שתי ה'מחציות' של ציווי מלאכת המשכן מפרטות בסדר כיאסטי את הפסוק המסיים של הציווי הכללי: בפסוק ההוא נאמר "את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו", ואילו בפרטו אתה מוצא קודם את "כל כליו" ורק אחר כך את "המשכן" עצמו.⁹ בסיומה של כל 'מחצית' ישנו פסוק מסכם, המחזיר אל הפסוק הכללי ההוא.¹⁰

החלוקה שהצענו מתאמתת על ידי השוויון שבין המחציות: מחצית 'כלי המשכן' משתרעת על פני שלושים ואחד פסוקים, ומחצית 'המשכן' - על פני שלושים פסוקים. כפי שהראינו בעיונינו לא אחת, שוויון אורכן של שתי מחציות של יחידה אחת הוא עיקרון ספרותי נפוץ מאוד בכל הסוגות הספרותיות שבמקרא.

ד. ההשלמה הכפולה לציווי העיקרי

דא עקא, שהמבנה שעמדנו עליו עד עתה אינו מקיף את כל פרשת תרומה - שהרי ציווי עשיית המשכן וכליו הולך ונמשך עד לסוף הפרשה. יתֵרה מזאת: אף הפסוק הקובע את חלוקתה הפנימית של פרשתנו חוזר, כאמור, פעם נוספת, בסיום פרשת מזבח העולה:

כ"ז, ח

...כַּאֲשֶׂר הֶרְאָה אתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ.

האם גם פסוק זה נועד לסכם את כל מה שלפניו מאז פסוק הסיכום הקודם (ולא רק את ציווי עשיית המזבח)?

אם נמשיך בדרך שבה הלכנו עד עתה, יהא עלינו להסיק שישנו חלק נוסף בציווי מלאכת המשכן המהווה סיום לשתי ה'מחציות' הקודמות של הציווי, ואף חלק זה מסתיים ב'פזמון החוזר' "כַּאֲשֶׂר הֶרְאָה אתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ". חלק זה, שהוא קצר כדי מחצית מכל אחת מן ה'מחציות' שנידונו קודם לכן (אורכו 15 פסוקים) ומהווה להן השלמה, מקביל אפוא לציווי הכללי הפותח את פרשתנו (כ"ה, א-ט) והמהווה להן מבוא.

החלק המשלים הזה מורכב משני חלקי משנה - משתי פרשות מסורה, שיהא עלינו לדון על הקשר ביניהן:

(כ"ו, לא-לז) הציווי על עשיית הפרוכת ומסך פתח האוהל ועל הסידור הפנימי של הכלים בתוך האוהל.

(כ"ז, א-ח) הציווי על עשיית מזבח העולה.

נדון תחילה בפרשה הראשונה ונשאל: מדוע אין פרשה זו כלולה בציווי עשיית המשכן הכתוב לפניה (פסוק הסיכום [ל] "וַהֲקֵמתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטו אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר" מפריד ביניהן)? והרי גם בפרשה זו מדובר לכאורה על שני חלקים של המשכן - הפרוכת ומסך פתח האוהל!¹¹

התשובה על כך היא ששני חלקי המשכן הללו - הפרוכת והמסך - אינם חלק מגופו של האוהל - הוא שלם גם בלעדיהם והם אף עומדים על עמודים בפני עצמם שאינם מחוברים לאוהל. תפקידם של הפרוכת והמסך נוגע לסידורו הפנימי של המשכן, וזהו באמת הנושא של פרשה זו. מטרתה של הקמת הפרוכת מפורשת בפסוק לג - "וְהִבְדִּילָה הַפָּרכֶת לָכֶם בֵּין הַקּדֶשׁ וּבֵין קדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים". ועל ידי כך נקבעים המקומות שבהם יעמוד הארון "מִבֵּית לַפָּרכֶת" (לג), ולעומתו השולחן והמנורה "מִחוּץ לַפָּרכֶת", השולחן בסמוך לצלע הצפונית של המשכן, והמנורה בסמוך לצלעו הדרומית (לה). הצבת מסך פתח האוהל קובעת את מקומו של מזבח העולה מחוצה לו (אף שדבר זה לא נאמר בפירוש, וראה להלן).

האם ביחס לפרשה זו מתאים הפסוק המסכם "כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ"? מסתבר שכן הוא: כשהראה ה' למשה בהר "אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו", לא הראה לו את תבנית המשכן כשלעצמו ואת תבנית כל כליו כשלעצמם, אלא הראה לו את המשכן עומד על עמדו, כלומר, גם את מקומם של הכלים השונים המוצבים בו - את סידורו הפנימי.

מבחינה זו מהווה פסוק הסיכום של החלק הנוכחי (כ"ז, ח) חזרה על כל הפסוק שבציווי הפותח:

כ"ה, ט כ"ז, ח

כְּכל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אותְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ. כַּאֲשֶׁר - - - - הֶרְאָה אתְךָ - - - - - - בָּהָר - - - - - - - - - - - - - - כֵּן יַעֲשׂוּ.

אין הפסוק המסכם במקומנו מזכיר את "תבנית המשכן" ולא את "תבנית כל כליו", שכן עתה מדובר על המכלול השלם - כיצד יעמדו על עמדם המשכן ביחד עם כליו.

עתה עלינו לדון בפרשה השנייה המרכיבה חלק זה של הציווי - פרשת מזבח העולה, שרק בסיומה בא הפסוק המסכם. ובכן, מה פשר צירופה של פרשה זו אל קודמתה וסיכום שתיהן בפסוק סיכום משותף?

נראה שכוונת צירוף זה לכלול אף את מזבח העולה בכלל כלי המשכן וסידורו הפנימי. קביעת פסוק הסיכום בסיום פרשת מזבח העולה מלמדת שאף מזבח זה היה בין הכלים של המשכן שאת תבניתם ואת מקומם ביחס למשכן עצמו הראה ה' למשה בהר.¹²

יתר על כן, כשם שפסוק זה מצרף את מזבח העולה אל מה שלפניו - אל פרשת סידורם הפנימי של המשכן ושל כליו - כך מפריד הוא את פרשת מזבח העולה מפרשת עשיית החצר שאחריו (פסוקים ט-יט).

אמנם מקומו הפיזי של מזבח העולה היה בחצר, ודבר זה יש ללמוד ממקומו של הציווי על עשייתו - אחר הציווי על עשיית מסך פתח האוהל. אך יש לשים לב שדבר זה לא נאמר בפירוש! ביחס לשולחן נאמר בפירוש (פסוק לה) "וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרכֶת", אך ביחס למזבח העולה לא נאמר בדומה לכך 'ושמת את המזבח מחוץ למסך פתח האוהל'. הימנעות זו מאמירה מפורשת בדבר מקומו החיצוני של המזבח - בחצר - משלימה את 'האמירה' החיובית הנרמזת במבנה הפרשה והמכלילה את מזבח העולה בתוך כלי המשכן. האמירה החיובית הזו נשלמת בהמשך פרשות המשכן פעמים אחדות: מקומו של המזבח הוא לפני פתח אוהל מועד (כ"ט, מב; מ', ו; שם, כט)¹³. בכך מתבטאת זיקתו לפנימו של אוהל מועד, ומתגלה כי איחורה של פרשת מזבח העולה, נובע אך ורק ממקומו מחוץ לאוהל.

הפרדת הציווי על עשיית החצר מהציוויים הקודמים באמצעות הפסוק המסכם מובנת. החצר אינה אלא חלק טפל למשכן עצמו, כעין רצועת הגנה מסביבו. ועל כן לא נאמר ביחס אליה אותו פסוק מסכם שנאמר ביחס לחלקי העשייה הקודמים של המשכן - שיש לעשותה כמראה שהראה ה' למשה בהר (ואולי באמת כלל המראה ההוא אך "את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו", ולא את תבנית החצר).

ה. מבנה פרשת תרומה בשלמותה

הבה נשוב לשני מרכיביו של אותו חלק בפרשה שנידון בסעיף הקודם - אל חלקיו של הציווי המשלים, וניווכח שהוא מורכב משתי פרשיות מסורה שאורכן דומה:

א. (כ"ו, לא-לז) סידורו הפנימי של המשכן באמצעות הקמת הפרוכת והמסך (7 פסוקים)

ב. (כ"ז, א-ח) עשיית מזבח העולה (8 פסוקים)¹⁴

קיימת זיקה ברורה בין שתי פרשיותיו של חלק זה לבין שתי המחציות הגדולות של ציווי העשייה שנידונו בסעיף ג של עיוננו, אלא שזיקה זו באה בסדר כיאסטי: הפרשה הראשונה במקומנו משלימה את המחצית השנייה של הציווי הגדול - זו העוסקת בעשיית המשכן - בכך שהיא קובעת את גבולותיו הפנימיים והחיצוניים של המשכן ואת סידורו הפנימי; ואילו הפרשה השנייה במקומנו משלימה את המחצית הראשונה של הציווי הגדול - זו העוסקת בכלי המשכן - בכך שהיא מוסיפה עליהם כלי מרכזי, הוא מזבח העולה, שמפני ההכרח (כלומר: בגלל מיקומו החיצוני) נדחתה מצוותו למקום מאוחר בפרשה.

כיוון ששתי המחציות הגדולות של הציווי נשלמות כאן בסדר כיאסטי, ממילא מקבילות שתי הפרשות שלנו בהקבלה ישרה לפסוק שבציווי הפותח (כ"ה, ט):

"כְּכל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אותְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו"

(א) פרשת סידור המשכן (ב) פרשת עשיית המזבח

וזו הסיבה לדמיון הרב של פסוק הסיכום במקומנו (כ"ז, ח) לפסוק הסיום של הציווי הכללי (כ"ה, ט), דמיון שעמדנו עליו בסעיף הקודם.

הנה, לסיכום, סכמת המבנה של פרשת תרומה בשלמותה: