|
פרשה ג: שבט לוי
א [צדיק כתמר יפרח: ישראל כתמר]
הה"ד (שם צב): צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' וגו' צדיק כתמר יפרח.
מה התמר הזה, צלה רחוק, כך מתן שכרן של צדיקים רחוק מהם, עד לעולם הבא.
מה התמר הזה, עושה תמרים רטובים, נקלווסין נובלות, ועושה סולין,
כך הם ישראל, יש בהם בני תורה, ויש בהם עמי הארץ, ויש בהם בורים.
מה התמרה הזו, יש בהם נובלות, שאינן נכנסות לאוצר, ועושה תמרים והם נכנסות לאוצר.
כך ישראל, כשהיו במדבר, מהם נכנסו לארץ ישראל, מהם לא נכנסו.
מה התמרה הזו, עושה תמרים ועושה קוצים, וכל מי שהוא מבקש לגבות תמרים, הקוצים שיש בה, שולטין בו.
כך הם הצדיקים, כל מי שאינו משמר עצמו מהם, נשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש.
דבר אחר:
מה תמרה זו, אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות, לקרות בהן את הבית.
כך הם ישראל, אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצות, מהם בעלי צדקות, וכל הענין.
דבר אחר:
מה תמרה זו, לבה מכוון למעלה.
כך ישראל, לבן מכוון לאביהן שבשמים, שנאמר (שם כה): עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי.
דבר אחר:
מה תמרה זו, יש לה תאוה.
כך צדיקים, יש להם תאוה.
מה תאותם?
הקב"ה, שנאמר (ישעיה כו): נפשי אויתך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך כי כאשר משפטך לארץ צדק למדו יושבי תבל.
אמר רבי תנחומא: מעשה בתמרה אחת, שהיתה עומדת בחמתן, ולא היתה עושה פירות, והיו מרכיבין אותה ולא עשתה פירות.
אמר להם דקלי: תמרה היא, רואה מיריחו והיא מתאוה לה בלבה, והביאו ממנה והרכיבו אותה, מיד עשתה פירות.
כך כל תאותן וצפויין של צדיקים, הקדוש ברוך הוא.
מה תמרה זו, אינה עושה פחות משלושת אנבונין.
כך אין ישראל, חסרים מג' צדיקים בעולם, כאברהם, יצחק ויעקב, חנניה, מישאל ועזריה.
וכן הוא אומר (שיר ז): אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים.
מה תמרה זו, יש בה לולבין להלל, וחריות לסוכה, אפילו הסיב שלה הולך לחזוק, ועצה להדליק.
כך בישראל, צדיקים, ישרים, חסידים, בני תורה, אפילו סוריהן גומלי חסד אינון.
אי מה התמר, אין עושין ממנה כלים.
כך הצדיקים?
ת"ל (תהלים צב): כארז בלבנון ישגה.
אמר רבי תנחומא: שאלתי אותה לרב הונא ואמר: היינו בבבל ועושין ממנה כלים, שולחנות ומנורות.
אי מה הארז הזה, אין עושה פירות.
כך הצדיקים אין עושין פירות?!
ת"ל: צדיק כתמר יפרח.
מה התמרה עושה פירות.
כך הצדיקים עושים פירות, שנאמר (ישעיה ג): אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.
מה תמרה וארז, כל מי שהוא עולה לראשם, ואינו משמר את עצמו, הוא נופל ומת.
כך כל מי שהוא בא ומזדווג לישראל, סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם.
תדע לך שכן, שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת, לקה הוא וביתו בנגעים, שנאמר (בראשית יב): וינגע ה' את פרעה וגו'.
מה תמרה וארז גדולים מכל האילנות.
כך ישראל גדולים מכל האומות, שנאמר (אסתר ט): כי גדול מרדכי וגו'.
(שמואל ב ה) וילך דוד הלוך וגדול
.
מה תמרה, אם נעקרה, אין לה חילופים.
כך הם הצדיקים, אין להם חילופים, בשעה שמתים, שנאמר (איוב כח) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה.
דבר אחר:
צדיק כתמר וגו'
מדבר בשבטו של לוי, שהיו צדיקים והפריחו מעש"ט, בעת שעשו ישראל העגל, שנאמר (שמות לב): ויאספו אליו כל בני לוי. לפיכך גידלם הקב"ה בישראל, כארז הזה, שהוא גבוה וגדול בלבנון, משאר האילנות.
כך הם גדולים מכל ישראל, שלא בחר בכל השבטים לעמוד בשימושו, אלא בני לוי בלבד. הה"ד (תהלים צב): שתולים בבית ה'.
אמר רבי חנן בן פזי: עד שהם שתולים, הם בבית ה', אלו התינוקות שהם בבית הספר.
דבר אחר:
שתולים בבית ה', שלא היו זזים מביהמ"ק לעולם.
בחצרות אלהינו יפריחו, אלו השירות. תדע לך שהוא כן. שנאמר: הקרב את מטה לוי וגו'. ושמרו את משמרתו וגו':
ב [הקרב את מטה לוי]
הקרב את מטה לוי וגו'
הה"ד (שם סה): אשרי תבחר ותקרב.
אשרי מי שבחרו הקדוש ברוך הוא, אף על פי שלא הקריבו.
ואשרי איש שקרבו, אע"פ שלא בחרו.
ואיזה זה שבחרו?
זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם, אבל לא קירבו, אלא הוא קירב את עצמו.
יעקב בחרו הקב"ה, שנאמר (תהלים קלה): כי יעקב בחר לו יה.
וכן הוא אומר: יעקב אשר בחרתיך, אבל לא קירבו אלא הוא קירב את עצמו, שנאמר (בראשית כה): ויעקב איש תם יושב אהלים.
משה בחרו, שנאמר (תהלים קו): לולי משה בחירו, אבל לא קירבו, אשריהם אלו, שבחרם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שלא קירבם.
בא וראה, יתרו קירבו הקב"ה, אבל לא בחרו.
רחב הזונה קרבה, אבל לא בחרה.
אשריהם אלו, שקירבן אע"פ שלא בחרן.
מטרונה שאלה לר' יוסי: א"ל: אלהכון מאן הוא בעי מקריב?!
הביא לפניה כלכלה של תאנים, והיתה בוררת יפה ובוררת ואוכלת.
א"ל: את ידעת לברור, הקדוש ברוך הוא אינו יודע לברור?!
מאן דהוא חמי עבדוי טבין, הוא בחר ביה ומקריב ליה.
ר' נחמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: לא כל הקרוב קרוב. ולא כל הרחוק רחוק.
יש נבחר ונדחה ונתקרב. יש נבחר ונדחה ולא נתקרב.
אהרן נבחר (ש"א ב): ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן,
ונדחה, ובאהרן התאנף ה'.
וכתיב: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך.
שאול נבחר (שם י): הראיתם אשר בו בחר ה'.
ונדחה, נחמתי כי המלכתי את שאול וגו'.
ולא נתקרב, ואני מאסתיו ממלוך על ישראל.
דוד נבחר (תהלים עח): ויבחר בדוד עבדו.
ונדחה, ויצא המלך וכל ביתו ברגליו ויעמדו בית המרחק.
ר' יהושע בן לוי אמר: נידוהו, אף על פי כן קיבל עליו נדוייו.
הה"ד (ש"ב טו): ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי.
ונתקרב.
אמר רבי יודן: עירא היאירי, רבו של דוד קירבו, הוא שדוד אומר (תהלים קיט): ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך. יודעו כתיב, עירא היאירי היה רבו וקירבו.
ר' יהושע דסכנין, בשם ר' לוי אמר: ששה הם שנבחרו:
כהונה
לויה
ישראל
מלכות בית דוד
ירושלים
בית המקדש
כהונה מנין?
דכתיב: ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן.
לויה מנין?
שנאמר (דברים יח): כי בו בחר ה' אלהיך.
ישראל מנין?
שנאמר (שם ז): ובך בחר ה' אלהיך.
מלכות בית דוד מנין?
שנאמר (תהלים עח): ויבחר בדוד עבדו.
ירושלים מנין?
שנאמר (ד"ה ב ו): העיר אשר בחרתי בה.
ביהמ"ק מנין?
דכתיב (שם ז): בחרתי והקדשתי את הבית הזה.
אמר דוד: אשרי מי שהקב"ה בחר בו, ואשרי מי הוא שקירבו.
ואיזהו אשרי בכפלים?
מי שהקדוש ברוך הוא בחר בו וקירבו.
ואיזה זה?
זה אהרן ולוי.
אהרן מנין?
שנאמר: ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן.
ומנין שהקריבו?
שנאמר: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך.
לוי בחר בו הקב"ה, שנאמר: כי בו בחר ה' אלהיך.
ומנין שהקריבו?
שנאמר: הקרב את מטה לוי והעמדת.
ועליהם הכתוב אומר (תהלים סה): אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, כמה דתימא: ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה וגו'.
(שם): נשבעה בטוב ביתך, שהיו אוכלים מן המעשרות, שהיו מביאים לבית, כמה דתימא:
ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו':
ג [שבט לוי: הולך בדרך תמים הוא ישרתני]
ישרתוהו בעבודתו, וימנה מהם גזברין ואמרכלין.
ושרתו אותו
עליהם הכתוב אומר (שם קא): עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי, הולך בדרך תמים הוא ישרתני וגו', ושמרו את משמרתו וגו', ושמרו את כל כלי אהל מועד וגו', שהיו חונים סביב למשכן, והם היו נושאין כליו וטוענין אותם.
ונתת את הלוים לאהרן וגו'
יכול ישרתוהו בעבודתו, שיעשו לו מלאכתו?
ת"ל: ואני הנה לקחתי לי הלוים וגו', נתונים לה', לשם הם מסורים, לכהנים, ולא לעשות מלאכתו, שהיו שוערים ומשוררים ושומרין כל כלי אהל מועד, ונושאין אותם וטוענים אותם.
ואת אהרן ואת בניו תפקד וגו'
כשם שנצטוו הלוים, כן נצטוו הכהנים על עבודתם, וכולם על ידי משה: והזר הקרב יומת, הרי זה עונש:
ד [שבט לוי נבחר בשמחה וברצון]
ואני, בשמחה.
הנה, ברצון, דברי ר' ישמעאל.
אמרו לו תלמידיו: רבינו! לפי שהוא אומר (בראשית ו): ואני הנני מביא את המבול מים, שומע אני יש שמחה לפני המקום?!
אמר להם: יש שמחה לפני המקום, כשיאבדו מכעיסיו.
וכן הוא אומר (משלי יא): בטוב צדיקים תעלוץ קריה וגו'.
ואומר (תהלים ג): שיני רשעים שברת וגו'.
ואומר: לה' הישועה וגו'.
ואומר (שם קד): ה' מלך עולם ועד אבדו וגו'.
ואומר: יתמו חטאים וגו'.
ואומר: ובאבד רשעים רנה.
ר' נתן אומר: ואני, מוסיף אני על חיבתן.
הנה, בשמחה.
וכן הוא אומר (שמות ד): וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.
ורבנן אמרי: כל מקום, שנאמר בו ואני, כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו.
ובנין אב שבכולם (ירמיה יא): וה' דבר עליך רעה:
ה [ניטלה העבודה מהבכורים ונתנה ללויים]
בתחלה היתה העבודה בבכורות, ולפי שקלקלו בעגל, זכו לוים על שלא טעו בעגל ליכנס תחתיהם.
כי לי כל בכור וגו' כמה דתימא, קדש לי כל בכור וגו', לי יהיו אני ה'.
לפי שהוא אומר: ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור שומע אני מיום ההוא ואילך, לא יהיו הבכורות קדושים?!
ת"ל: יהיו מלמד שהם צריכין פדיון:
ו [אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות]
הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה.
אמר הקב"ה: אף על פי, שבני אדם בעוה"ז היו יחידים, אלא הפריתי אותן והרביתי אותן, ועשיתים בתים שישבו בהן בעולם הזה.
כיצד?
דוד היה יחידי ועשיתי אותו בית, שנאמר (ירמיה כא): בית דוד כה אמר ה'.
ואהרן היה יחידי ועשיתי אותו בית, שנאמר (תהלים קלה): בית הלוי ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה'
ואף ישראל יחידים היו, שנאמר (שמואל ב ז): ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וגו'.
והרבה אותן האלהים, שנאמר (דברים א): ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו'. הוי, מושיב יחידים ביתה.
דבר אחר:
אלהים מושיב וגו'
שאלה מטרונה אחת לרבי יוסי בן חלפתא, אמרה לו: הכל מודים, שבששת ימים ברא אלהים את העולם, מששה ולכאן מהו עושה?
אמר לה: מעלה סולמות ומוריד סולמות. פלוני שהיה עשיר - יעני, ופלוני שהיה עני - יעשיר, שנאמר (שמואל א ב): ה' מוריש ומעשיר וגו'.
רבי ברכיה אומר: לא השיבה כן, אלא כך אמר לה: מזווג בעולמו זווגים, ואומר: פלוני ישא פלונית, ופלונית תנשא לפלוני, ומושיבן בבתיהן.
אמרה לו: יכולה אני לזווג אלף ביום אחד.
שתק רבי יוסי והלך לו.
מה עשתה?
הביאה אלף עבדים ואלף שפחות, וזיווגן זה לזה.
אמרה להם: פלוני ישא פלונית, ופלונית תנשא לפלוני, כיון שנכנסו עמהן בלילה, נפלה קטטה ביניהן, ועמדו והכו אלו את אלו. לבקר הלכו אצלה, דין רישיה פצוע, ודין ידיה פצוע.
שלחה בשביל רבי יוסי, וספרה לו המעשה.
אמר לה: אם הדבר הזה קל הוא בעיניך, קשה לפני המקום כקריעת ים סוף.
הה"ד (תהלים סח): אלהים מושיב יחידים ביתה וגו'.
מהו אלהים מושיב יחידים?
הקדוש ברוך הוא יושב ודן אותם, ומביא זה ממקום אחד, וזה ממקום אחר, ומושיבן בבית אחד.
מוציא אסירים בכושרות, שהוא מוציאן מבתיהם אסורים בעל כרחן, ומזווגן בכושרות, אם אינן זוכין בוכים, ואם זכו משוררין.
דבר אחר:
אלהים מושיב יחידים ביתה, שהוא מזווג לכל אחד ואחד כמותן.
דבר אחר:
אלהים מושיב
מי שהוא נושא אשה הגונה לו, הקב"ה עושה אותן בתים, ואין יחיד אלא לשון גדולה, כמה דתימא (בראשית כו): כמעט שכב אחד העם.
ואומר (ש"ב ז): ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, והוא מוציא מהם בנים בעלי תורה, אוסרים ומכשירים, הוי, מוציא אסירים בכושרות, אף סוררים, אבל מי שאינו נושא אשה הגונה לו, יוצאין מהם בנים עמי הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים סח): שכנו צחיחה, ואין צחיחה אלא לשון צמא, כמה דתימא (ישעיה ה): צחה צמא.
ומה שאמר הכתוב צחיחה, שהן צמאים בלא תורה, היך מה דתימא (עמוס ח): לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'.
דבר אחר:
אלהים מושיב יחידים
מי היה?
זה עמרם ויוכבד, בזכות להוציא אסירים בכושרות, אלו ישראל, שהיו משועבדים במצרים.
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
זיווג יוכבד לעמרם, בכדי שיעמוד מהם גואל ויגאל ישראל.
דבר אחר:
אלהים מושיב יחידים, אלו ישראל, שירדו יחידים למצרים בשבעים נפש ועשאן הקב"ה בתים, שנאמר (שמות א): ובני ישראל פרו וישרצו וגו'.
מוציא אסירים בכושרות, על שהרחיקו עצמן מן הזנות, הוציאן ממצרים.
וכן שלמה אומר (שיר ד): גן נעול אחותי כלה וגו'.
גן נעול, אלו הבתולות.
גל נעול, אלו נשי האנשים.
מעין חתום, אלו הפנויות.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בזכותם אני גואל את בני, הה"ד אחריו (שם): שלחיך פרדס רמונים, בזכות כן שלחיך (שמות יג): ויהי בשלח פרעה הוי, בזכות הנשים כשירות, יצאו ישראל ממצרים.
לכך נאמר: מוציא אסירים בכושרות.
דבר אחר:
מוציא אסירים בכושרות
מהו בכושרות?
אלא כיון שיצאו ישראל ממצרים, לא יצאו אלא בכושרות.
אמר רבי עקיבא: לא הוציאם, אלא בחדש כשר לצאת. לא בתמוז, מפני השרב; ולא בטבת, מפני הצנה; אלא בניסן, שהוא כשר לצאת בו לדרך, לא חמה קשה ולא צנה קשה. ואם תאמר תשרי, הרי יש בו עונות גשמים.
הוי בכושרות.
דבר אחר:
בכושרות
אמר רבי אלעזר: בכושרות אותן שהיו בוכין, אלו ישראל ומשה (שמות ב): והנה נער בוכה וכן (שם): ויאנחו בני ישראל וגו' הרי הם משוררין עכשיו, שנאמר (שם טו): אז ישיר משה ובני ישראל.
הוי, בכושרות
דבר אחר:
בכושרות
אמר רבי אלעזר בן עזריה: בכיה ושירה יש כאן.
המצריים בוכים, מפני שהיו בזוזים, שבזזום ישראל ורקנו בתיהם, שנאמר (שם יב): וינצלו את מצרים.
וישראל היו משוררים, שהיו טעונים ביזת שונאיהם.
הוי בכושרות.
דבר אחר:
אדונו של עבד בוכה, שברח עבדו לפניו, ועבד משורר, שנפנה מן השעבוד.
כך המצריים בוכין, שברחו ישראל, שנאמר (שם יד): ויגד למלך מצרים כי ברח העם.
וישראל אומרים שירה, שנפנו מן השעבוד.
הוי בכושרות.
דבר אחר:
באיזו זכות יצאו ישראל ממצרים?
אמר רבי חלפיי: בזכות יעקב, שנאמר: בכושרות, שכן הוא אומר (הושע יב): וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו.
דבר אחר:
בכושרות
רבותינו אומרים: בזכות הנשים, האמהות הכשירות, שנאמר: בכושרות, בכישרון אין כתיב כאן, אלא בכושרות, ביפות וכשרות.
דבר אחר:
בכושרות
בזכות הכשרים שהיו בהם יצאו.
ומי היו הכשרים שהיו בהם?
אלא, זה שבטו של לוי, שאע"פ שהיו ישראל עובדי עבודת כוכבים במצרים, שבטו של לוי היו עובדין להקב"ה ומלין עצמן. לפיכך, משה מקלסן בסוף מיתתו, שנאמר (דברים לג): כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו.
הוי, בזכות הכשרים שבהם, יצאו ישראל ממצרים.
דבר אחר:
בכושרות
בזכות מה יצאו ישראל ממצרים?
אמר רבי יהושע בן לוי: מפני שצפה הקדוש ברוך הוא, שהם עתידין לעשות לו משכן, שנאמר (שמות כט): וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, על מנת לשכני בתוכם.
הוי לא יצאו ישראל ממצרים, אלא בזכות המשכן.
ושבטו של לוי, בזכות מה יצאו, שמא בזכות אהל מועד יצאו אף הם?
אמר רבי יהושע בן לוי: לא, אלא בזכות עצמן יצאו. לפיכך, כיון שהוא בא למנות את ישראל בראש הספר, הוא מזכיר אהל מועד ויציאת מצרים, שנאמר: וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד, מזכיר מיד לצאתם מארץ מצרים. להודיעך, שלא יצאו ישראל ממצרים, אלא בזכות אוהל מועד, אבל בני לוי, שיצאו בזכות עצמן, כיון שהוא בא למנותן, אינו מזכיר בפרשתן לא אהל מועד ולא יציאת מצרים.
הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמר:
ז [שבט לוי נמנה לבדו וזכה להיכנס לארץ]
להלן הוא אומר: אך את מטה לוי וגו'.
וכאן הוא אומר: פקוד את מטה לוי.
אמר רבי יהודה בר שלום: לטובתן של בני לוי לא נמנו עם ישראל, שאת מוצא שישראל שיצאו ממצרים לא נכנסו לארץ, שנאמר (במדבר יד): במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' ואילו נמנה שבט לוי עמהם, היו בגזירה, שכך אמר הקב"ה: וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן כ' וגו', אבל לא נמנו עמהם ונכנסו לארץ.
ולמה זכו שנכנסו כולן לארץ?
לפי שכשם שהיו צדיקים במצרים, כך היו צדיקים במדבר, ונתנו נפשם על הקדוש ברוך הוא.
ואימתי עשו כן?
בשעה שעשו ישראל אותו מעשה.
מה כתיב?
(שמות לב): ויעמוד משה בשער המחנה וגו'.
וכשם שעמדו בימי משה, כך בא"י בימי יהושע, היו מלמדים ישראל שיעבדו להקב"ה, שנאמר (יהושע כד): ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וגו'.
מי היו הזקנים הללו?
ר' יהודה הלוי בשם רבותינו אמר: אלו היו בני לוי.
רבי ברכיה ב"ר חלבו בשם אבא סמוקיד: אלדד ומידד היו. נמצאת אומר, שהאריכו ימים אחר יהושע.
ומנין שנכנס שבט לוי לא"י?
שנאמר (במדבר כו): כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר, אלו היו ישראל ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, מן המשמע של מקרא, אתה שומע שלא נשתייר אדם מישראל, כי אם כלב בן יפונה ויהושע אינו כן, אלא אתה קורא ומוצא, שנכנס אלעזר בן אהרן הכהן, ועל ידו נתחלקה הארץ לכל שבט ושבט, מבניהן של אותן שיצאו ממצרים, שנאמר (יהושע יט): אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וגו'.
מהו כן?
שכיון, שאמר: ולא נותר מהם איש כי אם כלב וגו', ואת מוצא שנשתייר אלעזר?!
אלא, בא אלעזר ללמד על שבטו, כשם שנכנס הוא, כן נכנסו הם.
כההיא דתנינן: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא.
ואף אלעזר היה בכללן של ישראל בגזירה, שנאמר: מות יומתו במדבר, ויצא מכללן של ישראל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על השבט.
אם אתה אומר, שלא נכנס כל השבט, אף אלעזר לא נכנס.
ואם את אומר, שנכנס, אף כל השבט נכנס.
אמר רבי תנחומא בר ר' אבא: אני שאלתי ולמדתי אותה לפני רבי אבא הונא הכהן ב"ר אבין ואמרתי לו: תדע לך, שנכנסו כל שבט לוי לא"י.
ואמרתי לו: מן המקרא, אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן וגו'.
ואמר לי: כלום נגזרה הגזרה אלא על בני כ' שנה, נמצאת אומר, מי שהיה פחות מבן כ' שנה נכנס. אמור, שהיה אלעזר פחות מבן כ'?!
ואמרתי לו: הרי אנו מוציאים, שהיה נשוי אשה עד שהוא במצרים, שנאמר (שמות ו): ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה.
ואמר לי ר' הונא: אומר אני, שהיה בן י' שנים, כלום היתה הגזירה אלא על בן עשרים. ואמרתי לו: והרי היה עד שלא נגזרה גזירה משמש באהל מועד, שנאמר: ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן וגו', ומצינו שלא היה רשות לאחד מן הכהנים ליכנס ולשמש באוהל מועד אלא אם כן היה לו בן ל' שנה, שנאמר (במדבר ד): מבן ל' שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה וגו'. הוי נמצאנו למדים, שהיה אלעזר עד שלא נגזרה הגזירה בן שלשים שנה או יותר.
מיד הודה לו רבי הונא לרבי יהודה שנכנסו כל שבט לוי לארץ. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל שישראל אין נכנסין ושבטו של לוי נכנסין, כשתבוא למנותן עשה הפרש בין ישראל לביניהם, הה"ד (שם א): אך את מטה לוי לא תפקוד וגו' אי אתה מונה אותם עם ישראל, אבל אתה מונה אותן לעצמן, הה"ד (שם ג): פקוד את בני לוי וגו':
ח [הלויים נמנו מבן חודש ומעלה]
למה כל זכר ואינו מזכיר כל נקבה?
מפני שכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים.
אמר דוד (תהלים קכז): הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן
הנה נחלת ה' בנים, אלו הזכרים.
ואם באו הנקבות, אף הן שכר.
מבן חדש ומעלה תפקדם
למה מבן חדש ומעלה, וכי מבן חדש יכולים לשמור אהל מועד, הרי הוא עצמו מבקש למי שישמרנו ולמה הוא מונה מבן חדש?
אמר רבי הונא הכהן בשם ר' שמואל בר זעירא: בשביל לכפול להם שכר.
למה?
שאתה מוצא, שאינן קריבים לשרת, אלא מבן שלשים שנה.
ולמה הוא מונה אותן מבן חדש?
אלא שיהיו מקבלים שכר ובאים, עד שהם מבן חדש.
אמר ר' הונא הכהן, אמר ר' שמואל בר זעירא: את מוצא, כתוב בשמואל (ש"א ז): וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו, וכי כל ימי חייו שפט שמואל את ישראל, והרי כל ימי חייו לא היו אלא נ"ב שנה, ואתה מוצא שתים שהיה יונק, וארבעים שנה שהיה עלי קיים ושופט בהם, לא היה שמואל יכול לשפוט לפני רבו, וב' שנים שמלך שאול, הרי מ"ב, נשתייר שם עוד י' שנים, הוי לא נשא נשואן של ישראל אלא י' שנים, וכתיב: וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו?!
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מכתיב עליו כל ימי חייו, שיקבל שכר כל ימים, שהיה בעולם.
ואף שבט לוי, אמר הקב"ה למשה, שימנה אותן מבן חדש ומעלה, כדי שיהיה מתחשב להם, עד שהם מבן חדש, הוי מבן חדש ומעלה תפקדם.
דבר אחר:
מבן חדש
אמר רבי יהודה הלוי, בר ר' שלום: למוד הוא הקדוש ברוך הוא, להיות מונה בשבט הזה, בכל מקום עד שהם קטנים.
מנין?
בשעה שאמר הקב"ה ליעקב, שירד למצרים, אותה שעה ספר את בניו, נמצאו כולם ס"ו, שנאמר (בראשית מו): כל נפש ששים ושש ושני בניו של יוסף, ויוסף הרי ס"ט, והוא אומר: כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים.
אמר רבי שמעון בר נחמן: למוד הוא הקדוש ברוך הוא למנות השבט הזה, עד שהם במעי אמן.
אמר רבי ברכיה הכהן בר רבי: השרף הזה אינו מספיק לצאת, עד שמספגין אותו.
כך יוכבד היתה אמה מעוברת בה באותה שעה והיתה במעי אמה ונמנה עליה.
אמר רבי שמעון בן לקיש: עד שאמה נכנסת לפתח מצרים ילדה אותה, לפיכך נאמר עליה (דברים י): בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ואף מבני בניה אמר הקב"ה: כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם.
למה הוא כן?
לפי שהשבט הזה חביב הוא לעולם לפני הקדוש ברוך הוא מכל השבטים, לא נבחר אלא השבט הזה בלבד, שנאמר (שמואל א ב): ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן.
אמר רבי לוי: את מוצא דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם, ובירר לו אחד מהם.
ברא ז' ימים, ובחר הקדוש ברוך הוא בשבת, שנאמר (בראשית ב): ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו.
ברא שנים, ובירר לו אחד מהם, שנאמר (ויקרא כה): ושבתה הארץ שבת לה'.
ברא שבועות, ובירר לו א' מהם, שנאמר (שם): וקדשתם את שנת החמשים שנה.
ברא ארצות, ובירר לו אחד מהם א"י, שנאמר (דברים יא): תמיד עיני ה' אלהיך בה.
וכן הקב"ה קורא אותה ארצו, שנאמר: ואת ארצי חלקו.
ברא רקיעים, ובירר לו אחד מהם, זה ערבות, שנאמר (תהלים סח) סולו לרוכב בערבות.
ברא אומות, ובירר לו אחת מהם, אלו ישראל, שנאמר (דברים יד) ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה.
ברא שבטים, ובירר לו אחד מהם, זה שבט לוי, שנאמר (שמואל א ב): ובחור אותו מכל שבטי ישראל.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, שיפקדם מבן חדש, מפני שהוא מחבבן ביותר.
איתיבין: אם טעמים אלו היה צריך למנותן מבן יום אחד.
אמרו רז"ל: למה צריך למנותם מבן חדש?
מפני שאין בן יום בן קיימא, אבל בן חדש ידוע שהוא בן קיימא. לפיכך, מבן חדש ומעלה תפקדם.
דבר אחר:
למה נמנו מבן חדש?
לפי שלא נמנו הלוים מנין הזה, אלא לפדות בכורי ישראל, וכשם שהבכורים נפדים מבן חדש, כך הלוים נמנו מבן חדש:
ט [מניין הלויים על פי ה']
אמר משה לפני הקב"ה: אתה אומר לי שאמנה אותן מבן חדש, יכול אני להיות מחזר ומסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד ואחד, שאת אומר לי, כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם?!
א"ל הקדוש ברוך הוא: את עושה שלך ואני עושה שלי.
אמר רבי יהודה הלוי ב"ר שלום: היה משה הולך ועומד לו על פתח אהליהם, והשכינה מקרבת ואומר לו: ה' תינוקים יש בבית הזה, ה' תינוקים יש באהל הזה, י' תינוקים יש באהל הזה, הה"ד (במדבר ג): ויפקד אותם משה ע"פ ה' וגו', כשם שהשכינה אומרת לו:
י [הבכורים נפסלו לעבודת ה' בגלל חטא העגל]
אמר ר' אבהו: כל מקום, שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים.
כאן שנאמר: ויהיו אלה בני לוי בשמותם.
מה פסל?
פסל בכורי ישראל, על שעבדו לעגל.
ואלה שמות בני גרשון וגו'
ראה כמה חביבין הלוים, שנתעסק הקב"ה בכל משפחות שלהם למנות שמותם, מה שלא עשה כן בישראל.
הה"ד: ואלה שמות בני גרשון למשפחותם וגו' וכן ובני קהת וגו' וכן ובני מררי למשפחותם וגו'.
אמרו רבותינו: אלו ח' משמרות, שהתקין משה מפי הקדוש ברוך הוא, עד שעמד דוד ועשה אותן כ"ד, לכהונה ולויה:
יא [חביבין בני לוי, שנתעסק המקום בכל משפחה מהן]
למה צריך לחזור משפחותיהם, והלא כבר אמורים למעלה, למה צריך הכתוב לכך?
לפי שהוא אומר: ואלה שמות בני אהרן הבכור וגו' וימת נדב וגו' אף על פי, שהיו לאהרן ד' בנים, לא העמידו משפחות אלא השנים אלעזר ואיתמר, יכול אף בלוים כן, אע"פ שהיו לגרשון ב' בנים, ולקהת ד' בנים, ולמררי ב' בנים.
שמא לא העמידו כולם משפחות?
לכך חזר הכתוב כשבא למנות בניהם, גרשון, וקהת ומררי חשב שהעמידו כל בניהם משפחות, שהיו כולם צדיקים.
חביבין בני לוי, שנתעסק המקום בכל משפחה ומשפחה מהן, במנינם ובמקומם ובנשיאיהם ובעבודתן במשכן.
בני גרשון מהו אומר?
פקודיהם במספר כל זכר וגו'
הרי שנתעסק הכתוב במנין בני גרשון.
משפחות הגרשוני אחרי המשכן יחנו ימה, הרי מקומן.
ונשיא בית אב אליסף וגו', הרי נשיא שלהם.
ומשמרת בני גרשון וגו', וקלעי החצר וגו', הרי עבודתן במשכן.
וכן מונה הכתוב בבני קהת.
הה"ד: ולקהת משפחת העמרמי וגו', הרי שהודיע הכתוב בבני קהת, שהעמידו כולם משפחות, שלא נתכלה אחד מהם, במספר כל זכר וגו', הרי מנינם.
למה פירש הכתוב במספר בני קהת, שומרי משמרת הקדש, מה שלא נאמר, לא במספר בני גרשון, ולא במספר בני מררי, וכי בני קהת מבן חדש ומעלה שומרים משמרת הקדש, והלא עד שהיה בן שלשים לא היה כשר לעבודה, למה עשה כן?
לפי שהיה הארון מכלה בבני קהת והיה ממעטן, שהיה מקצר ימיהם, ואעפ"כ מחיבת הקדש היו רצים בני קהת אחריו, לפיכך העלה עליהם שכר, כאלו מבן חדש נכנסו לשמש, כמו שכתוב בשמואל הרמתי (שמואל א ז): וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו, אף הוא היה מבני קהת.
משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה, הרי מקומן .
ונשיא בית אב וגו' הרי נשיא שלהם.
ומשמרתם הארון וגו' הרי עבודתן בקדש.
ונשיא נשיאי הלוי וגו'
למה חשב בבני קהת שני נשיאים?
לפי שמקהת יצאו כהנים ולוים, מעמרם יצאו משה ואהרן, בני משה היו לוים, ובני אהרן כהנים, ולכך חשב אלעזר, שהיה מן הכהנים, והוא היה אמרכל על הלוים של בני קהת, וגם הוא היה נושא מעבודת הקדש עם בני קהת.
הה"ד (במדבר ד): ופקדת אלעזר בן אהרן וגו'.
ולמה לא חשב איתמר, הלא על ידו היתה משמרת בני גרשון ובני מררי, למה לא מנאו עמהם לנשיא כמו שמנה אלעזר לנשיא עם בני קהת?
לפי שאיתמר לא היה משותף בעבודת בני גרשון ובני מררי, לכך לא מנאו לנשיא עמהם, אבל אלעזר, שהיה שותף במשאן עם בני קהת, לכך מנאו הכתוב לנשיא עמהם.
למררי משפחת המחלי, הרי שמנה הכתוב בבני מררי, שלא מת אחד מהן והעמידו משפחות. ופקודיהם במספר כל זכר וגו', הרי הודיע מנינן.
ונשיא בית אב למשפחות מררי צוריאל וגו', הרי נשיא שלהם.
על ירך המשכן יחנו צפונה, הרי מקומם.
ופקודת משמרת בני מררי, הרי עבודתן במשכן:
יב [חניית הלויים סביב המשכן]
זכה קהת, שהקיפו בניו המשכן מב' רוחות, הרי נעשו שבט לוי ד' מחלוקות, להקיף ד' רוחות המשכן כנגד ד' דגלים, ולפי מעשיהם היו הלוים חונים לד' רוחות, כמו שהיו הדגלים סדורים.
הא כיצד?
מערב, משם אוצרות שלג, ואוצרות ברד וקור וחום, וכנגדן היו חונים, דגל אפרים ובנימין ומנשה, שהיו גבורים, כדי לעמוד בכולם.
וכן השרה המקום לרוח מערב גרשון, שהיה עבודתו בקודש, האהל מכסהו ומסך.
מי יעמד לפני שלג וברד וקור וחום?
אהל ומכסה ומסך, ולכך נקרא גרשון.
מי יגור נגד שלג וברד וקור וחום?
מי שהוא חזק כשן, ואין שן אלא לשון חזק, כדכתיב (שיר ה): מעיו עשת שן.
דרום, טללי ברכה וגשמי ברכה, יוצאין ממנו לעולם, ושם חונים, דגל ראובן, שהוא בעל תשובה, שבזכות התשובה הגשמים יורדין.
וכן השרה הקב"ה לאותו רוח דרום, בני קהת, שהיו נושאין הארון, שבו התורה, שאין הגשמים תלוים אלא על התורה, שנאמר (ויקרא כו): אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' ואם בחקותי תמאסו וגו' ונתתי את שמיכם כברזל.
ולכך נקרא קהת, כמה דתימא (קהתת י): אם קהה הברזל, אם ראית שקהו השמים מלהוריד מטר ונעשו ברזל, כמה דתימא (ויקרא כו): ונתתי את שמיכם כברזל הוי יודע, בעבור עונש התורה שלא קיימו, דכתיב: והוא לא פנים קלקל, על שלא קיימו התורה, שנתנה להם פנים בפנים, כמה דתימא (דברים ה): פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו' וקלקלו מעשיהם, הוי קלקל.
צפון, משם החשך יוצא לעולם, ושם היו חונים שבט דן, שהיו חשך בעבודה זרה, שעשה ירבעם והניח בדן.
לכך היו חונים שם בני מררי, שהיתה עבודתם העצים, קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו, כמה דתימא (ירמיה י): מוסר הבלים עץ הוא. ולכך נקרא שמו מררי, על מירור.
מזרח, משם האור יוצא לעולם, ושם היו חונים דגל יהודה, שהיו בעלי מלוכה, בעלי תורה, בעלי מצות.
לכך היו חונים שם משה ואהרן ובניו, שהיו בעלי תורה, בעלי מצות, מכפרים על ישראל בתפלתם ובקרבנם, ועליהם נאמר: אשרי צדיק ואשרי שכנו, אלו שבטים שהיו סמוכים למשה ולאהרן, יהודה ויששכר וזבולן, היו כולם גדולים בתורה.
(בראשית מט): לא יסור שבט וגו'.
(דה"א י"ב): ומבני יששכר יודעי בינה וגו'.
(שופטים ה): ומזבולון מושכים בשבט סופר, על שהיו שכנים לתורה, נעשו כולן בני תורה.
וג' של דרום, שהיו לבעלי מחלוקת סמוכין אבדו עמהם, ועליהם נאמר: אוי לרשע אוי לשכנו.
ומי היו בעלי מחלוקת?
קרח בן יצהר בן קהת, ולפי שהיו סמוכים להם, ראובן ושמעון וגד, היו כולם בעלי מחלוקת, שכן הוא אומר (במדבר טז): ויקח קרח בן יצהר וגו'.
וכן בני גד ובני שמעון אף הם היו בעלי מריבה, שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל, היו שומרים שלא יכנסו שם ישראל.
כל כך למה?
שאם היו נכנסין לשם היו נענשים מיתה.
הה"ד (שם א): והזר הקרב יומת:
יג [אהרן לא היה במניין הלויים]
וא"ו של ואהרן נקוד, על שלא היה אחד מן המנין.
ודכוותה (בראשית טז): ישפוט ה' ביני ובינך, שלא אמרה לו אלא על הגר בלבד.
וי"א: על המטילים מריבה בינו לבינה.
ודכוותה (שם יח): ויאמרו אליו איה שרה, נקוד על אי"ו שבאליו, שהיו יודעין היכן היא, ומבקרים אחריה.
ודכוותה (שם יט): ולא ידע בשכבה ובקומה נקוד על וא"ו שבאמצע, של ובקומה, של בכירה, בשכבה לא ידע, אבל בקומה ידע.
ודכוותה: וישקהו - נקוד עליו, על שלא נשקו בכל לבו.
ודכוותה (שם לז) וילכו אחיו לרעות את למה נקוד על את, מלמד שלא הלכו לרעות, אלא לאכול ולשתות ולהתפתות.
ודכוותה (במדבר ט) או בדרך רחוקה לכם נקוד על חי"ת של רחוקה, מלמד שלא היה דרך רחוקה, אלא מן אסקופת העזרה ולחוץ.
וי"א שאפילו בדרך קרובה והוא טמא, לא היה עושה עמהם את הפסח.
ודכוותה (שם כא) ונשים עד נפח אשר נקוד על רי"ש שבאשר, שאף מלהלן היה כן.
וי"א: מלמד שלא החריבו האומות אלא מדינות.
ודכוותה (שם כח) עשרון עשרון תעשה נקוד על עשרון ראשון, של ראשון של חג, מלמד שלא היה שם, אלא עשרון א' בלבד.
ודכוותה (דברים כט) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד.
אמר להם עשיתם גלויים, אף אני אודיע לכם את הנסתרות.
וי"א: למה נקוד?
אלא כך אמר עזרא: אם יבא אליהו ויאמר למה כתבת אותן?
אומר לו: כבר נקדתי עליהם.
ואם יאמר לי יפה כתבת, כבר אמחוק נקודותיהן מעליהן:
יד [בכורי הלויים לא נפדו]
גרשון
וקהת
ומררי
ומשה
ואת קורא כל משפחה ומשפחה בפני עצמה.
ומחשב אותה לגרשון ז' אלפים וח' מאות.
ולקהת ח' אלפים ושש מאות.
למררי ו' אלפים ומאתים.
והם עולים כ"ב אלף וג' מאות.
וכיון שהוא כולל את הלוים, הוא עושה אותם כ"ב אלף, השלש מאות היכן?
אלא אותם שהזכיר בפרט, להודיע כמה היו בכל משפחה ומשפחה, ואלו שנכללו כ"ב אלף וחיסר מהן ג' מאות.
למה עשה כן?
אלא מפני שמנאן, להקישן לפדות בכורי ישראל, ופחות מהן ג' מאות, שהיו בכורות שהיו בלוים, שאין בכור פודה בכור, לכך היו במשפחות כ"ב אלף וג' מאות, ובכלל כ"ב אלף, לפדות בהן בכורי ישראל.
|
