באה שבת - באה מנוחה
להבין את השבת, להבין את השבוע
השבת היא היום שבו יהודים יוצאים מסדר הימים הרגיל. השבת עונה על השאלה מי חזק יותר: האם אתה חזק יותר, או שהטלפון (המכונית, העבודה, הדואר, החשבונות) חזקים יותר ממך? בשבת אתה חזק יותר. אתה משאיר את העבודה ואת המכונית, את הטלפון ואת החשבונות בצד, ואתה עושה דברים אחרים, דברים חשובים יותר, דברים שבכל ימי השבוע אין לך זמן לעשות אותם.
ששת ימים תעבוד
ועניין נוסף: אדם עובד בבתי החרושת הגדולים, והוא נעשה קטן. הוא אחד מאלפי עובדים. הוא עושה עבודה אחת כל הזמן. הוא איננו צריך לחשוב. באה השבת, ומחזירה לאדם את כבודו. הוא במרכז. הוא העיקר. הוא אינו אחד מאלפים. האדם ומשפחתו הם הכול. העבודה, החובות, התפקידים - כל אלה כאילו אינם קיימים יום אחד.
ועוד עניין: האדם העובד שישה ימים ושולט בטבע, שולט במכונות שהוא עובד בהן. הוא משנה את העולם: סולל כבישים, מזיז נהרות ממקומם, מוציא מן האדמה לחם, נפט וזהב, שולח אנשים לירח. והאדם מתחיל להרגיש שהוא מסוגל לעשות כל דבר, שאין גבול לכוחו. וכך כתוב בתורה: "פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה... ואמרת בלבבך, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלוהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל..." (דברים ח', י"ב-י"ח(. האדם המצליח שוכח את אלוקים. הוא חושב שיש לו כוח לעשות הכול ושכל הצלחה היא רק בגלל כוחו. ובא יום השבת, והאיש החזק כל השבוע אינו סולל כבישים, ואינו מזיז נהרות. אסור לו לפתוח אפילו את בית החרושת שלו. האיש מפסיק להיות מנהל. הוא נהיה אבא. הוא הולך לבית הכנסת, ולומד עם כל האנשים הבאים להתפלל. הוא אדם פשוט, הוא איש כמו כולם.
(1) האדם אינו אדון לעולם
"ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה,הרעיון של פסוקים אלה מובן. העולם אינו של האדם, אלא של האלוקים. האלוקים ברא את העולם, והוא הפסיק לברוא אותו בשבת. השבת היא ההוכחה שהאדם אינו השולט בטבע, כי יש כוח חזק ממנו שברא את הטבע והוא שולט בו. העולם כפוף לחוקים של הטבע, וגם האדם כפוף לחוקים של הטבע. האלוקים ברא את הטבע ואת העולם. האדם שומע בקול האלוקים ושומר את החוקים שלו. האדם אינו עובד בשבת, כשם שבורא העולם הפסיק לעבוד בשבת.
וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.
ויברך אלוהים את יום השביעי, ויקדש אותו,
כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"
(בראשית ב', ב'-ג').
(2) השבת היא זכר ליציאת מצרים
"ויום השביעי שבת לה' אלוהיך.לפי הפסוקים האלה השבת היא יום מנוחה ליהודים, מפני שעם ישראל יצא ממצרים. השבת, שהיא ביסודה עניין אוניברסאלי, הפכה להיות מצווה מיוחדת ליהודים. בשמירת השבת היהודי מעיד כי הוא יצא ממצרים והוא מקיים את החובות וזכאי לזכויות של יהודי. השבת היא עדות לכך שיצאנו ממצרים.
לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך,
עבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך.
למען ינוח עבדך ואמתך כמוך.
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים,
ויוציאך ה' אלוהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה.
על כן ציווך ה' אלהיך לעשות את יום השבת"
(דברים ה', י"ד-ט"ו).
מעניין שהשבת כיום מנוחה לעובד מופיע יחד עם ההסבר היהודי של השבת. יום השבת הוא יום מנוחה לך ולבני משפחתך, אבל גם לעבדים, וכל זה בגלל מפני שהיית עבד בארץ מצרים ויצאת לחופשי. מדוע רעיון המנוחה אינו תוצאה של השבת האוניברסאלית? ייתכן שיש כאן רעיון מעניין: השבת היא יום מנוחה רק כאשר יש חוקים ברורים איך לשמור אותה. "יום מנוחה" אינו מספיק. תמיד יש משהו חשוב יותר מהמנוחה: עבודה דחופה, משהו שלא גמרתי. השבת היא יום מנוחה אמיתי, רק אם יש לה מערכת חוקים מדויקת המכריחה לנוח. זוהי השבת היהודית.
בשבת מתפללים שלוש תפילות, כמו בכל יום, ומוסיפים תפילה מיוחדת לשבת, תפילת מוסף. תפילה זו מתפללים בשבת בבוקר, אחרי תפילת שחרית.
הרעיונות של תפילות השבת מתאימים לרעיונות של מצוות השבת:
תפילת ערבית בליל שבת
"אתה קידשת את יום השביעי לשמך,יום השבת הוא יום מקודש, כיוון שהוא היום האחרון של בריאת השמים והארץ.
תכלית (=בסוף) מעשה שמים וארץ,
וברכתו מכל הימים, וקידשתו מכל הזמנים".
תפילת שחרית בשבת בבוקר
"ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו...משפט זה מזכיר את משה רבנו, עבד ה'. כשעלה משה על הר סיני, הוריד את לוחות הברית, ובלוחות כתוב שיש לשמור את השבת. שבת זו היא שבת שניתנה במתן תורה, אחרי יציאת מצרים.
בעמדו לפניך על הר סיני,
ושני לוחות אבנים הוריד בידו,
וכתוב בהם שמירת שבת..."
לאחר תפילת שחרית מוסיפים את תפילת המוסף. תפילה זו היא לזכר עבודת המקדש כפי שעשו אותה ביום שבת.
תפילת מנחה בשבת אחר הצהרים
"מנוחת אהבה ונדבה,השבת היא יום מנוחה שלמה, יום של שלום וביטחון. מנוחה כזאת היא המנוחה של הגאולה, של סוף הימים וסוף המלחמות. תפילת מנחה של שבת מזכירה למתפלל את המטרה הסופית של האדם, של העולם: שלום ושלווה, השקט ובטח.
מנוחת אמת ואמונה,
מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח.
מנוחה שלמה שאתה רוצה בה".
קריאת התורה בשבת
קריאת התורה בבית הכנסת היא מנהג מיוחד, שאין דומה לו בעמים אחרים. בקריאת התורה כל יהודי שומע את סיפורי התורה על עם ישראל, ולומד את החוקים ואת המצוות שבתורה. בדרך זו התפילה בבית הכנסת איננה רק תפילה, אלא גם לימוד, לימוד תולדות העם, לימוד חוקי התורה ומצוותיה.
הדלקת נרות, קידוש והבדלה
שלוש פעמים במשך השבת מברכים ברכות על כוס יין: בקידוש בליל שבת, בקידוש בשבת בבוקר ובהבדלה בצאת השבת.
הקידוש בליל שבת מזכיר, כמובן, את שני הרעיונות של השבת: בריאת העולם ויציאת מצרים. וכך אומרים בקידוש:
"ושבת קודשו באהבה וברצון הנחילנו,במשפט זה חוזר הרעיון שהשבת ניתנה לעם ישראל באהבה, והיא זיכרון למעשה בראשית, לבריאת העולם. אך באותה מידה השבת היא גם זכר ליציאת מצרים, שהרי כך כתוב בתורה:
זיכרון למעשה בראשית...
זכר ליציאת מצרים..."
"וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים...הקידוש בשבת בבוקר קצר יותר, אך גם הוא מזכיר את רעיונות היסוד של השבת.
על כן ציווך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת" (דברים ה', י"ד-ט"ו).
ההבדלה נאמרת במוצאי שבת, לאחר ששקעה השמש ויצאו הכוכבים. ההבדלה עוסקת בהבדלים שבין דברים שונים. בהבדלה מוזכר ההבדל בין השבת לימי השבוע, בין ישראל לעמים אחרים, בין קודש לחול.
איסור מלאכה בשבת
אנו יכולים עכשיו להבין את איסור המלאכה בשבת. הרעיון היסודי של השבת הוא שהאדם איננו שולט בטבע. האדם נח, כמו שאלוקים נח. אלקים עשה את העולם, ברא אותו בחכמה, ובשבת הוא הפסיק את מעשה הבריאה. גם האדם מפסיק בשבת את כל הפעולות של בריאה, של יצירה, של המצאה, של שליטה בטבע. האדם נח. המנוחה היא שהאדם והטבע מפסיקים להילחם זה בזה. האדם אינו מנסה לשלוט בטבע. הוא חי בצד הטבע. הוא מפסיק לשלוט בטבע, וגם מפסיק להיות עבד של ההמצאות שהמציא.
השבת אומרת לאדם: עזוב את כל מה שאתה עושה בעבודה ובמלאכה. ביום השבת תקדיש את זמנך לעיון, ללימוד, לעבודת ה'. תלמד בעצמך, ותלמד עם משפחתך. התפלל. הקשב לקריאת התורה. הפסק להילחם על רכוש, על שליטה. היום אתה אדם ככל אדם אחר, בעל משפחה, לומד, נח.
עונג שבת וכבוד שבת
