא משה את העם כי פרוע הוא שפרחה בהן צרעת.
ועל גילוי עריות, מבנות ציון שנאמר (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון.
ומנין שלקו בצרעת?
שנאמר (שם ): ושפח ה' קדקד בנות ציון.
ועל שפיכות דמים, מיואב שנאמר (שמואל ב ג): יחולו על ראש יואב.
ועל חילול השם, מגיחזי (מ"ב ה) ויאמר גחזי נער איש האלהים.
מהו מאומה?
מן מומא דאית ביה.
ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר (שם): וצרעת נעמן תדבק בך.
ועל ברכת השם, מגלית, שנאמר (שמואל א יז): ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו.
ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (שם): היום הזה יסגרך ה' בידי, ואין הסגרה האמור כאן, אלא לשון צרעת שנאמר: והסגירו הכהן.
ועל גוזל את הרבים, משבנא, שהיה נהנה מן ההקדשות.
ומנין שלקה בצרעת?
שנאמר (ישעיה כב): הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה, ואין ועוטך עטה, אלא צרעת שנאמר (ויקרא יג): ועל שפם יעטה.
ועל הגוזל את שאינו שלו, מעוזיהו, דכתיב (ד"ה ב כו): ויהי המלך עוזיהו מצורע עד יום מותו.
ועל גסות הרוח, דכתיב (שם): ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו.
ועל לשון הרע, ממרים, דכתיב (במדבר יב): ותדבר מרים ואהרן במשה.
ומנין שלקתה בצרעת?
שנאמר (שם): והענן סר מעל האהל.
ועל עין הרע, שנאמר (ויקרא יד): ובא אשר לו הבית, מי שייחד ביתו לו ואינו רוצה ליהנות לאחרים.
כי הא דאמר ר' אלעזר: שקערורות, שקיע ביתו באלין לווטייא, לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען:
ד [אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה]
ממי את למד?
מאיוב, שנאמר: (איוב א) הבקר היו חורשות, מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא מעין עולם הבא שנאמר (עמוס ט): ונגש חורש בקוצר.
(איוב א) ותפול שבא ותקחם
אמר ר' אבין בר כהנא: יצאו מכפר קריינוס והלכו את כל האבילין ובאו למגדל צבעייא ומתו שם.
(שם) ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך
אמר רבי יודן: כל מקום שנאמר רק מיעוט אף הוא מושבר ומולקה.
אמר רבי יודן: לבדי, ועל לבדי להגיד לך אף הוא, כיון ששמע מיד מת.
(שם א) עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים
ר' שמואל בר נחמן אמר: כיון ששמע איוב כך מיד התחיל מגייס חיילותיו למלחמה, הדא הוא דכתיב (שם לא): כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני.
אמר: אומה זו בזויה, שנאמר (ישעיה כג): הן ארץ כשדים זה העם לא היה לא היתה באה, אלא ליתן אימתה?!
כיון שנאמר: אש אלהים נפלה מן השמים.
אמר: מה אני יכול לעשות?
קל מן שמיא נפל מאן יכולה לעשות?!
(איוב לא) ואדום לא אצא פתח.
לקח לו חרס להתגרד בו אף במצרים כן, (תהלים עח) ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים, ואחר כך, ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם,
ואח"כ, ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם.
אף מחלון וכליון כן. בתחלה נגעה בהם מדת הדין בממונם ואחר כך (רות א): וימותו גם שניהם.
ואף נגעים הבאים על האדם.
תחילה הן באים בביתו.
חזר בו טעון חליצה.
ואם לא טעון נתיצה,
הרי הן באים על בגדיו.
חזר בו טעון כביסה,
ואם לא טעון שריפה.
הרי הם באים על גופו.
חזר בו יטהר.
ואם לא בדד ישב:
ה [ישראל חוטאין והארץ מתקללת]
כי תבאו אל ארץ כנען
ז' עממים הן ואתה אומר ארץ כנען?!
רבנן אמרי: רמזו מה חם סרסו וכנען לקה, אף כאן ישראל חוטאין והארץ היא מתקללת.
ר' אלעזר בן יעקב ורבנן, ר' אלעזר אומר: על ידי שהיה כנען אביהם של כולם, הדא הוא דכתיב (בראשית י): וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת.
ורבנן אמרי: ע"י שהיו כולם תגרין, כמה דאת אמר: (ישעיה כג): אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ.
אמר ר' יוסי בן דוסא: אליעזר הוא כנען ועל ידי ששימש אותו צדיק יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך, הדא הוא דכתיב (בראשית ט): ויאמר ארור כנען.
וכתיב (שם כד): ויאמר בא ברוך ה'.
רבי יעקב, בשם ר' יהודה, בשם רבי נתן דבית גוברין: עביד להו נטילת רשות.
ומה אליעזר יצא מכלל ארור לכלל ברוך על ידי ששימש אותו צדיק, אחינו ישראל שנוהגין כבוד עם גדוליהם עאכ"ו!
לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען:
ו [נגעי בתים - טובתן של ישראל]
תני ר' חייא: וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם?!
תני, רבי שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות.
אמר הקדוש ב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב שנאמר (דברים ו): ובתים מלאים כל טוב.
מה הקב"ה עושה?
מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומצא בו סימא.
וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ?
אמר רבי ישמעאל ב"ר נחמן: ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם:
הרוצה לפנות יפנה.
להשלים ישלים.
לעשות מלחמה יעשה.
גרגשי עמד (ופנה) מאליו, לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לו): עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, זו אפריקי.
גבעונים השלימו שנאמר (יהושע י): וכי השלימו יושבי גבעון.
ל"א מלכים עשו מלחמה ונפלו:
ז [בבית ארץ אחוזתכם]
והגיד לכהן, זה ירמיה, שנאמר (ירמיה א): מן הכהנים אשר בענתות.
כנגע נראה לי בבית, זו טינופת ע"ז.
ויש אומרים: זה צלמו של מנשה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח): והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה.
מהו בביאה
אמר רבי אחא: בייה! בייה! תותבה מפני למרי דביתיה.
אמר רבי ברכיה: כתיב (ישעיה כח): כי קצר המצע מהשתרע, אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה וריעה כאחת, אלא והמסכה צרה כהתכנס, עשיתם צרה גדולה לאותו שכתוב בו (תהלים לג): כונס כנד מי הים.
וצוה הכהן ופנו את הבית.
(מ"א יד) ויקח את אוצרות בית ה'.
ונתץ את הבית.
וביתא דנא סתריה.
והוציא אל מחוץ למחנה.
ועמא הגלי לבבל.
יכול לעולם?
תלמוד לומר: ולקחו אבנים אחרות, שנאמר (ישעיה כח): לכן כה אמר ה' אלהים הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש.
|
