|
תוכן המאמר:
א. כלי מתרים ב. כלי תקיעה ג. כלי הכאה. כנור נבל נבל עשור קתרוס שבכא פסנטרין מנים עגב חליל משרוקיתא סומפוניה קרן. שופר. יובל חצוצרה תוף מחול מחלת מנענעים שלישים מצלתים או צלצלים תקציר: המאמר סוקר את כלי השיר המוזכרים בתנ"ך תוך ניסיון לזהותם מילות מפתח: כלי נגינה בתנ"ך |
|
השם אשר יכלול בו כל הכלים העשוים למלאכה זאת, יקרא בספרי הקדש כלי השיר, ולדעת חכם אחד מחכמי העמים יקראו גם כן בשם מזמרות, והביא ראיה לזה מהכתוב (מ"ב י"ב י"ג) אך לא יעשה וגו' מזמרות מזרקות חצוצרות, שהם לדעתו כלם שמות כלי נגון, טעם מזרקות כעין משרוקיתא הנמצא בספר דניאל. וכבר נמצא כפי דעת כל החוקרים בזה הענין, שיתפרדו כל הכלים האלה כפי עצמות השתמשותם לשלשת סוגים, וכל סוג יכלול תחתיו איזה מינים, אשר קצתם יכללו בם עוד איזה פרטים שונים במהות כאשר נבאר עוד בזה החלק ביתר באור. ואלה הם שלשה הסוגים. א. כלי מתרים ב. כלי תקיעה ג. כלי הכאה אף שאין לספק בהשתמשות שלשת הסוגים האלה בימי אבותנו, להיותו דבר מבורר מהכתובים, אעפ"כ בענין המינים והכלים הפרטיים נפלה המחלוקת בין החכמים החוקרים, עד שקצתם חשבו שם מה הנזכר בכתוב לשם כלי שיר, מה שקצתם הסכימו עליו להיות מורה על ענין אחר; ומאותן שהסכימו עליהן כלם להיות שם כלי, יש שהכניסו קצתם בסוג הראשון מה שהכניסו קצתם בסוג השני וקצתם בסוג השלישי; ובאותן שהסכימו גם על הסוג לא הסכימו לפעמים בתבניתם. ואני לא אייגע את הקורא בכל הדעות הללו, שאינן מכריעות כלום, כי אם אשים לפניו את הנראים יותר נכונים לבד, והוא בשכלו הזך ישפוט ביניהם: אותן השמות שהסכימו רובם עליהם להיות שם כלי שיר הן כנור, נבל, עגב, תוף, חליל, מחלת מחול מנים, נבל עשור, קרן, שופר, חצוצרות, מנענעים, מצלתים, צלצלים, שלישים, משרוקיתא, קתרס, שבכא, פסנתרין, סומפניא, ונדבר על כל אחד מהם בפרט. |
|
רובם יסכימו שהוא מסוג הראשון, אמנם נפלה מחלוקת בענין תבניתו. כי לדעת בעל שלטי הגבורים הוא הכלי הנקרא בלשון אשכנזי (איינע ארפע) וזה לשונו בשינוי מעט, "הכנור הוא כלי עץ נעשה כדמות פתח פתוח לרוחה שאין הדלתות עליו, והאסקופה העליונה ממנו היא רחבה והתחתונה היא צרה כי שתי המזוזות הם נוטות זו על זו" (תמונה א). |
תמונה א |
תמונה ב |
תמונה ג |
|
המזוזה האחת היא חלולה בפנים, והיא היא הכנור עצמה שיש בה ארובות עגולות הפותחת חלל הכלי להכניס בו נעימות קול המתרים כשיקישו בם. אמנם המזוזה האחרת אין לה שום שמוש בנגון, כי אם להשלים צורת הפתח בכנור, והיא של עץ שלם כלו מקשה מבלי שום חלל. ועל שתי המזוזות יש עץ על גביהן כמו משקוף והוא כדמות צורה נוטה לראשית מה מצורת חצי עגול, ובו תחובים היתדות של ברזל שעליהם יסבו המתרים שהם מחוברים בקצה השני בהמזוזה החלולה בהדרגה זה למעלה מזה, עד שהמיתר היותר קרוב אל המזוזה הוא היותר קצר, והיותר רחוק מהמזוזה הוא היותר ארוך במיתרים, ולא יטו אל המזוזה האחרת הבלתי חלולה כלום לא בכל ולא במקצת. והמתרים האלה הם מגידי או מעי בהמות, וכשמנגנים בכלי זה הוא זקוף ומונח בין ברכי המנגן המקיש המיתרים בשתי ידיו אחת מצד זה ואחת צד זה. ונקרא הכלי הזה כנור על שם המתרים הנתונים ביושר ולאורך הכלי כמו ופיה עגול מעשה כן (מ"א ז) שרוצה לומר מעשה ישר; או מפני שהמיתרים הם מחוברים על כן הכלי היינו מושב הכלי מטעם את הכיור ואת כנו. והביא ראיה לדבריו ממ"ש רבותינו ז"ל במסכת ברכות, כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע לחצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו. והנה שאר כלי השיר לעומת הרוח לא ישירו וינגנו, אך אם תקח הכלי הנזכר ותשים אותו לצד רוח הצפוני, באופן שתהיה המזוזה השלמה לצד צפון אשר משם נושב הרוח הצפוני, והמזוזה החלולה לצד דרום אשר לעומתו הולך הרוח ביושר, אז כשיקיש הרוח מזה ומזה במיתרים ישמיע קול דממה דקה. מצורף לזה מה שהאמינו גם כן כל עמי הארץ המציירים לעולם דוד המלך ע"ה עם הכלי הזה בידו ולא עם כלי אחר מכלי הנגון. אמנם לדעת היאראנימוס היה הכנור עשוי כעין דלי"ת יוונית (תמונה ב') ולו כ"ד מיתרים. ולדעת יוסיפון ברישמי הקדמוניות שזכרנו היה סכום מיתרי הכנור עשרה בלבד והיה מנגנים בו בגרירת המתרים עם כלי דק ואחד עשוי מקני נוצת אוזא וכדומה הנקרא פלעקט"רון בלשון יון. ולדעת קצתם נמצאו הרבה מיני כנור הנבדלים כפי סכום מיתריהם, וכה"א (דה"א ט"ו כ"א) בכנורות על השמינית, שהיה מין כנור בשמנה מיתרים, ותבניתו דומה מעט לתבנית כלי הציטאר"א המצויה בארצות הקדם, שהמיתרים הם נמשכים מהנסר שהוא בראשית הכרס עד עד צואר הכלי (תמונה ג') אך לדעת בעל שלטי הגבורים טעם על השמינית, על נגינת ערך השלם הנקרא בלשונם אוקטאווא, והוא שם תואר עצמו לכל כנור, וסכום מיתריו ארבעים ושבעה. אמנם הכלי המצוי בידינו היום ונקרא בלשון אשכנז (הארפע) אין לו מיתרים רבים כל כך. |
|
גם עליו יסכימו רוב הדעות שהוא אחד מכלי המתרים, ויחלקו בענין תבניתו. לדעת בעל שלטי הגבורים הוא הכלי הנקרא בלשון אשכנז (חיינא לויטע), ואמר שנקרא בלשון הקודש נבל, או מפני שרוב נעימתו הוא מנבל כל מיני כלי זמרה, כמ"ש במדרש תהלים, או מפני שצורתו היא כדמות נבל יין חלל מתוכו שיש לו כרס וצוואר (תמונה ד'). ואמר עוד וז"ל בשנוי מעט כרס הנבל מלגו הוא שטוח וחלק, וחוצה לו הוא כמעט עגול ומתוח כמין כרס מלא, ובאמצע הנבל מתוכו יש שושנה יפה עשויה נקבים נקבים להכניס קול המיתרים בחלל הכלי. והצוואר שהוא שטוח וחלק מלגיו ועגול לחוץ הוא הבית יד שלו העולה ביושר עד קצה, ואז יתהפך לחוץ עם חלל מה כדמות סדיקא ותוחבים בחלק הזה המתהפך יתדות עץ מזה ומזה שעליהם יסובו המתרים ההולכים ביושר על פני כל הכרס. אמנם על החלק השטוח מלגו הכרס יש נסר עץ מעוך ומנקב אשר בו יקשרו מתרי הכלי וימשכום למעלה סביב היתדות וכשמסבבים היתדות האלה ימשכו המתרים היטב ויתקנו אותם לנגן. וצוואר הכלי הזה הוא נחלק לעשרה שטחים שוים כמין בתים ע"י מתרים גסים המסובבים גוף הצואר סביב סביב ברחוק שוה, ואם יתנו אצבעות היד השמאלית בחזקה תוך הבתים של צואר הכלי על הסדר האחד או השנים או השלשה מהמיתרים ינעימו קול נפרד ומשונה זה מזה בהקשת היד הימנית מלמטה על המתרים ההם שהם על פני כרס הכלי, וסכום המיתרים המה ששה בנבל פשוט, ועשוים ממעי או גידי בהמה. ולעת עתה מצאו כלי אחד דומה לנבל נקרא בלע"ז קיטארינו ולו י"ב יתרים ע"כ. אמנם לדעת יוסיפון היה לנבל הקדמוני י"ב מתרים, ולדעת אחרים היה לו עוד יותר עד כ"ד מתרים ותבניתו כבלוח הצורות (תמונה ה') ולדעת חכם אחד מחכמי העמים אין זה כי אם הליר"ה שנמצא בספרי הקדמונים (תמונה ו'), וראיתו מהמצודה הנמצאה על מטבע אחת שנטבעה בימי שמעון הכהן הגדול בימי חשמונאים ומכלי אחד נמצא עוד בימינו בארצות הקדם דומה לו, כמ"ש החכם ניבוהר בספר מסעותיו. |
תמונה ד |
תמונה ה |
תמונה ו |
|
ולדעת קצתם יהיה הכלי הזה ממיין החלילים, והביא ראיה מהכתוב (עמוס ו' ה') הפורטים על פי הנבל, שמשמע שיש לכלי הזה פה כמו לכלי התקיעה. אכן אין מזה ראיה אם נפרש הכתוב כמ"ש רש"י ורד"ק שם ששרו שיריהם ע"פ נגינת הנבל. והביאו עוד ראיה ממה שאמר (ישעי' י"ד י"א) המית נבליך ובמקום אחר (ירמי' מ"א ל"ו) כחלילים יהמה. וגם מזה אין ראיה כי כן אמר (ישעיה י"ו י"א) מעי למואב ככנור יהמו, והכנור היו מנגנים ביד ולא בפה כאמרו ונגן בידו וטוב לו, ודוד מנגן ביד וטעם המשל שמעיו יהמו מתוך צער כאשר יהמו מעי הכנור ע"י ההקשה, הם המתרים התקועים בו כמו המעים בגוף, גם נעשים ממעי בהמה אשר לסבה הכפולה הזאת יפול גם עליהם השם הזה: |
|
לפי מה שהבאנו לעיל בשם בעל שלטי הגבורים בענין עשרה שטחים אשר לנבל, יש לומר שהוא הוא אותו הכלי עצמו, ולפעמים יקרא אותו בשם נבל, ולפעמים נבל עשור, כי כן הדבר לדעתו בענין הכנור על השמינית, שיפול התואר הזה על כל כנור אף שלרוב יקרא אותו כנור סתם. ואין להקשות ממה דכתיב (תהלים צ"ה ד') עלי עשור ועלי נבל, כי יש לפרשו על דרך כפל ענין במלות שונות. אמנם הוא לא כן ידמה, ולדעתו הוא כלי אחר דומה לנבל מכל וכל אך שיש לו ארבע מתרים נוספים על ששה מתרי הנבל, ונמצא עוד היום ויקרא בלע"ז ליאו"טו קיארונוטו, הוא הכלי הנקרא אצלנו (מאנדאליני) אלא שהוא קטן קצת מהכלי שזוכר הרב הנ"ל. ולדעת אחרים הכלי הזה דומה למגן מרובע של עשרה מתרים (תמונה ז') והיו מקישים בהם בכלי פלעק"טרון שזכרנו לעיל. ובמה דכתיב (דה"א י"ו כ') בנבלים על עלמות הרבו לדבר, קצתם אמרו שהטעם על מין נבל שהובא ממדינת עילם וקצתם אמרו שהיה מין נבל קטן שהיו העלמות מנגנות בהם. וקצתם אמרו שהיה מין ליר"ה אשר בו עץ עגול מחובר מתחת לדפנות, והמתרים נמשכים בו מהמשקוף אשר על הדפנות עד נסר קטן התקוע סמוך לראשיתו (תמונה ח') וכשהיו נותנים אצבעות היד השמאלית על אחד המיתרים מתחת לדחקו אל הכותל, היה הקול מתעלם קצת בהקשת זה המיתר למעלה בחלל הכלי באצבעות היד הימינת. ועשו זה לפעמים להעלים הקולות קצת לנועם הנגון כמו שעושין הנוגנים עוד היום הזה, וזה יתכן לדעת האומרים שהנבל הוא הליר"ה כמו שהבאנו לעיל, ואני לא להכריע באתי, כי אם להגיד מה שקריתי ושמעתי מזה הענין לבד, והמשכיל יבחר. |
תמונה ז |
תמונה ח |
|
|
|
הכלי הזה והשניים הבאים אחריו לא נמצא כי אם בס' דניאל, ושם נזכרים בין כלי השיר שהיו במדינת בבל. ואולי שלא השתמשו בה בארץ הקדושה כלל, ובפרט בימים הראשונים קודם שגלו לבבל. מ"מ אציג דעת החוקרים בהם לפני הקורא, אחרי שהם נזכרים באחד מספרי הקודש. והנה על הקתרוס קצתם אמרו שהוא הכלי המכונה בלשון אשכנז (היינע ליטהער), ובלשון צפרת מכונה (גיטאררע), והבאתי תבנית הכלי הזה בלוח הצורות (תמונה ט'), מתריו הם או של מעי בהמה או של מתכת ומספרה ח' אכן לדעת אחרים הוא הכלי המצוי עוד היום בארצות הקדם, ונקרא קותיר כאשר כתב החכם ניבוהר בספר המסעות שלו. הכרס שלו הוא של עץ ובדמות קערה, ויש לו נקב קטן מאחוריו, ולמעלה הוא מכוסה במכסה עור כמכסה התוף. ושתי מקלות שוות המתרחקים בקצה העליון ונפגשים איש את אחיו בקצה התחתון הם תחובים תוך העור סמוך לפאה האחת מהקערה ויורדים תחת המכסה לעמת מסגרת הקערה בפאה האחרת. ושתי המקלות האלה מחוברות יחד בקצה העליון בעץ המונח עליהם כעין משקוף על ב' מזוזות, ובו נאחזים חמשה מתרים ממעי בהמה היורדים לאורך החלל עד הפאה התחתונה מהקערה למקום פגישת המקלות וטרם בואם שמה יעבורו על פני נסר קטן זקוף סמוך למקום קשורם. הנקרא בלשון אשכנז (דער שטעג). וכשמקישין המתרים ע"י עור קטן המחובר לרוב באמצעים חוט באחת המזוזות יתנו קול נגון. והכפלתי תמונת הכלי בלוח הצורות (תמונה י'), להראותה כלה כן מלפניה כן מן הצד, כדי שיוכל הקורא לציירה כראוי במחשבתו. |
תמונה ט |
תמונה י |
|
|
|
אמרו עליו שהוא הכלי אשר תבניתו כעין השבכה (איין גיטטער), והוא גם כן של שלש דפנות ודומה לכנור, אלא שהמתרים הם נמשכים לרוחב החלל מהמזוזה האחת שהיא עקומה וגדולה מכלן ותעלה למעלה מהמשקוף, אל המזוזה האחרת המחוברת עם המשקוף בזוית נצב, ומקישים גם בכלי הנקרא פלעקט"רון (תמונה י"א) ובלשון יון נקרא טריגא"נאן בעבור שלש הדפנות, ולכן אמרו קצתם שהוא הכלי הנקרא בלשון הקודש שליש, כדכתיב (ש"א י"א וי"ו) ותצאנה וגו' בתפים בשמחה ובשלישים. ובכל זה אפשר שבלשון ארמי נקרא שבכא מטעם שהערנו. |
תמונה י"א |
תמונה י"ב |
|
|
|
הוא הנקרא בלשון יון פסאלטערי"אן, כי הנו"ן והלמ"ד מתחלפים במבטא אחרי שהם ממוצא אחר, ואמרו שהוא הנבל בעצמו. כי כן תרגום השבעים על נבל פסאלטערי"אן, ומכונה כן גם כן בלשון ארמי, אמנם אין מזה ראיה כי כן תרגמו גם כנור ותוף ועוגב פעמים בשם יוני פזאלטערי"אן לפי שהתיבה היונית פסאלליין הוא פעל מורה על הנגון בכלי בהלויה השיר בפה. גם יונתן ואונקלס שתרגמו בלשון ארמי יתרגמו תמיד נבל נבלא. לכן נראה יותר דעת קצתם האומרים שהוא כלי אחר, ותבניתו כזה (תמונה י"ב) תיבה מרובעת וחלולה של עץ, ובאמצע התיבה ארובה בתמונת שושנה לקבלת הקול, ועליה גג קטן משולש, ותחת הגג נתחבים עשרה מתרים, העוברים סמוך להתחלתם על פני נסר קטן זקוף, כדי להרחקים מעט מכותל התיבה, ויורדים על פני אורך הכותל עד קרוב לתחתית התיבה, ושם נסר קטן יוצא מצד התיבה והמתרים תקועים בו. אמנם לא ידעתי אם מקישים אותם באצבעות היד או שהיו נגררים ע"י כלי אחר. ואחרי ההתבוננות בשלש אלה כלי השיר מכלי הכשדים, נמצא שהקתרוס דומה קצת לנבל על עלמות, והשבכא אל הכנור, והפסנטרין אל הנבל הפשוטי. ויראה שכמו שהיו משמחים בארץ ישראל ושכיניה בכנור ונבל, כן השתמשו במדינת בבל בשלש הכלים האלה האחרונים, אשר היה כפי מאמר בעל שלטי הגבורים בערך הכנור והנבל כקוף בפני אדם, אולי שלא היתה מלאכת הנגון במדינת בבל באותה מדרגת ההשתלמות כבארץ ישראל. אחרי שלא היה בבל ממלכה גדולה כי אם לסוף ימי בית ראשון, כידוע מספרי הקורות. ובהיות ששירי ציון היו מפורסמים בעת ההיא לשירים נעימים מאוד, התאוו אנשי בבל לשמעה מפי שבויהם, ואמרו שירו לנו משירי ציון. |
|
לא נזכר כי אם פעם אחד בכתוב (תהלים ק"נ) ואמרו שרשו נים שהוא לשון מיתר, והמ"ם נוספת כמ"ם מחול, והכלי הוא מורכב מן נימים רבים כלומר מתרים רבים, ובעל שלטי הגבורים אמר שהוא לשון מנה, כלומר כלי של מינים שונים או חלקים רבים מתוקנים בהדרגה והוא הקלאווי"קורדו, והרחיב לדבר בתמונת הכלי, כאשר יראה הקורא בספרו. ורוב החוקרים מאנו בו, ואמרו שהוא רחוק שהיה הכלי הזה כבר מצוי בימים ההם, לפי שאינו מסכים עם ערך נגוניהם, כידוע לבעלי המלאכה הזאת. והביא עוד דעת מי שאומר שהמנים הוא האורגאנון המשמיע קול חלילים רבים בהקשתו והוא נכבד מאוד, ודומה לזה תרגם יונתן במינים ועוגב בחלילין ואבובין. ואני לא הבאתי צורות אלה שתי הכלים בהלוח, לפי שבהכתיבה לבד אי אפשר שיציירם איש במחשבתו כראוי, אם לא ראה אותם מעולם. |
|
לדעת בעל שלטי הגבורים הוא גם כן אחד מכלי המתרים, והוא כלי המכונה בלע"ז וויאולה דא גאמבא, שהוא דומה במאוד לכלי נגון המכונה בלשון אשכנז (פיאלין) ומקישים בו המתרים גם כן במין קשת שיש לו מיתר של שערות מזנב הסוס, אלא שיש להכלי הזה ששה מתרים של מעי בהמה, דהיינו שני מתרים נוספים על ארבע מיתרי (פיאלין), אמנם ראיותיו שהביא על זה חלושות במאוד מאוד ויותר נאמנים דברי אונקלס ויונתן שלדעת שניהם הוא שם כלי שתוקעים בו בפה, כי אונקלס תרגם אבי כל תופש כנור ועוגב, רבן דכל דמנגן על פום נבלא יודעי זמר כנורא ואבובא, ויונתן תרגמו הוא הוה רבהון דכל דמנן לזמרא בכנורא ואבובא, ובדברי חז"ל אבוב הוא לשון חליל. ואם נתבונן בהוראת המלה נמצא שהוא לשון התרועעות וחברה, כי כן תרגם יונתן אשר עגבה עליהם (יחזקאל כ"ג) דאתרעיתא למטעי בתריהון, וכן כל דכותיה. ולפי זה יתכן דעת האומרים שהוא הכלי המחובר מקנים רבים ההולכים ומקצרים עצמם למטה בהדרגה (תמונה י"ג), וכשמעבירים אותו התוקעים בו על שפת פיהם התחתונה ונופחים בקנים הם משמיעים קולות שונות לפי אורך הקנים וקצרותן או לפי חוזק הנפוח בהן וחלשתה. והכלי הזה הוא ישן נושן במאוד כנראה מכל ספורי הקורות, ומטעם הזה יתכן עוד יותר שהוא הכלי כנזכר כבר בימי יובל אבי כל תופס כלי נגון. |
תמונה י"ג |
תמונה י"ד |
|
|
|
יסכימו כולם עליו שהוא מכלי התקיעה, ודומה להכלי הנקרא אצלנו (פפייפע) אם שאיננו שוה עמו מכל וכל. תבניתו בלוח הצורות (תמונה י"ד) והוא כלי של עץ עגול וארוך וחלול צר מלמעלה ומתרחב מה מלמטה ועקום קצת. ויש בו נקבים נקבים לאורך הכלי, וכשתוקעין בו מקישים בהם באצבעות ופותחין וסותמין אותן, להוציא קולות שונות מהכלי כפי ערך הנגון. וכפי הנראה מדברי חז"ל בגמרא ומשאר ספרי הקדמונים כמה מיני חלילים היו להם, שהשתמשו בהם פעם לשמחה פעם ליללה, והיו משונים זה מזה כן מפאת גדלם וארכם, כן מפאת סכום נקביהם ברבוי ומיעוט הקולות, כן מפאת גופם שהיו נעשים או מעץ או מקנה או מעצם או משן וכדומה אמנם בספרי קדש לא נמצא כי אם השם חליל אולי שהוא כולל כל המינים האלה, ומה דכתיב תפיך ונקביך בך יהיו (יחזקאל כ"ח י"ג), שאמרו המפרשים עליו שהם כלי הנגון העשוים נקבים נקבים, או שזה הוא אותו הכלי בעצמו או שהוא אחד ממיניו. |
|
אמרו שהוא מהוראת השרש שרק שהוא ענין צפצוף ידוע (לישען, פפייפען) יראה שהוא גם כן מין חליל, והוא נעשה מקנה אגמון, מתיבה יונית קאלו"מוס שהוראתם על הקנה ועיין בלוח הצורות (תמונה ט"ו). ולדעת בעל שלטי הגבורים הוא לפעמים של קנים רבים, ויהיה אותו הכלי עצמו שזכרנו לעיל בשם עוגב. אולי כי כן הוא, אלא שבארצות העברי היו קוראים לו עוגב, ובארץ כשדים היה נקרא משרוקיתא. ואמר עוד טעם המ"ם הזה מפני שצורת הכלי הוא כמסרק שסורקים בו האנשים והנשים אם ראשם. אכן השם הזה נכתב בסי"ן או בסמ"ך, ושם הכלי הוא בשי"ן ימנית. ולכן יותר נראה הטעם השני שהביא, שהוא מענין שריקות עדרים, וכמו שזכרנו. |
תמונה ט"ו |
| המשך המאמר |
|---|
