|
פרשה יח: איש כי יהיה זב מבשרו
א [באור קהלת י"ב]
תנן, עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה:
דע מאין באת?
מטפה סרוחה.
ולאן אתה הולך?
לעפר רמה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?
לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו'.
ר' אבא בר כהנא אמר, בשם רב פפי ור' יהושע דסכנין, בשם ר' לוי: שלשתן דרש ר' עקיבא מתוך פסוק אחד, וזכור את בוראך, בְּאֵרְךָ זו ליחה סרוחה.
בּורְךָ, זו רמה ותולעה.
בּורְאֳךָ, זה ממ"ה הקדוש ברוך הוא שעתיד ליתן לפניו דין וחשבון.
בימי בחורותיך, ביומי טליותך, עד דחילך עלך.
עד אשר לא יבואו ימי הרעה, אלו ימי זקנה.
והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה.
עד אשר לא תחשך השמש והאור וגו'.
השמש, זה קלסתר פנים.
והאור, זה המצח.
והירח, זה החוטם.
והכוכבים, אלו ראשי לסתות.
ושבו העבים אחר הגשם
ר' לוי אמר: תרתי, חדא לחברייא וחדא לבוריא.
חדא לחבריא, בא לבכות זלגו עיניו דמעות.
חדא לבוריא, בא להטיל מים הגללין מקדמין אותו.
ביום שיזועו שומרי הבית וגו'
ביום שיזועו שומרי הבית, אלו ארכבותיו.
והתעותו אנשי החיל, אלו צלעותיו.
רבי חייא בר נחמן אמר: אלו זרועותיו.
ובטלו הטוחנות, זה הַמַּסָּס.
כי מעטו, אלו השינים.
וחשכו הרואות בארובות, אלו העינים.
ר' חייא בר נחמן אמר: אלו כנפי הריאה שמשם יוצא הקול.
וסגרו דלתים בשוק, אלו נקביו של אדם שהן כמו דלת הפותח והסוגר.
בשפל קול הטחנה, בשביל שאין המסס טוחן.
ויקום לקול הצפור, הדין סבא כד שמע קול צפרין מציצין. אמר בליביה: ליסטין אתאן למקפחא יתי.
וישחו כל בנות השיר, אלו שפתותיו.
ר' חייא בר נחמיה אמר: אלו הכליות שהן חושבות והלב גומר.
גם מגבוה יראו וגו'
גם מגבוה יראו, הדין סבא דצווחין ליה: זיל לאתר פלן.
והוא שאיל ואמר: אית תמן מסקין? אית תמן מחתין?
וחתחתים בדרך
ר' אבא בר כהנא ור' לוי, ר' אבא בר כהנא: חיתיתא של דרך נופל עליו.
וחרנא אמר: התחיל מתאווה תוואים.
אמר: עד אתר פלן אית לי מהלך, באתר פלן לית לי מהלך.
וינאץ השקד, אילין קרסולות.
ויסתכל החגב, זה לוז של שדרה.
אדרינוס שחיק עצמות, שאל את ר' יהושע בר חנניא, אמר לו:
מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא?
אמר לו: מלוז של שדרה.
אמר לו: מן הן את מודע לי?
אייתי יתיה קומוי,
נתנו במים ולא נמחה,
טחנו בריחים ולא נטחן,
נתנו באש ולא נשרף,
נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום.
ותפר האביונה, זו התאוה שהיא מטילה שלום בין איש לאשתו.
ר' שמעון בן חלפתא הוה סליק, שאיל בשלמיה דרבי, בכל ירח וירח.
כיון דסב יתיב ליה ולא יכול למיסק.
יום חד סליק, א"ל: מה עיסקך דלית את סליק לגבי, היך דהוית יליף?
אמר ליה: רחוקות נעשו קרובות, קרובות נעשו רחוקות, שתים נעשו שלש, ומטיל שלום בבית בטל.
[ופירושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עינייא דהוו חמיין מרחוק, כדו אפילו מקרוב לית אינון חמיין.
קרובות נעשו רחוקות, אילין אודניי' דהוו שמעין בחד זמן, בתרי זמני כדו אפילו במאה זימנין לית אינון שמעין.
שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי ומטיל שלום בבית בטל זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו]
כי הולך האדם אל בית עולמו, בית העולם לא נאמר, אלא בית עולמו ,מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו.
משל למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטיוטין, אף על פי שהכל נכנסין בפולין אחד כל אחד ואחד שרוי לפי כבודו.
כך אע"פ שהכל טועמין טעם מיתה, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו.
וסבבו בשוק הסופדים, אלו התולעים.
עד אשר לא ירתק חבל הכסף, זה חוט השדרה.
ותרוץ גולת הזהב, זו גולגולת.
רבי חייא בר נחמיא אמר: זו גרגרת שמכלה את הזהב ומריקה את הכסף.
ותשבר כד על המבוע, זו כרס.
ר' חייא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: לאחר ג' ימים כריסו של אדם נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו: הילך מה שגזלת וחמסת ונתת לי!
רבי חגי בשם ר' יצחק מייתי לה מן הדין קריא (מלאכי ב): וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.
רבי אבא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: כל תלתא יומין, נפשא טייסא על גופה סברה דהיא חזרה ליה, וכיון דהיא חמיא ליה דאישתני זיוהון דאפוי, היא אזלת לה, דכתיב (איוב יד): אך בשרו וגו'.
בר קפרא אמר: עד שלשה ימים תוקפו של אבל קיים.
למה?
שצורת הפנים ניכרת.
דתנן: אין מעידין אלא על פרצוף, פנים עם החוטם, ואין מעידין לאחר ג' ימים.
ונרוץ הגלגל אל הבור
תרין אמוראין:
חד אמר: כאילין גלגליא דצפורי.
וחורנא אמר: כאילין רגבייא דטבריא, כמה דתימא (שם כד): מתקו לו רגבי נחל.
וישב העפר על הארץ כשהיה וגו'
ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון:
אימתי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה?
כששב העפר אל הארץ כשהיה, ואם לאו (שמואל א כה): ואת נפש אויביך יקלענה וגו'.
ר' ישמעאל ב"ר נחמן מתני לה בשם ר' אבדימי דמן חיפא: לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה אמר לו: ראה שאני טהור וביתי טהור, וככר שנתתי לך טהור. אם אתה נותנת לי כדרך שאני נתתי לך מוטב, ואם לאו הריני זורקה לפניך.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה: ראה שאני טהור, ומעוני טהור, ומשרתי טהורים, ונשמה שנתתי לך טהורה, אם אתה מחזירה לי כדרך שאני נותנה לך מוטב, ואם לאו הריני טורפה לפניך.
כל אלו בימי זקנותו, אבל בימי בחרותו אם חטא לוקה בזיבות ובצרעת. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: איש כי יהיה זב מבשרו:
ב [איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא]
איש כי יהיה זב מבשרו, זה שאמר הכתוב (חבקוק א): איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא.
איום ונורא הוא, זה אדם הראשון.
ר' יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון מלא כל העולם כולו.
בראו ממזרח למערב, שנאמר (תהלים קלט): אחור וקדם צרתני.
מן הצפון לדרום, שנאמר (דברים ד): ולמקצה השמים ועד קצה השמים.
ומניין אף כחללו של עולם?
תלמוד לומר (תהלים קלט): ותשת עלי כפכה.
ממנו משפטו ושאתו יצא, זו חוה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג): ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי וגו'.
דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה עשו, הדא הוא דכתיב (שם כז): ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה.
אמר רבי יצחק: עובדיה גר אדומי היה והיה מתנבא על אדום, (עובדיה א): ולא יהיה שריד לבית עשו.
דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה סנחרב, דכתיב (ישעיה לו): מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי.
ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו, (מלכים ב יט) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב.
דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה חירם מלך צור, דכתיב (יחזקאל כח): בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך.
ממנו משפטו ושאתו יצא, זה נבוכדנצר.
אמר רבי סימון: מסורת אגדה היא חירם בעל אמו של נבוכדנצר היה עמד עליו והרגו, הדא הוא דכתיב (שם כח): ואוציא אש מתוכך היא אכלתך.
דבר אחר:
איום ונורא הוא, זה נבוכדנצר.
(ישעיה יד) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו'.
ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך.
אמרו: כל אותן שבע שנים שעברו על נבוכדנצר נטלו את אויל מרודך והמליכוהו תחתיו, וכיון שחזר נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שהיה נכנס בבית האסורים בימיו לא היה יוצא משם לעולם, שנאמר (שם): אסיריו לא פתח ביתה, וכיון שמת, חזרו על אויל מרודך להמליכו.
א"ל: איני שומע לכם! בראשונה שמעתי לכם נטלני וחבשני בבית האסורים ועכשיו הרי הוא הורגני! ולא האמין להם, עד שגררוהו והשליכוהו לפניו, הדא הוא דכתיב (שם): ואתה השלכת מקברך וגו'.
אמר רבי אבינא: ולא עוד, אלא כל שונא ושונא שהיה לו היה בא ודוקרו בחרב, לקיים מה שנאמר (שם): לבוש הרוגים מטועני חרב.
דבר אחר:
איום ונורא הוא, אלו ישראל, דכתיב (תהלים פב): אני אמרתי אלהים אתם.
ממנו משפטו ושאתו יצא, שלקו בזיבות ובצרעת, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן: איש כי יהיה זב מבשרו:
ג [ביום שנטעתי אתכם לי לעם, עשיתם פסולת]
איש כי יהיה זב מבשרו, זה שאמר הכתוב (ישעיה יז): ביום נטעך תשגשני ובבקר זרעך תפריחי.
ביום נטעך, ביום שנטעתי אתכם לי לעם עשיתם פסולת, כמה דאת אמר: (יחזקאל כב): סיגים כסף היו.
תשגשגי, שגישתון אורחא, הדא הוא דכתיב (משלי כו): כסף סיגים מצופה על חרש.
דבר אחר:
תשגשני, ששגישתון בי, הדא הוא דכתיב (תהלים עח): ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו.
ובבקר זרעך תפריחי
ר' חמא בר חנינא ור' ישמעאל ב"ר נחמן ר' חמא בר חנינא אמר:
משל לאחד, שהיתה לו ערוגת ירק מלאה השכים בבקר ומצאה שהוריקה.
ר' ישמעאל ב"ר נחמן אמר: לאחד שהיתה לו ערוגה מלאה פשתן השכים בבקר ומצאה גבעולין.
נד קציר, נדנדתם עליכם קצירין של מלכות, קצירין של יסורים, קצירו של מלאך המות. דאמר רבי יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך המות ואמר לו: אף על פי שעשיתי אותך קוזמוקטור על הבריות אין לך עסק באומה זו.
למה?
שהן בני, הדא הוא דכתיב (דברים יד): בנים אתם לה' אלהיכם.
ואומר (שם ה): ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, וכי יש חשך למעלה והכתיב (דניאל ב): ונהורא עמיה שרא?!
אלא זה מלאך המות שקרוי חשך, הדא הוא דכתיב (שמות לב): והלוחות מעשה אלהים המה וגו'. אל תקרי חָרוּת, אלא חֵרוּת.
ר' יהודה ורב נחמן ורבנן
ר' יהודה אמר: חירות ממלאך המות.
ר' נחמן אמר: חירות מן המלכיות.
ורבנן אמרי: חירות מן היסורין.
ביום נחלה, ביום שהנחלתי לכם את התורה.
(ישעיה יז) וכאב אנוש
ר' יוחנן ורבנן:
ר' יוחנן אמר: הבאתם עליכם מכה מגרת ומתשת.
ר' יוחנן אמר: הבאתם עליכם מכה גברתנית ומתשת.
ואי זו?
זו זיבות וצרעת, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן: איש איש כי יהיה זב מבשרו:
ד [מהיכן נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת?]
על אותה שעה הוא אומר (שיר ד): כולך יפה רעיתי ומום אין בך, וכיון שחטאו לא עברו ימים קלים, עד שנמצאו בהן זבין ומצורעים.
על אותה שעה הוא אומר (במדבר ה): וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו'.
מהיכן נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת?
רב הונא בשם ר' הושעיא אמר: ע"י שהיו מליזין אחר גדוליהן ואומרים: משפחה זו של פלוני, לאו של מצורעים היא?!
ללמדך שאין הנגעים באים, אלא על לשון הרע.
ר' תנחומא אומר: על ידי שהיו מליזין אחרי הארון ואומרים: ארון זה הורג את נושאיו ואין נגעים באים, אלא על לשון הרע. לכך נתחייבו ישראל בזיבות וצרע.
ורבנן אמרי: מן העגל, דכתיב (שמות לב): וירא משה את העם כי פרוע הוא, שפרחה בהן צרעת, כמה דאת אמר: (ויקרא יג): וראשו יהיה פרוע.
רבי יהודה בר רבי סימון אמר: ממתאוננים, שנאמר (במדבר יא): עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא.
מהו לזרא?
רבי הונא אמר: לזרנא ולבוטנא.
וריש לקיש אמר: לאסכרא.
רבי אבא אמר: לאזהרה.
ר' אביתר אמר: לקרדא.
רשב"י אמר: ובלבד שתהיו מרחקין ביותר, ממה שאתם מקרבין בו.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון: מכאן נעשו זרים לאהל מועד:
ה [בחטאו לוקה אדם בגופו ונרפא בשובו אל ה']
והקב"ה נותן אכסיריה, שנאמר (שם ה): צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה.
בשר ודם, חובש בבית האסורים,
והקב"ה חובש בבית האסורין, שנאמר: והסגיר הכהן את הנגע.
בשר ודם, גוזר טירודא,
והקב"ה, גוזר טירודא, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו.
בשר ודם, נותן קטפרס,
והקב"ה, נותן קטפרס, (דברים כה) ארבעים יכנו לא יוסיף.
בשר ודם, גובה קטירקי,
והקב"ה, גובה קטירקי, (שם כב) וענשו אותו מאה כסף.
בשר ודם, נותן דונטיבה,
והקב"ה, נותן דונטיבה, (שמות טז): הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
בשר ודם, נותן פרוקיפי,
והקב"ה, נותן פרוקיפי, (במדבר א): שאו את ראש וגו'.
בשר ודם, נותן אנונס,
והקב"ה, נותן אנונס, (שמות טז): עומר לגולגולת מספר נפשותיכם.
בשר ודם, מכה אדם ע"י עדים,
והקב"ה, מכה אותו על ידי עצמו, (דברים לב): מחצתי ואני ארפא.
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: בשר ודם, מכה באיזמל ומרפא ברטייה,
אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר (ירמיה ל): כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך.
|
