|
|
|
|
ראשי פרקים: א. האם היו חלומות יוסף חלומות נבואיים? ב. הגישה המקובלת לפשרם של חלומות יוסף והקשיים עליה ג. התגשמות החלומות על פי רש"י ורמב"ן ד. פשר ההשתחוויה בחלומות יוסף ה. פשר החלום הראשון ו. פשר החלום השני ז. עבדות ולא שררה ח. "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם" |
|
א. האם היו חלומות יוסף חלומות נבואיים? אולם כשנשווה את צמד חלומותיו של יוסף לשני צמדי החלומות הבאים בהמשך הסיפור, נמצא כמה הבדלים עקרוניים המקשים על תפיסה זו: א. חלומות השרים ופרעה זכו לפתרונו המבואר של יוסף, המפענח את הוראתם הכללית אך גם כל פרט שבהם. חלומות יוסף, לעומת זאת, אינם זוכים לפתרון מוסמך ומפורט במהלך הסיפור. ב. בבוא יוסף לפתור את חלומות השרים ואת אלו של פרעה, הוא מדגיש ביותר שם שמים3, ובכך הוא מייחס הן את החלומות עצמם והן את כשרונו לפתרם לאלוהים. ייחוס כזה לא נעשה לחלומותיו של יוסף, לא בדבריו שלו או של אחרים, ולא בלשון הכתוב: שם שמים לא נזכר כלל בקשר לחלומות יוסף. ג. לאחר שפתר יוסף לשרים ולפרעה את מה שחלמו, מספרת התורה על התגשמותם המלאה של חלומותיהם בהתאמה למה שפתר4. בכך מתברר לנו שהיו אלה הודעות אלוהיות לאותם אישים. לגבי חלומות יוסף - אין עדות מפורשת בכתוב האם התגשמו וכיצד. ד. התכלית שלשמה הודיע אלוהים לשרים ולפרעה בחלומותיהם את העתיד להתרחש ברורה לנו: החלומות מהווים אמצעי לשינוי מצבו של יוסף מאסיר בבור למשנה למלך מצרים. אולם מה תכליתה של הודעת העתיד האלוהית ליוסף? ב. הגישה המקובלת לפשרם של חלומות יוסף והקשיים עליה אולם אין התייחסות זו מספקת: דרכי פתרון חלומות - מיוסף עצמו למדנו. הפותר צריך לתת דעתו על משמעותו של כל פרט בחלום. מה אפוא פשר הסמל של אלומות האחים המשתחוות לאלומתו של יוסף בחלום הראשון? ומדוע אין הן משתחוות ליוסף עצמו, כמו שעושים גרמי השמים בחלום השני? ומדוע זה מדומים האחים בחלום הראשון לאלומות ואילו בשני לכוכבים? ומדוע מופיעים השמש והירח, כסמל ליעקב ואשתו, דווקא בחלום השני, בעוד שבחלום הראשון אין להם כל הקבלה? ועוד: הצד השווה בין שני החלומות הוא ההשתחוויה ליוסף (ועל כן אומר יוסף: "הנה חלמתי חלום עוד"). מה צורך אפוא בשני חלומות האומרים דבר אחד? על שאלה דומה ענה יוסף באמרו (מ"א, לב): "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו". אולם תשובה כזו אינה אפשרית ביחס להישנות חלומו של יוסף, שכן שנים רבות (עשרים ושתיים שנה) עברו עד להתגשמות חלומו. ג. התגשמות החלומות על פי רש"י ורמב"ן |
וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו.
|
| אולם הרמב"ן משיג עליו: |
ולפי דעתי שהדבר בהפך! כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחווים לו, זכר כל החלומות אשר חלם להם, וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון "והנה אנחנו מאלמים אלמים", כי 'אנחנו' ירמוז לכל אחיו אחד-עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני7.
|
| בהמשך מסביר הרמב"ן כי מעשיו של יוסף בהתנכרו לאחיו נועדו לקיים את חלומותיו, תחילה בהביאם את בנימין כדי שיתגשם החלום הראשון: |
ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם (- שהוא יוסף) לקיים החלום השני.
|
| שהרי לאחר שנתגלה להם בא אביו וכל ביתו אליו. והרמב"ן מסכם דעתו בעניין: |
את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת.
|
|
אין כאן המקום לדון בדברי הרמב"ן הקשים הללו לגופם8, אלא רק במה שנוגע לשאלת התגשמות החלומות. החלום הראשון נתקיים לפי דבריו בפרק מ"ג, בבוא כל האחים לפני יוסף (טו-טז), ובמפורש בפסוק כו שם "וישתחוו לו ארצה". אולם חלומו של יוסף לא נזכר שם כלל, לא בעדות הכתוב ולא במחשבתו של יוסף. חמורה מכך השאלה ביחס לחלום השני: בשום מקום אין מסופר על אירוע שבו כל בני המשפחה כולל אביו, השתחוו ליוסף. אם כן אין התגשמותו של החלום השני מתוארת כלל, וספק אם אירעה במציאות.
ונסיים שוב בשאלת תכלית החלומות: הרמב"ן רואה חשיבות רבה בחלומות יוסף, שהם המפתח להבנת התנהגותו התמוהה בהתנכרו לאחיו. אולם אף לשיטתו, תוצאת החלומות - התנהגותו של יוסף אל אחיו - אינה יכולה לשמש הסבר לתכלית נתינתם ליוסף. ד. פשר ההשתחוויה בחלומות יוסף אולם האם כך היא שפת החלומות9? האם, דרך משל, יש לחפש את מימושו הריאלי של פרט כמו בליעת הפרות השמנות על ידי הפרות הרזות בחלום פרעה? הרי כך נתפרש פרט זה על ידי יוסף (מ"א, ל): "וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים... ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן...". כשם שהפרות מהוות סמל לשנים, כך גם בליעת השמנות על ידי הרזות מהווה סמל לתהליך שיימשך זמן רב, ואין לחפשו כלל בהתרחשות קונקרטית אחת. מה מסמלת אפוא השתחוויה? השתחוויה אכן מסמלת בדרך כלל שלטון, אולם בהיבט מסויים שלו: המשתחווה מביע את תלותו בזה שאליו הוא משתחווה (ישנם מקומות במקרא שבהם ההשתחוויה מביעה תלות בלבד ולא שלטון10). מצב של תלות האחים ובית יעקב ביוסף אינו דבר שיקשה עלינו למצאו בהמשך הסיפור, ואין צורך למקדו בסיטואציה קונקרטית מסוימת שבה משתחווים האחים בפועל ליוסף. נברר עתה את פשר הסמלים השונים בחלומות יוסף, ואת משמעות "הישנות החלום". ה. פשר החלום הראשון א. והנה אנחנו מאלמים אלמים... ב. והנה קמה אלמתי וגם נצבה ג. והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. בשלב הראשון יוסף כלול באחיו - 'אנחנו' - במאמץ הכלכלי המשותף לקיום המשפחה (לפני מכירתו). בשלב השני קורה דבר מפתיע ('והנה'): תוך כדי עבודתם המשותפת של האחים כולם, מתבלטת באופן מופלא אלומתו של יוסף, והיא מזדקפת ומתקיימת במצב זה לאורך זמן. שלב א' מתאר תמונה טבעית, אולם בשלב ב' מתואר דבר פלא. שלב זה מכוון לעלייתו המופלאה של יוסף להיות משנה למלך מצרים. בשלב זה יוסף מצוי לבדו והאחים אינם נזכרים כלל - בחלום כמו במציאות. שלב ג' בחלום אף הוא מפתיע ('והנה'): אלומות האחים סבות - נעקרות ממקומן, ומשתחוות לאלומתו של יוסף. כאן האחים ויוסף שוב יחדיו, כמו בשלב א', אולם הפעם לא במצב של שוויון, אלא במצב של תלות האחים ביוסף המשביר. זהו השלב שבו יורדים האחים לשבור בר במצרים ושבו מתאחדת המשפחה במצרים כדי להתקיים בשנות הרעב על ידי יוסף. הרי מונח לפנינו סיפור יוסף, מתחילתו ועד סופו, כשהוא מקופל בחלום זה. האם פתרונם של האחים לחלום זה - "המלך תמלך עלינו" - מספק? נראה שאת דעתו של יוסף הוא סיפק. אולם אם היה יורד לעומק משמעותו של החלום, היה צריך לשלול את דברי האחים ולומר להם: לא כי, אלא יום יבוא ו"אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם" (נ', כא). ו. פשר החלום השני במה נבדלת תלות המשפחה ביוסף בחלום השני מזו שבחלום הראשון? ברור שאין היא במישור הכלכלי, אולם מה מסמלים שמש, ירח וכוכבים? נראה שהם מסמלים את משפחת בית יעקב כיסודו של העם הנבחר. עם זה נועד להאיר לעולם - "ונברכו בך כל משפחות האדמה". ואכן, את דימוי העם העתידי לכוכבים מצאנו כבר בברית בין הבתרים, בדבר ה' לאברם: |
ט"ו, ה הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפר הַכּוכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפּר אתָם
 וַיּאמֶר לו כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
|
|
ודימוי זה נשנה בדבר ה' ליצחק (כ"ו, ד). אף ששם מודגש ריבוי הזרע ככוכבים, ברור שדימוי זה נועד לתאר גם את תכונתו הנבדלת והמאירה של זרע אברהם. בית יעקב הוא התא הראשון של עם זה המדומה לכוכבים, ואבי המשפחה ואמה, מדומים הם באופן טבעי לשמש ולירח. ומהי תלותם של הללו ביוסף? נראה שהרעיון המסומל כאן הוא שקיומה של משפחת בית יעקב כבסיס לקיומו של העם הנבחר לעתיד לבוא, כגורם נבדל ומאיר לעולם, תלוי הוא ביוסף. ולא ביוסף המשביר והמכלכל (המסומל באלומה בחלום הראשון), אלא ביוסף האיש-האדם, ברגישותו ובתכונות נפשו.
שליחות כפולה הוטלה על יוסף במצרים: לדאוג לקיומה הפיזי של משפחתו בשנות הרעב, אך לא פחות מכך, לדאוג לאחדותה ולקיומה הלאומי-הרוחני הנבדל של משפחת בית אביו בגלותה, גלות ראשונה של עם ישראל. יוסף הוא מכין הגלות בשני מובנים: בכך שהוא דואג לאחדות המשפחה כלפי פנים כתנאי לעמידה בגלות, ובכך שהוא דואג להיבדלותה כלפי חוץ: "בעבור תשבו בארץ גשן, כי תועבת מצרים כל רעה צאן" (מ"ו, לד). יוסף מכין את העמידה בגלות גם בכך שהוא הדואג לשמר במשפחת בית יעקב את הגעגועים לארץ אבותיהם. זאת הוא עושה בערכו את מסע הלוויה של יעקב לארץ כנען, ובצוותו את אחיו בטרם מותו: "ואלהים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב... והעלתם את עצמתי מזה" (נ', כד-כה). חלומו השני של יוסף מטיל עליו אפוא את האחריות לקיומה של משפחתו כתא הראשון של עם ישראל. כשם ששאלנו על פתרון האחים את החלום הראשון, נשאל גם כאן: האם פתרונו של יעקב את החלום השני "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה" מספק? כלל וכלל לא! תלות זו של השמש והירח והכוכבים אינה מחייבת כלל השתחוויה ארצה בפועל! יותר מכך: תלות זו אינה מחייבת את קיומם של הללו בחיים! גם אחר שיסתלק יעקב מן העולם, הרי שמשו ממשיך להאיר לעולם, "יעקב אבינו לא מת - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (תענית ה ע"ב), והארה זו, שתמשיך להאיר לעולם דרך זרעו - ביוסף היא תלויה. (ומכאן גם פתרון לבעיית מותה של רחל, אם אכן הירח בא לסמל אותה). אולם כמו שיעקב לא פתר את החלום נכונה, גם יוסף לא עמד על פתרונו. שאם לא כן היה צריך לשלול את דברי יעקב ולענות לו: לא תבואו להשתחוות לי ארצה, אולם יום יבוא, ואורה של משפחתנו שיהא מאיר לעולם יהיה תלוי בי! ובמילותיו של יוסף עצמו, שרומז לאופייה זה של שליחותו הרבה יותר מאוחר, כשהוא מתאר את עתידה של משפחת יעקב כעם גדול - "וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ, ולהחיות לכם לפליטה גדלה" (מ"ה, ז), ולהלן: "להחיות עם רב" (נ', כ). יוצא מדברינו כי 'הישנות החלום פעמיים' אל יוסף נועדה לבשר לו כי עומדת להיות מוטלת עליו שליחות קיומית כפולה ביחס למשפחתו, ועליו להתכונן לקראתה: השליחות האחת היא בעלת אופי כלכלי והיא נוגעת לקיום המשפחה בעתיד הקרוב, ואילו השליחות האחרת אופייה הוא רוחני והיא נוגעת לעתיד הרחוק, שבו תהפוך משפחת יעקב לעם רב ככוכבים. ז. עבדות ולא שררה ומי שתפס בחלומותיו רק את השררה בצדה החיצוני הריק, ולא את תוכנה הפנימי שבו מצויה השליחות-העבדות כלפי בני משפחתו, נתחייב להבין את פשר חלומותיו בדרך הקשה: "לעבד נמכר יוסף" (תהילים ק"ה, יז). דרכו של יוסף מכאן ואילך מלמדת אותו כי כל גדולה הניתנת לו משמים, למענם של אחרים ניתנת לו, ולא לצורך עצמו. כך בבית פוטיפר, כך בבית האסורים, וכך יותר מכול בהיותו משנה למלך מצרים. ועוד זאת למד יוסף, כי חלומות הניתנים משמים אינם באים סתם, להחמיא לאדם ולבשרו על עתיד מזהיר הצפוי לו, אלא הם באים לבשר לאדם את העתיד על מנת שיתכונן לקראתו ויכשיר עצמו לשליחות המיועדת לו. חלומות כאלה תמיד תכליתיים הם, ותובעים מן האדם נכונות לעשיית השליחות ולנשיאה בעול. ואף זאת: לשם פתרונם של חלומות יש צורך בסיוע משמים ובפענוחו של כל פרט בסמלי החלום. כל זאת יישם יוסף בהמשך דרכו. ח. "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם" אולם אם נפרש שימושה של מילה זו כמו בפסוק (שמות י"ד, יד) "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" - 'לכם' למענכם - כמשמעה בכמה וכמה מקראות15, יתברר לנו שפסוק זה מהווה תפנית בתפיסת יוסף את חלומותיו. לאחר כל מה שעבר עליו, הבין יוסף כי חלומותיו לא למען עצמו חלם, אלא 'להם' - למענם חלם. ומעתה מוטל עליו התפקיד הכפול של כלכלת המשפחה ואיחודה מחדש בתנאי הגלות של ארץ מצרים. ומתוך שהבין זאת, התנכר לעת עתה אל אחיו והאשימם "מרגלים אתם"16. מאוחר יותר, בהתגלות יוסף לאחיו בפרשת ויגש, מבטא יוסף במילים ברורות את תפיסת תפקידו כשליחות כפולה, שהאחת מכוונת לשעה זו והאחרת לעתיד רחוק יותר (מ"ה, ה-ז): |
"כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם... וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם לָשׁוּם לָכֶם שְׂאֵרִית בָּאָרֶץ
וּלְהַחֲיות לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדלָה".
|
הערות: 1. באמרנו שהיו אלה 'חלומות נבואיים', אין כוונתנו לומר שהייתה בחלומות אלו (של יוסף או של פרעה ושריו) התגלות נבואית ממש, כמו שהייתה ליעקב בחלומו בבית אל (כ"ח, יד-טז) או בבאר שבע (מ"ו, ב-ד). כוונתנו רק לכך שלא היו אלה חלומות רגילים כמו שחולם כל אדם, אלא מסרים סמליים שמקורם אלוהי ושנועדו להודיע לאדם עתידות. לשאלה האם היו חלומות יוסף 'חלומות נבואיים' חשיבות רבה להבנת הסיפור הגדול כולו (כוונתנו לסיפור המשתרע על פני ארבע הפרשיות האחרונות של ספר בראשית), כפי שיתברר בעיוננו. אולם יש לשאלה זו חשיבות כבר בפרק לז עצמו: ברי הדבר שכוונת הסיפור לבקר את יוסף על ספרו את חלומותיו לאחיו (וביקורת זו נשמעת בגלוי מפי יעקב, הגוער בו לאחר סיפור החלום השני). האם כוונת הסיפור לבקר את יוסף גם על עצם העובדה שחלם חלומות אלו? אם היו אלו חלומות נבואיים - ודאי אין לבקרו על כך. אולם אם היו אלו חלומות "רגילים", כפי שסברו האחים וכפי שביטא יעקב בגערתו הגלויה, מגלים חלומות אלו את הרהורי לבו הכמוסים של יוסף. 2. לדוגמא רש"י ד"ה ואביו שמר את הדבר: "היה ממתין ומצפה מתי יבוא", ובד"ה ונראה מה יהיו חלומותיו: "... רוח הקודש אומרת כן: הם אומרים נהרגהו, והכתוב מסיים: 'ונראה מה יהיו חלומותיו' - נראה דבר מי יקום, או שלכם או שלי" (מקור דבריו האחרונים של רש"י הוא בבראשית רבה פ"ד, יד). 3. מ', ח: "... הלוא לאלהים פתרונים ספרו נא לי"; מ"א, ט"ז: "בלעדי. אלהים יענה את שלום פרעה"; וכן פרק מ"א פסוקים: כה, כח, לב, לח, לט. 4. מ', כ-כב: "ויהי ביום השלישי... וישב את שר המשקים על משקהו... ואת שר האפים תלה כאשר פתר להם יוסף". מ"א, נג-נד: "ותכלינה שבע שני השבע... ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף". 5. נראה כי התייחסותם של האחים ושל יעקב אל חלומות יוסף - האם היו אלו 'חלומות נבואיים' או חלומות 'רגילים' (ראה הערה 1) - הייתה אמביוולנטית. בגלוי גם אלו וגם זה שוללים את המסר שבחלומות יוסף, ואם כן מביעים את דעתם שחלומות אלו היו חלומות "פשוטים" שאין בהם הודעה אלוהית, ואדרבה - הם מבטאים את גאוותו של חולמם ומחשבות התנשאותו על משפחתו. על האחים נאמר: "וישנאו אותו על חלומותיו ועל דבריו", 'על חלומותיו' - יוסף הוא האחראי על עצם העובדה שחלם מה שחלם. וכך משמע אף מגערת יעקב על "החלום הזה אשר חלמת". מאידך, יעקב "שמר את הדבר" - המתין וציפה לראות אם יש דברים בגו והחלום מבשר עתיד שיתממש (ראה רש"י ד"ה ואביו שמר). אף האחים קינאו ביוסף על מה שחלם (ל"ז, יא), ופחדו מאוד מפני האפשרות שהחלום יתגשם, ועל כן אמרו: "לכו ונהרגהו... ונראה מה יהיו חלומותיו" (בדברי האחים ישנה סתירה פנימית, שכן אם החלומות נבואיים הם, כיצד הם סבורים שיוכלו לשבש את התגשמותם? וכבר רמזו חז"ל בב"ר כאן לדבר זה) - למדנו מכאן כי בגלוי כולם ביטלו את ערך חלומותיו של יוסף ואילו בסתר ליבם חששו לאמיתותם. 6. וכאן מבצבצת בעיה: אם הירח מסמל את רחל, הרי פתרון זה בלתי אפשרי - "והלוא אמך כבר מתה!" (רש"י ל"ז, י) - במדרש ובמפרשים תשובות שונות לשאלה זו. 7. המשותף לפירושים של רש"י ורמב"ן הוא שהשתחווית האחים המתוארת בפסוק ו' היא הסיבה לזכירת יוסף את חלומותיו. אולם זכירה זו מוזכרת רק בפסוק ט', ובשני הפסוקים שבאמצע מתואר דו-שיח קשה בין יוסף לאחיו. מדוע אפוא לא נסמך פסוק ט' לפסוק ו'? נראה מכך שלא ההשתחוויה היא שהזכירה ליוסף את חלומותיו. יתירה מכך: בפסוק ט' כלולים שני עניינים - זכירת יוסף את חלומותיו והאשמתו את אחיו כמרגלים. העניין הראשון נראה כהסבר לעניין השני, וכפי שנרמוז לקשר זה בסוף עיוננו. 8. מפורסמים דברי הביקורת של בעל העקידה בסוף פירושו לפרשת וישב (שער עשרים ותשעה): "ותמהני ממה שכתב הרמב"ן... כי מה תועלת לו בשיתקיימו (- החלומות)... והחלומות - העושם יגיש פתרונם. גם שתיראה סכלות עצומה שישתדל האדם לקיים חלומותיו, שהרי הם הדברים אשר יֵעשו שלא מדעת הבעלים". 9. שפת החלומות הרי היא שפת הסמלים. "שפת הסמלים היא לשון שבה מובעות חוויות פנימיות, הרגשות ומחשבות, כאילו היו חוויות תחושתיות, מאורעות בעולם החיצון" (אריך פרום, במבוא לספרו "השפה שנשכחה"). ואנו, כיון שבחלומות נבואיים מבשרי עתיד עסקינן, נוסיף: אף תהליכים ממושכים המחוללים שינויים במציאות וביחסים ההדדיים בין בני האדם, מובעים כחוויות תחושתיות וכמאורעות בעולם החיצון. כל המעיין בפתרונותיו של יוסף לחלומות פרעה ושריו יווכח בכך בנקל. 10. הנה כמה כתובים להוכחת דבר זה: בראשית כ"ג, ז, וכן שם פסוק יב - השתחוויית אברהם לפני עם הארץ בעניין קניית מערת המכפלה; בראשית מ"ז, לא "וישתחו ישראל על ראש המטה", בהקשר לבקשתו מיוסף שיקברנו במערת המכפלה; שמ"א ב', לו "והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם". 11. הרמב"ן כותב על סמל האלומות: "עניין החלום באלומות כי הראוהו שעל ידי אלומות ותבואה ישתחוו לו". לפי דבריו העניין המרכזי בחלום הוא ההשתחוויה בפועל ליוסף, והאלומות מודיעות רק את הנסיבות שיביאו להשתחוויה זו. אנו מציעים להפוך את היוצרות: הסמל העיקרי בחלום - האלומות - מבטא את הקיום הכלכלי של המשפחה, וההשתחוויה מודיעה את הנסיבות שבהן קיום זה יהיה תלוי ביוסף. 12. כשם שהשבלים בחלום פרעה מהוות סמל לשובע או לרעב שישררו במצרים. 13. קשה לתאר את התמונה שראה יוסף בחלומו, שכן אף אם השתחווית השמש והירח ניתנת להתפרש כתנועתם מקצה השמים ועד קצותם, כיצד נדמה לעצמנו את השתחוויית הכוכבים? אולם כבר אמרנו, שהשתחוויה זו לא באה אלא לבטא תלות, ואין אנו חייבים לדעת מה דמות מוחשית לבש רעיון תלות זו בחלומו של יוסף. 14. כפי שנראה משמ"ב י"ג, יח: "ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת". 15. הנה כמה דוגמאות: שמות י"ד, כה "כי ה' נלחם להם במצרים"; בראשית כ"ג, ח "שמעוני ופגעו לי בעפרון"; איוב י"ג, ז "הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה". 16. השאלה מדוע בהתנהגות זו ממלא יוסף את השליחות המוטלת עליו ביחס למשפחתו, מצריכה ביאור נרחב הזוקק עיון בפני עצמו. |
|