|
פרשה ה: ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם
א [והוא ישקיט מעולמו יסתיר פנים]
דרש ר' מאיר: והוא ישקיט מעולמו יסתיר פנים, מעולמו כדיין הזה שהוא מותח את הוילון מבפנים ואינו רואה מה נעשה מבחוץ.
כך אמרו דור המבול (איוב כב): עבים סתר לו וגו'.
אמרו לו: דייך מאיר! אלא והוא ישקיט ומי ירשיע, נתן שלוה לדור המבול.
ומי בא וחייבן ומה שלוה נתן להם?
(שם כא): זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם.
ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר: לג' ימים היתה אשה מהן מתעברת ויולדת.
נאמר כאן נכון, ונאמר להלן (שמות יט): היו נכונים לג' ימים.
מה נכון האמור להלן ג' ימים, אף נכון האמור כאן לג' ימים.
ורבנן אמרי: ליום א' היתה אשה מתעברת ויולדת.
נאמר כאן נכון, ונאמר להלן נכון (שם לד): והיה נכון לבקר,
מה נכון האמור להלן יום אחד, אף נכון האמור כאן, יום אחד.
וצאצאיהם לעיניהם, שהיו רואים בניהם ובני בניהם.
(איוב כא): ישלחו כצאן עויליהם, יניקיהון.
אמר רבי לוי: בערבייא קורין לינוקא עוילא.
(שם): ילדיהם ירקדון, כאילון שדיא, כמה דתימא (ישעיה יג): ושעירים ירקדו שם.
הא כיצד?
כיון שהיתה אחת מהן יולדת ביום, היתה אומרת לבנה: לך והבא לי צור ואני חותכת את שורך, וכשהיתה יולדת בלילה היתה אומרת לבנה: לך והדליק לי את הנר ואני חותכת את שורך.
עובדא הוה בחד אתתא, דילידת בלילה ואמרה לברה: אזיל ואדליק לי בוצינא ואנא קטע שורך. אזל למדלק בוצינא ופגע ליה שידא שריהון דרוחתא, עם דמתעסקין דין עם דין, קרא תרנגולא.
א"ל: אזיל גלוג לאמך, ואמור לה: אילולי דקרא תרנגולא, הוינא קטיל בך!
א"ל: אזיל גלוג לאמא, דאמך דלא קטעת אמי שורי, דאי קטעת אמי שורי, הוינא קטיל לך! לקיים מה שנאמר (איוב כא): בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין.
ולא שבט אלוה עליהן, מן היסורים.
וכשהסתיר פניו מי אמר לו לא עשית כשורה?!
ובמה הסתיר פניו מהן?
הביא עליהן את מי המבול (בראשית ז): וימח את כל היקום וגו'.
(איוב לד): ועל גוי ועל אדם יחד גוי, זה דור המבול.
אדם, זה נח.
יחד, היה לו להעמיד את עולמו מאדם אחד.
יחד, היה לו להעמיד את עולמו מאומה אחת:
ב [הקב"ה אינו נושא פנים בדין]
והוא ישקיט ומי ירשיע, נתן שלוה לסדומיים.
מי בא וחייבן, ומה שלוה נתן להם?
(שם כח): ארץ ממנה יצא לחם, (שם): מקום ספיר וגו', נתיב לא ידעו עיט.
ר' לוי בשם ר' יוחנן בר שאונה: הדין בר הדיא, הוא צופה מאכלו מי"ח מיל.
וכמה הוא פרוסה?
ר' מאיר אומר: ב' טפחים.
ר' יהודה אומר: טפח.
ר' יוסי אומר: ב' וג' אצבעות.
כיון דהוה קאי על אילניא דסדום, לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילנייא.
מקום ספיר, כשהיה א' מהן הולך אצל הגנן ונותן לו ירק באיסר, היה מוצא בעפרו זהב, כדכתיב (שם): ועפרות זהב לו, כיון שאמרו (שם כא): מה שדי כי נעבדנו (שם לד): ויסתר פנים ומי ישורנ, שהסתיר פניו מהם.
מי א"ל לא עשית כשורה?!
מה הסתיר פניו מהם?
המטיר עליהן גפרית ואש (בראשית יט): וה' המטיר על סדום וגו':
ג [הקב"ה אינו נושא פנים בדין -ב]
והוא ישקיט, נתן שלוה לי' שבטים.
מי בא וחייבן, מה שלוה נתן להם?
(עמוס ו): הוי השאננים בציון, זה שבט יהודה ובנימין.
והבוטחים בהר שומרון, אלו העשרה שבטים.
נקובי ראשית הגוים, שהן באין מב' ראשי הגוים, משם ומעבר אוה"ע.
בשעה שהן יושבין בשלום אוכלין ושותין ומשתכרין ומתעסקין בדברי תפלות.
מה הן אומרים?
מי חכם כבלעם?!
ומי עשיר כהמן?!
ומי גבור כגלית?!
ואח"כ יבאו להם בית ישראל, ואומר להם:
אחיתופל לא היה חכם?!
קרח לא היה עשיר?!
שמשון לא היה גבור?!
(שם): עברו כלנה ורא, זו קטיספון.
(שם): ולכו משם חמת רבה, זו חמת של אנטוכיא.
ורדו גת פלשתים, אלין תלוליא דפלסטיני.
הטובים מן הממלכות האלה אם רבה גבולם מגבולכם.
(עמוס ו): המנדים ליום רע, ליומא של גלות.
(שם): ותגישון שבת חמס, הגשתם עצמכם לישב אצל החמס, זה עשו. כמה דאת אמר: (עובדיה א): מחמס אחיך יעקב.
השוכבים על מטות שן, על ערסין דפילי.
וסרוחים על ערסותם, שהן מסריחים מטותיהם בעבירות.
דבר אחר:
וסרוחים על ערסותם, אלו קטיות משופעות שהיה לכל אחד ואחד, כמה דאת אמר: (שמות כו): וסרח העודף אוכלים כרים מצאן.
כשהיה אחד מהן מבקש לאכול גדי היה מושך כל העדר לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושחטו, וכשהוא מבקש לאכול עגל היה מושך כל הבקרים לפניו ועומד עליו ושחטו, הה"ד (עמוס ו): ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק הפורטים על פי הנבל, שהיו פורטים פיהם בדברי נבלות.
מה היו אומרים?
כלום אמר דוד שירה אלא בנבל?! הה"ד (שם ): כדויד חשבו להן, השותים במזרקי יין.
רב ור' יוחנן ורבנן, רב אמר: קלודיא.
רבי יוחנן אמר: בכוסות קטנים.
ורבנן אמרי: כוסות שיש להן זרבוביות.
ומהיכן היו שותין את היין?
רבי אבהו בשם רבי חנינא אמר: מפתוגתא, שהיה יינם מפתה את הגוף לזנות.
ורבנן בשם רבי חנינא אמרי: מפלוגתא, שעל יינם נתפתו וגלו עשרת השבטים.
(שם): וראשית שמנים ימשחו
ר' יהודה בר יחזקאל אמר: זה שמן אסטקטון.
רבי ינאי אמר: זה שמן אנפיקינון שהוא משיר את השער ומצהיר את הגוף.
ואחר כל השבח הזה, לא נחלו על שבר יוסף, לכן עתה יגלו בראש גולים, וסר מרזח סרוחים.
מהו מרזח סרוחים?
אמר רבי אייבו: י"ג דימסיאות היה לכל שבט ושבט וא' לכלם.
וכיון שגרמו העונות ובאו לידי עבירות ומעשים רעים, נטלו כולן ולא נשתייר להן, אלא זו בלבד להודיע כמה חטא גורם, לקיים מה שנאמר (ירמיה ה): עונותיכם הטו אלה וגו'.
(איוב לד): ויסתר פנים ומי ישורנו, וכשהסתיר פניו מהן מי א"ל לא עשית כשורה?!
ובמה הסתיר פניו מהן?
העלה עליהם את סנחריב, שנאמר (ישעיה לו): ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיה וגו'.
מהו ויתפשם?
ר' אבא בר כהנא, בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: ג' גזרי דינין נחתמו באותו היום:
נתחתם גזר דין של י' שבטים ליפול ביד סנחריב,
ונחתם גזר דינו של סנחריב ליפול ביד חזקיה,
ונחתם גזר דינו של עוזיה שילקה בצרעת.
ועל גוי ועל אדם יחד
גוי, זה סנחריב, דכתיב ביה (יואל א): כי גוי עלה על ארצי.
אדם, אלו ישראל, דכתיב בהון (יחזקאל לד): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.
יחד, זה עוזיה המלך, שלקה בצרעת, שנאמר (ד"ה ב כו): ויהי עוזיהו המלך מצורע.
ולא כדיני בשר ודם דינין של הקב"ה.
מלך בשר ודם לציבור נושא פנים וליחיד אינו נושא פנים, ברם הכא אמר הקדוש ברוך הוא: אם הכהן המשיח, והקריב פר.
אם כל עדת ישראל ישגו והקריבו פר בן בקר:
ד [מתן אדם ירחיב לו]
מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ורבי עקיבא, שהלכו לחולות אנטוכיא לעסק מגבת צדקה לחכמים. והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן, והוה יהיב פרנסה בעין טובה.
פעם אחד ירד מנכסיו וראה רבותינו שם ונתכרכמו פניו הלך לו אצל אשתו.
אמרה לו אשתו: מפני מה פניך חולניות?
אמר לה: רבותי כאן ואיני יודע מה לעשות!
אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו: לא נשתייר לנו, אלא שדה פלוני בלבד, לך מכור חציה ותנה להן.
הלך ומכר חציה ונתנה להן.
נתפללו עליו ואמרו: המקום ימלא חסרונך.
לאחר ימים הלך לחרוש בחצי שדהו, עם כשהוא חורש נפתחה הארץ לפניו ונפלה פרתו שם ונשברה רגלה. ירד להעלותה והאיר הקב"ה עינו ומצא שם סימה.
אמר: לטובתי נשברה רגל פרתי.
בחזירת רבותינו לשם שאלו עליו ואמרו: מה אבא יודן עביד?
אמר להון: הוא אבא יודן דעבדי, אבא יודן דעיזיין, אבא יודן דגמלי, אבא יודן דתורי, מן יכול למחמי סבר אפויא דאבא יודן?! כיון ששמע יצא לקראתן.
אמרו ליה: מה אבא יודן עביד?
אמר להן: עשתה תפלתכם פירות ופרי פירות.
אמרו לו: חייך! אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלן, וקראו עליו זה הפסוק: מתן אדם ירחיב לו.
ר' שמעון בן לקיש אזל לבצרה והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן רמאי וחס ושלום לא הוה רמאי, אלא דהוה מרמי במצוותה, כד הוין פסקין כל עמה, הוה פסיק כל קבל כולהון, נטלו ר' שמעון בן לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה: מתן אדם ירחיב לו.
ר' חייא בר אבא עביד פסיקה, למתן בבי מדרשא דטבריא, והוה תמן חד בר נש מן בנו דסילכא, ופסק חדא ליטרא דדהב, נטלו ר' חייא בר אבא והושיבו אצלו, וקרא עליו הפסוק הזה: מתן אדם ירחיב לו.
אמר רבי אבהו: כתיב (דברים יב): השמר לך פן תעזוב את הלוי.
וכתיב בתריה (שם): כי ירחיב ה' את גבולך.
וכי מה ענין זה לזה?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: לפי מתנותיך מרחיבין לך.
רבי אחא בשם ר' הושעיא עבד מביא פר ורבו מביא פר, העבד קודם לרבו.
דתנן תמן: פר המשיח פר העדה עומדים, פר המשיח קודם לפר העדה לכל מעשיו:
ה [כהן משיח שחטא]
זה שבנא, דכתיב ביה (ישעיה כב): לך בוא אל הסוכן וגו'.
אמר ר' אלעזר: כהן גדול היה.
ר' יהודה אומר: אמרכל היה.
על דעתיה דר' אלעזר דאמר כהן גדול היה, והלבשתיו כתנתך.
על דעתיה דר' יהודה ברבי דהוה אמר: אמרכל היה.
(שם): וממשלתך אתן בידו
תני ר' חייא:
למה הוא קורא אותו אמרכל?
שהיה מר לכל.
אמר רבי ברכיה: מן הדא סכנין הוה ועלה ונתמנה קומיה איספיסריאן בבה"ק, הוא שהנביא מקנתרו, ואומר (שם כב): מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר.
אמר לו: גלויי בר גלויי, איזה כותל בנית כאן?!
איזה עמוד העמדת כאן?!
אפילו איזה מסמר קבעת כאן?!
מכאן, אמר רבי אלעזר: צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות, כדי שיזכה ויקבור באותו מקום.
כי חצבת לך פה קבר, עשאו כמין שובך ונתן קברו עליו.
(שם): חוצבי מרום קברו
ר' שמואל בשם מר עוקבן אמר: ממרום נחצב עליו שלא תהיה לו קבורה בא"י.
(שם): חוקקי בסלע משכן לו, ארון.
הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר, טלטול אחר טלטול.
אמר ר' שמואל בר נחמן: כהדין תרנגולא דהוה גלה ואזל מן אתר לאתר.
(שם): ועוטך עטה, שלקה בצרעת, כמה דתימא (ויקרא יג): ועל שפם יעטה.
(ישעיה שם): צנף יצנפך צניפה, גלות בתר גלות.
(שם ): כדור
מה הכדור הזה שמתלקט בידים ואין מגיע לארץ, כך הוא.
אל ארץ רחבת ידים, זו כספיא.
שמה תמות ושמה מרכבות כבודך
על דעתיה דר' אלעזר דהוה אמר כה"ג היה, שהיה נהנה מן הקרבנות.
על דעתיה דר' יהודה ברבי דהוא אמר אמרכל היה, שהיה נהנה מן ההקדשות.
קלון בית אדוניך
על דעתיה דר' אלעזר שהיה כה"ג, שהיה מבזה את הקרבנות.
על דעתיה דר' יהודה ברבי שאמר אמרכל היה, שהיה מבזה את שני אדוניו.
ואיזה?
זה ישעיהו וחזקיהו.
רבי ברכיה, בשם רבי אבא בר כהנא אמר:
מה עשו שבנא ויואח?
נטלו אגרת וכתבוה ותחבוה בחץ והושיטוה בעד החלון ונתנוה לסנחריב.
מה כתבו בה?
אנו וכל בנ"י מבקשים להשלים לך. ישעיה וחזקיה אין מבקשים להשלים לך, והוא שצפה דוד ברוח הקדש, ואמר (תהלים יא): כי הנה הרשעים ידרכון קשת, זה שבנא ויואח.
כוננו חצם על יתר, על מתחי גירא.
לירות במו אופל לישרי לב, לשני ישרי לב.
ואיזה?
זה ישעיה וחזקיה:
ו [אם הכהן המשיח יחטא]
אם הכהן המשיח יחטא
הכהן משיח מכפר וצריך כפרה.
תני ר' חייא: הואיל ומשיח מכפר וציבור מתכפר מוטב שיקדים מכפר למתכפר.
דתנן (ויקרא טו): וכפר בעדו ובעד ביתו.
ביתו, זו אשתו.
דבר אחר:
אם הכהן המשיח יחטא
וכהן המשיח חוטא?!
אמר רבי לוי: עלובה היא מדינתא דאסיא פודגריס,
ודאיקוטטא בחדא עינא,
וסניגוריא מקטרג בדיני נפשות.
לאשמת העם, לאש מת העם.
משל לשושטה של דוב שהיה אוכל סדורים של דוב.
אמר המלך: הואיל והוא אוכל סדורים של דוב, תאכלנו הדוב.
כך אמר הקב"ה: הואיל והוא נהנה מן ההקדשות, תאכלנו האש.
אמר רבי אייבו: מעשה בטבח אחד בציפורי שהיה מאכיל את ישראל נבילות וטריפות. פעם אחת עיוה"כ אכל ושתה ונשתכר ועלה לראש הגג ונפל ומת. התחילו הכלבים מלקקין את דמו.
אתון ושיילון לר' חנינא:
מהו לאעברא יתיה מן קדמיהון?
אמר להון: כתיב (שמות כב): ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, זה שהיה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל נבילות וטריפות, ארפון להון מדידהון אינון אכלין.
והביא את הפר אל פתח אהל מועד
אמר רבי יצחק:
משל לאוהבו של מלך שכבדו בדורון ובקלוסין נאה.
אמר המלך: הניחו אותו על פתח פלטין, כל שיצא ונכנס יהא רואה אותו.
כך והביא את הפר אל פתח אהל מועד (ויקרא ד):
ז [זכות של זקני העדה]
אמר רבי יצחק:
אומות העולם אין להם סומכין, שנאמר: (יחזקאל ל): ונפלו סומכי מצרים.
ישראל יש להן סומכין, שנאמר: וסמכו זקני העדה.
אומות העולם נקראו עדה, שנאמר (איוב טו): כי עדת חנף גלמוד.
ישראל נקראו עדה, שנאמר: וסמכו זקני העדה.
אומות העולם נקראו אבירים, (תהלים סח): עדת אבירים בעגלי עמים.
וישראל נקראו אבירים, (ישעיה מז): שמעו אלי אבירי לב.
אומות העולם נקראו אדירים (יחזקאל לב): אותה ובנות גוים אדירים.
וישראל נקראו אדירים (תהלים טו): ואדירי כל חפצי בם.
אומות העולם נקראו חכמים (עובדיה א): והאבדתי חכמים מאדום.
ישראל נקראו חכמים (משלי י): חכמים יצפנו דעת.
אומות העולם נקראו תמימים (שם א): ותמימים כיורדי בור.
וישראל נקראו תמימים (שם כח): ותמימים ינחלו טוב.
אומות העולם נקראו צדיקים (יחזקאל כג): ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם.
ישראל נקראו צדיקים (ישעיה ס): ועמך כולם צדיקים.
אומות העולם נקראו אישים (תהלים קמא): אישים פועלי און.
ישראל נקראו אישים (משלי ח): אליכם אישים אקרא.
אומות העולם נקראו גבורים (תהלים נב): מה תתהלל ברעה הגבור.
וישראל נקראו גבורים (שם קג): גבורי כח עושי דברו:
ח [ישראל מרצים את בוראם]
אמר רבי יודן: כאילן כותאי, אילין כותאי חכימין למיחסדה, חד מנהון הוי אזיל לגבי אתתא. אמר לה: אית לך חד בצל תיתנון לי?
מן דיהבא ליה אמר לה: אית בצל בלא פיתא?!
מן דיהבא ליה אמר לה: אית מיכל בלא משתי?!
מתוך כך אכיל ושתי.
אמר רבי אחא: אית איתתא דחכימא למשאל, ואית איתתא דלא חכימא למשאל.
אית איתתא דחכימא למשאל אתיא לגבי מגירתא, תרעא פתיחא מדפק ליה.
אמרה לה: שלמא עליך מגרתי.
מה את עבידא?
מה בעליך עביד?
ומה בנייכי עבידין?
אמרה לה: טב נעול?
מתיבא לה: נעול, מה את בעיא?
אמרה לה: אית ליך מקימה פלונית תתנון לי?
אמרה לה: אין.
דלא חכימא למשאל, אזלא לגבי מגירתא, תרעא משקיף פתחה לה.
אמרה לה: אית לך מקימה פלונית?
אמרה לה: לאו!
אמר ר' חנינא: אית אריס דחכים למשאל, ואית אריס דלא חכים למשאל.
דחכים למשאל חמי בגרמיה דשקע באריסותיה, עביד לב טב סרק שעריה, מחוור מניה, אפיה טבין, יהיב חוטרא בידי' ועזקתא באצבעיה, ואזיל לגבי מרי עבידתא.
והוא א"ל: אתי בשלום אריס טב, מה את עביד?
והוא א"ל: טב, ומה ארעא עבידא?
תזכי ותשבע מן פירי.
מה תורי עבדין?
תזכי ותשבע מן שמניהון.
מה עזים עבדין?
תזכי ותשבע מן גדייהון.
א"ל: מה את בעי?
א"ל: אית לך י' דינרין תתנון לי?
אמר ליה: אם את בעי עשרים סב לך.
דלא חכים למישאל שעריה מקצץ, מניה צואן, אפיה בישין. אזל לגבי מרי עבידתא, משאיל ליה, א"ל: מה ארעא עבידא?
א"ל: הלואי מעלה מה דאפקינן בגווה.
מה תורא עבדין?
אמר ליה: תשישין.
א"ל: מה את בעי?
אית לך עשרה דינרין תתנון לי?
א"ל: זיל קום, מה דאית לי גבך.
אמר רבי חוני: דוד מאריסא טבא הוה, בתחלה משורר בקילוס ואומר (תהלים יט): השמים מספרים כבוד אל.
א"ל: השמים, שמא את צריך לכלום?
ומעשה ידיו מגיד הרקיע.
א"ל: שמא את צריך לכלום?
מזכיר והולך: יום ליום יביע אומר וגו'.
א"ל הקדוש ברוך הוא: מה את בעי?
אמר לו: שגיאות מי יבין, מן שגגתא דעבדית קמך!
אמר לו: הא שרי לך והא שביק לך!
א"ל" מנסתרות נקני, מן טמירתא דעבדית קמך!
א"ל: הא שרי לך והא שביק לך!
אמר ליה (שם): גם מזדים חשוך עבדך, אלו הזדונות.
ואל ימשלו בי אז איתם, אלו תוקפי עבירות.
ונקיתי מפשע רב.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! את אלוה רב ואנא חובי רברבן, יאי לאל רב דשביק לחובין רברבין, הדא הוא דכתיב (שם כה): למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא.
|
