|
|
תוכן הפרשה: פרק א סימן א סימן ב סימן ג סימן ד סימן ה פרק ב סימן ו פרק ג סימן ז סימן ח פרק ד סימן ט סימן י סימן יא פרק ו סימן יב סימן יג |
פרק א
סימן א
זה שאמר הכתוב: ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג') וכשברא הקב"ה את עולמו נתייעץ בתורה וברא את העולם. שנאמר: לי עצה ותושייה אני בינה לי גבורה (שם ח').
והתורה במה הייתה כתובה, על גבי אש לבנה באש שחורה. שנאמר: קווצותיו תלתלים שחורות כעורב (שיר ה').
מהו קוצותיו תלתלים?
על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות.
כיצד?
כתוב בה: ולא תחללו את שם קדשי (ויקרא כ"ב) אם אתה עושה חי"ת ה"א אתה מחריב את העולם.
כל הנשמה תהלל יה (תהלים ק"נ) אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם.
וכן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ז') אם אתה עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם. שנאמר: כי לא תשתחווה לאל אחר (שמות ל"ד).
כחשו בה' (ירמיה ה') אם אתה עושה בי"ת כ"ף תחריב את העולם.
אין קדוש כה' (שמואל א' ב') אם אתה עושה כ"ף בי"ת תחריב את העולם.
ואם אות אחת כך כל שכן התיבה כולה, לכך נאמר: קוצותיו תלתלים.
לפיכך דוד מקלס ואומר: רחבה מצוותך מאד (תהלים קי"ט), ואומר: ארוכה מארץ מידה וגו' (איוב י"א).
והיא הייתה אומנת לכל מעשה בראשית.
שנאמר: ואהיה אצלו אמון (משלי ח') אל תקרי אמון אלא אומן.
ובה נטה שמים ויסד ארץ.
שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיה לג).
ובה חתם ים אוקיינוס שלא יצא וישטוף את העולם.
שנאמר: האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו וגו' (שם ה').
ובה חתם את התהום שלא יציף את העולם.
שנאמר: בחקו חוג על פני תהום (משלי ח').
ובה ברא חמה ולבנה.
שנאמר: כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו (ירמיה ל"א).
הא למדת, שהעולם לא נתייסד אלא על התורה. והקדוש ברוך הוא נתנה לישראל שיתעסקו בה ובמצוותיה יומם ולילה. שנאמר: והגית בו יומם ולילה (יהושע א).
ואומר: כי אם בתורת ה' חפצו וגו' והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' (תהלים א'), שבשביל שומרי התורה העולם עומד שכן אמרה חנה כי לה' מצוקי ארץ (שמואל א' ב').
ומי הם מצוקי ארץ?
אלו שומרי התורה שבזכותם הושתת התורה, שנאמר: וישת עליהם תבל.
ותניא אמר ר' שמעון בן לקיש:
למה נאמר במעשה בראשית יום אחד יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי, יום הששי ה"א יתירה למה?
שהרי בכולן לא נאמר אלא יום אחד יום שני וכן לכולם.
מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה שיש בה ה' ספרים מוטב, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
.
וכן בני קרח אמרו: נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי וגו' (תהלים ע"ה) זו התורה שפתח הקדוש ברוך הוא. וזכה משה רבנו וקבלה, לפי שהתורה סולייתה ענווה וכתרה יראה.
סולייתה ענווה, שנאמר: עקב ענווה יראת ה' (משלי כב),
וכתרה יראה - שנאמר: ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא).
ושניהם במשה רבנו, שנאמר: והאיש משה ענו מאד (במדבר יב).
יראה - דכתיב: כי ירא מהביט אל האלוהים (שמות ג').
ואמרו רבותינו:
בשכר שלשה זכה לשלשה.
בשכר ויסתר משה פניו, זכה לקלסתר פנים.
בשכר כי ירא, וייראו מגשת אליו (שם לג).
בשכר מהביט, זכה ותמונת ה' יביט (במדבר יב).
ואין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא לעולם הבא, שנאמר: אשר אנכי מצווך היום לעשותם (דברים ז') ולא לעולם הבא היום לעשותם ולא היום לטול שכרם.
וכן אמר שלמה: עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון (משלי ל"א).
בוא ולמד מפרעה על שאמר ליוסף אני פרעה נגדל מאד, שנאמר: ויסר פרעה וגו' (בראשית מא), הקב"ה על כל מצווה אני ה' על אחת כמה וכמה!
מזה נלמוד שאין קצבה על מתן שכרה!
צפה דוד ואמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים לא).
בכל מעשה בראשית לא כתיב פעולה ובמתן שכרה כתיב פעולה, דכתיב: פעלת לחוסים בך (שם).
אתה מוצא שהקדוש ברוך הוא מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן שכרן.
מעשה בר' אבהו כשהיה מסתלק מן העולם הראה לו הקב"ה שלש עשרה נהרי אפרסמון התחיל לומר בשעת מיתה לתלמידיו אשריכם עוסקי התורה.
אמרו לו: רבנו, מה ראית?
אמר להם: שלוש עשרה נהרי אפרסמון נתן לי הקדוש ברוך הוא בשכר תורתי, התחיל לומר ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כוחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי (ישעיה מט),
וכן ישעיה אמר: אשריכם זורעי על כל מים (שם לב) אלו עוסקי תורה שנמשלה למים. שנאמר: הוי כל צמא לכו למים (שם נה).
משלחי רגל השור, זה משיח בן יוסף שנמשל לשור.
וחמור זה משיח בן דוד, שנאמר: עני ורוכב על חמור.
(זכריה ט) כשיבואו על אותה שעה הוא אומר: ומעולם לא שמעו ולא האזינו, עין לא ראתה אלוהים זולתך וגו' (ישעיה סד).
ואומר: אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהלים קי"ט), כלומר אשרי מכבדי בעלי תורה.
ואומר: עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג').
וכך משה אמר: כי אם שמור תשמרון (דברים יב) אם שמרת בני תורה תשמרון וכן הוא אומר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (שמואל א' ב') זה המכבד בני תורה.
ותניא:
את ה' אלהיך תירא, את לרבות בני תורה, לפי שאין מידה אחרת כיוצא בה. שנאמר: יקרה היא מפנינים (משלי ג') יקרה היא מכהן גדול המשמש לפני ולפנים.
והתורה צווחת אשרי אדם שומע לי וגו' (שם ח).
כל השומע אל התורה אינו ניזק. שנאמר: ושומע לי ישכון בטח ושאנן וגו' (שם א).
ואומר: בהתהלכך תנחה אותך וגו' (שם ו).
סימן ב
דמחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא.
דכד ברייה הקדוש ברוך הוא לעלמיה, ברייה בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא, ברכה וקדשה, כמאן דבנא ביתא וגמר לעבדתה ועביד יומא טבא.
כך אמרי אינשי, כילול בתי, דכתיב: ויכל אלוהים ביום השביעי.
ואומר רחמנא: נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא, דכתיב: וינח ביום השביעי על כן ברך ה' וגו'.
ואסור לישב בתענית, ומחייבינן לענוגי ביה במאכל ובמשתה ולקרויה בכסות נקיה, שנאמר: אם תשיב משבת רגלך וגו' (ישעיה נח).
ואמרו: וקראת לשבת עונג שלא תהא אכילתך בשבת כבחול אלא ענגהו, שבשכרו כתיב: אז תתענג על ה', ולקדוש ה' מכובד (שם), שלא תתנהג בו מנהג קלות ראש, אלא קדשהו וכבדהו בכל דבר.
וכבדתו (שם) בבגדים נאים ובכסות נקי, שלא תעשהו כחול.
כהא דר' יוחנן קרי למאניה מכבדותיה.
ואמר רב הונא:
מי שיש לו להחליף, יחליף. ואם לאו, ישלשל בגדיו.
מעשות דרכיך (שם) שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול.
ודבר דבר (שם) כי האי דאימה דר' שמעון ב"י הויא משתעיא מילי סגי בשבת.
אמר לה: יומא שבתא היא, והיא שתקה.
אמר רבי חנינא:
מדוחק התירו שאלת שלום בשבת. ברם צריך למילף מאן דבעי למיזל לדבר מצווה או לתפלה או לבי מדרשא.
מי שרי לפסוע פסיעה גסה בשבת?
מצווה עדיף או דלמא כבוד שבת עדיף.
תא שמע דאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי:
לעולם ירוץ אדם לדבר מצווה ואפי' בשבת.
ואמר ר' זירא:
מריש כי חזינא לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבת, אמינא קא מחללי רבנן שבתא.
כיון דשמעית להא דאמר ר' תנחום, אנא נמי רהיטנא, ומסיקנא בשמעתא, אגרא דפרקא, רהטא.
אי נמי אמרי ממצוא חפצך, חפצך אסורין.
חפצי שמים אסורין או לא?
תא שמע דאמר רבי אלעזר:
פוסקין צדקה לעניים בשבת.
ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן:
הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בשבת לפקוח על עסקי הרבים.
ואמר רבי יוחנן:
מפקחין פקוח נפש בשבת.
ואמר רבי שמעון בר רב נחמן אמר רבי יוחנן:
הולכין לאסטרטיאות ולקרקיסאות לפקח על עסקי רבים בשבת.
ותנא ר' מנשה:
משדכין על התינוקות לארס, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת.
ודבר דבר, דבור אסור, הרהור מותר.
וכן אמרי: אסור לענויי עינוי הרשות, אבל חזא חלמא ובעי למיתב בתענית משום בטולי חלמא, שפיר דמי.
דאמר רבא בר מחסיא, אמר רבי חמא בר גוריא, אמר רב:
יפה תענית לחלום כאש לנעורת.
ואמר רב יוסף:
ובו ביום.
ואמר רב חסדא:
ואפילו בשבת.
אי נמי ברם צריך למילף, האי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי, כיון דקא עייל לשבת כשהוא מעונה אסור.
או דלמא כיון דאשלומי תענית, שבת הוא דקא עביד ובשבת גופא לא מעני שפיר דמי?
תא שמע דאמר רבא:
כי הוינן בי רב נחמן איבעיא לן, הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא.
מהו לאשלומי מי אסור ליכנס בשבת כשהוא מעונה או לא?
לא הוה בידן.
כי אתאן בבי רב יהודה בעינן מיניה ולא הוה בידיה.
אמר רבא:
נחזי אנן תשעה באב שחל להיות בערב שבת, מביאין לו ביצה מגולגלת בלא מלח ואוכלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא בתאווה, דברי רבי יהודא שאמר בשם רבי עקיבא.
אמר רבי יהודה:
מעשה היה והיינו יושבין לפני ר' עקיבא בתשעה באב שחל להיות ערב שבת, והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח, ולא מפני שתאב לה, אלא להראות בה הלכה לתלמידיו.
רבי יוסי אומר:
מתענה ומשלים.
ואמר עולא:
הלכה מתענה ומשלים.
סימן ג
שאלו הא דתנן: מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר לא פחות ולא יותר.
ואמר רבי יהודה:
אימתי?
בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתמא בקיאין הן, אין קורין אותה, אלא בזמנה.
והלכה כת"ק או הלכה כרבי יהודה?
השיבו בין לרבי יהודה בין לת"ק, מגילה אינה נקראת, אלא בזמנה.
והכי קאמר ת"ק:
כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון, קורין אותה בחמשה עשר, כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.
והא דתנן:
מגלה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, וכו' ליושב בתענית שכבר פירש בסוף המשנה, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.
ומאי יום הכניסה?
יום הקהילה.
דאמר מר: שלושה עשר יום קהילה לכל היא, דכתיב: ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלשה עשר יום בו וגו', נקהלו היהודים בעריהם וגו'.
נקהלו וגזרו תענית בשלשה עשר באדר, אבל ארבעה עשר יו"ט הוא, דכתיב: ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה. ובשושן הבירה לא נחו, אלא בחמשה עשר, לפיכך שושן וכל המוקפין קורין בט"ו ועושין יום טוב זה ששנינו מגילה נקראת וכו'.
ליושב בתענית שאסור לישב בתענית בשבת, שאם חל י"ד להיות באחד בשבת, אסור להתענות בשבת.
ובערב שבת נמי אסור, מפני טורח שבת, אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא אחד עשר באדר.
ואם חל ארבעה עשר בשבת, אסור להתענות בע"ש, מפני טורח שבת, שעיקר תענית, סליחות ורחמים הוא, ואתי לאימנועי מכבוד שבת, וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות, דכבוד שבת דאורייתא, ותענית דרבנן.
ואתי כבוד שבת דאורייתא ודחי תענית דרבנן, אלא מקדימין ומתענין בחמישי בשבת שהוא י"ב.
ואם חל י"ד בע"ש, מתענין בחמישי שהוא שלשה עשר. וכן פי' במשנה.
כיצד?
חל להיות בשני, כפרים ועירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר.
חל להיות בשבת, או באחד בשבת, כפרים מקדימים ליום הכניסה וכו'.
אבל ט' באב שחל להיות בשבת, מאחרין לאחר שבת מפני שהוא פורעניות, לכך מאחרין ולא מקדימין.
ומהני שמעתתא ילפינן דלא יתבינן בתענית בע"ש בעינוי הרשות, לא צבור ולא יחיד כלל, וכן הלכתא:
סימן ד
ילמדנו רבנו הבונה בית חדש כיצד צריך לברך?
כך שנו רבותינו ז"ל:
הבונה בית חדש, מברך שהחיינו, כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו.
וכן אתה מוצא, שלא נתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן.
אמר הקב"ה: אתם ההניתם עצמכם תהיו שונין לשנה הבאה, שנאמר: ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות יג) תהיו שונין מימים ימימה. הוי אומר: שכשם שהאדם מברך להקדוש ברוך הוא כך ה' מברכו.
אמר רבי חנינא:
יש לנו ללמוד ממקום אחר, אלה תעשו לה' במועדיכם (במדבר כט) אלה עשיתם לא נאמר, אלא תעשו. תעשו כן לשנה הבאה, לפיכך הבונה בית חדש והקונה כלים חדשים צריך לברך.
שכשברא הקב"ה עולמו מה כתיב שם?
ויברך אלוהים את יום השביעי (בראשית ב), וכן כשברא את החיות ואת העופות ויברך אותם אלוהים (שם א) וכן באדם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (שם ה) וכן בשרצים וכן לעניין מזון.
אמר רבי חנינא בן גמליאל:
בנוהג שבעולם חיטין מלמטה ומים מלמעלן, והקדוש ברוך הוא אינו עושה כן, אלא חיטין מלמעלה, שנאמר: (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
ומים מלמטה, שנאמר: (במדבר כא) עלי באר ענו לה.
אמר רבי ברכיה:
בנוהג שבעולם ספוג בידו, עצרו, ירדו המים. פתח, עמדו המים. והקב"ה אינה כן. עצר, עמדו המים, שנאמר: הן יעצור במים ויבשו (איוב יב).
פתח, ירדו מים, שנאמר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' (דברים כח).
אמר רבי יצחק:
בשר ודם בונה פלטין, בונה התחתון ואח"כ בונה העליון. והקדוש ברוך הוא בתחילה ברא עליונים ואחר כך ברא התחתונים, שנאמר: בראשית ברא אלוהים את השמים ואח"כ ואת הארץ:
סימן ה
זה שאמר הכתוב: ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס (משלי י).
למה פתח בברייתו של עולם בבי"ת ולא באל"ף והלא א' ראש לכל האותיות?
אלא לפי שהאל"ף לשון ארור וב' לשון ברוך, אמר הקב"ה: אברא את העולם בלשון ברוך. ומה כשנברא בלשון ברוך, בני אדם מכעיסין ליוצרם, בלשון ארור על אחת כמה וכמה.
ועוד למה נברא בבי"ת?
ללמד לבריות שהן שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא. מי שעסק בטובה בעולם הזה, טובה יאכל בזה ובבא. והצדוקין כופרין ואומרים, כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (איוב ז). אמר הקדוש ברוך הוא: ופי רשעים יכסה חמס.
שאל אדריאנוס לעקילס על מה העולם עומד?
אמר לו: על הרוח. רצונך לידע, הבא גמל. והביא גמל ונתן משאו עליו.
אמר לו: עמוד, ועמד. שב, וישב, נתן עליו יותר ממשאו ונתן חבל על צווארו.
אמר לו למשוך, משך. זה מכאן וזה מכאן חנקו את הגמל.
אמר לו: אמור לגמל שיעמוד.
אמר לו אדריאנוס אתה חנקתו והוא יעמוד?!
אמר לו: ומה הרגתי אותו, או שמא חסר א' מאיבריו?!
אמר לו: הוצאת את רוחו.
אמר לו: ומה אם הגמל לא היה סובלו ולא סבל את משאו אלא הרוח שבו, מלך מלכי המלכים הקב"ה אין רוחו סובל את העולם כולו?! שתק אדריאנוס.
ראה שבחו של הקדוש ברוך הוא מן הארץ לשמים, אדם בונה טרקלין כחצי ארכו וכחצי רחבו רומו, גובהן של שמים כחצי ארכו וכחצי רחבו גובהו של רקיע, שנאמר: הלא אלוה גובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו (שם כב).
החמה הזו שעה אחת נכנסת לישוב, ואין ברייה בעולם שאינו רואה אותה על ראשו, ואינה נראית בשמים, אלא מלא הזרת, שהשמים גבוהים, וכשהחמה עולה היא רחבה, וכן כשהיא שוקעת, אבל כשהיא ממצעת בכפת הרקיע אתה רואה אותה מלא הזרת, מפני גובהו של שמים, ולא תאמר על החמה שהיא עודפת על הישוב.
כוכב אחד אנו מוצאין שהוא נותן כל הבריות תחתיו, עבר הכוכב בא חברו ונותן הכל תחתיו, וכשם שאתה רואה אותו למעלה מראשך, כך כל באי עולם רואין אותו למעלה מראשם, ואינו נראה אלא כנר, שנאמר: הלוא אלוה גובה שמים, ועוביו של רקיע כמן הארץ עד לשמים.
מן הכוכבים שירדו על סיסרא אתה יודע עוביו של רקיע, שהיה נשמט מן הרקיע וירד ועשה מלחמה בארץ כמסמרים הקבועים בדלת, אם נשמט מן הדלת תדע עובי הדלת, כך הכוכב קבוע בשמים ויורד ועושה מלחמה בארץ, ללמדך עוביו של רקיע כמן הארץ לשמים, ואם בריותיו כך הוא, הקב"ה על אחת כמה וכמה.
וכן הוא אומר: גדול ה' ומהולל מאד (תהלים קמה), גדול מבריותיו.
מלך בשר ודם יושב על כסא גבוה גיבור, ואין רגליו מגיעות לרפסודות שתחת רגליו, והקדוש ברוך הוא השמים כיסאו והארץ הדום רגליו.
מלך בשר ודם יושב על ספסל, אחרים יושבין מימינו ומשמאלו.
והקב"ה כמלך יושב על קתדרא וממלא אותה, והעולם כמוס תחת רגליו, שנאמר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כד).
מלך בשר ודם יושבין מימינו ומשמאלו, שכבודם כיוצא בו.
והקדוש ברוך הוא יושב על כיסאו והכל עומדין לפניו, שנאמר: ראיתי את ה' יושב על כיסאו וכל צבא השמים וגו' (מלכים א כב).
וכן הוא אומר: ורבו רבון קדמוהי יקומון (דניאל ז), וכן שרפים עומדים וגו' (ישעיה ו), וכן קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז).
מלך בשר ודם גבוה קומה ויש במשרתיו כיוצא בו גבוה, והקב"ה גדול ה' ומהולל מאד (תהלים קמה).
מלך בשר ודם חכם ויש במשרתיו גיבור וחכם כיוצא בו. והקדוש ברוך הוא מאין כמוך ה' וגו' (ירמיה י'). ואומר: כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך (שם). גדולים מלאכיו, אבל לא כיוצא בו.
בוא וראה מלאך שלח ידו מן הרקיע ואחז ליחזקאל בציצית ראשו, שנאמר: וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל ח). משמע אחר הכתוב, שאין מן הרקיע לארץ, אלא מלא פיסת ידו של מלאך, שנאמר: באדין מן קדמוהי שלח פסא די ידא וכתבא דנא רשים (דניאל ה), להודיעך שאין קצבה לשמשיו. ואם לשמשיו כך, הקב"ה על אחת כמה וכמה! לכך נאמר: גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר.
ואומר: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וגו' (ישעיה מח), מן ישיבתו של הקדוש ברוך הוא אתה יודע מה הוא.
השמים האלו פרושים על הים ועל הישוב ועל המדבר ואינם ממלאים את הכסא. מן שעלו אתה יודע מי הוא, שנאמר: מי מדד בשעלו מים (שם מ).
ומן אצבעו אתה מבין מי הוא, שנאמר: וכל בשליש עפר הארץ (שם). אוי לבשר ודם החוטא לפני מי הוא חוטא. ואשרי מי שהוא זוכה, לפני מי הוא זוכה. ווי לו למי שעתיד ליתן דין וחשבון, ואשרי למי שעתיד ליתן שכרו, שנאמר: הנה ה' באש יבוא וגו' (שם סו):
פרק ב
סימן ו
אמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן:
כל תולדות שבתורה חסרי וא"ו חוץ מזה, ואחרון, אלה תולדות פרץ, ששניהם מלאין.
אמר רבי יודא הלוי בר שלום:
וא"ו זו כנגד ששה דברים שחיסר הקב"ה מאדם הראשון לאחר שחטא, ואלו הן:
זיו פניו
וקומתו,
וחייו,
ופירות הארץ,
ונטרד מגן עדן,
וחמה ולבנה.
זיו פניו מנין?
דכתיב: משנה פניו ותשלחהו (איוב יד).
קומתו מנין ?
דכתיב: אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים קלט).
חייו מנין?
דאילו זכה, היה חי וקיים לעולם.
פירות הארץ?
דכתיב: ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג).
ונטרד מגן עדן?
שנאמר: ויגרש את האדם (שם).
וחמה ולבנה מנין?
דכתיב: חשך השמש בצאתו וגו' (ישעיה יג). ולעתיד הקדוש ברוך הוא מחזירם.
זיו פניו מנין?
דכתיב: כל רואיהם יכירום וגו' (שם סא).
קומתו מנין?
דכתיב: ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו) שיהא כל אחד ואחד מישראל גבה קומה מאה אמות.
רבי שמעון בן [יוחי] (יוסי) אומר:
מאתים אמה. כל קומה, מאה, קוממיות מאתים.
וחייו מניין?
דכתיב: כי כימי העץ ימי עמי (ישעיה סה).
ופירות הארץ מנין ?
דכתיב: ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר (יחזקאל מז)
מהו?
שכל חודש וחודש יבכר בכורים חדשים, לא כבכורי חודש זה בכורי חודש אחר, אלא מחדש.
גן עדן מנין ?
שנאמר: (הושע יד) ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן.
חמה ולבנה מנין?
דכתיב: (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים.
וכתיב: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה).
ומתרגמינן ורחמוהי צדיקיא יהון עתידין לאזהרא כזהור יקריה על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כמיפק שימשא בגבורתה.
ואימתי?
ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא (ישעיה ל), מחץ מכתו של עולם ירפא:
פרק ג
סימן ז
זה שאמר הכתוב: לבד ראה זה מצאתי, אשר עשה האלוהים את האדם ישר (קהלת ז).
לא בראו הקב"ה שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו, אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו.
ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח), אתה אומר שהוא רע, מי יוכל לעשותו טוב?
אמר הקדוש ברוך הוא: אתה עושה אותו רע.
למה?
תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים, אלא מבן עשר ואילך, ואז הוא מגדל יצר הרע.
ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו?
אמר הקב"ה אתה עשית אותו רע.
למה?
תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת. וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותו.
אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים שבע פעמים, עד שהוא נעשה מתוק. וכן חרדל וצלף ודברים הרבה.
ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך על אחת כמה וכמה!
וכן אתה מוצא בחירם מלך צור שבראתי אותו תם וישר, שנאמר: (יחזקאל כח) תמים אתה בדרכך מיום הבראך. לסוף נמצא עולתה בו ונטרד.
ובדור הפלגה כתיב בהן: ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית יא). ואחר כך בקשו לעלות לרקיע, שנאמר: (שם) הבה נבנה לנו עיר.
מה כתיב שם?
וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. הדין ערקא מן הדין משכא
משל למלך שעשה צלם זהב בדמותו והעמידו בפתח פלטרין שלו, שכן עליו עוף וניולו. אף הקדוש ברוך הוא עשה את האדם ישר, עמד יצר הרע ומנוולו.
וכן הוא אומר: אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון (תהלים פב).
בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר אדני ה' יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלוהים ישבתי וגו' (יחזקאל כח), זה שאמר הכתוב: (קהלת ה) אל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוהים וגו'.
וכן הוא אומר: (משלי יז) אוהב פשע אוהב מצה וגו', לא היה צריך לומר, אלא משפיל פתחו מבקש שבר, שכל המשפיל פתחו, בני אדם נכשלין בו ונשברין, אלא מגביה פתחו מבקש שבר
מהו?
המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהוגן, הקב"ה משברו, ולכך נאמר: אל תבהל את פיך וגו'.
בוא וראה חלש שבחלשין מלמעלה, נוצח גיבור מלמטה.
שכן כתיב: (שופטים ט) ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו, כל שכן כי האלוהים בשמים.
אנדריאנוס מלך אדום כיון שכבש את העולם כולו, הלך לו לרומי.
אמר לבני פלטרין שלו: מבקש אני מכם שתעשו אותי אלוה, שהרי כבשתי את כל העולם.
אמרו לו: עדיין לא שלטת בעירו ובביתו.
הלך והספיקו בידו והחריב בית המקדש והגלה את ישראל וחזר לרומי,
אמר להם: כבר החרבתי ביתו ושרפתי היכלו והגלתי עמו, עשו אותי אלוה.
אמר רבי ברכיה:
שלושה פילוסופין היו לו;
הראשון אמר לו: אין אדם מורד במלך תוך פלטרין שלו אלא חוצה להן, צא מפלטרין שלו ותעשה אלוה. השמים והארץ הוא בראן צא לך מהן ותעשה אלוה.
והשני אמר: אין אתה יכול, שכבר אמר לנביאיו, כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא וגו'.
והשלישי אמר לו: בבקשה ממך, עמוד לי בשעה זו.
אמר לו: מהו?
אמר לו: ספינה א' יש לי חוץ מג' מילין והיא מטורפת בים וכל אוריא שלי בתוכה.
אמר לו אנדרינוס: משלח אני לגיונותי וספינות לשם ויצילוה.
אמר לו: מרי, למה אתה מטריח לגיונות וספינות לשם, רוח קימעא שגר לשם ואתה מצילה.
אמר לו: ומנין יש לי רוח לשגר?
אמר לו: לרוח אין אתה יכול לשגר והאיך תעשה אלוה?
וכתיב בו: כה אמר ה' בורא שמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה (ישעיה מב).
נכנס לבית כשהוא זעוף.
אמרה לו אשתו: הללו הטעו אותך, שתוכל לעשות אלוה. אתה מלך גדול וגיבור והכל בידך, אני אומרת לך דבר אחד, תן לו פקדונו ותעשה אלוה.
אמר לה: מהו פקדונו?
אמרה לו: הנפש.
אמר לה: אם תצא נפשי מה אעשה?
אמרה לו: הנפש שבך, אי אתה שולט בה, וכתיב אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות (קהלת ח).
והאיך תעשה אלוה?
ואתם אדם ולא אל!
אמר הקדוש ברוך הוא:
אני מחיה המתים.
ואליהו החיה מתים ולא אמר אל אני.
אני מוריד הגשם.
ואליהו הוריד גשמים.
אני עוצר גשמים.
ואליהו כן, שנאמר: חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מ"א יז).
אני הורדתי אש וגפרית על סדום.
ואליהו הוריד כן, שנאמר: אם איש האלוהים אני תרד אש מן השמים (שם כא), ולא אמר אל אני.
ואתה אומר אל אני מושב אלוהים ישבתי?!
ואם תאמר: מפני שחיית הרבה.
הוא חיה ויחיה עד תחיית המתים.
כתיב ביה: (דניאל ז) כרסיה שביבין די נור.
וכתיב באליהו: הנה רכב אש וסוסי אש (מ"ב ב).
כתיב ביה: ה' בסופה ובשערה דרכו (נחום א).
ובאליהו כתיב: (מ"ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים.
ולסוף, וישאל את נפשו למות (מ"א יט)
ואתה אומר אל אני?!
יונה ירד לים, דכתיב: ותשליכני מצולה בלבב ימים (יונה ב).
ולבסוף שאל את נפשו למות, וחזר ואמר: ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי.
ואתה אומר: אל אני, מושב אלוהים ישבתי בלב ימים?!
בוא וראה כל מי שבקש לעשות עצמו אלוה בונה לו פלטרין בתוך המים.
פרעה בנה לו פלטרין בתוך המים וסתם מי נילוס שלא ירדו לתוך הים, והמים מתגברין ותולין הפלטרין והגביהו אותו ונשאוהו למעלה, שנאמר: (יחזקאל כט) דבר ואמרת כה אמר אדני ה' הנני אליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול וגו',
א"ל הקב"ה: רשע נתגאית במים, במים אתה מת, דכתיב: ונער פרעה וחילו וגו' (תהלים קלו).
סנחריב עשה לו פלטרין לפני הלבנון במגנין ולמעלה בין שני הרים גבוהים, והיו מעיינות יוצאות מן ההרים ותולין פלטרין שלו למעלה, שנאמר: (יחזקאל לא) הנה אשור ארז בלבנון וגו'. מים גדלוהו תהום רוממתהו.
וכן הוא אומר: (שם) וייף בגדלו באורך דליותיו כי היה שרשו אל מים רבים.
וכן הוא אומר: אני קרתי ושתיתי מים (ישעיה לז).
ומה היה סופו?
כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה וגו' (יחזקאל לא).
חירם בנה לו פלטרין במגנין בין אדריאס לאוקיאנוס, שנאמר: ונשאו אליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים (שם כו).
התחיל לומר: אל אני מושב אלוהים ישבתי בלב ימים (שם כח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כה אמר אדני ה' בתתי אותך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו, בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים (שם כו).
כדי שתלך אצל חבריך, שנאמר: (שם) והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות. ארץ תחתיות, זו גיהינום.
וכן הוא אומר: (שם כח) את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קודש אלוהים היית בתוך אבני אש התהלכת וגו', אבל ישראל כי תעבור במים אתך וגו' (ישעיה מג):
סימן ח
ילמדנו רבנו:
המספר לשון הרע מה עונשו?
כך שנו רבותינו:
המספר לשון הרע חמור מן העושה.מעשה, שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר, אלא על לשון הרע, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים (במדבר יז).
אמר רבי מנא דשאב בשם ר' יהושע בן לוי:
אין אדם אומר לשון הרע, עד שכופר בעיקר, שנאמר: אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו (תהלים יב).
רבנן אמרי:
קשה לשון הרע שהביא מיתה על אדם הראשון, שעמד נחש ואמר לאדם וחוה: כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם (בראשית ג). שמן האילן הזה אכל כשברא את עולמו, וכל אומן שונא בני אומנתו, והייתם כאלוהים (שם).
שמעו לו וגרמו מיתה להם ולתולדותיהם עד סוף כל הדורות.
מנין?
מן מה שקראו בעניין הן האדם, ואין הן אלא מיתה, שנאמר: הן קרבו ימיך למות (דברים לא).
פרק ד
סימן ט
יש מקץ שנה, ויש שנתיים, ויש ימים, ויש ארבעים שנה.
אמרו חז"ל:
בני ארבעים שנה היו קין והבל.
ויבא קין מפרי האדמה
מהו?
מן מותר מאכלו.
ורבנן אמרי: זרע פשתן היה.
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן
לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנאמר: (דברים כב) לא תלבש שעטנז וגו'.
ואמר הקב"ה: אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי, לפיכך נאסר.
ויאמר קין אל הבל אחיו
מה אמר לו?
נחלק העולם ואני בכור ואטול פי שנים.
אמר לו הבל: אפשר.
אמר לו קין: אם כן אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקבל בו קורבנך.
אמר לו הבל: לא תיטול.
ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה.
ולהלן כתיב: (ירמיה כו) ציון שדה תחרש.
ויש אומרים:
שאמר קין להבל נחלק העולם.
אמר לו: הן.
נטל הבל צאנו וקין אדמה לעבוד, והתנו ביניהם שלא יהא לזה על זה כלום.
כשנטל הבל את צאנו התחיל לרעות את הצאן וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר עד שנתאחזו זה בזה, ונצח הבל אל קין ונפל תחתיו.
וכשראה קין כך התחיל צווח הבל אחי אל תעשה בי רעה, ורחם עליו והניחו ועמד והרגו, שנאמר: ויקם קין מכלל שנפל.
כיון שהרגו אמר: אברח מפני אבי ואמי שאין מבקשין אותו אלא ממני, שאין אחד בעולם אלא אני והוא.
מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, אמר לו: מפני אבותיך אתה יכול לברוח, מפני אין אתה יכול לברוח, שנאמר: (שם כו) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו?!
אמר לו: אי הבל אחיך?
אמר לו: ווי לו שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו, ואתה עמדת והרגת אותו.
והאיך הרגו?
עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידיו וברגליו, שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצווארו, כיון שאמר לו הקב"ה אי הבל אחיך?
אמר לו: לא ידעתי, השומר אחי אנכי?! אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי?!
משל למה הדבר דומה?
לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר תפשו השוער.
אמר לו: למה גנבת את הכלים?
אמר לו: אני גנב ולא הנחתי אומנתי אבל אתה אמונתך בשער לשמור למה הנחת אומנתך, ועכשיו אתה אומר לי כך?!
ואף קין כך אמר: אני הרגתי אותו, בראת בי יצר הרע, אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו, אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי, שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו.
מיד השיבו.
מה עשית קול דמי אחיך צועקים.
מכאן אתה למד, שעשה בו פציעות פציעות וחבורות חבורות.
צועקים אלי
צועקים עלי.
משל לשנים שעשו מריבה הרג אחד מהן את חברו, היה בהן שלישי ולא הפריש ביניהם.
על מי הכל משיחין לא על השלישי?
לכך כתיב: צועקים אלי, צועקים עלי.
א"ל קין: ריבונו של עולם! לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי, וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת?
והשיבו מיד.
ארור אתה מן האדמה וגו'.
כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך.
אמר לפניו: ריבונו של עולם! יש לפניך דלטורין שמלשינין את האדם לפניך?
אבי ואמי הרי הן בארץ ואינן יודעין שאני הרגתיו, ואתה בשמים מנין אתה יודע?
אמר לו: שוטה, כל העולם כולו אני סובל, שנאמר: (ישעיה מו) אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט.
אמר לו: כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול?!
גדול עוני מנשוא.
אמר לו: הואיל ועשית תשובה, צא וגלה מן המקום הזה, שנאמר; ויצא קין מלפני ה' וישב
בארץ נוד.
כשיצא, כל מקום שהיה הולך הייתה הארץ מזדעזעת מתחתיו, והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות: מהו זה?
אומרות זו לזו קין הרג את הבל אחיו, גזר הקדוש ברוך הוא עליו נע ונד תהיה. והן אומרות נלך אצלו ונאכלנו, והיו מתכנסות ובאות אצלו.
באותה שעה זלגו עיניו דמעות ואמר: (תהלים קלט) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח, אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים, גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך:
סימן י
יש אומרים:
שבת נעל בפניו כמו שנאמר: (שמות לא) ביני ובין ישראל אות היא לעולם, כשם שלימד שבת זכות על אדם הראשון, כך למד על קין.
ויש אומרים:
קרן קבע במצחו.
בשעה שהרג קין את הבל, היה מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות, זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חברו וחפר בידו וקברו, וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל, לפיכך זכו העופות לכסות את דמן:
סימן יא
אמר לו: ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל ובטלת מן העולם, כך תפתח הארץ את פיה ותבלע לך ארבע משפחות, אלו הן:
חנוך
עירד
ומחויאל
ומתושאל.
וכיצד נהרג קין?
נעשה מלאך המוות מאה ושלושים שנה והוא נע ונד בקללה.
למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא, היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו, כשהיה רואה אותו תינוק חיה, היה אומר לו.
אמר לו: כמין חיה אני רואה. מתח את הקשת כנגדו והרג את קין.
ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו.
אמר לו ללמך: אבי, הרי דמות אדם הרוג, וקרן במצחו.
אמר לו למך: ווי לי, זקני הוא.
טפח שתי ידיו בחרטה, ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג, שנאמר: כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי. נשארו שלשתן במקום אחד: קין הרוג ואותו תינוק הרוג ולמך סומא.
לערב יצאו נשיו אחריו, מצאו זקנם הרוג, ותובל קין בנם הרוג ולמך.
באותה שעה פתחה הארץ פיה ובלעה ד' משפחות: חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל, ונעשה למך מלאך המוות, לקיים מה שנאמר: כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה.
כיון שבאו לבית, אמר להם למך לנשיו: עלו למיטה.
אמרו לו: הרגת את קין זקנינו ותובל קין בננו לא נעלה.
אמר להן: כבר נטלו חלקו קין שבעה דורות, אבל אני שבעים ושבעה.
אמרו לו: לא נשמע לך. מה אנו מולידות למארה?!
אמר להן: נלך לבית דין.
הלכו להם אצל אדם הראשון.
אמרו לו עדה וצלה: אדונינו, למך זה בעלנו הרג את זקנינו.
אמר להן: אי זקנינו לפי תומו הרגו.
אמר להן אדם: נשי למך האזינה אמרתי, למך אומר: וכי איש הרגתי לפצעי, בתמיהה.
אמר להן: לכו תשמעו לבעליכן.
אמרו לו: אסיא - אסי חגרתך, אתה פרשת ממטתך מאה ושלושים שנה ואתה מלמד אותנו?!
מה כתיב אחריו?
ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו. ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה, ויולד בן שממנו נברא העולם, ויקרא את שמו נח, לאמר זה ינחמנו.
מנין היה יודע לומר זה ינחמנו ממעשינו וגו' וכי נביא היה?
אמר ר' שמעון בן יהוצדק:
למודין היו, שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך.
אמר אדם: ריבונו של עולם עד מתי?
אמר לו: עד שיולד אדם מהול.
כיון שנולד נח מהול, מיד ידע למך, ואמר: ודאי זה ינחמנו וגו'.
ומהו 'ממעשינו ומעיצבון ידינו'?
קודם שנולד נח, לא כשהיו זורעין היו קוצרין, אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים. כיון שנולד נח חזר העולם לישובו, קצרו מה שזרעו. זורעין חיטין וקוצרין חטים, שעורים וקוצרין שעורים.
ולא עוד, אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם, לכך כתיב ומעיצבון ידינו.
נולד נח, התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה:
פרק ו
סימן יב
שנו רבותינו:
בעוון זימה אנדרלמוסיה באה לעולם וספה הטובים והרעים.
ור' עזריה אומר:
הכל הקב"ה מותר חוץ מן הזימה.
ראה עד שלא נצטוו עליה מה כתיב: ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובת הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.
מה כתיב אחריו?
וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי.
וכן בסדומיים (בראשית יט) טרם ישכבו וכל אותו העניין ויאמרו האנשים אל לוט וגו', כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה.
למה ה' ה' ב' פעמים?
אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שפרעתי מזמרי ומשמשון ומאמנון, ואני עתיד לתת שכר טוב למי שהוא גודר עצמו מן העבירה, כשם שנתתי ליוסף וליעל ולפלטי.
ר' שמעון אומר:
יוסף משלו נתנו לו, הפה שלא נשק בזימה, נאמר לו: ועל פי ישק כל עמי.
צוואר שלא הרכין לעברה, וישם רביד זהב על צווארו.
היד שלא נגעה בעבירה, (שם) ויסר פרעה את טבעתו וגו'.
הגוף שלא נדבק בעבירה (שם) וילבש אותו בגדי שש.
רגל שלא עלה עליה, (שם) וירכב אותו במרכבת המשנה.
המחשבה שלא חשב, נקרא נבון וחכם.
לב שלא הרהר, ויקראו לפניו אברך וצפנת פענח.
אבל הסדומיים המטיר עליהן אש וגפרית, שנאמר: (שם יט) וה' המטיר על סדום וגו' ויהפוך את הערים האל וגו'.
נאמר כאן אמחה את האדם וגו', הנפילים היו בארץ בימים ההם המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם.
מלמד שהיו רואין חמה ולבנה ועושין כשפים, עליהם הוא שאמר: (איוב כד) המה היו במורדי אור המה הגיבורים שהיו קשין ומורדין ומכשפין, (שם כא) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו.
אמר ר' יוחנן:
למה היו מורדין?
שהיו זורעין שנה אחת ועושין מזון לארבעים שנה.
א"ל הקב"ה: וכך אתם עושים?
עוד כל ימי הארץ זרע וקציר.
ור' שמואל בר אבא אמר:
למה היו מורדין?
שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים חמשה וששה דורות ולא היו מתין.
אמר הקדוש ברוך הוא: וכך אתם מורדין?!
מכאן ואילך, עוד כל ימי הארץ זרע קציר שתהיו מולידין וקוברין.
וקר וחם שתהיו מתייסרין בשחפת ובקדחת.
וקיץ וחורף, שתהיו מתקייצין ופניכם מתחרפין והייסורין אינן פוסקין ותהיו מצטערין בגופיכם אין אתם שובתין יומם ולילה ותהיו נדונין באש ובשלג:
סימן יג
אמר לו: באדר אתה מת, בהידורה של תורה אתה מת.
וניסן אין אתה רואה, שוב אין אתה בא לידי ניסיון.
ומה שזרעת אין אתה קוצר, בניך אין אתה קובר.
ותו ר' יונתן בן עכסאי ור"י בן גרים
הוו תנו פרשת נדרים, קמיה רשב"י, אפטרו מיניה באורתא. בצפרא אתו וקא מפטרו מיניה.
אמר להו: מי לא אפטריתו מקמאי מאתמול.
אמרו לו: למדתנו רבנו, תלמיד הנפטר מרבו ולן רבו באותו העיר צריכין להיפטר ממנו, דכתיב: (מלכים א ח, סו) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וגו'.
אמר לו רשב"י לברה: הללו בני אדם של צורה, זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך.
אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי, כתיב: (משלי ד) פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו. וכתיב: (שם ה) אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע?!
לא קשיא, כאן במצוות שאפשר לעשותם ע"י אחרים, כאן במצוות שאי אפשר לעשותם על ידי אחרים. הדור יתבי וקא מיבעיא להו, כתיב: (שם ג) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, הא חפצי שמים ישוו בה. וכתיב וכל חפצים (שם ח) ואפילו חפצי שמים?!
לא קשיא, כאן במצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים וכאן במצווה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים.
אמרו ליה: מאי בעית הכא?
אמר להו, אמר לי אבא: זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך.
אמר לו: יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעיל ולא תפיק, תפיק ולא תעיל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתי, כי אתא לגבי אבוה אמר לו: לא מיבעיא דברוכי לא מברכינן אלא צעורי קא מצערי לן.
אמר לו אבוה: מאי אמרו לך?
אמר לו: הכי והכי אמרו לי.
אמר לו: הני ברכתא מעליתא נינהו. תזרע ולא תחצד תוליד בנין ולא ימותון, תעיל ולא תפיק, תעיל כלתא ולא ימותו בנה, תפיק ולא תעיל תפיק בנתך ולא ימותון גברייהו, ליחרוב ביתך, ביתא דהאי עלמא, וליתוב אושפיזך, ביתא דהאי עלמא, דכתיב קברם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור (תהילים מט) אל תקרי קרבם אלא קברם, לבלבל פתורך בבני ובבנתא, ולא תחזי שתא חדתי לא תמות אתתך ותנסב אתתא אחריתי.
ר"ש בן חלפתא אפטר מיניה דרבי:
א"ל לבריה: זיל לגביה כי היכי דליברכך.
אזל. אמר לו: יהא רעוא דלא תבוש ולא תתבייש.
כי אתא לגבי אבוה א"ל: מלתא בעלמא הוא דאמר לי.
א"ל: ברכך ברכתא דברכינהו קב"ה לישראל ושנה בה, דכתיב: (יואל ב) ואכלתם אכול ושבוע וגו', וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' כן יהי רצון ונאמר אמן:
|
