|
|
תוכן המאמר:
1. צו ה' לאליהו 2. קיום הצו על ידי אליהו 3. התייבשות הנחל |
•
• • |
ב-ד צו ה' לאליהו
ה-ו קיום הצו על ידי אליהו ז התייבשות הנחל |
צו ה' לאליהו
קיום הצו על ידי אליהו התייבשות הנחל |
ב
ג ד |
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמר:
לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָערְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם. |
אף על פי שאליהו לשם שמים נתכוון, לכבוד ה' ועבודתו, עם כל זה היה פועל אכזריות למנוע מהם אפילו הטל שאינו נעצר... ולעומת זהבדבריו אלו מתגלה גישה מהפכנית ביחס להערכת שבועתו של אליהו: גזֵרת אליהו מעוררת כלפיו ביקורת מאת ה' אף שה' עצמו הוא זה שמקיימה בפועל, והמשך הסיפור שלפנינו נועד להבליט ביקורת זו.
(- וכתגובה לכך) אמר לו "לך מזה", שטרדו משם, או אפשר: "לך מזה" כלומר מזה האכזריות שעשית במניעת הטל מהברכה.
לך נע ונד ופנית לך קדמה, ונסתרת שם בנחל כרית כי שם מושבך, שצריך [מקום מושבך ל]היכרת כשם המקום אשר תשב בו: 'נחל כרית' - לשון כריתה.לא רק בצו 'ההליכה מזה' נשמעת הגערה באליהו. אף בכיוון ההליכה: "ופנית לך קדמה" ראה ר"ש לניאדו גערה: "לך נע ונד ופנית לך קדמה".5 אף סימון המטרה שאליה עליו להגיע, נחל כרית, רומז בשמו לביקורת שיש על אליהו שדברו יגרום לכריתת המים בנחל, כפי שיארע בהמשך, ולכריתת אוכל מנפשות בני עמו.
ובזה יובן היות כלכלתו על ידי האכזרים - העורבים, ולא זולתם, לפי שהוא עשה בזה פועל אכזריות.הנה, אף במה שנראה כדאגה לנביא, כעשיית נס למען כלכלתו במקום שהוא עתיד לשהות בו שנה, הרחק מחברת אדם, רואה הפרשן רמז לגערה באליהו. ובאמת מה טעם נצטוו דווקא העורבים לפרנס את אליהו? על פי הפשט ניתן לענות כי הללו הם עופות חטפנים אוכלי כול, ועל כן הם שמתאימים למשימת חטיפת הבשר והלחם למען אליהו. אולם בהתחשב בכך שהעורב הוא עוף טעון סמליות,6 יש לחפש משמעות נוספת, סמלית, בבחירתם של הללו כשליחי הקיום של אליהו.
תהלים קמ"ז, טבעקבות פסוקים אלו נאמרה הדרשה הבאה (עירובין כא ע"ב - כב ע"א):
נותֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי ערֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ.
איוב ל"ח, מא
מִי יָכִין לָערֵב צֵידו כִּי ילדו [יְלָדָיו קרי] אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ
יִתְעוּ לִבְלִי אכֶל.
"שְׁחרות כָּעורֵב" (שה"ש ה', יא) - במי אתה מוצאן [- את דברי התורה]? ... רבא אמר: במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב.את העובדה שנשלחו אל אליהו עופות המהווים סמל לאכזריות (על בניהם שלהם) יש לפרש בכמה פנים: ר"ש לניאדו ראה בעורבים סמל לאליהו עצמו. אף אליהו מתאכזר על בני עמו, כמו העורבים על בניהם, ועל כן הם שנבחרו לכלכלו. וכך מפרש זאת אף מלבי"ם:
הזמין פרנסתו על ידי עורבים שהם אכזרים בטבעם, למען יזכור כי כן התאכזר על העם להמיתם ברעב.בעל המצודות, לעומת זאת, רואה הוראת לקח לאליהו דווקא בכך שהעורבים שינו את טבעם ביחסם אל אליהו:
"ואת הערבים ציויתי וגו' " - בכדי להעיר רוחו לבל יתאכזר על ישראל, בראותו כי העורבים האכזרים יחמלו עליו לכלכלו, ואיך לא יחמול הוא על ישראל?ושמא אפשר לראות את המשמעות הסמלית בבחירת העורבים בדרך שלישית: העורבים המונעים אוכל מבניהם, מביאים אוכל זה לאליהו, הניזון, כביכול, מאוכלם של אותם בני עורב המשוועים לאל. ובכן, האם יהא הנביא מוכן להתקיים בדרך נס על חשבון אחרים? אוכל זה, שמקבל אליהו באמצעות העורבים, הרי נחטף מבני עמו הנמקים בצערם על הֵעדר הגשמים. האם יהא מוכן לאכול "לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב" כשמדובר בלחם ובבשר של בני עמו המצטערים?
ה
ו |
וַיֵּלֶךְ וַיַּעַש כִּדְבַר ה'
וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. וְהָערְבִים מְבִיאִים לו לֶחֶם וּבָשָר בַּבּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה. |
דברים י"ב, כ
|
כִּי יַרְחִיב ה' אֱלהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ
וְאָמַרְתָּ אכְלָה בָשָר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֶכל בָּשָר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תּאכַל בָּשָר. |
וְהָערְבִים מְבִיאִים לו לֶחֶם וּבָשָר בַּבּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָר בָּעָרֶב -לא נאמר כי אליהו אכל ממה שהביאו לו העורבים, כשם שנאמר ששתה מן הנחל. אפשר שכוונת הדבר לרמוז על מורת רוחו של אליהו מן הבשר המובא אליו פעמיים בכל יום. אך האם השיגה התוכחה הנסתרת דבר מעבר לכך?
וּמִן הַנַּחַל - יִשְׁתֶּה.
ז
|
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל
כִּי לא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ. |
"והיה מהנחל תשתה" - שפע ההשגחי ירד אל האדם כפי הכנתו. ואחר שאליהו הכין את עצמו במעשה זה (- בשבועתו) לעצור בעד הברכה העליונה מרדת למטה, כן לא היה אפשר שתרד גם עליו. ולכן לא היה אפשר לפרנסו על ידי... שיתברכו המים ששותה מהם, כי זה נגד הכנתו... והראה לו שאי אפשר שישאב שפע חדש ממקור חיים, רק שישתה מנחל שכבר מימיו בתוכו, אשר סופו ליבש וליחרב, כמו שעצר בעד העם שלא יתפרנסו רק מהמזון והמים הנמצא לפני קללתו.אף בדברי רש"י מפורש הדבר, כי התייבשות הנחל מהווה מרכיב בוויכוח בין ה' לאליהו, אלא שלדבריו לא התייבשות הנחל כשלעצמה היא המהווה 'טיעון' בוויכוח זה אלא תוצאתה: טלטולו של אליהו למקום אחר לשם המשך הוויכוח:
"וייבש הנחל" - כדי שידע צורך הגשמים וְיַטריח לִגלות. שהיה קשה בעיני הקב"ה שישראל שרוין ברעב.13בדברי רש"י הללו כבר נרמז הקו שיהא אופייני לוויכוח עם אליהו בשלבו השני בצרפת, והוא הפוך למה שהראינו בתיאור שהייתו בנחל כרית. עתה תיבחן עמדתו של אליהו דווקא בפוגשו בדרך בלתי אמצעית בסבל שגרמה שבועתו. עליו עצמו תעבור כוס הסבל הזאת, המזומנת לבריות בעת רעב: הצורך לגלות ממקומן ולחפש מקום שבו ניתן להתקיים. או אז, יהא עליו לבוא בין הבריות מוכות הרעב ולראות בסבלן.