|
פרשה ו: מפקד הלוויים
א [יקרה היא מפנינים]
מת חכם, אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת, כל ישראל ראויין למלכות.
המלך קודם לכהן גדול, שנאמר (מ"א א): ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וגו'.
כהן גדול קודם לנביא, שנאמר (שם): ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא, צדוק קודם לנתן.
ר' הונא בשם ר' חנינא אמר: נביא כופף ידיו ורגליו ויושב לו לפני כהן.
מה טעם?
דכתיב (זכריה ג): שמע נא יהושע הכהן הגדול וגו'.
יכול בני אדם הדיוטות היו?
תלמוד לומר (שם): כי אנשי מופת המה, ואין מופת אלא נבואה, שנאמר (דברים יג): ונתן אליך אות או מופת.
משוח בשמן המשחה, קודם למרובה בגדים.
נביא קודם למשוח מלחמה.
משוח מלחמה קודם לסגן.
סגן קודם לראש משמר.
ראש משמר קודם לראש בית אב.
ראש בית אב קודם לאמרכל.
אמרכל קודם לגזבר.
גזבר קודם לכהן הדיוט.
כהן הדיוט קודם ללוי.
לוי קודם לישראל.
ישראל, לממזר.
ממזר, לנתין.
נתין, לגר.
גר, לעבד משוחרר.
אימתי?
בזמן שכולן שוין, אבל אם היה ממזר ת"ח, קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר: יקרה היא מפנינים.
סברין מימר, לפדות, להחיות ולכסות, הא לישיבה לא!
אמר רבי אבין: אף לישיבה.
מה טעם?
יקרה היא מפנינים, אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים.
דבר אחר:
יקרה היא מפנינים
מדבר בקהת וגרשון, אע"פ שגרשון בכור ומצינו, שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון, ששם התורה, הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחלה אמר: נשא את ראש בני קהת ואחר כך אומר: נשא את ראש בני גרשון וגו'.
הוי, יקרה היא מפנינים, מבכור שיצא ראשון, ואין פנינים אלא תחלה, כמה דתימא (רות ד): וזאת לפנים בישראל:
ב [חשיבות הבכורה]
אין הקב"ה מונע דוגמא דידהו, לפי שמצינו שיעקב חמד את הבכורה לשם שמים, כדי שיוכל להקריב, ולקחה מעשו בדמים, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו, וקראו: בני בכורי, ונתן גדולה לבכורים שיקריבו לפניו.
הוי, לא יגרע מצדיק עיניו, ואין עיניו אלא תחתיו, כמה דתימא (ויקרא יג): והנה הנגע עמד בעיניו.
ומהו תחתיו?
אלו בניו, כמה דתימא (תהלים מה): תחת אבותיך יהיו בניך.
(איוב לו): ואת מלכים לכסא, שחלק הקב"ה כבוד לבכורים ולהם ראוי מלכות ליטול, שנאמר (ד"ה ב כא): ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור.
וכן בדוד הוא אומר (תהלים פט): אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ. הוי, ואת מלכים לכסא, ויושיבם לנצח, שהם היו ראוים ליטול הכהונה, ומה שהלוים עושים אלולי לא חטאו במעשה העגל, שבתחלה היו הבכורים מקריבים, שנאמר (שמות כד): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו'.
וכן יעקב אומר לראובן (בראשית מט): ראובן בכורי אתה וגו'.
שאת, זו כהונה, כמה דתימא (ויקרא ט): וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.
עוז, זו מלכות, שנאמר (ש"א ב): ויתן עוז למלכו, שאלולי לא סרח ראובן במעשה בלהה, היה ראוי ליטול כהונה ומלכות, לפי שהיה בכור.
ומנין אף לעבודת הלוים היה ראוין?
שכן את מוצא שנכנסו פשוטי הלוים תחת בכורי ישראל, שנאמר (במדבר ג): ולקחת את הלוים לי אני ה' תחת כל בכור בבני ישראל וגו'. הוי, ויושיבם לנצח זו היא הלויה, שהיו ראוין הבכורים ליטול, כמה דתימא (ד"ה אחד כ"ג): ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה וגו' (עזרא ג): מאלה לנצח על מלאכת בית ה' וגו'.
ועל שבט הלוי אמר הכתוב (תהלים קא): עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי. הוי, וישיבם לנצח.
ויגבהו
מי גרם להם לבכורים שאבדו הכבוד הזה?
על שנתגבהו בעצמם ועבדו לפני העגל.
לפיכך, ואם אסורים בזיקים, שנאסרו מלהקריב דבר הנעשה באש, ואין זיקים אלא אש, שנאמר (ישעיה נ): הן כולכם קודחי אש וגו', שהם צריכין לפדות עצמם כל אחד ואחד, בחמשה שקלים כסף וליתן ללוים, הרי מצינו בבכורי ישראל שירדו מגדולתם על מעשה העגל, אבל בכורי הלוים שלא טעו בעגל, ניתנה הכהונה לאהרן שהיה בכור ושאר בכורי הלוים לא הוצרכו לפדיון, ולא לכפרה, וזכו ללוים עם אחיהם.
ואם לחשך אדם, והלא גרשון היה בכור, למה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש ואחר מנה לגרשון?
אף אתה אמור לו: לפי שקהת היה מטועני הארון, ושהוא קודש הקדשים, ויצא ממנו אהרן הכהן, שהוא קודש הקדשים, וגרשון היה קודש, לכך הקדימו הכתוב לקהת.
ומנין את למד שגרשון לא איבד גדולתו?
לפי שהיה בכור, שכן את מוצא, כשם שאמור בקהת: נשא את ראש בני קהת, כך אמור בגרשון: נשא את ראש בני גרשון.
ומהו שאמר הכתוב גם הם?
שלא תאמר, שלכך מנה בני גרשון שניים, שהם פחותים מבני קהת, לאו!
אלא, כתב גם הם, שאף בני גרשון כיוצא בהם של בני קהת, אלא שהקדימו הכתוב כאן, בשביל כבוד התורה, אבל במקומות אחרים הקדים לגרשון תחלה לקהת:
ג [עבודת הלוויים]
מבן שלשים שנה ומעלה וגו'
תני, כהן גדול אין נכנס לעזרה לעבודה, אא"כ נמשח שבעה ונתרבה שבעה. אף על פי שלא נמשח שבעה ונתרבה שבעה ועבד, עבודתו כשרה.
כהן הדיוט אין נכנס לעזרה לעבודה, אלא אם כן הביא עשירית האיפה משלו, ועובדה בידו. אף על פי שלא הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו, ועבד עבודתו כשרה.
בן לוי אין נכנס לעזרה לעבודה, אא"כ למד חמש שנים, שנאמר (במדבר ח): זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה. ולהלן הוא אומר: מבן שלשים שנה.
אם נאמר מבן חמש ועשרים, למה נאמר מבן שלשים, ואם נאמר מבן שלשים, למה נאמר מבן חמש ועשרים?
אלא, כל אותן שנים שמבן חמש ועשרים ועד בן שלשים היה למד, מכאן ואילך מקריבין אותו לעבודה. מכאן אמרו: כל שאינו רואה סימן ברכה במשנתו בתוך חמש שנים, שוב אינו רואה.
ר' יוסי אומר: שלש שנים, שנאמר (דניאל א): ולגדלם שנים שלש.
זקן אין מושיבין אותו בגזית, אלא אם כן נעשה דיין בעירו, משנעשה דיין בעירו, מעלין ומושיבין אותו בהר הבית, משם מעלין ומושיבין אותו בחיל, משם מעלין ומושיבין אותו בלשכת הגזית.
כל הבא לצבא צבא, שהיו שוערים.
לעבוד עבודה באהל מועד, שהיו משוררים.
זאת עבודת משפחות הגרשוני, ולא אחרת, מלמד שבני גרשון היו אסורין ליכנס לעבודת בני מררי, בקרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו.
לעבוד ולמשא, שבעת שהיו מקימין המשכן, הם היו פורשין יריעות במשכן אהל מועד, וכל מה שהיה ממונה תחת ידם, היו מקימין ובעת שהיו פורקין המשכן, הם היו טוענין אותו על העגלות.
ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה, כמשמעו.
אמר ר' שמעון בן לקיש אומר היה ר' מאיר: תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה, ולא הכירו בה חכמים שבאותו הדור אם מין חיה הוא, או מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לה במצחה, ולפי שעה נזדמן לו למשה ונעשה ממנה משכן, ונגנזה. מדקאמר, קרן אחת היתה לה במצחה, מזה למדנו שטהורה היתה.
ואת מסך פתח אהל מועד, כמה דתימא (שמות כו): ועשית מסך לפתח וגו'.
ואת קלעי החצר, אלו קלעים, שעשו סביב לחצר, כמה דתימא: ועשית את החצר וגו',
וכן לפאת צפון וגו', ורוחב החצר וגו', וחמש עשרה אמה קלעים וגו', ולכתף השני וגו', ואת מסך פתח שער וגו', כמה דתימא: ולשער החצר וגו'.
אשר על המשכן ועל המזבח סביב
תני, מזבח העולה ארכו חמש אמות ורחבו חמש אמות וגבהו ג' אמות שנאמר: ועשית את מזבח העולה וגו' דברי ר' מאיר.
אמר לו ר' יוסי: ממשמע שנאמר (שם כז): חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, איני יודע שהוא רבוע, מה תלמוד לומר רבוע יהיה?!
אלא, מופנה להקיש, לדון ממנו גזירה שוה.
נאמר כאן רבוע, ונאמר להלן רבוע,
מה רבוע האמור להלן, גבהו שנים ברחבו,
אף כאן, גבהו שנים ברחבו.
אמר לו ר' מאיר :אם כדבריך, נמצא גובה מזבח מן הקלעים חמש אמות.
אמר לו ר' יוסי: והלא כבר נאמר: וקלעי החצר סביב וגו', מה משכן עשר אמות, אף מזבח עשר אמות.
ואת מיתריהם, אלו המיתרים.
מה היו עושין בהם?
היו מקפלין היריעות והקלעים, והיו אוסרים אותם בהם, ומניחים אותם על העגלות.
ואת כל כלי עבודתם, אלו קרסי זהב ואלו קרסי נחושת שהיו מחברים בהם היריעות.
ואת כל אשר יעשה להם ועבדו, כל מה שהיה נעשה לכל הכלים, יהיו בני גרשון עושים.
על פי אהרן ובניו תהיה להם וגו', זו היא שאמרו: שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לבכור, כשם שעבודת בני קהת היתה על פי אהרן ובניו, כמה דתימא (במדבר ד): אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש וגו', כן עבודת בני גרשון היתה על פי אהרן ובניו, אבל בבני מררי לא נאמר בו על פי אהרן ובניו.
ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם, הביא הכתוב משה עמהם, שיהיו מצוים עליהם שיהיו שומרים על כל מה שנושאים.
זאת עבודת משפחות בני הגרשוני וגו', בתחלה שמו אהרן ובניו ומשה עמהם, לבני גרשון על עבודתם ועל משאם ועל משמרתם, מכאן ואילך, עבודתם ומשמרתם היתה ביד איתמר בן אהרן הכהן:
ד [משא בני מררי]
בבני קהת ובני גרשון נאמר בהן נשיאות ראש, שחלק להם הקב"ה כבוד לקהת, בעבור כבוד הארון, ולגרשון על שהיה בכור.
אבל בבני מררי, שלא היו אלא בני פשוט, ועבודת משאם לא היה אלא קרשים ובריחים ועמודים ואדנים, ולא נאמר בהם נשא את ראש.
למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם
למה נאמר בבני קהת ובני מררי, למשפחותם לבית אבותם, הקדים משפחותם לבית אבותם, ובגרשון הקדים לבית אבותם ואחר אמר למשפחותם?
לפי שנשיאות ראש של בני גרשון באה מבית אב שלהם, אבל נשיאות ראש של בני קהת אינה תלויה בבית אבות שלהם, כי אם בנשיאות הארון. וכן בני מררי לא היו כי אם מבית אב פשוט, לכך הקדים משפחות לבית אבות.
וזאת משמרת משאם
זאת ולא אחרת. מלמד שבני מררי אסורין לשמור ולעבוד, מה שבני גרשון שומרים ונושאים ועובדים.
קרשי המשכן, אלו מ"ח קרשים של משכן.
ובריחיו, אלו ט"ו בריחים והבריח התיכון.
ועמודיו, אלו ארבעה עמודי שטים, שפורסים עליהם הפרוכת, וחמשה עמודי שטים, שפורסים עליהם המסך של פתח האהל.
ואדניו, אלו אדני הקרשים ואדני העמודים, שהיו ק"ח אדנים.
ועמודי החצר סביב, אלו נ"ו עמודים שהיו עומדים סביב החצר שעליהם פורסים הקלעים. ואדניהם, אלו נ"ו אדנים שבהם היו מעמידין העמודין, וד' עמודים וד' אדנים שהיו פורסין עליהם מסך שער החצר.
ויתדותם, אלו יתדות המשכן, ויתדות החצר של נחושת, שהיו נועצים בארץ סביב, שלא יפול הרוח לקלעים.
ומיתריהם, לכל כליהם ולכל עבודתם, שבהם היו מעמידים הקלעים עם היתדות, ובהם אוסרים העמודים והבריחים, וטוענים על העגלות, שלא יפלו לארץ, אבל לקרשים היו עושים אטבי של ברזל, שבהם מחזיקים הקרשים שלא יפלו מעל העגלות.
ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם
הזהירם הקדוש ברוך הוא, שיהיו מפקידים כל הלוים איש איש על עבודתו ועל משאו, כדי שלא יבואו לידי מחלוקת.
וכך היו עושין: איש פלוני לוי יטעון קרשים, איש פלוני לוי יטעון בריחים, איש פלוני לוי יטעון עמודים, וכן כל כלי וכלי.
זאת עבודת משפחות בני מררי וגו', בני מררי על שלא היה נשיאתם מבית אב שלהם, לכך לא נאמר על פי אהרן ובניו תהיה, כשם שנאמר בבני גרשון, אלא כל מעשיהם היתה ביד איתמר. מלמד שהיה איתמר נוטל כל הכלים ונותנם לבני מררי, וכן לבני גרשון, והיה מעמידם על עבודתם ועל משמרתם:
ה [מפקד בני קהת]
ומנין שאמר הקדוש ברוך הוא לשניהם שיפקדו אותם?
שנאמר (במדבר ה): וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר נשא את ראש בני קהת.
מפני מה נאמר דיבור בקהת ובגרשון מה שלא נאמר במררי?
כדי לחלוק כבוד לגרשון, על שהיה בכור ולהקישו לקהת.
למה לא נאמר ואל אהרן בדיבור פרשת בני גרשון, כשם שנאמר בפרשת בני קהת?
לפי שאהרן ממועט הוא מכל הדברות שנאמר למשה, שלא דברה שכינה עם אהרן.
ולמה יש מקומות הרבה שכתב בהן אהרן?
לא שהיה הדיבור עם אהרן, אלא כל פרשה שהיה אהרן צריך לה, כתיב בה אהרן לאמר, הקב"ה אמר למשה, כדי שיאמר לאהרן, לכך נכתב אהרן בדבור בני קהת, לפי שכל משא בני קהת וכל עבודתם, היו נותנים להם אהרן ובניו, שהם לא היו רשאין ליגע בארון ובכל הכלים, עד שאהרן ובניו היו מכסים אותם, כמה דתימא (שם ד): וכלה אהרן ובניו לכסות את הקודש וגו'. לכך כתיב בדיבור פרשת בני קהת אהרן, שהוא היה מצווה על עבודתם ועל משאם, אבל בבני גרשון אין את מוצא שיעשה שם אהרן כלום, אלא על פיו היו עושין בני גרשון, כל מה שהיו עושין, ומעשיהם ביד איתמר, שהוא היה נותן לכל אחד ואחד עבודתו ומשאו, לכך לא נכתב אהרן בדיבור פרשת בני גרשון:
ו [נשיאי ישראל עם משה במנין הלוים]
מה צריך נשיאים כאן, והלא הקדוש ברוך הוא לא א"ל למשה שיהיו נשיאי ישראל עמו במנין הלוים, למה עשה כן?
אלא כך אמר משה: אחר שהנשיאים היו עמי במנין כל ישראל, כמה דתימא: ואתכם יהיו וגו' לא אעשה להם חלישות דעת, ואוליכם עמי למנין הלוים.
ומנין שכן הוא?
אתה מוצא אחר מנין ישראל, כתיב (שם א): אלה הפקודים אשר פקד וגו', אבל אחר מנין הלוים, אין את מוצא שיזכיר שם נשיאים, אלא אשר פקד משה ואהרן, ללמדך שנשיאי ישראל לא מנו הלוים על פי הדבור, אלא משה הוליכם עמו, כדי לחלוק להם כבוד:
ז [בני קהת ועבודתם]
ויהיו פקודיהם למשפחותם וגו', זו היא שאמרו שהארון היה הורג בבני קהת, שכשמנאם מבן חודש, היו שמונה אלפים ושש מאות, וכשמנאן מבן שלשים שנה, לא נמצאו שליש.
אלה משפחות הקהתי וגו', זו היא שאמרו שהנשיאים לא מנו עמהם מפי הדבור, שאין מזכיר כאן נשיאים.
על פי ה' ביד משה ואהרן, הם עשו ע"פ ה', כשם שאמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עמו בבני קהת, שנאמר: וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר נשא את ראש וגו' לכך נאמר: ביד משה שמשה אמר לאהרן, לפי שאהרן נתמעט מכל הדברות שבתורה, שנאמר למשה:
ח [מפקד בני גרשון]
מבן שלשים שנה וגו', באהל מועד היו פסולים מחמשים שנה ולהלן, אבל משנכנסו לא"י, לא היו נפסלים אלא בקול.
ויהיו פקודיהם וגו', זו היא שאמרו, שבני גרשון לפי שלא היו מטועני הארון, לפיכך לא חסרו ממנין הראשון שני שלישים, אלא היו מאה ושלשים יותר משליש.
אלה פקודי משפחות וגו'
למה לא נאמר במנין הקהתים בני קהת וכתיב בהן הקהתי כשם שאמור בבני גרשון ובני מררי?
לפי שמנינם היה לשם טעינת הארון, צירף הקדוש ברוך הוא שמו עמהם, כדי שלא יכלו. ה"א בראשו ויו"ד בסופו, הרי י"ה, לומר: י"ה יצילם ממיתה, לקיים מה שנאמר (תהלים לג): להציל ממות נפשם.
אשר פקד משה ואהרן על פי ה'
למה לא נאמר במנין בני גרשון ביד משה, כשם שאמור במנין בני קהת?
לפי שבני קהת אמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עם משה, הקדוש ברוך הוא הזכיר לאהרן בראש המנין, על דעת כן שימנה כל הלוים עם משה, אבל משה מששמע שבמנין בני קהת הזכיר הקב"ה לאהרן ולא הזכירו עוד, לא במנין בני גרשון ולא במנין בני מררי, חשב משה בדעתו, ואמר: לכך אמר לי הקדוש ברוך הוא, שימנה אהרן עמי לבני קהת, מפני שעל ידו נעשית כל משא וכל עבודתם, אבל עבודת בני גרשון ובני מררי, שאינה נעשית על ידו, אינו רוצה שימנה עמי, לכך אמר לו לאהרן, שימנה בני קהת עמו בשם הקב"ה, ולכך כתיב במנין בני קהת, על פי ה' ביד משה.
אבל כשבא למנות בני גרשון, לא אמר לו משה לאהרן בשם הקדוש ברוך הוא, שימנה בני גרשון עמו, אלא חלק לו כבוד, לפי שהיה אחיו הגדול והוליכו עמו וצירפו עמו למנין, לכך לא נאמר: ביד משה, אע"פ שבדעתו של הקב"ה היה שימנה אהרן עמו כל הלוים, ולדעת כן הזכיר אהרן בראש המנין, לפי שלא אמר לו משה לאהרן, שימנה בני גרשון עמו, בשם הקדוש ברוך הוא, חיסר כאן ביד משה:
ט [מפקד בני מררי]
מפני מה נאמר בבני מררי במנין משפחות ולא בבני קהת ולא בבני גרשון?
לפי שבני מררי היו מרובין לעבודה, שהרבו משפחות, שהיו ששה אלפים ושני מאות, נתרבו מבן שלשים מאה יותר על מחצה מבן חודש, שכן את מוצא מבן חודש עלה מספרם ששה אלף ושני מאות, ומבן שלשים שנה ומעלה עלה מספרם שלשה אלף וארבע מאה יותר ממחצית, אבל בבני קהת לא נאמר משפחות בני קהת, שמבן שלשים שנה ומעלה, לא נמצאו שליש מאותו שנספרו מבן חודש ומעלה, וכן בבני גרשון לא נאמר ופקודי משפחות, שאף הם לא הגיעו לחצי אותם שהיו מבן שלשים שנה ומעלה, לפי שמבן חדש ומעלה היו שבעה אלף וחמש מאות, ומבן שלשים שנה ומעלה לא היו, כי אם שני אלפים ושש מאות ושלשים.
מבן שלשים שנה ומעלה וגו'
מבן חמשים שנה ומעלה היו פסול לעמוד במשכן, לעשות עבודה, שלא היו יכולים לומר שירה, אבל מחמשים שנה ומעלה, חוזר היה לנעילת שערים.
ויהיו פקודיהם למספר שלשת אלפים ומאתים, זו היא שאמרו, לפי שנתרבו באוכלוסא, ראוין לעבודה. נאמר בהן משפחות.
אלא פקודי משפחות וגו'
למה נאמר בבני מררי ביד משה?
שבשעה שראה הקב"ה, שלא אמר לו משה לאהרן בשם הקדוש ברוך הוא שימנה בני גרשון, לפיכך כשבא למנות בני מררי, א"ל הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן בשמי שימנה בני מררי עמו, לכך נאמר: ביד משה:
י [כולם שקולים לפני המקום בחיבה]
מאחר שחשב הלוים משפחות בני קהת לבד, ומשפחת בני גרשון לבד, ומשפחת בני מררי לבד, חזר וכלל מנינם ביחד, להגיד שכולם שקולים לפני המקום בחיבה.
מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת וגו'
תני, השיר מעכב את הקרבן דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים: אינו מעכב.
אר' אלעזר, טעמיה דר' מאיר מהאי קרא (במדבר ח): ואתנה את הלוים נתונים וגו' לכפר על בנ"י וגו', מה כפרה מעכבת, אף שירה מעכבת.
ורבנן מוקמין מהאי קרא, מה כפרה ביום, אף שירה ביום.
אמר רבי יהודה, בשם שמואל: מנין לעיקר שירה מן התורה?
שנאמר (דברים יח): ושרת בשם ה'.
איזהו שירות שבשם ה'?
הוי אומר: זו שירה.
רבי יצחק אמר: מהכא (תהלים פא): שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל.
רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא (ישעיה כד): המה ישאו קולם ירונו בגאון ה' וגו'.
תני, ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו, ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו, מה תלמוד לומר ישאו?
אין ישאו, אלא לשון שירה.
וכן הוא אומר: שאו זמרה ותנו תוף וגו'.
ואומר: ישאו קולם ירונו.
חנניה בן אחי ר' יהושע אמר: מהכא (שמות יט): משה ידבר והאלהים יעננו בקול, על עסקי קול.
רבי אסא אמר: מהכא (ד"ה ב ה): ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד.
רבי יונתן אומר: מהכא (במדבר יח): ולא ימותו גם הם גם אתם, מה אתם בעבודת מזבח, אף הם בעבודת מזבח.
רבי יוחנן אמר: מהכא, לעבוד עבודת עבודה.
איזו היא עבודה שצריכה עבודה?
הוי אומר: זו שירה:
יא [חביבים בני לוי]
כן צוה הקדוש ברוך הוא לכתוב מנין הלוים בפרט וכלל, לפי שהיו בני ביתו וכשרים וחביבים עליו ביותר.
על פי ה' אשר פקד אותם ביד משה
הרי זה אמור כנגד בני קהת, שאהרן מנאם לבני קהת ואמר: פלוני ופלוני ישאו את הארון. פלוני ופלוני ישאו את המזבח, וכן כל כלי קודש הקדשים, כשם שאמר הקב"ה למשה, שיעשה אהרן, כן עשה אהרן.
הוי ביד משה.
ומנין אתה אומר שבעבודת בני קהת הכתוב מדבר?
שכן כתיב (שם ד): איש איש על עבודתו ועל משאו.
וכן אמור בבני קהת: אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו.
ופקודיו אשר צוה ה' את משה, הרי זה אמור כנגד בני גרשון ובני מררי, שצוה הקדוש ברוך הוא למשה, שעל פיו תהיה עבודתם עם אחיו אהרן.
בבני גרשון כתיב (שם): ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם, הרי משה עמהם.
ובני מררי כתיב (שם): ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם הביא משה, לכך כתיב (שם): ופקודיו אשר צוה ה' את משה, שמנה משה ואמר: פלוני ופלוני ופלוני של בני גרשון, ישאו את היריעות, פלוני ופלוני ופלוני, ישאו את אוהל מועד, וכן כל כלי עבודתם משא של בני גרשון, היה ממנה להם במנין.
וכן מנה משה ואמר: פלוני ופלוני ופלוני של בני מררי ישאו את הקרשים. פלוני ופלוני ופלוני של בני מררי ישאו את הבריחים. וכן עשה לכל כלי עבודת משא בני מררי, שמנה אותם במנין על עבודתם. הוי, אשר צוה ה' את משה שמשה נצטוה על שתי המשפחות הללו, בני גרשון ובני מררי, שהוא יצום האיך ישאו והאיך ישמרו, מה שתחת ידיהם. הוי, אשר צוה ה' את משה.
|
