תוכן הפרשה: פרק ה סימן א סימן ב סימן ג סימן ד סימן ה סימן ו סימן ז פרק ו סימן ח סימן ט סימן י פרק ז סימן יא סימן יב סימן יג סימן יד סימן טו סימן טז סימן יז סימן יח סימן יט סימן כ סימן כא סימן כב סימן כג סימן כד סימן כה סימן כו סימן כז סימן כח סימן כט סימן ל |
המקנא לאשתו, היה מוליכה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות. ואחרי כן מעלין אותה לשער המזרחי לשער נקנור, ששם מטהרין את היולדות ואת המצרעין ומשקין את הסוטות.מכאן שנו רבותינו:
כוהן היה ממלא פיאלי של חרש ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור. נכנס להיכל ופנה לימינו.
מקום היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש שם וטבעת קבועה ומגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן אל המים, שנאמר: ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן.
והיה כותב את המגילה, אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.
שפותחין בדיני נפשות תחלה לזכות.ושוב כותב: ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת וגו'.
לארבעים יום, צורת העובר ניכר.לאחר ארבעים יום, הנואף בא עליה, והקדוש ברוך הוא עומד ותוהה ואומר, של מי אצור, של צורת הבעל או של צורת הנואף. כביכול, צור ילדך תשי (דבר' לב יח).
אין המנאפים נואפים עד שתכנס בהם רוח שטות. שכן כתיב: כי תשטה אשתו, הרי למדנו לאשה.לאיש מנין?
שנאמר: נואף אשה חסר לב (משל' ו לב).דבר אחר:
כוהן שיש בידיו מומין, לא ישא את כפיו.ורבי היה שונה:
כך שנו רבותינו:
שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם. אלו הן:
אף גן עדןכסא הכבוד מנין?
וגיהינום.
על שלושה דברים העולם עומד:אתה מוצא, עשרים וששה דורות משנברא העולם עד שנתנה תורה. והיה הקדוש ברוך הוא מנהיג אותן בחסד.
על התורה
ועל העבודה
ועל גמילות חסדים.
נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני.תדע לך, שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים, מה כתיב שם?
ואם הותיר ביום שני, מוסיף עליו ביום השלישי ומדליקו. וכן בשאר הימים.
אבל הותיר ביום שמיני, עושה לו מדורה בפני עצמו.
למה?
כיון שהוקצה למצווה, אסור להשתמש ממנו.
לא יאמר אדם, איני מקיים מצוות זקנים הואיל ואינן מן התורה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בני, אין אתם רשאין לומר כך, אלא כל מה שגוזרים עליכם, תהיו מקיימין, שנאמר: ועשית על פי התורה אשר יורוך (דב' יז י יא).
למה?
שאף על דבריהם אני מסכים, שנאמר: ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח).
שהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעים.אבל בשילה, מה שעשה יוסף, פרע לו הקדוש ברוך הוא.