|
פרשה ו: שבועת העדות
א [אל ימנע אדם מלהעיד]
אל תהי עד חנם, אלו ישראל, שנאמר (ישעיה מג): ואתם עדי נאום ה'.
ואני אל ברעך, זה הקב"ה, שנאמר (משלי כז): רעך ורע אביך אל תעזוב וגו'.
(שם כד): והפיתית בשפתיך, מאחר שפיתיתם אותו בסיני ואמרתם (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לסוף מ' יום אמרתם לעגל (שם לב): אלה אלהיך ישראל.
אמר רבי אחא: הדא הוא רוח הקדש סניגוריא היא מלמדת זכות לכאן ולכאן אומרת לישראל: אל תהי עד חנם ברעך, ואחר כך אומרת להקדוש ברוך הוא (משלי כד): אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו.
אמר רבי יצחק: כתיב (הושע ו): והמה כאדם עברו ברית, ברם הכא (שם יא): כי אל אנכי ולא איש.
ראובן הוה ידע לשמעון סהדי.
א"ל: אתי סהיד לי, הדא סהדותא.
א"ל: אין. כשנכנס לדיין חזר בו, ואמר לו: רוח הקדש והפיתית בשפתיך, מאחר שפיתית בשפתיך והכנסת אותו לדין, חזרת בך?!
למחר אתו סהדי לראובן גבי שמעון.
מה יעשה, כאשר עשה לו?! אל תאמר: כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו, והלא כבר נתנה תורה איפופסין, והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו:
ב [חיפוי על חטא חמור מן החטא]
מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין ומתיר את הגנבים והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי.
מה עשה?
הוציא כרוז במדינה ואמר: כל עמה לקומפון.
מה עשה?
הביא חולדות ונתן לפניהם מנות והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין אותם לחורים. למחר הוציא כרוז ואמר: כל עמא לקומפון.
הביא חולדות נתן לפניהן מנות וסתם את החורים, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין ומוצאות אותן מסותמות ומחזירות את המנות למקומן.
לומר: שאין הכל אלא מן הקבלנין הרי מן השלטון.
מן המעשה מנין?
ראובן גנב לשמעון ולוי ידע ביה.
א"ל: אל תפרסמני, ואנא יהיב לך פלגא.
למחר, נכנסו לבהכ"נ ושמעו קול החזן מכריז: מאן גנב לשמעון?
ולוי קאים תמן, הלא נתנה תורה איפופסין, והוא עד או ראה או ידע:
ג [חומרת השבועה]
מה עפה?
שייטא, כמה דתימא (ישעיה ו): ויעף אלי אחד מן השרפים, ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה.
אמר רבי אבהו: אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינן במדה הזו, ואת אמר כאן זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ?!
מהיכן יצאת?
מפתחו של אולם.
דתנן: פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה.
אמר רב אייבו:
מפני מה משביעין האדם בס"ת ומביאין לפניו נודות נפוחים?
לומר אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות ועכשיו הוא רק מכלן.
כך המשביע לחבירו לשקר, סוף שיצא ריקם מכל ממונו.
רבי אסא אמר: על שקר.
ר' יונה אמר: אפי' על אמת.
רבי ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דר' יונה אמר רבי סימון: אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה, ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה.
הוה עובדא בבר תלמיון וסייע לר' אסי, עובדא הוה דאפקיד חד גברא גבי בר תלמיון ק' דינרין. אזל בעא להון מיניה.
א"ל: מה דאפקדת בידי מסרית בידך.
א"ל: אשתבע לי.
מה עביד בר תלמיון?
נטל חד קנה וחקקיה, ויהב ביה הלין דינרין, ושרי מיסמך עליה.
א"ל: צור הדין קניא בידך, ואנא משתבע לך.
כיון דמטי לבי כנישתא אמר: מריה דהדין ביתא טבא, מה דמסרת בידי מסרית בידך!
ההוא מן דבידיה נסתיה לקניא, ואקשיה לארעא, שריין הלין דינרין מתבדרין, ושרי ההוא מלקט.
א"ל: לקט, לקט, דמן דידך אנת מלקט.
(שמות כב): שבועת ה' תהיה בין שניהם, שאינה זזה מבין שניהם.
אם המשביע משביע על שקר סופה לצאת עליו.
ואם הנשבע נשבע על שקר סופה לצאת עליו.
עובדא הוה בחדא איתתא, דעלת למילש גבי מגירתא, והוו ציירין בשושיפה תלתא דנרי. נסבתהון ויהבת יתהון ע"ג סודרא, איגבלון בלישה, אפה פיתא ואזלה לה.
א"ל בעלה: הב לי תלתא דינרים.
אזלת בעיא להון גבי מגירתא.
א"ל: דלמא חמית לי הלין תלת דינרין?
הוויין לההיא מגירתא תלתא בנין.
אמרה לה: תקברנה ההיא איתתא ברא, אי היא ידעה בהון! גרמון חובין וקברתיה.
אמרה: אילולי דההיא איתתא חשידה בהון, לא הוה קברה ליה.
אזלה ואמרה לה: דלמא חמית לי להלין דינרים?
אמרה ההיא איתתא: תקבור בנה אחרינא, אי היא ידעה בהון, גרמון חוביא ומית ברא אחרינא.
זמן אוחרן אמרה לה: דלמא חמית לי הלין דינרין?
אמרה: תקבור ההיא איתתא ברא תליתאה, אי היא ידעה בהון, גרמון חובין וקברתיה.
א"ל בעלה: לית אנת אזיל למנחמה להדא מגירתיך?!
נסבת תרין עגולין דפיתא, ואזלת מנחמת יתה.
כיון דקצון עגולה, נפקון הלין תלת דינרי מינה, הדא דברייתא אמרין: בין זכאי בין חייב, לידי מומי לא תעול.
(זכריה ה): ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו [ואת] עציו [ואת] אבניו.
אמר רבי שמואל בר נחמן: מלאכי חבלה אין להם קפיצין, שנאמר (איוב א): משוט בארץ ומהתהלך בה, ברם הכא ולנה בתוך ביתו.
אמר רבי אבא בר כהנא: דברים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן. דרכה של אש לאכול עצים, שמא אבנים?!
ברם הכא, וכלתו את עציו ואת אבניו:
ד [שבועת העדות רמז לסוטה]
(במדבר ה): ושמעה קול אלה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, והוא עד, ועד אין בה, או ראה, ונעלם מעיני אישה, ולא מעיני הקב"ה, או ידע, ונסתרה והיא נטמאה, אם לא יגיד ונשא עונו, אם לא תגיד לכהן וצבתה בטנה ונפלה יריכה:
ה [ואתם עדי נאום ה']
ונפש כי תחטא (דברים ט): וארא והנה חטאתם.
ושמעה קול אלה (דברים ה): ואת קולו שמענו מתוך האש.
אמר רבי יוחנן: קופרמסאות נתנו ביניהם שאינו כופר בהן והם אינם כופרים בו.
אמר רבי יצחק: מלך כשהוא משביע את לגיונותיו אינו משביען, אלא בסייף, כלומר שכל העובר על התנאים הללו יהא הסייף הזה עובר על צוארו.
כך (שמות כד): ויקח משה חצי הדם.
ומהיכן היה יודע משה חציו של דם?
ר' יהודה ברבי אילעי אמר: הדם נחלק מאליו.
ר' נתן אמר: נשתנו מראיו ונעשה חציו שחור וחציו אדום.
בר קפרא אמר: מלאך ירד בדמות משה וחלקו.
אמר רבי יצחק: בת קול היתה יוצאת מהר חורב ואומרת: עד כאן חציו של דם.
תני ר' ישמעאל: בקי היה משה בהלכות דם וחלקו.
וישם בָּאַגָּנת
ר' הונא בשם ר' אבין: בָּאַגָּנַת כתיב, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה.
אמר משה לפני הקדוש ב"ה: מה נעשה בחלקך?
אמר לו: זרוק על העם.
ומה נעשה בחלקם?
אמר לו: זרוק ע"ג המזבח.
וחצי הדם זרק על המזבח
רבי ברכיה ור' חייא, בשם ר' יוסי בר חנינא: הוא נשבע להן והן נשבעו לו.
הוא נשבע להן (יחזקאל יז): ואשבע לך ואבא בברית אתך נאם ה' אלהים.
והן נשבעין לו להקב"ה, שנאמר (דברים כט): לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו.
ומנין שאין אלה, אלא שבועה?
ר' נחמיה ורב נחמן דייפו, בשם ר' יעקב דקסרין: מן הדא (במדבר ה): והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, וכיון שעברו על תנאי הר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא (ויקרא כו): אף אני אעשה זאת לכם.
אמר רבי פנחס: כתיב (הושע ו): והמה כאדם עברו ברית, ברם הכא, כי אל אנכי ולא איש. אמר רבי אהבה בר זעירא: כתיב (איכה ב): עשה ה' אשר זמם, כמה שכתוב בתורתו (ויקרא כו): ויספתי ליסרה, כן עשה?!
ח"ו, אלא בצע אמרתו.
מה בצע אמרתו?
פשרה פשר.
ר' יעקב דכפר חנין אמר: בזע פורפירה.
רבי ברכיה מייתי לה מן הדא (שם): והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית.
תני ר' חייא: נקם בברית ונקם שאינו בברית.
איזה נקם שאינו בברית?
ר' עזריה ור' אחא, בשם ר' יוחנן אמר: זה סימוי עינים, שסימו את עיני מלך יהודה, שנאמר (יחזקאל יז): כה אמר ה' אלהים חי אני אם לא אלתי אשר בזה.
אם לא אלתי, זו שבועה שנשבע לנבוכדנצר.
ובריתי אשר הפר, זה בריתי של הר סיני.
ונתתיו בראשו, ושאר כל הגוף לא לקה?!
ר' שמואל בר נחמן, בשם ר' יונתן: זה סימוי עינים, שהוא תלוי בראש, וכיון שגלו לבבל, אמרו לנבוכדנצר (דניאל ג): נבוכדנצר לא חשחין אנחנא הן איתי אלהנא וגו'. והן לא ידיע להוי לך מלכא, די לאלהך לא איתנא פלחין.
אמר להון הקב"ה (זכריה ט): גם אַתְּ בדם בריתך, נזכרתי אותו הדם שבסיני, לפיכך שלחתי וגו', אין מים בו.
אמר רבי פנחס: אין כאן עוד (תהלים כט): שפכו דמם כמים סביבות ירושלים.
והוא עד, אלו ישראל (ישעיה מג): ואתם עדי נאום ה', ואני אל, או ראה, (דברים ד): אתה הראת לדעת, או ידע, וידעת היום, אם לא יגיד ונשא עונו, אם לא תגידו אלהותי לאומות העולם, הרי אני פורע מכם.
אימתי?
(ישעיה ח): וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות:
ו [וכבודו עליך יראה]
אמר רבי יוחנן: כל נביא שנתפרש שמו ונתפרש שם אביו נביא ובן נביא.
וכל נביא שנתפרש שמו ולא נתפרש שם אביו הוא נביא ואביו אינו נביא.
ר'י אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: מייתי לה מן הדא, והתנבא זכריה בר עדוא נְבִיַּאיָּא, שהיה נביא בן נביא.
ורבנן אמרין: בין שנתפרש ובין שלא נתפרש שמו נביא ובן נביא, שכן עמוס אמר לאמציה (עמוס ז): לא נביא אנכי ולא בן נביא, מה זה נביא, והוא אומר: לא נביא אנכי, אף אביו היה נביא והוא אומר: ולא בן נביא אנכי.
כתוב אחד אומר: ישעיה בן אמוץ הנביא.
וכתוב אחד אומר: ישעיה הנביא בן אמוץ, שהיה נביא בן נביא.
(ישעיה ח): הלא עם אל אלהיו ידרוש, כל אומה ולשון תסגוד לאלהיה.
המצפצפים, אלו המציינין.
והמהגין, אלו המנהמין.
הלא עם אל אלהיו ידרוש, כל אומה ולשון תזכור לאלהיה, בעד החיים אל המתים.
אמר רבי לוי:
משל לאחד, שאיבד את בנו והלך לתובעו בין הקברות. פקח אחד שראה אותו אמר לו:
בנך שאיבדת חי או מת?
א"ל: חי!
א"ל: שוטה שבעולם דרכן של מתים להיות נתבעים אצל חיים, שמא חיים אצל מתים?! בכ"מ חיים עושים צרכי מתים, שמא המתים עושים צרכי חיים?!
כך אלהינו חי וקיים לעולם, שנאמר (ירמיה י): וה' אלהים אמת.
מהו אמת?
אמר רבי אבין: שהוא אלהים חיים ומלך עולם, אבל אלהי עובדי כוכבים מתים הן, שנאמ' (תהלים קטו): פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו, מתים הן ואנו מניחים חי העולמים ומשתחוים למתים?!
לתורה ולתעודה, התורה מעידה בנו (ישעיה ח): אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר.
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! אמרו לעובדי כוכבים, אשר אין לו שחר כדבר הזה, אינו מזריח לכם אורה.
אמר ר' שמעון בן לקיש: אמר הקב"ה לישראל: אמרו להן לאומות העולם אשר אין לו שחר, אם לעצמו אינו מזריח, כיצד יזריח לאחרים?!
רבי אבא בר כהנא אמר: חשך ואפלה שמשו בארץ מצרים שלשה ימים, שנאמר (שמות י): ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים, אבל תהו ובהו לא שימשו בעולם הזה.
והיכן הן עתידין לשמש?
בכרך גדול של רומי, שנאמר (ישעיה לד): ונטה עליה קו תהו ואבני בהו.
ורבנן אמרי: אומות העולם שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, עליהם הוא אומר (שם ס): כי הנה החשך יכסה וגו', אבל ישראל שקבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, דכתיב (דברים ה): כשמעכם את הקול מתוך החשך, עליהם הוא אומר (ישעיה ס): ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.
|
