|
פרשה ג: נפש כי תקריב מנחה
א [טוב מלא כף נחת ממלא חופנים עמל]
ר' יצחק פתח: (קהלת ד): טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח.
טוב מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח. רעותיה דמיתקרי בר הילכן.
טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי בר מכילאן.
טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם, ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי בר אולפן.
טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהן, ממי שהולך ולוה ברבית, במתלא אמרין דיוזיף בריביתי' מאבד דיליה ודלא דיליה, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי פרגמטיוטא.
טוב מי שהולך ופועל ועושה צדקה משלו, ממי שהולך וגוזל וחומס ונותן צדקה משל אחרים, במתלא אמרין: גייפא בחזורין ומפלגא לבישא, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי בר מצוותא.
טוב מי שיש לו גינה ומזבלה ומעדרה ומתפרנס ממנה, ממי שהוא נוטל גנות של אחרים במחצה. במתלא אמרין: דאגר גינה אכל צפרין, דאגר גינין צפרין אכלין ליה, אלא ורעות רוח, רעותיה דאתקרי מרי אסיאן.
אמר רבי ברכיה: טובה דריסה אחת שדרס הקב"ה במצרים, כמה דתימא (שמות יב): ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, ממלא חפנים פיח כבשן של משה ואהרן.
למה?
שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה.
אמר ר' חייא בר אבא: טוב מלא כף נחת, זה יום השבת.
ממלא חפנים עמל, אלו ששת ימי המעשה, אלא ורעות רוח רעותיה, למעבד עיבידתיה בהון.
תדע לך שכן שאין ישראל נגאלין, אלא בזכות שבת, שנאמר: (ישעיה ל): בשובה ונחת תושעון.
אמר רבי יעקב בר קורשוי: טוב מלא כף נחת, זה העולם הבא.
ממלא חפנים עמל, זה העוה"ז, אלא ורעות רוח רעותא דרשיעא למעבד עבידתהון בעלמא הדין, מיסת מתפרע מנהון לעלמא דאתי, כדתנן: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז.
ר' יצחק פתר קריא בשבט ראובן ובשבט גד.
בשעה שנכנסו לארץ וראו כמה זרע יש בה, כמה נטע יש בה, אמרו: טוב מלא כף נחת בארץ הזאת, ממלא חפנים בעבר הירדן.
חזרו ואמרו לאו אנן בחרינן לן?!
הה"ד (במדבר לב): יותן את הארץ הזאת לעבדיך?!
הוי, ורעות רוח רעותיהן הוות.
דבר אחר:
טוב מלא כף נחת, זה קומץ מנחת נדבה של עני.
ממלא חפנים עמל ורעות רוח, זה קטרת סמים דקה של צבור שזו טעונה כפרה וזו אינה טעונה כפרה:
ב [כי לא בזה ולא שקץ ענות עני]
(תהלים כב): יראי ה' הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו.
יראי ה'
אר' יהושע בן לוי: אלו יראי שמים.
רבי ישמעאל בר נחמן אמר: אלו גרי צדק.
רבי חזקיה ורבי אבהו, בשם ר"א אמרי: אם באין הן גרי צדק לעולם הבא אנטונינוס בא בראש כולן.
ומה ת"ל כל זרע יעקב כבדוהו?
אלו אחד עשר שבטים.
א"כ למה נאמר כל זרע ישראל?
אמר רבי בנימין בר לוי: זה שבט בנימין שבא באחרונה.
כתיב (שם): כי לא בזה ולא שקץ ענות עני.
בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסו אצל הדיין א' עני ואחד עשיר.
אצל מי הדיין הופך את פניו, לא אצל העשיר?!
ברם הכא (שם): ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע.
ר' חגי גזר תעניתא נחית מטרא.
אמר: לאו משום דאנא כדי, אלא משום דכתיב: כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, וכשם שלא בזה את תפלתו, כך לא בזה את קרבנו, שנאמר: נפש כי תקריב וגו':
ג [הקב"ה מקבל שבים]
אמר רבי ביבי בר אביא:
כיצד אדם צריך להתוודות ערב יום הכפורים?
צריך לומר: מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע, הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי, הה"ד: יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו'.
ר' יצחק ור' יוסי בר חנינא ר' יצחק אמר: כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה.
ר' יוסי בר חנינא אמר: כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה.
(שם): וישב אל ה' וירחמהו.
רבנן ור' שמעון בן יוחאי, רבנן אמרי: כל הכפרות הראה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום, חוץ מעשירית האיפה.
ורשב"י אומר: אף עשירית האיפה הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו.
נאמר כאן אלה, ונאמר להלן אלה.
מה אלה האמור כאן עשירית האיפה, אף אלה האמור להלן עשירית האיפה.
(שם): ואל אלהינו כי ירבה לסלוח
ר' יהודה בר סימון בשם ר' זעירא: אף הקדוש ברוך הוא וויתר לנו סליחה אחת משלו.
ואיזו?
זו עשירית האיפה:
ד [אין להביא קרבן מן הגזל]
מה כתיב למעלה מן הענין?
(ויקרא א): והסיר את מראתו בנצתה.
אמר רבי תנחומא בר חנילאי: העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד ואוכל מן הגזלות ומן החמסין.
אמר הקב"ה: הואיל והזפק הזה מלא גזילות וחמסין, אל יקרב לגבי המזבח, לכך נאמר: והסיר את מראתו, אבל בהמה גדילה על אבוס בעלה ואינה אוכלת מכל צד, לא מן הגזלות, ולא מן החמסין, לפיכך היא מקריבה כולה, לכך נאמר (ויקרא א): והקריב הכהן (והקטיר): את הכל המזבחה, לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת.
בא וראה, כמה צער וכמה יגיעה, עד שיצא מאכלה ממנה?
מפומא לוושטא,
מוושטא לאיסטומכא,
מאיסטומכא להמסיסא,
מהמסיסא לבית כסיא,
מבית כסיא לכרסא,
מכרסא לבי מעיה,
מבי מעיה לכרוכת קטינא,
ומכרוכת קטינא לכרוכת עוביא,
ומכרוכית עוביא לסניא דיבי,
ומסניא דיבי לפטטרכה, ומפטטרכא לברא.
בא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה:
ה [עני המקריב קורבן כאילו הקריב את נפשו]
אמר רבי יוחנן: ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו, ואת אמרת והקטיר הכהן את הכל המזבחה?!
וכל כך למה?
אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני.
אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות. שלח ואמר לכהן גדול:
אל יקריב אדם היום חוץ ממני!
בא עני אחד ובידו שתי תורים.
אמר לכהן: הקרב את אלו.
אמר לו: המלך ציווני ואמר לי: אל יקריב אדם חוץ ממני היום!
א"ל: אדוני כהן גדול! ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי! נטלן והקריבן.
נראה לו לאגריפס בחלום: קרבן של עני קדמך!
שלח ואמר לכהן גדול: לא כך צויתיך: אל יקריב אדם חוץ ממני היום?!
א"ל אדוני המלך: בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לי: הקרב אלי את אלו.
אמרתי לו: המלך צוני ואמר לי: אל יקריב אדם חוץ ממני היום!
אמר ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי, לא היה לי להקריבן?!
א"ל: יפה עשית כל מה שעשית!
מעשה בשור אחד שהיו מושכין לקרבן ולא נמשך. בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימא והושיט לו ואכלה וגעש השור והוציא מחט ונמשך לקרבן.
נראה לבעל השור בחלומו קרבנו של עני קדמך.
מעשה באשה אחת שהביאה קומץ של סולת והיה כהן מבזה עליה.
ואמר: ראו מה הן מקריבות?
מה בזה לאכול?
מה בזה להקריב?
נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה כאלו נפשה הקריבה.
והרי דברים ק"ו, ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו: נפש, מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה! וכמה כאלו נפש הקריב:
ו [אהרן ובניו זכו לברית כהונת עולם]
תני ר' חייא: ואפילו רבות.
אמר רבי יוחנן (משלי יד): ברוב עם הדרת מלך.
וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה
מסלתה ולא כל סולתה, משמנה ולא כל שמנה.
הרי שהביא מנחתו מגולה מאספמיא וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר.
אמר: אוי לי כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה!
והכל מפייסין אותו ואומרים לו: ומה אם זה שלא נצטער, אלא שני פסיעות בין האולם למזבח זכה לאכול, אתה שנצטערת כל הצער הזה עאכ"ו!
ולא עוד, אלא והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו
רבי חנינא בר אבא אזל לחד אתר אשכחא הדין פסוקא ראש סדרא, והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו מה פתח עלה (תהלים יז): ממתים ידך ה' ממתים מחלד.
ממתים ידך ה', מה גבורים הם אלו שנטלו חלקן מתחת ידך ה'!
ואיזה?
זה שבטו של לוי.
ממתים מחלד, אלו שלא נטלו חלק בארץ.
חלקם בחיים, אלו קדשי מקדש.
וצפונך תמלא בטנם, אלו קדשי הגבול.
ישבעו בנים, כל זכר בבני אהרן יאכלנה.
והניחו יתרם לעולליהם, והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו אהרן.
זכה לבנים בין כשרים בין פסולים, שנאמר (מלאכי ב): בריתי היתה אתו החיים והשלום, שהיה רודף שלום בישראל.
(שם): ואתנם לו מורא ויראני, שקיבל עליו דברי תורה באימה וביראה וברתת ובזיע.
מה ת"ל מפני שמי נחת?
אמרו: בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו ואמר: אוי לי, שמא מעלתי בשמן המשחה!
השיבה רוח הקודש ואומר לו (תהלים קלג): הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש וגו'.
כטל חרמון שיורד וגו'.
מה הטל אין בו מעילה,
אף השמן אין בו מעילה.
כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן.
וכי שני זקנים היו לאהרן ואת אמרת הזקן, זקן?!
אלא כיון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרן, היה שמח כאלו על זקנו ירד.
(מלאכי ב): תורת אמת היתה בפיהו, שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור.
בשלום ובמישור הלך אתי, שלא הרהר אחר דרכי המקום כדרך שלא הרהר אבינו אברהם.
ורבים השיב מעון, שהשיב פושעים לתלמוד תורה.
וכן הוא אומר (שיר א): מישרים אהבוך.
מה כתיב בו בסוף?
(מלאכי ב): כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו':
ז [אשרי אדם שיש בו דברי תורה]
מה בין מחבת למרחשת?
שזו תבלל בשמן וזו תעשה בשמן כל צרכה.
ואמרו חכמים במשנה:
מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין,
מחבת, צפה מעשיה קשין,
כדי שלא יאמר אדם: אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין,
ואביא מנחה על מחבת, ואהיה אהוב לפני המקום.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בני! מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה?
שאין שמן אלא תורה, ואין שמן אלא מעשים טובים.
וכן הוא אומר (שיר א): לריח שמניך טובים שמן וגו'.
שכרנו שבאנו ללמוד תורה, שפכת לנו תורה כשמן המורק מכלי לכלי ואין קולו נשמע, לכך נאמר: שמן תורק שמך.
על כן עלמות אהבוך וגו' ואפילו אומות העולם מכירין בחכמה ובבינה ובדיעה והשכל מגיעים לגופה של תורתך, היו אוהבים אותך אהבה גמורה, בין כשהוא טוב בין כשהוא רע להם, לכך נאמר: עלמות אהבוך.
קרא אדם ולא שנה, עדיין בחוץ עומד.
שנה ולא קרא, עדיין בחוץ עומד.
קרא ושנה ולא שימש עדיין ת"ח, דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה, שנאמר (ירמיה לא): כי אחרי שובי נחמתי.
אבל קרא אדם תורה, נביאים, וכתובים, ושנה משנה, מדרש, הלכות ואגדות, ושמש ת"ח, אפילו מת עליו, או נהרג עליו הרי הוא בשמחה לעולם, לכך נאמר: על כן עלמות אהבוך.
מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין.
כיצד יש בו באדם תורה יהיה נזהר שלא יבא לידי עון וחטא?
אמר לו הקב"ה: ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם.
אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה, עליו הכתוב אומר (משלי כ): מים עמוקים עצה בלב איש.
ואומר (תהלים קל): ממעמקים קראתיך ה'.
ואומר (שם קב): תפלה לעני כי יעטוף.
ברוך מי שאמר והיה העולם אמן אמן אמן.
|
