|
פרשה ד: נפש כי תחטא בשגגה
א [מקום המשפט שם הרשע]
זה שאמר הכתוב (קהלת ג): ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט וגו'.
רבי אליעזר ור' יהושע, ר"א אומר: מקום המשפט שמה הרשע, מקום שסנהדרי גדולה יושבת וחותכת דיניהם של ישראל, שמה הרשע?!
שמה (ירמיה לט): ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ששם חותכין את ההלכה.
במתלא אמר:
הן די תליא מרי זייניה, כולבא רעיא תלא קולתיה.
ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, במקום שכתוב בה (ישעיה א): צדק ילין בה עתה עבידין קטולים, שם הרגו את זכריה ואת אורי'.
ר' יהושע אומר: מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשה מדת הדין במעשה העגל, דכתיב (שמות לב): עברו ושובו משער לשער.
שמה הרשע, שם, ויגוף ה' את העם.
ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים וקראתים אלהות, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם.
שמה הרשע, שמה הרשיעו ועשו את העגל והשתחוו לו.
דבר אחר:
מקום המשפט שמה הרשע, מדבר בדור המבול.
מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשית בהם מידת הדין בדור המבול.
כדתנן: דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ואינן עומדין בדין.
שמה הרשע, שם (בראשית ז): וימח את כל היקום.
ורוה"ק צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים, דכתיב (איוב כא): בתיהם שלום מפחד.
שמה הרשע, (שם): ויאמרו לאל סור ממנו.
דבר אחר:
מקום המשפט שמה הרשע, מדבר בסדומיים מקום שנעשה מדת הדין בסדומיים.
כדתנן: אנשי סדום אין להם חלק לעוה"ב, אבל עומדים בדין.
שמה הרשע, שם (בראשי' יט): וה' המטיר על סדום.
ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים וכתבתי בארצם, (איוב כח): ארץ ממנה יצא לחם מקום ספיר אבניה ועפרו' זהב לו.
אמרו: כשהיו אחד מהן הולך אצל הגנן ואמר לו: תן לי באיסר ירק כשהוא ניתן משכשכו ומוצא בעפרו זהב, לקיים מה שנאמר (שם): ועפרות זהב לו.
שמה הרשע, שם אמרו נעמוד ונשכח תורת הרגל מבינותינו, ויד עני ואביון לא החזיקה.
רבי יהודה בר סימון פתר קריא בשטים, מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשה מידת הדין בשטים, דכתי' (במדבר כה): קח את כל ראשי העם.
שמה הרשע, שם ויהיו המתים במגפה.
ורוה"ק צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהפכתי קללת בלעם לברכה, דכתיב (דברים כג): ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה.
שמה הרשע, (במדבר כה): וישב ישראל בשטים.
רבי לוי ורבי יצחק אמרו: ב' דברים בימין ושני דברים ביד.
ב' דברים בימין:
תורה
וצדקה.
תורה מנין?
(דברים לג): מימינו אש דת למו.
צדקה מנין?
דכתיב (תהלים מח): צדק מלאה ימינך
ב' דברים ביד:
נפש
ומשפט.
נפש, שנאמר (איוב יב): אשר בידו נפש כל חי.
משפט, דכתיב (דברים לב): ותאחז במשפט ידי.
הנפש נתונה במקום משפט, ונפש יוצאה ממקום משפט וחוטאת.
אמר רבי יצחק: אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש: אני כתבתי עליך (שם יב): רק חזק לבלתי אכול הדם וגו', ואת יוצאת וחוטאת?! נפש כי תחטא בשגגה:
ב [כל מה שבראתי בראתי בזכותך ואת חוטאת?!]
נפש כי תחטא וגו', זה שאמר הכתוב (קהלת ו): כל עמל אדם לפיהו.
אמר רבי שמואל בר אמי: מה שסיגל אדם מצות ומעשים טובים אינו מספיק להבל היוצא מפיו.
(שם ): וגם הנפש לא תמלא
רבי ברכיה ור' קרציפא, בשם ר' יוחנן אמרין: כפיטורין היוצאין מן הושט.
ור' חנינא אמר: כציפורין היוצא מן הושט.
שמואל אמר: כסילן רטוב והפוך היוצא מן הושט.
אמר רבי שמואל בר יצחק: כל מה שסיגל אדם מצות ומעשים טובים לפיו ולא לפי בנו, ולא לפי בתו.
ורבנן אמרי: לפיהו ולא לריח רע, לפי שהנפש הזו יודעת כל שיגיעה לעצמה יגיעה, לפיכך אינה שביעה למצות ומעשים טובים.
אמר רבי לוי:
משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים אע"פ שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו.
למה?
לפי שהיא בת מלכים.
כך כל מה שיפעל אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו.
למה?
שהיא מלמעלה.
ג' כפויי טובה הן:
הארץ,
והאשה,
והנפש.
הארץ, שנאמר (משלי ל): ארץ לא שבעה מים.
האשה מנין?
(שם): אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.
הנפש מנין?
(קהלת ו): גם הנפש לא תמלא.
שלשה נוטלין בשופע ונותנין בשופע:
הארץ,
והים,
והמלכות.
אמר רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי: ששה פעמים כתיב כאן נפש כנגד ששת ימי בראשית. א"ל הקב"ה לנפש: כל מה שבראתי בששת ימי בראשית לא בראתי, אלא בזכותך ואת יוצאת וחוטאת?! נפש כי תחטא:
ג [השגגה נחשבת לנפש כחטא]
נפש כי תחטא
(משלי יט): גם בלא דעת נפש לא טוב.
אמר רבינא בר אבינא:
משל לָארַח שהיה רגיל לבא עם הנץ החמה, ושכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה בלא ידע, בלא טוב, ואלו ידע ושימש, עאכ"ו!
ולא עוד, אלא (שם): ואץ ברגלים חוטא.
ר' יצחק בר שמואל בר מרתא, בשם רב:
משל לאחד, שהיו לפניו שתי חנויות, אחת מוכרת בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבילה ושכח ולקח מזו שמוכרת בשר נבילה, בלא ידע, בלא טוב, אלו ידע ולקח עאכ"ו!
ולא עוד, אלא ואץ ברגלים חוטא.
ר' יוחנן פתר קרא לענין שבת, היו לפניו שני שבילין, אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות, ושכח והלך בזה שהיה מלא קוצים וצרורות בלא ידע, בלא טוב. עאכ"ו, אם ידע והלך, ואץ ברגלים חוטא.
דבר אחר:
גם בלא דעת נפש
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: בחטאות ובאשמות אסורות, בנדרים ובנדבות מותר.
ר' שמעון בן לקיש אמר: אף בנדרים ונדבות אסור.
דבר אחר:
גם בלא דעת, אלו שגגות.
ואץ ברגלים חוטא, אלו הזדונות.
תדע לך שהיא שגגה והוא עושה אותה חטאת, נפש כי תחטא בשגגה:
ד [הנפש שלטת בגוף]
הושט למזון,
והקנה לקול,
והכבד לחימה,
והריאה לשתיה,
המסס לטחון,
והטחול לשחוק,
והקיבה לשינה,
והמרה לקנאה,
והכליות מחשבות,
והלב גומר,
והנפש למעלה מכלם.
אמר הקדוש ברוך הוא: אני עשיתיך למעלה מכלן ואת יוצאת וגוזלת וחומסת וחוטאת?!
ה [נפש כי תחטא]
תני ר' ישמעאל:
משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות והושיב בו המלך שומרים, אחד חיגר ואחד סומא, ואמר להן: הזהרו על בכורות הנאות האלו.
לימים אמר חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס.
אמר לו סומא: הבא ונאכל.
אמר לו חיגר: וכי יכולני להלך?!
אמר סומא: וכי רואה אני?!
רכב חיגר ע"ג סומא ואכלו את הבכורות והלכו וישבו להם איש במקומו.
לימים נכנס המלך באותו פרדס.
אמר להן: היכן הם הבכורות הנאות?
אמר לו סומא: אדוני המלך! וכי רואה אני?!
אמר לו חיגר: אדוני המלך! וכי יכול אני להלוך?!
אותו המלך שהיה פיקח מה עשה להן?
הרכיב חיגר ע"ג סומא והתחילו מהלכין.
אמר להן: כך עשיתם ואכלתם את הבכורות.
כך לעתיד לבוא הקב"ה אומר לנפש:
מפני מה חטאת לפני?
אמר לפניו: רבון העולמים! אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא, משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני, מה חטאתי לפניך?!
אומר לגוף: מפני מה חטאת לפני?
אמר לפניו: רבון העולמים! אני לא חטאתי נשמה היא שחטאה, משעה שיצתה ממני כאבן שהושלך על גבי קרקע אני נשלך, שמא חטאתי לפניך?!
מה הקדוש ברוך הוא עושה להן, מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד, שנאמר (תהלים נ): יקרא אל השמים מעל וגו'.
יקרא אל השמים מעל, להביא את הנשמה.
ואל הארץ, להביא את הגוף לדין עמו.
תני ר' חייא:
משל לכהן, שהיה לו שתי נשים, אחת בת כהן ואחת בת ישראל ומסר להן עיסה של תרומה וטמאוה.
אמר להן: מי טמא את העיסה?
זו אומרת זו טמאתו, וזו אומרת זו טמאתו.
מה עשה הכהן?
הניח לבת ישראל והתחיל מדיין עם הכהנת.
אמרה לו: אדוני כהן, מפני מה אתה מניח את בת ישראל ומדיין עמי, והלא לשנינו מסרתה כאחת?!
אמר לה: זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה, אבל את בת כהנת ואת למודה מבית אביך! לפיכך אני מניח את בת ישראל ומדיין עמך!
כך לעתיד לבוא הנפש והגוף עומדין בדין.
מה הקב"ה עושה?
מניח הגוף ומדיין עם הנשמה והיא אומרת לפניו: רבון העולמים! שנינו כאחת חטאנו, מפני מה אתה מניח את הגוף ומדיין עמי?!
אמר לה: הגוף מן התחתונים הוא ממקום שהן חוטאין, אבל את מן העליונים ממקום שאין חוטאין לפני, לפיכך אני מניח את הגוף ומדיין עמך:
ו [כל ישראל ערבים זה לזה]
מה שה הזה לוקה על ראשו, או באחד מאבריו, וכל אבריו מרגישין.
כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכולן מרגישין.
(במדבר טז): האיש אחד יחטא
תני רשב"י:
משל לבני אדם, שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו.
אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה?!
אמר להם: מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח?!
אמרו לו: שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה.
כך אמר איוב (איוב יט): ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי.
אמרו לו חביריו (שם לד): כי יוסף על חטאתו פשע בינינו יספוק, אתה מספיק בינינו את עונותיך!
אמר רבי אלעשה: גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה: כתיב בתורתכם (שמות כג): אחרי רבים להטות, אנו מרובים מכם.
מפני מה אין אתם משוין עמנו בע"ז?
אמר לו: יש לך בנים?
אמר לו: הזכרתני צרתי.
אמר לו: למה?
אמר לו: הרבה בנים יש לי, בשעה שהן יושבין על שולחני זה מברך לאלהי פלוני וזה מברך לאלהי פלוני ואינם עומדים משם, עד שמפצעין את מוחין אלו את אלו.
אמר לו: ומשוה אתה עמהן?
אמר לו: לא אמר לו, עד שאתה משוה אותנו לך, השוה את בניך! נדחף והלך לו.
כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי! לזה דחית בקנה רצוץ לנו מה אתה משיב?
א"ל: בעשו כתיב ביה שש נפשות, וכתיב בו נפשות הרבה, דכתיב (בראשית לו): ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו.
וביעקב שבעים נפש, וכתיב ביה נפש אחד, דכתיב (שמות א): ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו', אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה, כתיב ביה נפשות הרבה, אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו נפש אחת, ויהי כל נפש וגו':
ז [ברכי נפשי את ה']
ר' יהושע בן לוי אמר: כנגד חמשה עולמות שאדם רואה.
(תהלים קג): ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, בשעה שהוא נתון במעי אמו.
(שם): ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, בשעה שהוא יוצא ממעי אמו.
אמר לה: לא תנשיי גמליי טבייה דגמליה עמך.
(שם): ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו.
(שם ): ברכי נפשי את ה', בשעה, שעומד על קומי שלו ויוצא לפרגמטיא.
(שם קד): ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד, בשעת פטירתו של אדם מן העולם ואחת לעתיד לבוא.
(שם): יתמו חטאים מן הארץ וגו', (שם): ברכי נפשי את ה' הללויה.
ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן אמר: מאה ועשרים מזמורים אמר דוד ולא חתם בהם הללויה, עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר: יתמו חטאים מן הארץ וגו':
ח [הנפש]
אלא אמר:
הנפש הזו ממלא את הגוף, והקב"ה ממלא את עולמו.
שנאמר: (ירמיה כג): הלא את השמים ואת הארץ וגו'.
תבא הנפש שהיא ממלאה את הגוף ותשבח להקדוש ברוך הוא שהוא ממלא את כל העולם.
הנפש הזאת סובלת את הגוף, והקב"ה סובל את עולמו.
שנאמר (ישעיה מו): אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול.
תבא הנפש שסובלת את הגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא סובל את עולמו.
הנפש מבלה את הגוף, והקב"ה מבלה את עולמו.
תבא הנפש שהיא מבלה את הגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא מבלה את עולמו,
שנאמר (תהלים קב): המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו.
הנפש הזאת יחידה בגוף, והקב"ה יחיד בעולמו.
תבא הנפש שהיא יחידה בגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא יחיד בעולמו,
שנאמר (דברים ו): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
הנפש הזאת איננה אוכלת בגוף, והקב"ה אין לפניו אכילה.
תבא הנפש שאינה אוכלת בגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שאין לפניו אכילה,
שנאמר (תהלים נ): האוכל בשר אבירים וגו'.
הנפש הזו רואה ואינה נראה, והקב"ה רואה ואינו נראה.
תבא הנפש שהיא רואה ואינה נראה, ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא רואה ואינו נראה, שנאמר (זכריה ד): עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.
הנפש הזו טהורה בגוף, והקב"ה טהור בעולמו.
תבא הנפש שהיא טהורה בגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא טהור בעולמו,
שנאמר (חבקוק א): טהור עינים מראות ברע.
הנפש הזאת אינה ישינה בגוף, והקב"ה אין לפניו שינה.
תבא הנפש שאינה ישינה בגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שאין לפניו שינה,
שנאמר (תהלים קכא): הנה לא ינום ולא יישן.
|
