|
פרשה יא: ברכת כהנים
א [סמיכות ברכת כהנים לנזירות]
איש חמס, זה עשו הרשע.
איש, כמה דתימא (בראשית כה): ויהי עשו איש יודע ציד.
חמס, כמה דתימא (עובדיה א): מחמס אחיך יעקב
ומהו שאמר: אל תקנא?
לפי שהיה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא, שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום, ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם, ועתידים ישראל להתרעם על זאת, כשם שאמר מלאכי (מלאכי ג): אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו'.
(שם): ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו, לפיכך אמרה רוח הקודש על ידי שלמה: אל תקנא באיש חמס אל תקנאו בשלום עשו הרשע.
ואל תבחר בכל דרכיו, שלא תעשו כמעשיהם.
למה?
הביטו לאחרית הדבר, שהנה היום יבא, שיתעב האלהים כל מי שהיה מליז במצות. הה"ד (משלי ג): כי תועבת ה' נלוז.
וכן הוא אומר (תהלים ה): איש דמים ומרמה יתעב ה' אבל מי שמישר ארחותיו לפניו, הוא יהיה מאנשי סודו. הה"ד (משלי ג): ואת ישרים סודו.
וכן הוא אומר (במדבר כג): כעת יאמר ליעקב וגו'
ואומר (תהלים כה): סוד ה' ליראיו וגו'
ואומר (מלאכי ג): ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו.
(משלי ג): מארת ה' בבית רשע, זה עשו הרשע, כמה דתימא (מלאכי א): רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס וגו'.
(משלי ג): ונוה צדיקים יברך, אלו ישראל, שכתוב בהם: ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. (מלאכי שם): ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' וגו'
(משלי שם): אם ללצים הוא יליץ, אלו אדומים שנקראו לצים, שנאמר (שם כא): זד יהיר לץ שמו, והם נקראו זדים, כמה דתימא (מלאכי ג): ועתה אנחנו מאשרים זדים.
ומנין שבאדומים הכתוב מדבר?
שכן כתוב: גם נבנו עושי רשעה, אלו אדומים, כמה דתימא (שם א): וקראו להם גבול רשעה, והם מתלוצצים בכל יום על ישראל, על הצרות הבאות עליהם, כמה דתימא (יחזקאל לה): ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי.
(משלי ג): הוא יליץ, שעתיד הקב"ה למדוד להם כמדתם, כמה דתימא (עובדיה א): כאשר עשית כן יעשה לך גמולך ישוב בראשך.
(משלי ג): ולענוים יתן חן, אלו ישראל, שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם, וסובלים עולם עליהם, כדי לקדש שמו של הקדוש ברוך הוא, שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהן, כמה דתימא (ישעיה ל): ולכן יחכה ה' לחננכם.
ואומר: ויספו ענוים בה' שמחה.
ואומר (שם): כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה.
(משלי שם): כבוד חכמים ינחלו, אלו ישראל שהם נקראו חכמים בעת שהם עושים את התורה ואת המצות, שנאמר (דברים ד): ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו', ולפי שישראל משמרים את התורה ביניהם עתיד הקדוש ברוך הוא להנחילם כסא כבוד, כמה דתימא (שמואל א ב): וכסא כבוד ינחילם, שעתיד הקב"ה להחזיר לישראל המלכות, כמה דתימא (דניאל ז): ומלכותא ושלטונא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא וגו'.
(משלי ג): וכסילים מרים קלון, אלו אדומים, כמה דתימא (עובדיה א): והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו.
ואומר (ירמיה מט): האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם.
מהו מרים קלון?
שהם ירימו בחלקם קלון, שסופם ילכו לאש ואין קלון, אלא שריפה, כמה דתימא (שם כט): אשר קלם מלך בבל באש.
ואומר: אביב קלוי באש.
וכן הוא אומר: ובית יוסף להבה וגו'.
ואומר (דניאל ז): חזי הוית עד דקטילה חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדא וגו' הוי, וכסילים מרום קלון.
דבר אחר:
אל תקנא באיש, מדבר בנואף, שהוא בעת ששוכב עם אשת חבירו והיא מתעברה ממנו, הוא גוזל ממון מבני בעל האשה ונותן לממזר, לפי שבעלה חושב בו שהוא בנו ואינו בנו, ומנחילו עם בניו, ועל דבר זה נקרא הנואף: איש חמס.
מהו אל תקנא?
שכל מי שרואה לנואף, שהוא עושה תאות לבו עם אשת חבירו, והיא מאכילתו ומשקתו, אל יקנא בשלוותו, ואל יבחר בכל דרכיו.
למה?
כי הנואף נקרא תועבה.
(משלי ו): שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, ומשלח מדנים בין אחים, היא מן התועבה, זה הנואף, שמשלח מדנים בין איש לאשתו, כמה דתימא (במדבר ה): ועבר עליו רוח קנאה וגו' לכך נאמר: כי תועבת ה' נלוז זה הנואף, שכתב בו: ונלוזים במעגלותם.
ואת ישרים סודו, זה שרואה מעשיו ונוזר עצמו מן היין, כדי ליישר ארחותיו, כמה דתימא (משלי ט): המישרים ארחותם.
מהו סודו?
שהקדוש ברוך הוא מלמדו האיך ינצל ממנה, כמה דתימא (שם ד): בדרך חכמה הוריתיך.
היין עולה חשבונו ע',
והסוד ע',
הוא נוזר עצמו מן היין העולה מניינו ע', זוכה לסוד החכמה שהוא עולה ע'. נכנס יין יצא סוד, יצא יין נכנס סוד.
הוי, ואת ישרים סודו.
מארת ה' בבית רשע, זה הנואף.
מה היא המארה?
שהמים המרים המאררים בודקין אותו, כשם שבודקין אותה.
הוי, מארת ה'. כמה דתימא: יתן ה' אותך לאלה וגו'.
ונוה צדיקים יבורך, זה נזיר ונזירה, שאם נזרו מן היין להשמר מן העבירה, זוכים לברכה, לכך סמך אחר פרשת נזיר פרשת ברכת כהנים, שהוא זוכה לקבל הברכות של ברכת כהנים.
הוי, ונוה צדיקים יבורך כמה דתימא: יברכך ה' וישמרך.
אם ללצים, זה הנואף הטועה ביין, שנקרא לץ, כמה דתימא (שם כ): לץ היין הומה שכר וגו' הוא יליץ, שהכל מתלוצצים על הנואף, שהוא לאלה ולשבועה, לבחירי.
ולענוים יתן חן, אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן, שנוזרים מן היין ומגדלים פרע, כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה, הקב"ה נותן להם חן, כמו שכתוב בברכת כהנים: ויחנך. כבוד חכמים ינחלו, לפי שהיו הנזירים יראים מן החטא, נקראו חכמים, כמה דתימא (תהלים קיא): ראשית חכמה יראת ה'.
ואומר: הן יראת ה' היא חכמה, נוחלים כבוד, שהקדוש ברוך הוא נושא פניו אליהם ומשיא להם שלום, שבעת שאדם יושב בשלום בביתו, הוא כבודו.
וכן הוא אומר: הכבד ושב בביתך, שכן כתיב אחר פרשת נזיר ברכת כהנים, שכתוב בה: וישם לך שלום.
וכסילים מרים קלון, אלו נואף ונואפת, והם נקראו כסילים.
נואף מנין?
(משלי ט): מי פתי יסור הנה.
הנואפת דכתיב (שם): אשת כסילות הומיה.
מרים קלון, ופרע את ראש האשה ואומר: וצבתה בטנה וגו' יש לך קלון יותר מזה?! הוי, מרים קלון, לכך נאמר פרשת ברכת כהנים אחר פרשת נזיר, שכל מי שמזיר עצמו מן היין לשם שמים, זוכה לכל הברכות האמורות בברכת כהנים.
מנין?
כמה שאומר בענין: כה תברכו וגו':
ב [דומה דודי לצבי או לעופר האילים]
אמר רבי יצחק: אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולמים! אין את אתא לגבן תחלה, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה מדלג, כך היה הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ ממצרים לים ומן ים לסיני.
במצרים, (שמות יב): ועברתי בארץ מצרים וגו'.
בים, שנאמר: זה אלי ואנוהו.
לסיני, (דברים לג): ויאמר ה' מסיני בא.
או לעופר האילים
ר' יוסי ב"ר חנינא אמר: לאורזילא דאיילתא.
(שיר ב): הנה זה עומד אחר כתלנו, זה מדבר סיני.
משגיח מן החלונות, (שמות יט): וירד ה' על הר סיני וגו'.
מציץ מן החרכים, (שם כ): וידבר אלהים את כל הדברים וגו'.
ענה דודי ואמר לי, (שם): אנכי ה' אלהיך.
דבר אחר:
דומה דודי לצבי
אמר רבי יצחק: אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולמים! את אמרת לנו: את אתא לגבן תחלה.
דומה דודי לצבי
מה הצבי הזה, נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה.
ר' ברכיה, בשם רבי לוי אמר: כגואל הראשון, כך גואל האחרון.
הגואל הראשון, זה משה, נגלה להם וחזר ונכסה מהם.
כמה נכסה מהם?
רבי תנחומא אמר: שלשה חדשים. הה"ד (שם ה): ויפגעו את משה ואת אהרן וגו'.
אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם.
כמה יהא נכסה מהם?
אמר רבי תנחומא, בשם ר' חמא ב"ר הושעיא: ארבעים וחמשה ימים, הדא הוא דכתיב (דניאל יב): ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים.
וכתיב (שם): אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה
אילין מותריה כמה אינון?
ארבעים וחמשה יום שהוא נכסה מהן וחוזר ונגלה להם.
ולהיכן מעלה אותן?
אית דאמרין: למדבר יהודה.
ואית דאמרין: למדבר סיחון ועוג.
כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו, הוא אוכל שורשי רתמים ועלי מלוחים. הה"ד (איוב ל): הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם, וכל מי שאינו הולך אחריו, הוא הולך ומשלים לאוה"ע ובסוף אוה"ע הורגין אותו.
אמר רבי יצחק בר מריון: לסוף ארבעים וחמשה ימים, הקדוש ברוך הוא מוריד להם מן. הה"ד (הושע יב): עוד אושיבך באהלים כימי מועד.
ואומר: מועד צאתך ממצרים.
או לעופר האילים
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לאורזילא דאיילתא.
הנה זה עומד אחר כתלנו, זה כותל מערבי של ביהמ"ק, שאינו חרב לעולם.
למה?
שהשכינה במערב.
משגיח מן החלונות, בזכות אבות.
מציץ מן החרכים, בזכות אמהות.
כשם שיש הפרש בין חלון לחרך, כך יש הפרש, בין זכות אבות לזכות אמהות.
ענה דודי ואמר לי
מה אמר?
(ישעיה מט): חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה.
דבר אחר:
דומה דודי לצבי
מה הצבי הזה, מקפץ ממקום למקום, ומגדר לגדר, ומאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, כך הקב"ה מדלג ומקפץ, מכנסת זו לכנסת זו.
כל כך למה?
בשביל לברך את ישראל, שנאמר (שמות כ): בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'.
באי זו זכות?
בזכות של אברהם אבינו, דכתיב: כה תברכו, כמה דתימא (בראשית טו): כה יהיה זרעך.
או לעופר האילים
רבי יוסי אומר: לאורזילא דאיילתא.
הנה זה עומד אחר כתלנו, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבקר אברהם אבינו ביום שלישי למילה, כמה דתימא (שם יח): וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב וגו'.
יָשַׁב כתיב, בה לעמוד, א"ל הקב"ה: שב אברהם, אתה סימן לבניך, שבשעה שבניך נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וקוראין את שמע ויושבים, וכבודי עומד.
ומה טעם?
(תהלים פ"ב): אלהים נצב בעדת אל.
אמר רבי חנאי, בשם ר' יצחק: אלהים עומד אין כתיב כאן, אלא אלהים נצב אֶטִימוס, הא כמה דתימא (ישעיה סה): והיה טרם יקראו ואני אענה, לכך נאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
משגיח מן החלונות, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כה תברכו וגו'.
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולמים! לכהנים את אומר שיברכו אותנו, אין אנו צריכין, אלא לברכותיך ולהיותינו מתברכים מפיך. הה"ד (דברים כו): השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, עמהם אני עומד ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם, לומר שהקב"ה עומד אחרינו, ולכך הוא אומר: משגיח מן החלונות מבין כתפותיהם של כהנים, מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים.
ענה דודי ואמר לי, ואני אברכם כה תברכו הה"ד (בראשית יב): ואעשך לגוי גדול וגו'.
אמר רבי פנחס בן יאיר: ז' ברכות בירך הקדוש ברוך הוא את אברהם, ואלו הן:
ואעשך לגוי גדול,
ואברכך,
ואגדלה שמך,
והיה ברכה,
ואברכה מברכך,
ומקללך אאור,
ונברכו בך,
כנגד שבעה פסוקים שבמעשה בראשית שכתוב בהן כי טוב.
ר' לוי בר חיתא ור' אבא בריה דר' חייא בר אבא אמר: ג' גדולות וד' ברכות כתיב כאן, בישר שהן ג' אבות וד' אמהות, והלא גדולות אינו אלא שתים:
ואעשך גדולה היא, דכתיב (ש"א י"ב): ה' אשר עשה את משה.
אמר ר' שמעון בן לקיש:
ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים: אלהי אברהם.
ואברכך, זה שאומרים: אלהי יצחק.
ואגדלה שמך, זה שאומרים: אלהי יעקב.
יכול יהיו חותמין בכולן?
תלמוד לומר: והיה ברכה, בך חותמין ואומרים: מגן אברהם, ואין חותמין בכולן.
אמר רבי חייא בר זעירא: והיה ברכה ברכתך קודמת לברכתי, שמשהם אומרים: מגן אברהם אחר כך אומרים: מחיה המתים.
דבר אחר:
והיה ברכה
והיה בֵּרְכָה, מה הבריכה הזו, מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים תחת כנפי השכינה.
ואעשך לגוי גדול
אמר רבי ברכיה: אתנך אשימך אין כתיב כאן, אלא ואעשך, משאברא אותך בריה חדשה. וכשם שנאמר (בראשית): ויעש אלהים את הרקיע, את פרה ורבה לגוי גדול.
אמר אברהם לפניו: רבש"ע! מנח לא העמדת ע' אומות.
א"ל: אותה אומה שכתוב בה (דברים ד): כי מי גוי גדול, אני מעמידה ממך.
אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:
אימתי עשה הקב"ה אברהם לגוי גדול?
כשיצאו ישראל ממצרים, ובאו לסיני וקבלו את התורה, והגיעו לא"י, הביט בהם משה, ואמר: הרי הן עשויים, כשם שהבטיח הקדוש ברוך הוא לזקן, שנאמר: ומי גוי גדול.
דבר אחר:
לגוי גדול, שאתן לבניך את התורה, וממנה יקראו גוי גדול, שנאמר (שם): רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.
ואברכך
אמר רבי ברכיה: לפי שהדרך גורמת לאדם לשלשה דברים:
ממעטת פריה ורביה,
ממעטת את היציאה,
וממעטת את השם,
לכך נאמר לו: ואעשך לגוי גדול, שאין הדרך ממעטת לך פריה ורביה.
ואברכך, שלא תמעט לך הדרך, את היציאה.
ואגדלה שמך, שלא תמעט לך, את השם.
אמרי אינשי במתלא, מביתא לביתא - חלוק, מאתר לאתר - נפש, ברם את, לא נפש חסר ולא ממון את חסר.
והיה ברכה, כבר כתיב: ואברכך
מה תלמוד לומר והיה ברכה?
אמר רבי אליעזר: אמר לו הקב"ה: משבראתי עולמי ועד עכשיו, הייתי זקוק לברך את בריותי, שנאמר (בראשית א): ויברך אותם אלהים וגו'.
ואומר (שם ט): ויברך אלהים את נח ואת בניו.
אבל מכאן ואילך, הרי ברכות מסורות לך.
למאן דהני לך למברכה ברוך, ואעפ"כ לא בירך אברהם לבניו.
למה כן?
משל למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריס והיה בתוך אותו פרדס, אילן אחד של סם חיים ואילן אחד של סם המות.
אמר האריס: אני אעבוד ואשלים ומה שהמלך רוצה לעשות לו בפרדיסו יעשה.
כך המלך, זה הקדוש ברוך הוא.
והפרדס, זה העולם.
מסרו לאברהם, שאמר לו: והיה ברכה.
מה עשה אברהם?
היו לו ב' בנים, אחד צדיק ואחד רשע, יצחק וישמעאל.
אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק, הרי ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע, אלא עבד אני, בשר ודם אני, למחר אפטר מן העולם ומה שהקב"ה חפץ לעשות בעולמו יעשה.
כשנפטר אברהם, נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו, שנאמר (שם כה): ויהי אחרי מות אברהם וגו' ויצחק ברך את יעקב, ויעקב ברך לשנים עשר שבטים, שנאמר (שם מט): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם.
מכאן ואילך, אמר הקב"ה: הרי הברכות מסורות לכם, הכהנים יהיו מברכים את בני, כשם שאמרתי לאברהם אביהם: והיה ברכה לכך נאמר: כה תברכו וגו':
ג [הנה מטתו שלשלמה]
ר' שמעון בן יוחאי פתר ליה בשלמה הנה מטתו שלשלמה, זה שלמה המלך.
ששים גבורים סביב לה, שהיו ששים גבורים סובבים מטתו בלילה, והן היו מגבורי ישראל.
כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה
למה היה עושה כן?
מפחד בלילות, שהיה מתיירא מן הרוחות שלא יזיקוהו.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה, משהוא חוטא, נותנין עליו אימה ויראה, עד שלא חטא אדם הראשון, היה שומע קול הדיבור, ועומד על רגליו ויכול לעמוד בו, משחטא, היה שומע קול הדבור ומתחבא, שנאמר (בראשית ג): ויתחבא האדם ואשתו וגו'.
אמר רבי אבין: עד שלא חטא אדם הראשון, היה שומע הקול אימירון.
משחטא, היה שומע את הקול אגריון.
עד שלא חטאו ישראל, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר
אמר רבי אבא בר כהנא: שבע מחיצות של אש, היו כוססות זו בזו, והיו ישראל רואים ולא מתיראים, ולא מתפחדים.
וכיון שחטאו, אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל, (שמות לד): וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן וגו'.
רבי פנחס ב"ר אבין, אמר רבי חנין: אף הסרסור הרגיש עמהם, מן שעה לשעה, שלשעבר (תהלים סח): מלכי צבאות ידודון.
רבי יודן, בשם ר' איבו: מלכי צבאות מלכיהון דמלאכיא, אפילו מיכאל, אפילו גבריאל היו מתיראים מפני משה.
וכיון שחטאו בגולורין שלהם, לא היה משה יכול להסתכל. הה"ד (דברים ט): כי יגורתי מפני האף והחמה.
עד שלא חטא שאול, ושאול לקח את המלוכה אין כתיב כאן, אלא (שמואל א יד): ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו'.
מהו (שם): בכל אשר יפנה ירשיע נצח, באיזו זכות?
בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידו:
שהיה עני ואוכל חולין בטהרה,
ומבזבז את ממונו וחס על ממונן של ישראל,
וששקל כבוד עבדו לכבוד עצמו.
רבי יהודה בר נחמן, בשם ר' שמעון בן לקיש אמר: ושהיה בן תורה, דכתיב (משלי ח): בי מלכים ימלוכו וגו', וכיון שחטא (שמואל א כח): וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא וגו'.
עד שלא חטא דוד, באותו מעשה (תהלים כז): ה' אורי וישעי ממי אירא וגו'.
וכיון שבא אותו מעשה (שמואל ב יז): ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים.
עד שלא חטא שלמה, היה רודה בשירים ובשירות והיה מושל על השדים, שנאמר: עשיתי לי שרים ושרות וגו' משוררים זכרים ומשוררות נקבות, ותענוגות בני אדם פרוזבטה, שדה ושדות שידה ושידתין דהוו אזיין בהון, כיון שבנה ביהמ"ק וכל המעשה של אשמדאי.
וכיון שחטא, טרדו אשמדאי ולאחר שחזר למלכותו היה פחדו עליו, והביא ששים גבורים שהיו משמרים את מטתו. הה"ד: מפחד בלילות שהיה מתפחד מן הרוחות.
הנה מטתו שלשלמה וגו'
רבנין פתרין קרייה ביוצאי מצרים.
הנה מטתו, מטותיו - שבטיו, כמה דתימא (חבקוק ג): שבועות מטות.
שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא, שהשלום שלו.
ששים גבורים סביב לה, ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה.
מגבורי ישראל, להביא טף ונשים.
כולם אחוזי חרב, (שמות יג): וחמושים עלו בני ישראל.
מלומדי מלחמה
ממי למדו?
מן הקב"ה, שנאמר (שם טו): ה' איש מלחמה.
איש חרבו על ירכו, בשעה שאמר להם משה: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, סינטומוס (שם יב): כל ערל לא יאכל בו, היה כל אחד ואחד, נוטל חרב ומניחו על ירכו ומל עצמו.
מי מלן?
רבי ברכיה תני לה, בשם רשב"י: משה מוהל, ואהרן פורע, ויהושע משקה.
וי"א: יהושע מוהל, ואהרן פורע, ומשה משקה. הה"ד (יהושע ה): ושוב מול את בני ישראל שנית, הרי מכאן שמלן ראשונה.
(שם): וימל את בני ישראל וגו'
מהו (שם): אל גבעת הערלות?
אמר רבי לוי: מקום שעשו אותו גבעה בערלות, הרי איש חרבו על ירכו.
מהו מפחד בלילות?
שלא היו יכולין לעשות פסח, דכתיב (שמות יב): כל ערל לא יאכל בו ואם לא יעשו ישראל פסח, היו מתים בלילי הפסח, כאשר מתו בכורי מצרים, שנאמר (שם): וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים. הוי, מפחד בלילות
.
הנה מטתו וגו'
רבי יונתן פתר קרייה בסנהדריות.
הנה מטתו, שבטיו, כמה דתימא: שבועות מטות.
שלשלמה, של הקב"ה, שהשלום שלו.
ששים גבורים סביב לה, אלו ששים עם הארץ, שנאמר (מלכים ב כה): וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר.
מגבורי ישראל, להביא אחד עשר איש, הרי שבעים ואחד סנהדרין.
ומאי נינהו אחד עשר איש?
דכתיב: ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן משנה ואת שלשה שומרי הסף, הרי חמשה, ומן העיר לקח סריס אחד, זה מופלא של בית דין, הרי ששה.
(שם): וחמשה אנשים מרואי פני המלך, הרי אחד עשר איש.
כתוב אחד אומר (שם): וחמשה אנשים.
וכתוב אחד אומר (ירמיה נב): ושבעה אנשים מרואי פני המלך.
מאי נינהו השנים יתרים?
להוסיף עליהם שני סופרי הדיינין.
(ירמיה נט): ואת סופר שר הצבא המצביא, זה שליח בית דין.
כולם אחוזי חרב
ר' מאיר ור' יוסי ר' מאיר אומר: כולם היו משננין את ההלכה, כחרב, שאם בא מעשה לתוך ידיהם, שלא תהא הלכה קורא להם.
ר' יוסי אומר: בשעת הדין, הכל נושאים ונותנין בהלכה, להוציא את הדין לאמתו והיו רואין, כאלו חרב מונחת להן בין ירכותיהן, וגיהנם פתוחה לפניהם. הוי, מפחד בלילות, היו מתפחדין היאך להוציא את המעשה, כדי להנצל מדינה של גיהינום.
ר' מנחם חתניה דר' אלעזר בר ר' אבינה: אם באה אשה אצלך לבה"מ לשאול לך על הדין, או על השאלה, תהא רואה אותה, כאלו יצאה מירכך, לא תתן בה עין ותהא מפחד, מדינה של גיהינום הדומה ללילה.
הנה מטתו וגו'
ר' שמלאי פתר קרייה במשמרות
הנה מטתו, מַטּותָיו, שבטיו.
היאך?
מה דתימא: שבועות מטות.
שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא, שהשלום שלו.
ששים גבורים סביב לה, אלו כ"ד משמרות כהונה, וכ"ד משמרות לויה, וי"ב מחלקות.
מגבורי ישראל, להביא שאר העם, שהיו עומדים בירושלים, סנהדרין ובתי דינין ותלמידים, וכולם אחוזי חרב, כמה דתימא (תהלים קמט): וחרב פיפיות בידם.
מלומדי מלחמה, זו מלחמתה של תורה, כמה דתימא (במדבר כא): בספר מלחמות ה'.
ר' זעירא ור' יהודה, בשם ר' שמואל: תלמידי חכמים, המלמדים את הכהנים הלכות שחיטה וקבלה וזריקה וקמיצה, היו נוטלין שכרן, מתרומת הלשכה.
ר' יצחק בר רבי רדיפה, בשם רב אמי: מבקרי מומין שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
ר' אחא ור' תנחום בר' חתניה דר' שמלאי: מגיהי ספר העזרה, היו נוטלין שכרן, מתרומת הלשכה.
גדל בר בנימין, בשם ר' אמי: שני דייני גזלות היו בירושלים, והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
ר' הונא אמר: פרכת היתה באה, מבדק הבית.
שמואל אמר: נשים האורגות את הפרוכת, היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה. הוי, מלומדי מלחמה, שהיו מלמדין לכהנים, היאך יעשו עבודה.
איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, היו מזהירין אותן בעת ששוחטין, שלא לפגל הזבחים, ושלא לפסול אחד מן הקרבנות בנותרות.
הנה מטתו וגו'
ר' ביבי, בשם ר' אלעזר פתר קרייה בברכת כהנים
הנה מטתו, זה בית המקדש, כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה, כך כל מה שהיה בביהמ"ק, היה פרה ורבה, שנאמר (מלכים א ח): ויאריכו הבדים.
ואומר: הזהב זהב פרוים.
מהו פרוים?
שהיה עושה פירות.
ואומר (שם א ו): בית יער הלבנון
למה נקראת בית המקדש יער הלבנון?
לומר לך, מה יער עושה פירות, אף בית המקדש הצורות שהיו בקירותיו, של זהב, שהיו מצוירין שם כל מיני אילנות, היו עושים פירות.
שלשלמה, זה הקב"ה, שהשלום שלו.
ששים גבורים סביב לה, אלו ששים אותיות שבברכת כהנים.
מגבורי ישראל, שהם מגברים את ישראל.
אמר רבי עזריה: דברים שהם נזכרים בגבורה, ששמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בכל אחת ואחת.
יברכך ה' וישמרך,
יאר ה',
ישא ה'.
כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, שהם נלחמים כנגד כל פורעניות שבתורה.
איש חרבו על ירכו, שאפילו אדם רואה בחלומו, כאלו חרב מחתכת בירכו.
מה יעשה?
ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים, וישמע בברכת כהנים ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את הכהנים, ואומר להם: כה תברכו וגו':
ד [כה תברכו את בני ישראל]
המעשה לישראל, הדיבור לישראל.
כה תברכו
רבי יהודה אומר:
מנין אתה אומר שמפי הקב"ה נאמר למשה באיזה סדר יברכו את ישראל?
תלמוד לומר: כה תברכו את בני ישראל
כה תברכו את בני ישראל, בלשון הקודש.
אתה אומר בלשון הקדש, או אינו אלא בכל לשון?
נאמר כאן: כה תברכו, ונאמר להלן: אלה יעמדו לברך את העם.
מה להלן, בלשון הקדש, אף כאן בלשון הקדש.
רבי יהודה אומר: אינו צריך.
הרי הוא אומר: כה, עד שיאמרו בלשון הזה, שכל מקום שנאמר: עניה ואמירה וכה, בלשון הקדש.
כה תברכו, בעמידה.
אתה אומר, בעמידה, או שלא בעמידה?
תלמוד לומר (דברים כז): ואלה יעמדו לברך את העם.
נאמר כאן: ברכה, ונאמר להלן: ברכה.
מה ברכה האמורה להלן בעמידה, אף ברכה האמורה כאן, בעמידה.
ר' נתן אומר: אינו צריך, שכבר נאמר: לשרתו ולברך בשמו.
מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה, דכתיב: לעמוד לשרת, אף ברכה בעמידה.
כה תברכו, בנשיאות כפים.
אתה אומר, בנשיאות כפים, או אינו אלא בנשיאות כפים, ושלא בנשיאות כפים?
תלמוד לומר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.
מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים.
ר' יונתן אומר: אי, מה להלן, ראש חדש, וקרבן ציבור, וכהן גדול, אף כאן, ראש חדש, וקרבן ציבור, וכהן גדול?!
תלמוד לומר (שם יח): כי בו בחר ה' וגו', הוא ובניו, מקיש בניו לו, מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים.
וכתיב: כל הימים ואיתקש ברכה לשירות.
כה תברכו, בשם המפורש.
אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכנוי?
תלמוד לומר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, בשם המיוחד לי.
יכול אף בגבולין?
נאמר כאן: ושמו את שמי ונאמר להלן: לשום את שמי.
מה להלן ביהמ"ק, אף כאן ביהמ"ק.
מכאן אמרו: במקדש בשם המפורש, ובמדינה בכינוי, דברי ר' יאשיה.
ר' יונתן אומר: הרי הוא אומר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', זה מקרא מסורס, שבכל מקום, שאני אבא אליך וברכתיך, שם אזכיר את שמי.
והיכן אני נגלה אליך?
בבית הבחירה, אף אתה לא תהא מזכיר את שמי, אלא בבית הבחירה.
מכאן אמרו: שם המפורש אסור לומר בגבולין.
כה תברכו וגו'
אין לי אלא ברכה לישראל.
ברכה לגרים, לנשים, ולעבדים משוחררין, מנין?
תלמוד לומר: אמור להם, לכולן.
כה תברכו את בנ"י
פנים כנגד פנים, או עורף מול פנים?
תלמוד לומר: אמור להם, פנים כנגד פנים, כאדם שאומר לחבירו: אמור להם, מכאן שהחזן צריך לומר להם שיאמרו.
אם שני כהנים הם, שיעלו לדוכן צריך שיאמר להם החזן: כהנים ברכו.
ואם אינו אלא כהן אחד, אינו צריך לומר, שנאמר: אמור להם, לשנים.
אמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה:
כה תברכו,
אמור להם,
ושמו את שמי.
אמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עוקר את רגליו, לעלות אצל התיבה בברכת עבודה, שוב אינו עולה, שנאמר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת.
מה להלן בעבודה, אף כאן בעבודה.
אמר רבי שמלאי: בית הכנסת שכולם כהנים, כולם עולים לדוכן, והוא דאישתיירו עשרה ישראל שעונין אמן.
בית הכנסת שכולה כהנים, מקצתן עולים לדוכן, מקצתם עונים אמן, העם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה, ולכך היו הכהנים עולים אל הארון, כדי שיהיו כל העם בפניהם.
אמר רבי שמעון בן פזי: כל כהן שלא נטל ידיו, לא ישא את כפיו, שנאמר (תהלים קלד): שאו ידיכם קדש וברכו את ה'.
שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים?
אמר להם: מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא, ולא פסעתי על ראשי עם קדש, ולא נשאתי את כפי בלא ברכה.
מאי מברך?
אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה.
כי עקר הכהן רגליו לעלות לדוכן, מאי אמר?
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו, שצויתנו לברך את עמך ישראל, שלא יהא בה מכשול ועון.
וכי מסיים לברך, ומחזיר פניו מן הציבור, מאי אמר?
רבש"ע! עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו מה שהבטחתנו!
אמר רב חסדא: אין הכהנים רשאים לכוף קשרי אצבעות ידם, עד שיחזירו פניהם מן הציבור. ואין הקורא רשאי לקרות ברכת כהנים, עד שיכלה אמן מפי הציבור.
ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת, עד שיכלה אמן מפי הציבור.
ואין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הציבור, עד שיתחיל ש"ץ בשים שלום.
ואינם רשאין לעקור רגליהם ולילך, עד שיגמור ש"ץ שים שלום.
בזמן שהכהנים מברכין העם מה הציבור אומרים?
אמר רבי זירא (שם כג): ברכו ה' מלאכיו וגו'
ברכו ה' כל צבאיו וגו'
(שם): ברכו ה' כל מעשיו וגו'
היכן אומר אותן?
רב יוסף אמר: בין כל ברכה וברכה.
רב אמר: בהזכרת השם פליגי בה, רב מארי ורב זביד.
חד אמר: פסוק כנגד פסוק.
וחד אמר: בכל פסוק אומר לכל ג' הפסוקים.
במוסף של שבת, כשהכהנים מברכים, מה הצבור אומרים?
אמר רבי אסי: (שם קלד): שיר המעלות הנה ברכו את ה' וגו'.
שאו ידיכם וגו'.
ברוך ה' מציון וגו'.
ולמה אינו אומר: יברכך ה' מציון וגו'?
שכתוב בההוא ענין.
אמר ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי: מתוך שהתחיל בברכותיו של הקדוש ברוך הוא, מסיים בברכותיו של הקב"ה.
במנחה של תעניות מאי אמרי?
אמר רב אחא בר יעקב (ירמיה יד): אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו (שם): מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא
בנעילה של יום הכפורים מאי אמרי?
(תהלים קכח): הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל.
אמר רבי חייא בר אבא: כל האומרן בגבולין, אינו אלא טועה.
אמר רבי חנינא בר פפא: תדע דבמקדש נמי לא ליבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין?!
אמר רבי אחא בר חנינא: תדע דבגבולין נמי מבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים?!
אמר רבי אבהו: מריש הוה אמינא להני קראי, כיון דחזינא לרבי אבא דמן עכו, דלא אמר להו, אנא נמי לא אמינא להו. מכאן שאין אומרין אותו בגבולין.
במדינה אומרים ברכת כהנים ג' ברכות, ובמקדש ברכה אחת.
כל כך למה?
שאין עונין אמן במקדש.
תני, מנין שאין עונין אמן במקדש?
שנאמר (נחמיה ט): קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה.
מנין שעל כל ברכה תהלה?
שנאמר: ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה, תן לו תהלה.
במדינה נושאין כפיהם, כנגד כתפותיהם, ובמקדש על גבי ראשיהם, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ.
אמור להם, מלא.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לכהנים: לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו מברכים אותם באנגריא ובבהלות, אלא תהיו מברכין, בכוונת הלב, כדי שתשלם הברכה בהן, לכך נאמר: אמור להם:
ה [יברכך ה' וישמרך]
עם הברכה שמירה.
מלך בשר ודם יש לו עבד בסוריא והוא יושב ברומי, שלח המלך בשבילו עלה ובא אצלו, נתן לו מאה לטרין של זהב, טענו יצא לדרך. נפלו עליו לסטים ונטלו כל מה שנתן לו, וכל מה שהיה אצלו. שמא יכול הוא לשמרו מן הלסטים?!
לפיכך, יברכך ה' בעושר.
וישמרך, מן הלסטים.
דבר אחר:
יברכך ה', בממון.
וישמרך, שלא תהא עשוי במדינה פניאס, ושלא תבא זימיא למדינה, ויאמרו לך: תן זהב, אלא יברכך וישמרך.
יברכך בבנים,
וישמרך בבנות, שצריכות שמירה.
יברכך, בעושר.
וישמרך, שתעשה ממנו מצות.
יברכך ה', בברכה המפורשת בתורה (דברים ז): ברוך תהיה מכל העמים וגו'.
ברוך אתה בעיר וגו'.
ברוך טנאך וגו'.
ברוך אתה בבואך וגו'.
ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'.
ר' נתן אומר: יברכך בנכסיך.
וישמרך, בגופך.
ר' יצחק אומר: והלא אם מבורכים הם שמורים ואם שמורים המה מבורכים.,
ומה תלמוד לומר וישמרך?
מיצה"ר, שלא יוציאך מן העולם.
וכן הוא אומר (משלי ג): כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד.
דבר אחר:
וישמרך, שלא ישלטו אחרים עליך.
וכן הוא אומר (תהלים קכא): יומם השמש לא יככה וגו'.
הנה לא ינום וגו'.
ה' שומרך וגו'.
ה' ישמרך מכל רע וגו'.
ה' ישמר צאתך וגו'.
דבר אחר:
וישמרך, מן המזיקים המקיפים אותך, שנאמר (שם צא): יפול מצדך וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו'.
דבר אחר:
וישמרך, ישמור לך ברית אבותיך.
וכן הוא אומר: ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'.
דבר אחר:
וישמרך, ישמר לך את הקץ.
וכן הוא אומר (ישעיה כא): משא דומה אלי קורא משעיר וגו'.
דבר אחר:
וישמרך, ישמור נפשך בשעת מיתה.
וכן הוא אומר (שמואל א כה): והיתה נפש אדוני צרורה בצרור וגו'.
שומע אני את הצדיק ואת הרשע?
תלמוד לומר: ואת נפש אויביך יקלענה וגו'.
דבר אחר:
וישמרך, ישמור רגלך מן גיהינום.
וכן הוא אומר (שם א ב): רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו, הרי הם מבורכים ושמורים.
ומנין שאף שכינה ביניהם?
תלמוד לומר: יאר ה' פניו וגו' יאר ה' וגו' יתן לך מן מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ס): קומי אורי וגו'.
ואומר (תהלים לו): באורך נראה אור אל ה' ויאר לנו:
ו [יאר ה' פניו אליך]
דבר אחר:
יאר ה' וגו', שיביט בך בפנים מאירות, ולא בפנים זעומות.
דבר אחר:
יאר, זה מאור תורה, שיאיר עיניך ולבך בתורה ויתן לך בני תורה, כמה דתימא: כי נר מצוה ותורה אור.
דבר אחר:
יאר ה' פניו, יעמיד ממך כהנים, שמאירים את המזבח, כמה דתימא: ולא תאירו מזבחי חנם ואומר (ויקרא כו): והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה.
ויחנך, הרי הם מבורכים ושמורים ושכינה ביניהם.
ומנין אף חנוני בדעת בבינה?
תלמוד לומר: ויחונך כמה דמצלינן: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה.
דבר אחר:
ויחנך, יתן בכם דעת, שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה, כענין שנאמר: ונתן לך רחמים וגו'.
דבר אחר:
ויחנך, יחון אותך בבנים, כמה דתימא (בראשית לג): הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. ואומר (שם מג): אלהים יחנך בני.
דבר אחר:
ויחנך, כמה דתימא (תהלים סז): אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה.
דבר אחר:
ויחנך, יחנך במשאלותיך.
וכן הוא אומר (ישעיה ל): חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך.
דבר אחר:
ויחנך
שנה רבי חייא הגדול: יחנה ה' אצלך.
דבר אחר:
ויחנך, יעמיד ממך נביאים, כמה דתימא (זכריה יב): ושפכתי על בית דוד רוח חן ותחנונים.
דבר אחר:
ויחנך וגו', יתן חנו עליך, בכל מקום שאתה הולך, כמה דתימא (בראשית לט): ויתן חנו בעיני וגו'.
(אסתר ב): ותהי אסתר נשאת חן וגו'.
ויתן אלהים חן את דניאל וגו'.
(משלי ג): ומצא חן ושכל טוב וגו'.
דבר אחר:
ויחנך, בתלמוד תורה.
וכן הוא אומר (שם ד): תתן לראשך לוית חן וגו'.
(שם א): כי לוית חן הם לראשך וגו'.
דבר אחר:
ויחנך, במתנת חנם.
וכן הוא אומר (תהלים קכג): חננו ה' חננו וגו'.
(שם): כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו.
דבר אחר:
ויחנך, להוציאך משיעבוד מלכיות, כמה דתימא (שם): חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז.
דבר אחר:
ויחנך, לגאול אותך, כמה דתימא: ה' חננו לך וגו':
ז [ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום]
יעביר כעסו ממך, ואין ישא, אלא לשון הסרה, כמה דתימא (בראשית מ): ישא פרעה את ראשך וגו'.
פניו, אלו פנים של זעם, כמה דתימא (ויקרא כ): ונתתי את פני בנפש ההיא וגו' כלומר, אותם פנים של זעם, שהיו ראויות לבא אליך, יסירם ממך.
דבר אחר:
ישא ה'
בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר (בראשית יט): ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו', הרי דברים ק"ו, אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי, לך לא אשא פנים מפניך, ומפני אבותיך?! זהו שנאמר: ישא ה' פניו אליך.
כתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך.
וכתוב אחד אומר (דברים י): אשר לא ישא פנים.
כיצד נתקיימו שני כתובים הללו?
כשישראל עושין רצון המקום, ישא ה' פניו אליך.
וכשאין עושין רצון המקום, אשר לא ישא פנים.
דבר אחר:
ישא ה' פניו
וכי הקב"ה נושא פנים, והלא כבר נאמר אשר לא ישא פנים?
אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שהם נושאים לי פנים, כך אני נושא להם פנים.
כיצד?
כתבתי בתורתי: ואכלת ושבעת וברכת ואדם מישראל, יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה, ונושאין לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן עד כזית, עד כביצה, לפיכך, ישא ה' פניו וגו'.
דבר אחר:
ישא ה'
כתוב אחד אומר: ישא.
וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא.
עד שלא נחתם גזר דין, ישא ה' וגו'.
משנחתם גזר דין, אשר לא ישא פנים.
ודכוותיה כתוב אחד אומר (תהלים סה): שומע תפלה.
וכתוב אחד אומר (איכה ג): סכתה בענן לך וגו'.
עד שלא נחתם גזר דין, שומע תפלה.
משנחתם גזר דין, סכתה בענן לך.
כתוב אחד אומר (תהלים קמה): קרוב ה' לכל קוראיו.
וכתוב אחד אומר (שם י): למה ה' תעמוד ברחוק.
עד שלא נחתם גזר דין, קרוב ה' לכל קוראיו.
משנחתם גזר דין, למה ה' תעמוד ברחוק.
כתוב אחד אומר (איכה ג): מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.
וכתוב אחד אומר (דניאל ט): וישקד ה' על הרעה.
עד שלא נחתם גזר דין, מפי עליון וגו'.
משנחתם גזר דין, וישקד ה' וגו'.
כתוב אחד אומר (ירמיה ד): כבסי מרעה לבך ירושלים.
וכתוב אחד אומר (שם י): כי אם תכבסי בנתר וגו'.
עד שלא נחתם גזר דין, כבסי מרעה וגו'.
משנחתם גזר דין, אם תכבסי וגו'.
כתוב אחד אומר (ירמיה ג): שובו בנים שובבים.
וכתוב אחד אומר: אם ישוב ולא ישוב.
אלא כאן, קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.
כתוב אחד אומר (ישעיה נה): דרשו ה' בהמצאו.
וכתוב אחד אומר (יחזקאל לב): חי אני אם אדרש לכם.
כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.
כתוב אחד אומר (שם לג): אם אחפוץ במות הרשע.
וכתוב אחד אומר (שמואל א ב): כי חפץ ה' להמיתם.
כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.
דבר אחר:
ישא ה' פניו אליך, בעוה"ז.
אשר לא ישא פנים, לעוה"ב.
דבר אחר:
ישא ה' פניו אליך
וכתוב אחד אומר (דברים י): אשר לא ישא פנים
היה ר' יוסי בן דוסתאי אומר: כיצד יתקיימו שתי מקראות הללו?
אלא, ישא ה' פניו, בדבר שבינך לבינו.
אשר לא ישא פנים, בדבר שבינך לבין חבירך.
ר"ע אומר: כתוב אחד אומר: ונקה
וכתוב אחד אומר: לא ינקה
היאך אפשר לקיים ב' פסוקים הללו?
אלא, בדבר שבינך לבינו ונקה.
בדבר שבינך לבין חבירך, לא ינקה.
בן עזאי אומר: מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים.
דבר אחר:
ישא ה' פניו וגו'
יהפך פניו כלפי אצלך, לא דומה שואל שלום חבירו בתוך פניו, כשואל מן הצדדין, אלא ישא ה' פניו אליך, יהפך פניו אצלך, כמה דתימא (ויקרא כו): ופניתי אליכם והפריתי.
וישם לך שלום, שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם.
ר' נתן אומר: וישם לך שלום שלום זה, שלום מלכות בית דוד, (ישעיה ט): למרבה המשרה ולשלום אין קץ.
רבי אומר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): ה' עוז לעמו יתן וגו'.
גדול השלום, שהקב"ה שינה בדבר מפני השלום, שנאמר (בראשית יח): האף אמנם אלד ואני זקנתי
גדול שלום, ששינה המלאך שדבר עם מנוח, מפני השלום, שלאשה אמר (שופטים יג): הנה נא את עקרה ולא ילדת ולא ספר דבר זה למנוח.
גדול שלום, שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.
ר' אלעזר אומר: גדול שלום, שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות, אלא שלום.
ר' שמעון בן חלפתא אמר: גדול שלום, שאין כלי מקבל ברכה, אלא שלום, שנאמר (תהלים כט): ה' יברך את עמו בשלום אף בברכת כהנים אחד, כל ברכות סיימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום, אא"כ שלום עמהם.
ר' אלעזר הקפר אומר: גדול שלום, שאין חותם כל התפלה, אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים, אלא שלום.
גדול שלום, שניתן לענוים, שנאמר (שם לז): וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום.
גדול שלום, שהוא שקול כנגד הכל, אנו אומרים: עושה שלום ובורא את הכל.
רבי אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר: שאפילו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם, כביכול אמר הקב"ה: אין השטן נוגע ביניהם, שנאמר (הושע ד): חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם): חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול שלום ושנואה מחלוקת.
גדול שלום, שאפילו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר (דברים כ): כי תקרב אל עיר וגו' ואומר (שם ב): ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו'.
ואומר (שופטים יא): השיבה אתהן בשלום.
גדול השלום, שאפילו המתים צריכין שלום, שנאמר (בראשית טז): ואתה תבא אל אבותיך בשלום.
ואומר: בשלום תמות.
גדול השלום, שניתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נז): בורא ניב שפתים שלום שלום.
ר' מאיר אומר: גדול הוא השלום, שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה מן השלום, שניתנה לצדיקים, שבשעה שנפטר מן העולם, שלש כתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום. הראשונה אומרת (שם): יבא שלום.
שנייה אומרת (שם): ינוחו על משכבותם.
והשלישית אומרת (שם): הולך נכוחו.
ולא דיין לצדיקים, שמיתתן בידי כבוד, שנאמר (שם נח): כבוד ה' יאספך, אלא שמקלסים לפניהם בשלום, יבוא שלום.
גדול השלום, שלא ברא הקב"ה מדה יפה כמו השלום, ומנעה מן הרשעים, שבשעה שנפטרין מן העולם, ג' כתות של מלאכי חבלה מקדימות אותו:
הראשונה אומרת (שם מח): אין שלום.
השניה אומרת: אמר ה' לרשעים.
השלישית אומרת (שם נ): למעצבה תשכבון.
לא דיין לרשעים, שמיתתן ביד מחבלים, שנאמר (איוב לג): ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים.
ואומר: יהדפוהו מאור לחושך.
ואומר (תהלים לה): יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם אלא שהם מתקנטרים לפניהם, ואומרים להם: אין שלום וגו', למעצבה תשכבון.
גדול השלום, שניתן שכר התורה והמצות, שנאמר (ויקרא כו): ונתתי שלום בארץ.
גדול שלום, שניתן לאוהבי תורה, שנאמר (תהלים קיט): שלום רב לאוהבי תורתך
גדול השלום, שניתן ללומדי תורה, שנאמר (ישעיה נד): וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.
גדול השלום, שניתן לעושי צדקה, שנאמר (שם לב): והיה מעשה הצדקה שלום.
גדול השלום, ששמו של מקום קרוי שלום, שנאמר (שופטים ו): ויקרא לו ה' שלום.
גדול השלום, שדרי עליונים צריכין שלום, שנאמר (איוב כה): עושה שלום במרומיו, והרי דברים ק"ו, ומה אם במקום שאין איבה ושנאה, צריכין שלום, ק"ו למקום שיש בו כל המדות הללו.
ר' שמעון היה אומר: בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם.
מלך בשר ודם, כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונות, וכשהולך לשלום הולך יחידי, אבל מדת הקב"ה אינו כן, כשהוא הולך לשלום יוצא באוכלוסין ובלגיונות, שנאמר: עושה שלום במרומיו וכתיב אחריו (שם): היש מספר לגדודיו.
אומר (תהלים סח): רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש.
ואומר (דניאל ז): אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן וגו', וכשהוא הולך למלחמה, אינו הולך אלא יחידי, שנאמר (שמות טו): ה' איש מלחמה וגו', בשמו הוא נלחם ואינו צריך לסיוע. ואומר (ישעיה סג): פורה דרכתי לבדי וגו'.
את מוצא, כשפרע הקדוש ברוך הוא מדור המבול, לא פרע אלא יחידי, שנאמר (בראשית ו): הנני מביא את מי המבול מים,
וכן מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי, שנאמר (שם יט): וה' המטיר על סדום וגו'.
וכן כשפרע מן המצריים, שנאמר (שמות יב): וה' הכה כל בכור וגו'.
וכן פרע מן האמוריים יחידי, שנאמר (יהושע י): וה' השליך עליהם אבנים גדולות.
וכן מסנחריב פרע יחידי, שנאמר (מ"ב יט): ויצא מלאך ה' ויך במחנה וגו'.
כתוב אחד אומר: היש מספר לגדודיו.
וכתוב אחד אומר (דניאל ז): אלף אלפים ישמשוניה.
משגלו ישראל מארצם, אלף אלפים ישמשוניה, כביכול, נתמעטה פמליא של מעלה.
רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי: אלף אלפים ישמשוניה גדוד אחד.
וכמה הן גדודיו, היש מספר.
כתוב אחד אומר (תהלים קמו): מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא.
וכתוב אחד אומר (ישעיה מ): המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא.
כשהקב"ה קורא אותם, הוא קורא שמות כולן, כאחת, והם עונין מה שא"א לו לבשר ודם לקרוא שני שמות כאחת.
וכן הוא אומר (שמות כ): וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, מלמד שכל עשרת הדברות אמר בדיבור אחד.
ואומר (תהלים סב): אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים.
ואומר (ירמיה כג): הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע
רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי: מהו לכולם שמות יקרא?
שאין שם שינוי, לא השם שנקרא עכשיו, נקרא לאחר זמן.
וכן הוא אומר (שופטים יג): למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, איני יודע לאיזה שם אני מתחלף.
כתוב אחד אומר (ד"ה א כא): ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות.
וכתוב אחד אומר (שמואל ב כד): בכסף שקלים חמשים.
כיצד יתקיימו שני פסוקים הללו?
מקום הגרן בשש מאות מקום המזבח בחמשים.
רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי: שנים עשר שבטים היו, ונטל דוד מכל שבט ושבט חמשים שקל, נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים.
ר' אלעזר בן שמוע אומר: הגורן בשש מאות, אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים, בשקל כסף חמשים.
כתוב אחד אומר (ד"ה ב ט): ויהי לשלמה ארבעת אלפים ארוות סוסים.
וכתוב אחד אומר (מלכים א ה): ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים.
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
ד' אלפים אסטבלאות ארבעים אלף סוסים.
כתוב אחד אומר (ד"ה ב ד): מחזיק בתים ג' אלפים יכיל.
וכתוב אחד אומר (מלכים א ו): אלפים בת יכיל.
כיצד ב' כתובים הללו מתקיימים?
בלח אלפים, שהם שלשת אלפים ביבש.
מכאן אמרו: שני כורים בלח, שהם שלשת כורים ביבש.
חביב הוא השלום, שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו, לא נתן שכרו אלא שלום, שנאמר (בראשית טו): ואתה תבא אל אבותיך בשלום.
וכן אתה מוצא ביעקב אבינו, שביקש מן המקום שלום, שנאמר (שם כח): ושבתי בשלום וגו'. וכן אתה מוצא באהרן, שלא נשתבח לפני המקום, אלא בשלום, שנאמר (מלאכי ב): בריתי היתה אתו וגו'.
וכן אתה מוצא בפנחס, שנתן שכרו שלום, שנאמר (במדבר כה): הנני נותן לו את בריתי שלום וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנאמר (משלי ג): וכל נתיבותיה שלום.
וכן אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא מנחם את ירושלים, אלא בשלום, שנאמר (ישעיה לב): וישב עמי בנוה שלום.
וכן לא פרע, מן עמון ומואב, אלא שמנע מהם שלום, שנאמר (דברים כג): לא תדרוש שלומם וטובתם וגו'.
וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום, שנאמר: וישם לך שלום:
ח [ושמו את שמי על בני ישראל]
מגיד שהם מתברכים בשם המיוחד.
יכול אף בגבולין יהיו מתברכין בשם המיוחד?
תלמוד לומר: ושמו את שמי ונאמר להלן: לשכן את שמי.
מה להלן מקדש, אף כאן מקדש, אלא משרבו הפריצים חזרו להיות מוסרים את השם לצנועים שבכהונה.
אמר רבי טרפון: מעשה והייתי עם אחי הכהנים בשורה, והטיתי אזני כלפי כ"ג, ושמעתי שאמרו בתוך נעימת הכהנים, או במקדש, מברכין ואין מברכין בגבולין.
אמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אף בגבולין, אלא,
שבגבולין אומר, ג' ברכות,
ובמקדש ברכה אחת.
במקדש אומר: השם ככתבו.
בגבולין בכינויו.
בגבולין נושאין ידיהם, כנגד כתפותיהם.
ובמקדש על גבי ראשיהם.
(במדבר ו): ואני אברכם למה נאמר?
לפי שנאמר: כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ברכה לישראל.
לגרים לנשים ולעבדים מנין?
תלמוד לומר: ואני אברכם.
יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל, הרי הם מבורכים, ואם לאו, אין מבורכין?
תלמוד לומר: ואני אברכם, שלא יהיו הכהנים אומרים: אנו נברך את ישראל, תלמוד לומר: ואני אברכם, אני אברך את עמי.
וכן הוא אומר (דברים ט): כי ה' אלהיך ברכך וגו' הכהנים מברכים את ישראל.
מי מברך את הכהנים?
תלמוד לומר: ואני אברכם, הכהנים מברכים את ישראל, ואני אברך אלו ואלו. הוי, ואני אברכם.
|
