|
פרשה יח: פרשת קורח
א [קרח יורד מגדולתו]
ומדינים כבריח ארמון, שהעלית הארץ בריחיה בעדו.
ארמון, שחלק על משה ועל המקום:
ב [קרח מפתה את גדולי ישראל לחלוק על משה]
וכן: קח את אהרן ואת בניו אתו.
וכן הוא אומר (הושע יד): קחו עמכם דברים.
וכן (בראשית יב): ותקח האשה בית פרעה הוי, ויקח קרח, שבדברים רכים משך לבם.
ויקח קרח
על ידי מה נחלק?
ע"י אליצפן בן אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו. ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל
אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, ובני קהת: עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל.
עמרם הבכור, זכה אהרן בנו לגדולה ומשה למלכות.
מי ראוי ליטול את השניה לא השני, שנאמר (שמות ו): ובני קהת עמרם ויצהר, אני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות נשיא על משפחות והוא עשה בנו של עוזיאל, קטן של אחי אבא יהי גדול עלי?!
הריני חולק עליו ומבטל כל מה שנעשה על ידו, לכך: ויקח קרח:
ג [קרח מלגלג על המצוות]
מה כתיב למעלה מן העניין?
(במדבר טו) ועשו להם ציצית.
קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית?
א"ל: חייבת בציצית.
א"ל קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?!
בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה?!
אמר לו: חייב במזוזה!
א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות, אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?!
אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן, הה"ד: ויקח קרח אין ויקח, אלא לשון פליגא, שלבו לקחו. וכענין שנאמר (איוב טז): מה יקחך לבך הוא שמשה אומר להם, שנאמר: המעט כי הבדיל אלהי ישראל.
אמרו חכמים: חכם גדול היה קרח ומטועני הארון, שנאמר (במדבר ז): ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם, וקרח בן יצהר בן קהת, וכשאמר משה (שם טו): ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת מיד צוה ועשו ר"נ טליתות תכלת ונתעטפו בהן, אותן ר"נ ראשי סנהדראות, שקמו על משה, שנאמר: ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קריאי מועד.
עמד קרח ועשה להם משתה ונתעטפו בטליתות תכלת, באו בני אהרן ליטול מתנותיהם: חזה ושוק, עמדו כנגדן.
אמרו להן: מי צוה אתכם ליטול כך לא משה?
לא נתן כלום, לא דבר המקום כך.
באו והודיעו את משה, הלך לפייסן. מיד עמדו כנגדו לקדמו, לפני משה.
ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים
מי הם?
אליצור בן שדיאור וחביריו, האנשים אשר נקבו בשמות, אף על פי שלא פרסמן הכתוב, נתן סימניהן ומתוך המקראות את מבין אותם.
משל למה הדבר דומה?
לבן טובים, שנמצא גונב כלים מבית המרחץ ולא היה רוצה בעל הגניבה לפרסמו. התחיל נותן סימניו.
אמרו לו: מי גנב כליך?
אמר להם: אותו בן טובים, בעל קומה, ושיניו נאות, ושערו שחור, וחוטמו נאה, משנתן סימניו ידעו מי הוא.
אף כאן, אע"פ שסתמן הכתוב, בא ונתן סימניהן ואתה יודע מי הם.
נאמר להלן (במדבר א): אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות
ונאמר כאן: נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם:
ד [תואנותיו של קרח]
אמרו לו: מי עשה לך כך?
אמר להם משה עשה בי, ולא עוד אלא נטלני בידי ורגלי והיו מניפין אותי, ואומר לי: הרי אתה טהור. והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה, והושיבו באהל מועד.
מיד, התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו: משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול, ובניו סגני כהונה. תרומה לכהן, מעשר לכהן, כ"ד מתנות לכהן, מיד ויקהלו על משה מיד, ויאמרו אליהם.
אמר ר' לוי: באותה שעה כינס קרח עדתו, ואמר להם: הרביתם עלינו משוי, יותר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת מצרים, מתחת ידכם ובקשו לסקלו, לפיכך, וישמע משה ויפול על פניו. אמר להם משה: לא למלוכה אני מבקש, ולא לאהרן אחי כהונה גדולה, שנאמר: ואהרן מה הוא כי תלינו עליו.
אמר משה: ריבונו של עולם! לא כך צויתני (שמות כח): ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו והרי עומדים כנגדנו להרגנו.
אמר: בקר ויודע ה' את אשר לו.
מהו כן?
אמר רבי נתן: אמר הקדוש ברוך הוא: אם נתקבצו כל חרטומי העולם ובקשו להפוך את הבקר לערב לא יוכלו, וכשם שהבדלתי בין אור לחשך, כן הבדלתי אהרן להקדישו בקדש הקדשים. מיד וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה לא נלך ולא נבא אין כתיב כאן, אלא לא נעלה, (משלי יח): פי כסיל מחתה לו, פתחו פיהם לפורעניות, לומר שהן מתים בירידה ולא בעלייה, כשם שאמרו, כך מתו.
וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה.
אמר משה: הואיל ולא רצו לילך אצלי, אני אבא אצלם, אולי יתביישו ויחזרו בהם, שנאמר: ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, כשראו אותו התחילו לחרף ולגדף, שנאמר: ודתן ואבירם יצאו נצבים וכי יושבין או כורעים או נופלים יוצאים בני אדם?!
אלא כשיצאו הן מחרפין ומגדפין.
נאמר כאן יציאה והצבה, ונאמר בגלית הפלשתי יציאה והצבה דכתיב (שמואל א יז): ויצא איש הביניים וגו' ויגש הפלשתי השכם והערב ויתייצב ארבעים יום מה יציאה והצבה התם בחירופין ובגדופין, אף כאן בחרופין ובגדופין, לפיכך פתח משה ואמר: אם כמות כל האדם ימותון אלה.
ותפתח הארץ את פיה
בוא וראה, כמה קשה מחלוקת, שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד את זכרו, שכך כתיב:
ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש.
אמר ר' ברכיה: כמה קשה המחלוקת, שב"ד של מעלה אין קונסים, אלא מבן עשרים שנה ומעלה וב"ד של מטה מבן י"ג, במחלוקתו של קרח תינוקות בן יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב: ונשיהם ובניהם וטפם וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה לכך כתיב:
ויקח קרח:
ה [יעקב בקש שלא ייזכר במחלוקת קרח]
ולמה לא כתיב בן יעקב, או בן ישראל?
זה שאמר הכתוב: (בראשית מט): בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים.
בקהלם אל תחד כבודי, זה קרח.
אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! לא במרגלים ולא במחלוקת של קרח, לא יזכר שמי על אותן הרשעים.
ואימתי יזכר שמי?
כשהן מתייחסין ועומדין על הדוכן, בן תחת בן אסיר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל.
ודתן ואבירם
מכאן אמרו: אוי לרשע אוי לשכנו. דתן ואבירם, לפי שהיו שכנים של קרח, שהיה שרוי בדרום, דכתיב (במדבר ג): משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה, דגלו של ראובן סמוך להם, שנאמר (שם ב): דגל מחנה ראובן תימנה, אבל דגלו של יהודה היה במזרח ויששכר וזבולן עמו, שנאמר (שם): והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וסמוכין להן משה ואהרן, דכתיב (שם ג): והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, לפי שהיו אלו סמוכין לתורה, זכו להיות בני תורה, כדכתיב (תהלים ס): יהודה מחוקקי וכתיב (ד"ה א יב): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.
וכתיב (שופטים ה): וזבולן מושכים בשבט סופר.
ודתן ואבירם שהיו שכנים לקראת בעל מחלוקת, לקו עמו ואבדו מן העולם:
ו [במחלקת קרח רפו ידיו של משה]
אמר להם: כל העדה כולם קדושים וכולם שמעו בסיני, אנכי ה' אלהיך ומדוע תתנשאו על קהל ה', אלמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו, הייתם אומרים: עכשיו כולם שמעו, ומדוע תתנשאו?! מיד, נזדעזע משה מפני המחלוקת, מפני שכבר היה בידן סרחון רביעי.
משל לבן מלך, שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם, שתים ושלש, כשסרח רביעית, נתרשלו ידי אוהבו של מלך. אמר: כמה פעמים אטריח את המלך!
אף כאן משה, חטאו בעגל ויחל משה.
ויהי העם כמתאוננים ויתפלל משה.
במרגלים, ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים.
במחלוקתו של קרח, אמר: כמה אוכל להטריח את המקום, לפיכך וישמע משה ויפול על פניו:
ז [משה דוחה את קרח לבוקר]
מה ראה לומר בקר?
אמר משה: שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה?!
אמר: שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה! לכך נאמר: בקר ויודע ה'.
א"ל: אין לי רשות ליכנס עכשיו, אין לפניו לא אכילה ושתיה, אלא בשבילנו, על שאכלנו ושתינו.
דבר אחר:
א"ל משה: גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם לערב יום ולילה, והוא שאמר הכתוב בתחילה (בראשית א): ויהי ערב ויהי בקר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, בשביל תשמישו של עולם, וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם, כך הבדיל ישראל מן האומות, שנאמר (ויקרא כ): ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.
וכך הבדיל אהרן, שנאמר (ד"ה א כג): ויבדל אהרן להקדישו בקדש קדשים.
אם יכולין אתם לערב אותה הבדלה, שהבדיל בין האור ובין החשך, אתם יכולין לבטל את זה?! לכך אמר להם: בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, כבר הוא מתוקן, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו:
ח [קחו לכם מחתות]
מה ראה לומר כן?
אמר להם: כדרכי הגויים יש נימוסין הרבה וכומרין הרבה, כולן מתקבצין בבת אחת ואנו אין לנו, אלא ה' אחד, ותורה אחת, ומשפט אחד, ומזבח אחד, וכ"ג אחד, ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהונה גדולה?! אף אני רוצה בכך, לכן, אתה וכל עדתך זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו, הרי לכם תשמיש החביב מן הכל, הוא הקטרת, חביבה מן כל הקורבנות וסם המות נתון לתוכו, שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם: והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש!
אמרו לו משה: הרי אני אומר לכם, שלא תתחייבו, מי שיבחר מכם יצא חי וכולכם אובדין.
רב לכם בני לוי
הרי אמרתי לכם לא טיפשים היו, שכך התרה להם וקבלו עליהם לקרב, הם חטאו בנפשותם, שנאמר: את מחתות החטאים האלה בנפשותם.
וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה?!
אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל, ששקול כמשה ואהרן, שנאמר (תהלים צט): משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו, שכולם מתנבאים ברוה"ק (ד"ה א כה): כל אלה בנים להימן.
אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום?!
ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה, לכך נשתתף לבא לאותה חזקה ששמע מפי משה, שכולם אובדין ואחד פליט, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש:
ט [משה מנסה למנוע מקורח לחטוא]
מי שילך ומדבר עם יוסף, אומר לשמעון, שמע יש אומרים: שהיה מבקש ממנו שיחזור בו, ואומר לפניו דברים רכים, כיון שראה שלא שמע, אמר: עד שלא ישתתפו אחרים עמו, התחיל לדבר להם: שמעו נא בני לוי, הקטן הוא הכבוד שבידכם, המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל וגו', חזר על קרח, ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי, לפי שהיה גדול שבשבט, נעשו אחיו טפלה לו, לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' המחלוקת הזו אינה כנגדנו, אלא כנגד הקדוש ברוך הוא.
משל למלך, שהיו לו עבדים הרבה ורצה לעשות אחד מהן בן חורין וליתן לו זמורה, חזר ועשה אותו סנקליטיקוס. עמדו חבריו כנגדו, אמרו: אם הוא עצמו בא ונטל לעצמו אותה גדולה יפה עשו, שעמדו כנגדו, עכשיו שרבו הוא שעשה לו, כל מי שעומד כנגדו, לא כנגד רבו הוא עומד?!
אף כך, אמר להם משה: אלו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה, יפה עשיתם שנתרעמתם עליו, עכשיו הקב"ה נתן לו, שהגדולה והגבורה והמלכות שלו, כל מי שעומד על אהרן, לא על הקדוש ברוך הוא הוא עומד?!
לכך כתיב: ואהרן מה הוא כי תלינו עליו!
בוא וראה חסידותו של אהרן הצדיק, בשעה שהציק משה שמן המשחה על ראשו, נזדעזע אהרן ונבעת, אמר למשה: אחי! שמא לא הייתי ראוי להימשח בשמן הקדש, ומעלתי ונתחייבתי כרת! שאמר הקב"ה: על בשר אדם לא ייסך, לפיכך, העיד הכתוב עליו (תהלים קלג): הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן כטל חרמון הקיש שמן המשחה לטל חרמון.
מה טל חרמון, אין בו מעילה,
כך שמן היורד על אהרן, אין בו מעילה.
לפיכך, הנועדים על ה', כל הדברים האלו פייס משה לקרח, ואין את מוצא שהשיבו דבר, לפי שהיה פקח ברשעו.
אמר: אם אני משיבו, יודע אני בו, שהוא חכם גדול ועכשיו יקפחני בדבריו ואני מתרצה לו בעל כורחי, מוטב שלא אזקק לו, כשראה משה שאין בו תועלת, פירש הימנו:
י [וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם]
אף הם עמדו ברשען ולא נזקקו להשיבו.
ויאמרו לא נעלה, הכשילם פיהם לרשעים, וברית כרותה לשפתיים, שמתו וירדו לשאול תחתית, לאחר שירדו חיים שאולה.
המעט כי העליתנו וגו' כי תשתרר עלינו
על מה את מתרברב עלינו, מה טובה עשית לנו, הוצאתנו ממצרים, שהוא כגן ה' ובארץ כנען לא הכנסתנו, אלא הרי אנו במדבר והנגף משתלח בנו, העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה ויחר למשה.
למה?
שאדם הדן עם חברו ומתווכח ומשיבו, יש לו נחת רוח, ואם אינו משיבו יש לו צער.
ויאמר משה אל ה' אל תפן אל מנחתם, אל תקבלם בתשובה.
היה צריך למקרא לומר: אל תפן אל עבודתם, מהו אל מנחתם?
כך אמר משה, לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו, שנאמר: מלבד עולת התמיד ומנחתה והייתה של כל ישראל קריבה, הואיל ופירשו אלו מבניך, אל תסתכל בחלקם, תניחנו האש ואל תאכלנה, לא חמור אחד מהם נשאתי, מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי מהם, בנוהג שבעולם, אדם שהוא עושה בהקדש, נוטל שכרו מן ההקדש, ואני בשעה שהייתי יורד מן מדין למצרים, היה דרכי ליטול מהן חמור, שבשביל צרכיהם ירדתי, ולא נטלתי.
וכן שמואל הצדיק אמר (שמואל א יב): הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי.
שור שהייתי מקריב עליהם לקרב,ן ומבקש רחמים עליה,ם וכן למשוח עליהם מלך, משלי היה, שנאמר (שם טז): עגלת בקר תקח בידך.
וכן הוא אומר (שם ט): כי זבח היום לעם בבמה, לא נטלתי משלהם, וכשהייתי חוזר ועושה דיניהם וצרכיהם, והולך וסובב כל עיירות ישראל, שנאמר (שם ז): והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל.
דרך העולם, בעלי דינין הולכין אצל הדיין, ואני הייתי הולך וסובב מעיר לעיר, וממקום למקום, וחמור שלי.
וכן משה אמר (שמות יח): כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי ואני לא עשיתי כן, אלא הלכתי אצלם ולא הרעותי את אחד מהם, שלא חייבתי את הזכאי ולא זכיתי את החייב, וכשראה משה שעמדו בגאותן, אמר להם: אתה וכל עדתך וגו'.
הלך קרח כל אותו הלילה, והיה מטעה את ישראל, ואומר להם:
מה אתם סבורים שאני עוסק ליטול את הגדולה לעצמי, אני מבקש שתהא הגדולה על כולנו חוזרת, שמשה נטל מלכות לעצמו, והכהונה גדולה נתן לאחיו, והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט כראוי להם, עד שנשתתפו עמו.
מנין?
שנאמר: ויקהל עליהם קרח את כל העדה הקריבו כולם מדברים עמו.
מיד, וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר הבדלו מתוך העדה הזאת ויפלו על פניהם:
יא [תפילתם של משה ואהרן]
אמרו לפניו: ריבונו של עולם! מלך בשר ודם, שמרדה עליו מדינה ועמדה וקללו את המלך, או שלוחיו עשרה, או עשרים מהם, משלח שם לגיונותיו ועושה בם אנדרלמוסיה, והורג הטובים עם הרעים, לפי שאינו מכיר בהם, מי מרד ומי לא מרד, מי כבד את המלך, ומי קלל, אבל אתה היודע מחשבותיו של אדם ומה שהלבבות והכליות יועצות, ויצרי בריותיך אתה מבין, ואתה יודע מי חטא ומי לא חטא, מי מרד ומי לא מרד, אתה יודע רוח של כל אחד ואחד מהם, לכך נאמר: אלהי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא.
אמר להם הקב"ה: יפה אמרתם, אני מודיע, מי חטא ומי לא חטא:
יב [העלו מסביב למשכן קרח]
אף על פי ששמע משה מפי הגבורה, לא אמר להם העלו, עד שהלך והתרה בהם, שנאמר: ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, להודיע רשעתן, שאע"פ שהלך משה ברגליו אצלן, הרשעים קשין לרצות.
מה עשו?
לא רצו לצאת מאליהן (נ"א מאהליהם) נגדו, כשראה משה כך, אמר: עד כאן היה לי לעשות.
וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים
שנו רבותינו: ארבעה נקראו רשעים:
הפושט ידו לחברו להכותו, אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר (שמות ב): ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר, אלא תכה.
והלוה ואינו משלם, שנאמר (תהלים לז): לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן.
ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש, לפני מי שגדול הימנו, שנאמר (משלי כא): העז איש רשע בפניו וישר הוא יבין דרכו
ומי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר: סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה.
ושניהם היו בדתן ואבירם: עזות פנים ומחלוקת.
מחלקת
מ' מכה
ח' חרון
ל' לקוי
ק' קללה
ת' תועבה
וי"א תכלית, כליה מביא לעולם.
ויעלו מעל משכן קרח, כיון שראה שנסתלקו ישראל מסביבותיהם, יצאו מחרפין ומגדפין, שנאמר: יצאו ניצבים ולהלן כתיב (ש"א יז): ויגש הפלשתי השכם והערב ויתייצב ארבעים יום.
ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני אם כמות כל האדם ימותון אלה.
משל למה הדבר דומה?
לשושבין בתו של מלך, שהיו עדותיה בידו, עמד אחד מן המסובין וקלל את השושבין, ואמר: לא היו בתולים לבתו של מלך.
עמד השושבין כנגד המלך, ואמר לו: אם אין אתה תובע בנפקין שלך, ואין אתה מוצא את זה והרגו בפני הכל, אף אני אומר בוודאי שלא נמצאו בתולים לבתו של מלך, מיד אמר המלך מוטב לי להרוג את זה, ולא יוציא השושבין שם רע על בתי.
וכך קרח נחלק על משה, ואמר מלבו ומעצמו אמר משה, כל הדברים הללו.
פתח משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: אם מתים אלו על מטותם כדרך שבני אדם מתים, והרופאין עולין והן מבקרין אותם, כדרך שכל החולים מתבקרין, אף אני כופר ואומר: לא ה' שלחני, ומלבי אמרתי זה.
אחד מג' נביאים שאמרו בל' הזה:
אליהו,
ומיכיהו,
ומשה.
אליהו אמר (מ"א יח): אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים ואתה הסבות את לבם אחורנית אם אין אתה עונה אותי, אני אומר: אתה הסבות את לבם אחורנית.
וכן מיכיהו אמר לאחאב: (שם כב) אם שוב תשוב בשלום, אף אני אומר: לא דבר ה' בי.
וכן משה: אם כמות כל האדם וגו'.
אמר לו הקב"ה למשה: מה אתה מבקש?
אמר לפניו: ריבונו של עולם! אם בריאה, אם בראת פה לארץ, הרי יפה ואם לאו, יברא ה' יברא לה עכשיו פה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא (איוב כב): ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור:
יג [ותפתח הארץ את פיה]
אמר רבי יהודה: באותה שעה נפתחו לארץ פיפיות הרבה, שנאמר: בקרב כל ישראל.
אמר רבי נחמיה: והרי כתיב: ותפתח הארץ את פיה?!
אמר לו: והיאך את מקיים בקרב כל ישראל?
אלא שנעשית הארץ כמשפך, וכל היכן שהיה אחד מהם, היה מתגלגל ויורד ובא עמו, נמצאת מקיים, בקרב כל ישראל, ומקיים, ותפתח הארץ את פיה.
ואת כל היקום, זה הממון, שמעמיד את הרגלים.
רבותינו אמרו: אפילו היו כלים ביד הכובס, היו מתגלגלין ובאין ונבלעין עימהן.
אמר רבי שמואל בר נחמני: אפילו מחט שהייתה שאולה ביד ישראל מידם, אף היא הייתה נבלעת, שנאמר: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה.
וכל כך למה?
שחלק על הקב"ה. אעפ"כ, לעתיד לבא הם עתידין לעלות.
ר' יהודה בן בתירה שונה, שיש להם חלק לעוה"ב, שנאמר: ויאבדו מתוך הקהל.
בדוד הוא אומר (תהלים קיט): תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי.
מה אבדה, שנאמר בדוד, היא עתידה להתבקש, אף כאן, אבדה העתידה להתבקש.
וכן חנה מתפללת עליהם (שמואל א ב): ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:
יד [חטאו של קרח]
ומדינים כבריח ארמון, והלא היה יודע שבעלי דיניו היו קשים כבריח ארמון, זה משה ואהרן. מה הבריח אינו זז, כך משה, שנאמר (שמות כו): והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה:
טו [זכות לא עמדה לקרח]
וישכן ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים, זה היה קרח, שהיה קתליקוס, לביתו של פרעה, והיו בידו מפתחות האוצרות שלו.
א"ל הקדוש ברוך הוא: מה הנאה יש לך, אין אתה שולט עליהם, שנאמר: בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים.
ולמי הן מעותדין?
לאלו שהן גולין. ישראל שגלו ממצרים, אבל קרח, לא יעשר ולא יקום חילו, אף כשימות אינו קם, ולא יטה לארץ מנלם, לא יסור מני חשך, לעולם אינו סר מן החשך.
יונקתו תיבש שלהבת
אמרו רבותינו: אשתו של קרח, כשירדה לגיהינום כיבת אותה.
ויסור ברוח פיו, שלא יאמר: שמואל עתיד לעמוד ממנו, ובשבילו אני נמלט, אף הוא יסור ברוח פיו.
אל יאמן בשוא נתעה, הקב"ה צווח על ר"ן איש, שחלקו עמו, אל תאמינו! טועה הוא! אל יאמן כשהוא נתעה.
בלא יומו תמלא, עד שלא יגיע קצו למות, הוא ממית עצמו.
יחמס כגפן בסרו, זו אשתו.
וישלך כזית נצתו, אלו בניו.
ולמה?
כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד ואש יצאה מאת ה':
טז [קרח - לבו נטלו]
ויחלק, ויקבץ, וידבר, ויצו קרח אינו אומר, אלא ויקח.
מה לקח?
לא כלום לקח, אלא לבו נטלו.
אמר הכתוב (איוב טו): מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך.
אמר רבי לוי: למה חלק קרח על משה?
אמר: אני בנו של שמן בן יצהר, שנאמר (דברים ז): ותירושך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך.
תירוש, זה יין.
ויצהרך, זה השמן.
ובכל משקים שתתן את השמן, הוא נמצא עליון. ולא עוד, אלא שכתוב (זכריה ד): אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ.
וכי יש לשמן בנים?!
אלא זה אהרן ודוד, שנמשחו בשמן המשחה. אהרן נטל כהונה ודוד מלכות.
אמר קרח: ומה אלו שנמשחו בשמן המשחה בלבד, נטלו כהונה ומלכות, אני שאני בנו של שמן, איני נמשח ונעשה כהן ומלך! מיד נחלק על משה:
יז [נפילתו של קרח]
ראיתי את בן ישי,
הנה ראיתי בן לישי, הוי, כי לא אויב יחרפני ואשא.
ואתה אנוש כערכי אלופי, שהיה אדם גדול בתורה.
ומיודעי, שהיה נושא ונותן בהלכה.
אשר יחדו נמתיק סוד.
מהו בבית אלהים נהלך ברגש?
כדתנן: הפר היה קרב בכ"ד, כדי שיהא הרוגש מרגיש, שנאמר (שם): בבית אלהים נהלך ברגש, ישיא מות עלימו.
אמר רבי אלעזר: עצת מינות היה בהן.
למה היו דומין?
לבית שהוא מלא תבן, והיה בבית חורין, והיה התבן נכנס בהם. לאחר ימים התחיל אותו התבן, שהיה בתוך אותן החורין יוצא, ידעו הכל כי היה אותו הבית של תבן.
כך דואג ואחיתופל לא היו בהן מצות מתחלה, אע"פ שנעשו בני תורה היו כתחלתן, הוי (שם):
כי רעות במגורם בקרבם.
דבר אחר:
מדבר במשה, כי לא אויב אלא קרח, שהוא משלי, יחרפני.
אשר יחדו נמתיק סוד אהרן וקרח, שניהן שוין.
בבית אלהים נהלך ברגש, זה שוחט ומקריב, וזה זורק את הדם.
ישיא מות עלימו, שהביא את המיתה עליו, וירדו הם וכל אשר להם וגו':
יח [מידה כנגד מידה]
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: את מחית בחוטרא, ובמה דמחית את לקי.
את אמרת: רב לכם למחר, את שמע, רב לך:
יט [ותבקע האדמה אשר תחתיהם]
ללמדך שמכל מקום שהוא רוצה מצמיח את הפורעניות.
חיים שאולה, יש אומרים חיים וקיימים עד עכשיו.
ותכס עליהם, הם אבדו ולא פחדותן, שנעשו אחרים תחתיהן שרי אלפים ושרי מאות.
וכל ישראל נסו לקולם, שהיו צווחין בקולם: משה רבינו הצילנו.
ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, אלו היו נבלעים, ואלו היו נשרפין, וקרח עומד בין השרופים, שאמר משה: ואתה ואהרן איש מחתתו, וקרח לקה יותר מכולם, שנשרף ונבלע.
ולמה נעשו בו שני דינין?
שאילו נשרף ולא נבלע, היו הבלועין מתרעמין, שלא הביא עלינו את כל הפורעניות הזה, אלא קרח, והן נבלעין והוא ניצול.
ואלו נבלע ולא נשרף, היו השרופין מתרעמין, שלא הביא עליהם את הפורעניות, אלא זה, והן נשרפין והוא ניצול.
לפיכך, נידון בשתי מיתות וליהטו האש תחלה, לעין כל השרופים, שבידן הייתה המחתה והקטרת בה, וקפלתו האש כדור, והאש מגלגלת בו, עד שהביאתו לפי הארץ עם הבלועים, שנאמר: ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש:
כ [און בן פלת ניצל בזכות אשתו]
למה נקרא שמו און?
שכל ימיו באנינות.
בן פלת, בן שנעשו בו פלאות.
אמר רב: און בן פלת, אשתו הצילתו ואמרה ליה: מה לך בהדי פלוגתיה, אי אהרן כהנא רבא, את תלמידא. אי קרח כהנא רבה, את תלמידא.
אמרה ליה: ידענא, כוליה כנישתא קדישא, דכתיב ביה: כי כל העדה כולם קדושים.
מה עבדת?
אשקיתיה חמרא, וארוויתיה ואנגיתיה בערסא, והוה יתבא אבבא היא וברתה, וסתרא למזייה, כל מאן דאתא בשביל און בעלה, כיון דחזייה, הדור. אדהכי והכי אבלעינהו, היינו דכתיב (משלי יד): חכמת נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און.
ואולת בידיה תהרסנה, זו אשתו של קרח.
ויקומו לפני משה נשיאי עדה, מיוחדין שבעדה.
קריאי מועד, שיודעין לעבר את השנים ולקבוע חדשים.
אנשי שם, שהיה להם שם בכל.
וישמע משה
מה שמע?
אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: מלמד שחשדוהו באשת איש, שנאמר (תהלים קו): ויקנאו למשה במחנה.
אמר רבי שמואל בר יצחק, אמר רב: מלמד, שכל אחד קינא לאשתו, ממשה.
וילך אל דתן ואבירם
אמר ריש לקיש: מכאן, שאין מחזיקין במחלוקת.
אמר רב: כל המחזיק במחלוקת, עובר משום, ולא יהיה כקרח וכעדתו.
אמר רבי אסי: ראוי להצטרע.
כתיב הכא: כאשר דבר ה' ביד משה לו.
וכתיב התם: ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך וגו'.
אמר רבי חסדא: כל החולק על רבו, כחולק על השכינה, שנאמר (במדבר כו): בהצותם על ה'.
אמר רבי יוסי ב"ר חנינא: כל העושה מריבה עם רבו, כאלו עושה עם השכינה, שנאמר (שם כ): המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'.
אמר רבי חנינא: כל המתרעם על רבו, כאלו מתרעם על השכינה, שנ' (שמות טז): לא עלינו תלונותיכם כי על ה'.
אמר רבי אבהו: כל המהרהר אחר רבו, כאלו מהרהר אחרי השכינה, שנאמר (במדבר כג): וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים וגו'.
דרש רבא: מאי דכתיב (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה?
מלמד שעלו שמש וירח לזבול.
אמרו לפניו: ריבונו של עולם! אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא, ואם לאו לא נצא, עד שזרק בהם חצים.
אמר להם: לכבודי לא מחיתם, לכבוד בשר ודם מחיתם?!
והאידנא, עד דמחו להו, לא נפקי.
דרש רבא: מאי דכתיב (במדבר טז) אם בריאה יברא ה'?
אמר משה: ריבון העולמים! אם בריאה גיהינום מוטב ואם לאו, יברא ה'.
למאי?
אילימא למברייה ממש, והכתיב (קהלת א): אין כל חדש תחת השמש, אלא לאקרובי פיתחא.
(במדבר כו) ובני קרח לא מתו
תאנא משום רבנו: מקום נתבצר להם בגיהינום.
אמר רבה בר בר חנא: זימנא חדא הוה אזלינא באורחא, ואמר לי ההוא טייעא: תא ואחוי לך בי בלועי דקרח, אזלי וחזאי תרי ביזעי, וקא נפק קוטרא מינייהו, שקל גבבא דעמרא ואמשייה במיא, ואותביה בריש רומחא, ועיילה להתם ואיחרך ונפל.
אמר לי: אצית מאי שמעת?
ושמעי דהוו קאמרי: משה ותורתו אמת והן בדאין.
אמר לי: כל תלתין יומין מהדרא להו גיהינום, כבשר בתוך קלחת, ואמרי הכי: משה ותורתו אמת ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להוציאן, ועליהם אמרה חנה (ש"א ב): ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:
כא [רמזים וגימטריאות במקרא]
מ"ם ליצחק (בראשית כו): כי עצמת ממנו מאד רמזו, שהוא וזרעו עצומים, בב' עולמות.
נ"ן ליעקב, הצילני נא, מציל בשני עולמות.
פ"ף לישראל, למשה (שמות ג): פקד פקדתי אתכם.
צ"ץ (זכריה ו) הנה איש צמח שמו וגו', זה משיח.
ואומר (ירמיה כג): והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ.
שר חמשים, כ"ד ספרים הוסיף עליהם.
י"א: מן תרי עשר, חוץ מן יונה, שהוא בפני עצמו.
וששה סדרים ותשעה פרקים דתורת כהנים, הרי נ'.
(שיר ו) ששים המה מלכות, ס' מסכתות.
ושמנים פילגשים, פ' בתי מדרשות, שהיו בירושלים כנגד פתחיה.
ועלמות אין מספר, משנה החיצונה.
(שם ג) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה, ששים אותיות שבברכת כהנים.
שמונה עשר וג' מאות, הוא אליעזר.
(בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי, בן ג' שנים הכירו השטן, בגי' שס"ד, מנין ימות השנה, שליט להלשין בכולן, חוץ מיום כפור.
אמר רב אמי בי רבי אבא: אברהם, עד שלא נימול ולא הוליד, היה חסר ה', ניתוסף ה', ונעשה שלם, והוליד למנין אותיותיו.
(משלי יב) אשת חיל עטרת בעלה, זו שרה. שרי הייתה שמה.
פליגי בה תרי אמוראי, חד אמר: נחלק היו"ד לשנים: ה' לאברהם, וה' לשרה.
וחד אמר: יו"ד, שניטל מן שרה, קרא תגר עד שבא יהושע והוסיף לו משה י', י"ה יושיעך מעצת המרגלים.
י' מיצחק, מול עשרה ניסיונות.
צ' לתשעים שנה לשרה נולד.
ח' לשמונה ימים נימול.
ק' מאה שנים היו לאברהם.
ויעקב על שמו נקרא.
יו"ד מול העשירי חשוב מבנימין, עד לוי הוא עשירי,
ע' בשבעים נפש.
ק' כנגד אותיות הברכה, ויתן לך נשתיירו
ב' כנגד שני מלאכים עולים.
הלוחות היו בהן תרי"ג מצות, כנגד אותיות, מן אנכי, עד אשר לרעך, לא פחות ולא יותר, וכולן נתנו למשה בסיני, שבהם חוקים ומשפטים, תורה ומשנה, תלמוד ואגדה.
(ישעיה לג) יראת ה' היא אוצרו אין בכל המידות גדול מיראה וענוה (דברים י): ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך.
יראת בגימטרייה תרי"א
ותורה תרי"א
ויראה ותורה עמם, הרי תרי"ג.
ציצית
ת"ר: ח' גרורין וה' קשורין, הרי תרי"ג.
שנים למעלה וג' למטה ימי אברהם קע"ה שנה.
יצחק ק"פ שנה.
יעקב קמ"ז שנה.
כשאתה כוללן, נמצא ה' מאות שנה ושתי שנים.
וכן מהלך שמים לארץ כימי השמים על הארץ.
הוקם על כנגד מאה ברכות, שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים, בא דוד ותקן להם מאה ברכות, כיון שתקנם נתעצרה המגפה, על עולה של תורה ועולה של קצרה.
(הושע יד) כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו
אמרו ישראל: ריבונו של עולם! בזמן שבהמ"ק קיים, היינו מקריבים קרבן ומתכפר, ועכשיו אין בידינו אלא תפילה.
טו"ב בגימטריא י"ז
תפילה י"ט ברכות, הוצא משם ברכת המינין שתקנוה ביבנה, ואת צמח דוד שתקנו אחריו, על שום (תהלים כו) בחנני ה' ונסני.
ורבי סימון אומר: קח טוב בגימטריא נפ"ש.
אמרו ישראל: כשבית המקדש קיים, היינו מקטירים חלבים ואמורין ומתכפרין, ועכשיו הרי חלבנו ודמינו ונפשותינו, יהי רצון מלפניך שתהא כפרה עלינו. (הושע יד) ונשלמה פרים שפתינו.
(רות ד) ויתן לה ה' הריון בגימטריא רע"א.
שיעור מי מקווה ארבעים סאה, כל מי באר שכתוב בתורה וכמה ביצים.
במקווה, חמשה אלפים ושבעה מאות וששים.
כל סאה קמאן דאמר: ביצים חלה מ"ג ביצים וחומש.
ומנין למקווה שצריך ארבעים סאה?
(ישעיה ח) מי השלוח ההולכים לאט בגימטרייה ארבעים.
ומפריש חלה צריך שיפריש אחת מארבעים ושלש וחומש מן התורה למניין חלה.
אבות מלאכות, ארבעים חסר אחת, דכתיב: אלה הדברים
אלה שלשים ושש,
דברים ב',
הדברים ג',
הרי מ' חסר אחת.
(דברים כה) ארבעים יכנו לא יוסיף כנגד ארבעים קללות שנתקללו נחש וחוה ואדם ואדמה, ופחתו חכמים אחת, משום לא יוסיף.
רבו זכיות מליצי טובות ופחתו עונות, מוטב שיבואו ב' וידחו אחד.
ששך בא"ת ב"ש, בבל.
טבאל באלב"ם, רמלא.
(ויקרא טו) בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה.
בזאת, רמז למקדש ראשון, שיעמוד ת"י שנה:
כב [כל דבר שנברא - לתכלית נברא]
מהו כונס כנד?
כשברא הקב"ה את עולמו, אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות בראשית.
אמר לפניו: ריבונו של עולם! דיי שאעמוד בשלי, התחיל לבכות, בעט בו והרגו, שנאמר (איוב כו) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב.
את מוצא, ששר של ים רהב שמו.
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
כבשן ודרכן, וקבלן הים, שנאמר (עמוס ד): ודרך על במתי ארץ, ושם להם חול בריח ודלתיים, שנאמר (איוב לח): ויסך בדלתים ים.
וכתיב (ירמיה ה): האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים. וכתיב (איוב לח): ואמר עד פה תבא ולא תוסיף.
אמר לו הים: רבי! אם כן יתערבו מימי המתוקין במלוחים?
אמר לו: לאו! כל אחד ואחד יש לו אוצר בפני עצמו, שנאמר (תהלים לג): נותן באוצרות תהומות.
אם תאמר, שזה תימה גדול, שאין מתערבים כל מימי הים, הרי פרצוף שברא הקב"ה בבני אדם מלא הסיט, יש בו כמה מעיינות ואין מתערבין זה בזה.
מי עיניים מלוחין, מי אזניים שמנים.
מי החוטם סרוחים, מי הפה מתוקין.
מפני מה מי עיניים מלוחין?
שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה, מיד הייתה מסתמא, אלא על שהן מלוחין פוסק ואינו בוכה.
מפני מה מי אזניים שמנים?
שכשאדם שומע שמועה קשה, אלימא תופשה באזניו, מתקשרת ומת, מתוך שהם שמנים, מכניס בזה ומוציא בזה.
מפני מה מי החוטם סרוחים?
שבזמן שאדם מריח ריח רע, אלימא מי החוטם סרוחים, שמעמידין אותו מיד מת.
מפני מה מי הפה מתוקין?
פעמים אוכל אכילה ואינה מתקבלת בלבו, אם אין מי הפה מתוקין, אין נפשו חוזרת עוד.
ועוד, לפי שקורא בתורה, דכתיב בה (שם יט): ומתוקים מדבש, לפיכך מי הפה מתוקין.
והלא דברים ק"ו, ומה מלא הסיט, יש בו כמה מעיינות, הים הגדול על אחת כמה וכמה, שנאמר בו (שם קד): זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר, ללמדך שבכל מקום הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו, ולא ברא דבר אחד לבטלה.
פעמים שעושה שליחותו ע"י צפרדע, ופעמים על ידי צרעה, ופעמים ע"י עקרב.
אמר רבי חנין דצפורי: מעשה בעקרב אחד, שהלך לעשות שליחותו של הקב"ה בעבר הירדן, וזימן לו הקדוש ברוך הוא צפרדע אחת ועבר עליה, והלך אותו עקרב ועקץ את האדם.
וכן מעשה בקוצר אחד, שהיה מעמר וקוצר בבקעת בית תופת, כיון שבא השרב, נטל עשב וקשר בראשו. אתא עליה חויא גבור, קם קטליה. עבר עליה חבר חמא קטיל חויא.
אמר ליה: מאן קטיל הדין חויא?
א"ל: אנא איסתכל עישבא דברישיה.
א"ל: מרים את עישבא דברישיך ואת משביח?
עבד הכי, קרב לגביה לא הספיק ליגע בו, עד שנשר איברים איברים.
רבי ינאי היה יושב ופושט בפתח עירו, ראה נחש מרתיח, ובא לעיר, מאן דמוקמין ליה מן הכא, אזיל להכא, מאן דמוקמין ליה מן הכא, אזיל להכא.
אמר: זה הולך לעשות שליחותו, כיון שנכנס לעיר נפלה הברה בעיר: פלוני בר פלוני נשכו נחש ומת.
ר' יצחק בן אלעזר הוה מטייל בשוניתא בקיסרי, מצא קולית אחת מושלכת בדרך, היה מצנע לה מן הכא, הדר משכח לה מן הכא.
אמר: כמדומה אני, שזו מתוקנת לעשות שליחותה.
בתר יומין עבר בלדר מן מלכותא, נכשל בה ונפל בה ומת. בדקו אחריו ומצאו בידו כתבין בישין על יהודאין.
מעשה בשני בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אחד פקח ואחד סומא. ישבו לאכול פשטו ידיהם לעשבי השדה ואכלו, זה שהיה פקח נסתמא, וזה שהיה סומא נתפקח. לא זזו משם, עד שזה נסמך על זה שהיה סומכו.
ומעשה באחד, שהיה הולך מא"י לבבל, כשהיה אוכל לחם, ראה שני צפרים מתנצין זה עם זה. הרג אחד מהם את חברו, הלך והביא עשב והניחו על פיו והחייהו. הלך אותו האיש ונטל אותו העשב, שנפל מן הציפור והלך להחיות בו את המתים, כשהגיע לסולמה של צור, מצא ארי מושלך ומת, הניח העשב על פיו והחייהו, עמד הארי ואכלו. מתלא אמרין: טב לביש לא תעביד, ובישא לא מטי לך.
מעשה בשיחין אחד סומא שירד במים לטבול, נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא. טיטוס הרשע, נכנס בבית קה"ק כשהוא מחרף ומגדף, עמד וגידר את הפרוכת ונטל ס"ת והציעה והביא ב' זונות ועבר עליה ושלף חרבו וקיצץ את ס"ת, נעשה נס התחיל דם מבצבץ ממנו, התחיל משתבח לומר שעצמו הרג. התחיל מתגבר והולך, כיון שהגיע לים, היה הים הולך וסוער.
אמר: אלוהיהם של אלו, אין גבורתו אלא בים, אם הוא רוצה יעלה ליבשה ונראה מי נוצח! א"ל הקב"ה: רשע בן רשע! בריה פחותה קלה שבבריותיי אני משליח בך לבערך מן העולם. נכנס יתוש בחוטמו ומת במיתה משונה.
ולמה נקרא ברייה שפלה?
על שמכניס ואינו מוציא.
ופעמים על ידי צרעה, שנאמר (שמות כג): ושלחתי את הצרעה
אמרו רבותינו: כששלח הקדוש ברוך הוא את הצרעה, לפני ישראל להרוג את האמורים, ראה מה כתיב בהן (עמוס ב): ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל וגו', הייתה נכנסת לתוך עינו של ימין ושופכת אירסה, והיה מתבקע ונופל ומת, שכן דרכו של הקב"ה לעשות שליחותו, ע"י דברים קלים לכל המתגאין עליו, שלח להם ברייה קלה להיפרע מהם. להודיעך, שאין גבורתן ממש, ולעתיד לבוא עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מן האומות, על ידי דברים קלים, שנאמר (ישעיה ז): והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור:
כג [מטה אהרן]
יש אומרים: הוא המטה, שהיה ביד יהודה, שנאמר ומטך אשר בידך.
ויש אומרים: הוא המטה, שהיה ביד משה ומעצמו פרח, שנאמר: והנה פרח מטה אהרן.
ואית דאמרי: נטל משה קורה אחת וחתכה לשנים עשר נסרים, ואומר להם: כולכם מקורה אחת, טלו מקלכם!
ועל מה עשה?
(משלי כ) כבוד לאיש שבת מריב וכל אויל יתגלע, שלא יאמרו מקלו היה לח והפריח, וגזר הקב"ה על המקל ונמצא עליו שם המפורש, שהיה בציץ, שנאמר (במדבר יז): ויצא פרח ויצץ ציץ והפריח בו בלילה, ועשה פרי ויגמול שקדים, גמל לכל מי שהיה שוקד על שבטו של לוי.
ולמה שקדים ולא רימונים ולא אגוזים?
לפי שנמשלו ישראל בהם, ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך, עד שחרב ביהמ"ק ונגנז, ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח במהרה בימינו, שנאמר (תהלים קי): מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך.
|
