תוכן הפרשה: פרק יט     סימן א     סימן ב     סימן ג     סימן ד     סימן ה     סימן ו     סימן ז     סימן ח     סימן ט     סימן י     סימן יא     סימן יב     סימן יג     סימן יד     סימן טו פרק כ

סימן א

דבר אל בני ישראל קדושים תהיו
זה שאמר הכתוב: ויגבה ה' צבאות במשפט וגו' (ישע' ה טז).

אימתי נעשה הקדוש ברוך הוא גבוה בעולמו?
כשיעשה משפט באומות, שנאמר: נצב לריב ה' ועומד לדין עמים (שם ג יג).
וכן הוא אומר: חזה הוית עד די כרסון רמיו (דני' ז ט).

מהו כרסון?
וכי כסאות הרבה הן. והא כתיב: ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו א).
וכתיב: מלך יושב על כסא דין (משלי כ ח).

[ומהו כרסון?
רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא
חד אמר:
כרסון, זה הכסא ואפופרין שלו.

וחד אמר:
אלו כסאות אומות העולם שעתיד להפכן, שנאמר: והפכתי כסא ממלכות ( ג ב כב)].
תדע, שכן הוא אמר: כרסון רמיו, כעניין שנאמר: סוס ורוכבו רמה בים (שמו' טו א).

ורבנן אמרי:
מהו כרסון?
לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יושב, והמלאכים נותנין כסאות לגדולי ישראל והן יושבין. והקדוש ברוך הוא יושב עם הזקנים כאב בית דין ודנין לאומות העולם, שנאמר: ה' במשפט יבא עם זקני עמו (ישע' ג יד).
על זקני עמו אינו אומר כאן, אלא עם זקני עמו ושריו.
מלמד, שהקדוש ברוך הוא יושב עם הזקנים ושרי ישראל ודן לאומות העולם.

ומי הן?
אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר: כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד (תה' קכב ה).

אמר רבי פנחס בשם רבי חלקיה הדרומה:
אם אתה אומר: כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד.
מהו ועתיק יומין יתב (דניא' ז ט)?
אלא שהוא יושב ביניהם כאב בית דין ודן עימהם את האומות. לכך כתיב: עד די כרסון רמיו.

ומהו ושער ראשה כעמר נקא (שם)?
שהקדוש ברוך הוא מנקה את עצמו מעובדי עבודה זרה, ופורע להם שכר מצות קלות שעשו, בעולם הזה, כדי לדון אותן ולחייבם לעולם הבא, כדי שלא יהא להן פתחון פה ולא ימצא להן זכות, שנאמר: ומה יענה מלאכי גוי, כי ה' יסד ציון, ובה יחסו עניי עמו (ישע' יד לב). ומיד עושה בהן את הדין.
באותה שעה הקדוש ברוך הוא נעשה גבוה בעולמו, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט (שם ה טז).

מהו והאל הקדוש נקדש בצדקה?
שהוא מתקדש בעולמו, בצדקה, שהוא מלמד על ישראל סניגוריה, שנאמר: אני מדבר בצדקה רב להושיע (ישע' סג א).
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: לעתיד אני מתקדש בכם, שנאמר: כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי (שם כט כג).
וכן הוא אומר: ישראל אשר בך אתפאר (שם מט ג). ואתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם, שנאמר: והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא יא מד):

סימן ב

קדושים תהיו כי קדוש אני
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: עד שלא בראתי עולמי, היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם, והיו אומרים, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם.
כיון שנברא אדם הראשון, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, זהו שאנו מקלסין אותך בשמו.
אמר להם: לא גנב הוא זה, שנאמר: ותאכל מן העץ (ברא' ג יז).

בא נח, אמרו לו: זה הוא.
אמר להם: זה שכור הוא, שנאמר: וישת מן היין וגו' (שם ט כא).

עמד אברהם, אמרו לפניו: זה הוא.
אמר להן: זה גר (גוי) הוא שיצא ממנו ישמעאל.

עמד יצחק, אמרו לפניו: זה הוא.
אמר להן: אוהב הוא לשונאי, שנאמר: ויאהב יצחק את עשו (שם כה כח).

כיון שבא יעקב, אמרו לפניו: זה הוא.
אמר להן: הן.
וכן הוא אומר: ולא יקרא שמך עוד שמך יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך (שם לה י), ונקראו כל ישראל על שמו.

באותה שעה קדש הקדוש ברוך הוא את ישראל לשמו, שנאמר: ישראל אשר בך אתפאר (ישע' מט ג).
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר: כי קדוש אני. לכך נאמר: קדושים תהיו.

משל למה הדבר דומה?
למלך שקדש אשה.
אמר לה: הואיל ונתקדשת לשמי, אני מלך ואת מלכה. כשם שהוא כבודי, כך הוא כבודך.

למה?
שאת אשתי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך וקדש את העם, שנאמר: וקדשתם היום ומחר (שמ' יט י). קדשם הקדוש ברוך הוא ואמר להם לישראל: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמ' יט ו).

למה?
כי קדוש אני ה'.
אף אתם תהיו קדושים כשם שקידשתי אתכם לשמי, שנאמר: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: זכיתם, אתם נקראים עדת קדושים.
לא זכיתם, אתם נקראים עדה רעה, שנאמר: עד מתי לעדה הרעה (במ' יד כז):

סימן ג

דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו
מה ראה לומר הפרשה הזאת בכנוס. למה לא אמר, דבר אל בני ישראל, כשאר הפרשיות?
אלא אל כל עדת בני ישראל. לפי שכל הדברות כלולים בה.

כיצד?
בדברות כתיב: אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב).
וכאן כתיב: אני ה' אלהיכם.

בדברות כתיב: לא יהיה לך.
וכאן, אל תפנו אל האלילים.

בדברות כתיב: לא תשא.
וכתיב כאן: [ו]לא תשבעו בשמי לשקר.

בדברות כתיב: שמור את יום השבת (דב' ה יב).
וכאן, את שבתותי תשמרו.

בדברות כתיב: כבד את אביך ואת אמך.
וכאן, איש אמו ואביו תיראו.

בדברות כתיב: לא תרצח.
וכאן כתיב: לא תעמוד על דם רעיך.

בדברות כתיב: לא תנאף.
וכאן, מות יומת הנואף והנואפת.

בדברות כתיב: לא תגנוב.
וכאן, לא תגנבו.

בדברות כתיב: לא תענה.
וכאן כתיב: לא תלך רכיל.

בדברות כתיב: לא תחמוד.
וכאן, לא תעשוק את רעך ולא תגזול, הרי כל עשרת הדברות כלולים בתורה.
לכך כתיב: אל כל עדת:

סימן ד

קדושים תהיו
ראה מה כתיב: כי אלהים קדושים הוא (יהושע כד יט).

מהו כאן?
הפסוק הזה פתח למינים הוא, שנראה להם כשני רשויות.

שאלו המינים את רבי שמלאי, מהו כי אלהים קדושים הוא?
אין אתם אומרים שרשות אחד הוא?!
הרי שתי רשויות הן מן הפסוק הזה!
אמר להן: שוטים שבעולם, אילו אמר: קדושים הם, אתם אומרים. עכשיו הוא כתיב.
ומה שאמר אלהים קדושים,
אמר רבי ברכיה: מהו קדושים?
הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, שכל מעשיו בקדושה.
דבורו בקדושה, שנאמר: אלהים דבר בקדשו (תהל' ס ח).
דרכו בקדושה, שנאמר: אלהים בקודש דרכך ( תהלים עז יד).
הלוכו בקדושה, שנאמר: הליכות אלי מלכי בקדש (שם סח כה).
חשיפת זרועו בקדושה, שנאמר: חשף ה' את זרוע קדשו ( ישע' נב י).
מראהו בקדושה, שנאמר: (כל) כן בקדש חזיתיך (תהלי' סג ג).
קילוסו בקדושה, שנאמר: מי כמוך נאדר בקדש (שמות טו יא).
הרי, כי אלהים קדושים הוא, כי קדוש בכל מיני קדושות:

סימן ה

קדושים תהיו
למה?
לפי שהדבקתי אתכם למתני, שנאמר: כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש וגו' (ירמ' יג יא). לפיכך, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אני אינני כבשר ודם. מלך בשר ודם, אין רשות להדיוט להיקרות בשמו.
תדע לך, בשעה שאדם מבקש לקטרג את חברו, קורא לו אגוסטה פלוני ואין לו חיים.
אבל ישראל נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא.
כל שם חביב שהיה להקדוש ברוך הוא, בהם קרא את ישראל.
קרא שמו אלהים.
וקרא לישראל אלהים, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם (תהל' פב ו).

נקרא חכם, שנאמר: חכם לבב ואמיץ כח (איוב ט ד).
קרא לישראל חכם, שנאמר: רק עם חכם ונבון (דברי' ד ו).

נקרא דוד, שנאמר: דודי צח ואדום (שה"ש ה י).
וקרא לישראל דודים, שנאמר: אכלו רעים וגו' (שם שם א).

נקרא בחור, שנאמר: בחור כארזים (שם שם טו).
וקרא לישראל בחורים, שנאמר: (ו)בך בחר ה' אלהיך (דברי' ז ו).

נקרא חסיד, שנאמר: כי חסיד אני נאם ה' (ירמ' ג יב).
וקרא לישראל חסידים, שנאמר: אספו לי חסידי (תהל' נ ה).

נקרא קדוש, שנאמר: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישע' ו ג), וכן כי קדוש ה' צבאות (תה' צט ט).
וקרא לישראל קדושים, שנאמר: קדושים תהיו.

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, קדושים נקראתם.
לעתיד, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד ג):

סימן ו

קדושים תהיו
אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אמר רבי ראובן:
מאי דכתיב, ואשמע אחרי קול רעש גדול (יחז' ג יב). מהו אחרי?
אמר יחזקאל: משקלסתיו אני וחברי, שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו אחרי ואומרים, ברוך כבוד ה' ממקומו (שם).

תדע לך, שבשעה שעלה משה למרום, שמע קול מלאכי השרת מקלסין כן.
ירד ולמד את ישראל שיהיו אומרים כן בלחישה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

אמר רבי שמואל בר רבי נחמני:
ראה מה כתיב שם: בעמדם תרפינה כנפיהם (יחז' א כה), מי ששומע בעמדם, סבור שיש ישיבה למעלה?!
אלא הכל בעמידה, שנאמר: שרפים עומדים ממעל לו (ישעי' ו ב).

וכן הוא אומר: קרבת על חד מן קאמיא (דני' ז טז).
וכן, ראיתי את ה' יושב על כיסאו וכל צבא השמים עומדים עליו (מ"א כב יט).

ומהו בעמדם תרפינה כנפיהם?
משישראל מקלסין, מלאכי השרת מרפין כנפיהם, עומדים מלומר שירה, שבכנפיהם אומרים שירה.
וכן הוא אומר: ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים (איוב לח ז).

אמר רבי מני:
לא תהא קריאת שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה מאתים וארבעים ושמונה תיבות כמניין איברים שבאדם, ומהן ברוך שם.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם שמרת את שלי לקרות ק"ש כתקנה, אני אשמור את שלך.
לכך דוד מקלס: שמרני כאישון בת עין (תה' יז ח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: שמור מצותי וחיה (משלי ד ד).

אמר רבי שמעון בר חלפתא:
משל למה הדבר דומה?
לאדם שהוא בגליל ויש לו כרם ביהודה, ואדם אחר שהוא ביהודה ויש לו כרם בגליל.
אותו שבגליל הולך ליהודה לעדר את כרמו, וזה שביהודה הולך לגליל לעדר את כרמו.
עמדו זה עם זה. אמר זה לזה: עד שאתה בא למקומי, שמור את שלי בתחומך ואני אשמור את שלך בתחומי.
כך אמר דוד: שמרני כאישון בת עין (תה' יז ח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: שמור מצותי וחיה (מש' ד ד).
וכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: שמרו מצות ק"ש ערבית ושחרית ואני משמר אתכם, שנאמר: ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך (תהלים קכא ח):

סימן ז

[ו]כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל
זה שאמר הכתוב: ועתה לא כימים הראשונים אני, כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן [את] יבולה והשמים יתנו טלם ( זכרי' ח יא-יב).

מהו ועתה לא כימים הראשונים אני?
כיון שישראל יצאו ממצרים והיו מהלכין במדבר, הוריד להם הקדוש ברוך הוא את המן והגיז להם את השלו והעלה להם את הבאר, והיה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים ומכניס אצלו והיה נוטע בו תאנים ורימונים ועושין פירות בן יומן, כשם שהיה מתחילת ברייתו של עולם, עץ פרי עושה פרי למינו (בר' א יא).
חטא אדם, זורעין חטים וצומח קוץ ודרדר.

משנסתלק הבאר מה כתיב שם?
לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון (במד' כ ה).

כל כך למה?
ומים אין לשתות (שם).

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמר להם לישראל: כשתכנסו לארץ, אני מחזיר לכם את כל הטובה, שנאמר: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (דבר' ח ז-ט).
כיון שבאו לארץ התחילו חוטאין, שנאמר: ותבואו ותטמאו את ארצי (ירמי' ב ז).
ולא הייתה עושה פירות כראוי. היו זורעין חטים הרבה וקוצרים מעט, לפי שבטלו הבכורים (וכו' כדאי' לעיל פ' תצוה).
אבל לעתיד, אין הקדוש ברוך הוא עושה כן, שנאמר: ועתה לא כימים הראשנים אני (זכריה ח יא). ונאמר: כי זרע השלום הגפן תיתן פריה וגו' (שם שם יב):

סימן ח

[ו]כי תבואו אל הארץ ונטעתם
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר: ונטעתם כל עץ מאכל. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם.
שלא יאמר אדם, אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד מתייגע לאחרים, למחר אני מת. אמר שלמה: את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם (קהל' ג יא).

העלם כתיב, חסר וא"ו. מהו כן?
אילולי שהקדוש ברוך הוא העלים מלבו של אדם את המיתה, לא היה אדם בונה ולא נוטע, שהיה אומר: למחר אני מת, למה אני עומד ומתייגע לאחרים!
לפיכך העלים הקדוש ברוך הוא מלבות של בני אדם את יום המיתה, שיהא אדם בונה זכה, יהיה לו. לא זכה, לאחרים.

מעשה באדריאנוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להלחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים.
אמר לו אדריאנוס: אתה זקן ועומד וטורח ומתייגע לאחרים!
אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה, אוכל מפירות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני.
עשה שלש שנים במלחמה וחזר. לאחר שלש שנים מצא לאותו זקן באותו מקום.

מה עשה אותו זקן?
נטל סלסלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקרב לפני אדריאנוס.
אמר לפניו: אדני המלך, קבל מן עבדך. אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך, ואמרת לי, אתה זקן מה אתה מצטער עומד ומתייגע לאחרים, הרי כבר זכני המקום לאכול מפירות נטיעותי, ואלה שבתוך הסלסלה מהן מנתך.

מיד אמר אדריאנוס לעבדיו: טלו אותה ממנו ומלאו אותה זהובים, ועשו כך.
נטל הזקן הסלסלה מלאה זהובים, והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו. סח להם את המעשה.
הייתה שכנתו עומדת שם, שמעה מה אמר הזקן. אמרה לבעלה: כל בני אדם הולכין והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמן להם טובה, ואתה יושב בבית חשוך באופל. הרי שכן שלנו כבד את המלך בסלסלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים. ועתה עמוד וטול סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים מן תפוחים ותאנים ושאר פירות יפות שהוא אוהב אותן הרבה, לך וכבדו בהן, שמא ימלא לך זהובים, כמו שעשה לשכננו הזקן.
הלך ושמע לאשתו, ונטל סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים תאנים ותפוחים וטען על כתפו וקרב לפני המלך בקופנדר. ועמד ואמר: אדוני המלך, שמעתי שאתה אוהב את הפירות, ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים.

אמר המלך לסרדיוטין שלו: טלו אותו ממנו וטפחו אותן על פניו.
עמדו והפשיטוהו ערום והתחילו טופחין אותו על פניו עד שנפחו פניו, סימו את עיניו ועשאוהו דוגמא, והלך לביתו בפחי נפש כשהוא עשוי דוגמא, בוכה.
והייתה אשתו סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים. וראתה אותו עשוי דוגמא ועיניו נפוחות וגופו משובר ומוכה.
אמרה לו: מה לך?
אמר לה: ששמעתי לך והלכתי לכבד את המלך באותו הסל, וטפחו אותו על פני. אילולי ששמעתי לך והטלתי אותו הסל אתרוגין, כבר היו מרגימין אותי את כל גופי בהן.

כל כך למה?
ללמדך, שהנשים הרעות מפילות את בעליהן ברעה. לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות. אלא כשם שמצא, עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: למדו ממני, כביכול אני צריך, שנאמר: ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב ח):

סימן ט

קדושים תהיו
זה שאמר הכתוב: ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך ( תהל' כ ג).
ישלח עזרך מקדש, מקדושת מעשים שבך.
ומציון יסעדך ( שם), מציון מעשים שבך.

אמר רבי ברכיה בר סימון:
מעשה היה בקריתנו, ברוח אחד שהיה שרוי על המעין, בא רוח אחר להזדווג לו ובקש להוציאו משם. היה שם חסיד אחד ושמו יוסי איש צייתור, נגלה לו אותו הרוח.
אמר ליה: רבי, הרי כמה שנים שאני נתון כאן, ובצהרים ובלילה וביום לא הזקתי בריה, והרוח הזה בא עלי עכשיו ממקום אחר ומבקש להוציאני מכאן ולישב הוא להזיק את הבריות.
אמר לו: ומה נעשה?
אמר לו: טלו מקליכם ומגלכם וצאו עליו בשעת הצהרים ואמרו: שלנו נצח שלנו נוצח, והוא בורח.
עשו כן והבריחוהו משם.
אמרו: לא זזו משם עד שראו כחרדת דם צף על פני המעין.
כששמעו חכמים בדבר, אמרו: ומה אם דבר שלא נברא לשום סיוע, צריך סיוע וסעד.
בני אדם על אחת כמה וכמה.
לפיכך אמר דוד: ישלח עזרך מקדש, ומציון יסעדך ( תהלים כ ג):

סימן י

[ו]כי תבואו אל הארץ
זה שאמר הכתוב: עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהל' ב ה).

וכי כל בני אדם היכן נוטעין כל מה שמבקשין?
כל מה שיטע אדם, בארץ הוא נוטע, בין פלפלין בין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין, שאין אדם יודע מקום כל נטיעה ונטיעה היכן הוא נוטע.
אבל שלמה שהיה חכם, נטע כל מיני אילנות, שנאמר: עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי.

מהו עץ כל פרי?
אוכל.

אמר רבי ינאי:
אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ.

וכיצד היה נוטען?
אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם.

למה?
מציון מכלל יופי אלהים הופיע ( תה' נ ב), מציון נשתכלל כל העולם כולו.

כדתנינן:
למה נקראת שמה אבן שתיה?
שממנה הושתת העולם.
והיה שלמה יודע איזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין ומיד היו עושין פירות. שכן הוא אומר: נטעתי בהם עץ כל פרי.

דבר אחר:
נטעתי בהם עץ כל פרי.
כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר: יושבי על טבור הארץ (יחז' לח יב). וממנה משתיתו של עולם יוצא, שנאמר: מזמור לאסף, אל אלהים ה', דבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש (ו) עד מבואו (תה' נ א).

מנין?
מציון מכלל יופי אלהים הופיע (שם שם ב).
ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם,
וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל,
ובית המקדש באמצע ירושלים,
וההיכל באמצע בית המקדש,
והארון באמצע ההיכל,
ואבן שתייה לפני הארון, שממנה נשתת העולם.
ושלמה שהיה חכם, עמד על השורשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות ועשה פירות.
לפיכך הוא אומר: עשיתי לי גנות ופרדסים:

סימן יא

דבר אחר:
[ו]כי תבואו אל הארץ
זה שאמר הכתוב: ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה ( תהל' קה מד-מה).

ויתן להם ארצות גוים, כל מה שנטל הקדוש ברוך הוא מאומות העולם, נתן לישראל, ארצות, כסף וזהב, שדות וכרמים וערים. ולא נתן להם כל אלו, אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר: בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו, הללויה. והם לא עשו כן, אלא ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם (יחזק' לו יז), טמאו אותה בחרמו של עכן.
שכך כתיב: ותבואו ותטמאו את ארצי (ירמיה ב ז), בחרם עכן.

ונחלתי שמתם לתועבה (ירמיה ב ז) בצלם מיכה.
ומה עשה להם הקדוש ברוך הוא?
הגלה אותן מתוכה, שנאמר: ויתשם ה' מעל אדמתם (דבר' כט כז).

מהו ויתשם?
תש חילם. היו זורעין ויגעין ואומות העולם באין ונוטלין, שנאמר: והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו, ויחנו עליהם וישחיתו (שופ' ו ג-ד).
וכשיעשו תשובה, לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל (ישע' סה כב).

למה?
שהן נוטעין ואין נותשים, שנאמר: ולא ינתשו עוד מעל אדמתם (עמוס ט טו):

סימן יב

דבר אחר:
[ו]כי תבואו אל הארץ
זה שאמר הכתוב: ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמי' ג יט).

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו פילגשים והיו לו בנים הרבה, והיה לו בן מן מטרונה אחת והוא מחבבו יותר מדאי. נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים, ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היו כל קלארין שלו עולה.
שלח הבן ואמר לאביו: לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים, ולי נתת פרדס אחד בלבד?!
אמר ליה אביו: חייך, כל קלארין שלי מן הפרדס הזה הוא עולה, ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך, לפיכך נתתי אותו לך.
כך הקדוש ברוך הוא, ברא אומות העולם, כמו שנאמר: ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר ( שה"ש ו ח), אלו האומות.
אחת היא יונתי תמתי (שם שם ט), זו כנסת ישראל.

וחלק הקדוש ברוך הוא לאומות העולם שדות וכרמים, שנאמר: בהנחל עליון גוים (דב' לב ח). ונתן להם לישראל ארץ ישראל שהיא קלארין של הקדוש ברוך הוא:
קורבנות ממנה,
לחם הפנים ממנה,
הבכורים ממנה,
כל הטובות שבעולם ממנה.

כל כך למה?
שהפריש בין בנה של מטרונה מבני הפילגשים, שנאמר: ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים (ירמ' ג יט).
[אהבה גדולה היתה בין הקדוש ברוך הוא לישראל, והיאך הכניסו השנאה.
אמר הקדוש ברוך הוא]: איך אשיתך בבנים. ואין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר: ואיבה אשית (בראש' ג טו).

דבר אחר:
איך אשיתך
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אני הייתי מלמד עליכם סניגוריה, והיאך עשיתם אותי לקטרג עליכם.
ואין הלשון הזה אלא לשון קטיגור, שנאמר: (ו)אם כפר יושת עליו (שמות כא ל):

סימן יג

וכי תבואו אל הארץ
שלמה אמר: זממה שדה ותקחהו וגו' (מש' לא טז).

בוא וראה כל מה שהרהר אברהם אבינו בלבו, נתן לו הקדוש ברוך הוא.
הרהר על ארץ ישראל, נתן לו, שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו' (בראשי' טו ז). אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אתה נתת לי רשות לומר לפניך, שנאמר: ויאמר, ה' אלהים, במה אדע כי אירשנה (שם שם ח).
אמר לו: ידוע תדע (שם שם יג). אוי לאדם שמוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע היאך מוציאו.
שאברהם על שאמר במה אדע.
השיבו, ידוע תדע וגו', ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (שם).
מי שמדבר בפני כל אדם, מתחייב בנפשו. מי שמדבר בפני הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה שמתחייב בנפשו ובבניו ובבני בניו עד סוף כל הדורות עד שיחיו המתים.
[אלו לא דיין אלא בשעת הדין בשעה שנפשו של אדם נשמטה ממנו].

וזהו ששלמה צווח: כל עמל אדם לפיהו (קהלת ו ז).
כל מצווה וצדקה שאדם עושה, דיו לשעה שנפשו של אדם יוצאה הימנו.
לכך כתיב: כל עמל אדם לפיהו.
כיון ששמע אברהם מן הקדוש ברוך הוא ידוע תדע, הרהר בלבו.
אמר: אפשר כל אומה שמשתעבדת בבני, שהיא יוצאה בשלום ואינה מתחייבת?!
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' (בראשית טו יד).
לכך נאמר: זממה שדה ותקחהו:

סימן יד

ונטעתם וערלתם
הכתוב מדבר בתינוק.

שלש שנים יהיה לכם ערלים
שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר.

ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש
שאביו מקדישו לתורה.

הלולים לה'
מהו הלולים?
שבשעה שהוא מהולל להקדוש ברוך הוא.

ובשנה החמישית תאכלו את פריו
משעה שהוא מתחייב לקרות בתורה. מכאן ואילך, להוסיף לכם תבואתו.

מכאן שנו רבותינו:

בן חמש שנים למקרא,
בן עשר שנים למשנה.

לפי שבעולם הזה אדם מישראל מוליד בן, מוליכו לבית המדרש יגע עמו ומלמדו תורה.
גרמו עונות, הוא מת ואינו שמח ממנו.
אמר להן הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על ידי שיצר הרע מצוי בכם, אתם חוטאים ובניכם מתים.
אבל לעתיד לבא, אני מסיר יצר הרע מכם ומבניכם ואתם מולידים ושמחים, שנאמר: לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה (ישע' סה כג):

סימן טו

כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת.
וכן הוא אומר: ומקלל אביו ואמו מות יומת ( שמו' כא יז).
וכן אמר שלמה: מקלל אביו ואמו, ידעך נרו וגו' (מש' כ כ).

רבותינו אמרו:

חם על שראה ערות אביו, אף על פי שלא קללו נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל הדורות. המקלל את אביו, על אחת כמה וכמה.

והכתוב אומר: כי לא תהיה אחרית לרע, נר רשעים ידעך (מש' כד כ).

בוא וראה, מצות כיבוד אב ואם כמה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו, בין צדיק בין רשע.
מנלן?
מעשו הרשע, על שכבד את אביו, נתן לו הקדוש ברוך הוא את כל הכבוד הזה.

רבי אלעזר אומר:
שלש דמעות הזיל עשו הרשע, אחד מעינו של ימין, ואחת מעינו של שמאל, והשלישית נקשרה בעינו ולא ירדה.

אימתי?
בשעה שברך יצחק את יעקב, שנאמר: וישא עשו קולו ויבך (בר' כז לח).

בוא וראה כמה שלוה נתן לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש ( תה' פ ו). שלוש אין כתיב אלא שליש, שלא היו שלש שלמות.
ומה אם רשע זה על שכבד את אביו, מה פרע לו הקדוש ברוך הוא, המכבד את אבותיו ועושה מצות אחרות, על אחת כמה וכמה.

אמר הקדוש ברוך הוא: מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא (איוב מא ג).
מי הוא זה שהקדים כבוד לאבותיו ולא נתתי לו בנים?!
וכן באיוב אומר: ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך (שם יא ה).
וכתיב: ויגד לך תעלומות חכמה וגו' (שם שם ו).
וכתיב: החקר אלוה תמצא ( שם שם ז).

משל איוב למה דומה?
למי שנתון בקולר, ואומר: אני יודע מה יש בתוך פלטרין של מלך.
אמרו לו: התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר שאתה יודע מה שבתוך פלטרין של מלך.
אף כך איוב, היה לבוש שבעה מיני שחין, והיה צריך לצדקה.
שכן הוא אומר: חנוני חנוני אתם רעי, כי יד אלוה נגעה בי (שם יט כא).
והוא אומר: הגעתי לסוף מעשיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אדעה מלים יענני, ואבינה מה יאמר לי (שם כג ה).
אמרו לו חבריו: החקר אלוה תמצא (שם יא ז), הן יהרוס ולא יבנה, יסגור על איש ולא יפתח (שם יב יד).
משהפך את סדום והרסה, מי בנאה עוד!
משסגר הארץ בפני קרח ועדתו, מי פתח עוד!
אין כל בריה יכולה לעמוד על מעשיו, שנאמר: ראה את מעשה האלהים, כי מי יוכל לתקן את אשר עותו (קהלת ז יג).
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על ידי יצר הרע, בני אדם לוקין.
אבל לעתיד אני עוקרו מכם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו', ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו, ומשפטי תשמרו ועשיתם (יחזקאל לו כו-כז):