שמיני עצרת

ממנהגי יהדות תימן
1. ב"תכלאל" יש קובץ מיוחד של פיוטים לשמחת-תורה, והם מקובלים אצל בעלי שני הנוסחים, ה"בלדי" וה"שאמי", כאחד.

2. להקפות אין מספר ואין קביעות, אעפ"י שנראה מפיוטי ה"תכלאל" שהן שבע. הדבר תלוי ברצון המתפללים. יש שמקיפים גם בליל שמחת-תורה לאחר תפילת ערבית, ויש שמסתפקים בהקפות שלאחר תפילת שחרית. ההקפות בשחרית נאמרות אחר קריאת התורה, לפני קריאת המפטיר. מוציאים כל ספרי התורה שבהיכל ומקיפין את התיבה בשירה ובריקוד. לאחר ההקפות יש אומרים "ברכה לרבים" - ברכה ארוכה לצבור. אחרי כן קוראים מפטיר והפטרה, אומרים "תיקון הגשם" ומתפללים מוסף.

3. יש הנוהגים לומר בליל שמחת-תורה פיוטי הסידור ה"שאמי" עם שבע הקפות וביום שמחת-תורה אומרים לפי סדר ה"תכלאל". אמירת הפיוטים "נמכרת" לכל המרבה במחיר.

4. ביום שמחת-תורה עולים הקטנים לתורה וקוראים "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר".

5. לפי מנהג תימן יש רק "חתן" אחד, והוא "חתן תורה" ו"חתן בראשית". הוא עולה לתורה, מברך וקורא בסוף פרשת "וזאת הברכה", וכשגומר פותחין לו ספר "בראשית", והוא ממשיך לקרוא עד סוף הקריאה ומברך.

6. תינוקות בני שישה עד שנים-עשר חודש, הוריהם מכניסים אותם לביהכ"נ בשמחת תורה ומכבדים את המתפללים בדברי מתיקה ובמשקה, לכבוד המאורע.

חזור לראש

ממנהגי יהדות אשכנז
1. שמיני-עצרת עומד בסימן של הבקשה לשנה ברוכה בגשמים. את הקדיש שלפני מוסף אומר הש"ץ בניגון של ימים-נוראים, ולפני תחילת תפילת מוסף בלחש מכריז הש"ץ בקול "משיב הרוח ומוריד הגשם". את חזרת תפילת מוסף הוא מתחיל בניגון של ימים-נוראים וממשיך בו עד הפיוט המסיים. מוסיפים פיוטים בשתי הברכות הראשונות, ורק בפיוט הסופי "איום זכר נא" עוברים לניגון חגיגי ושמח. המשך התפילה מ"מכלכל חיים" מושר בניגון של יום-טוב. לפני מוסף אומרים "יזכור" ו"מתנת יד" - הרב או החשוב בקהל מברך כל אחד ואחד מן הקהל ב-

"מי שברך... בעבור שיתן מתנת ידו לכבוד המקום ולכבוד התורה ולכבוד הרגל, וכל מי שיתן מנדבת לבו הן איש הן אשה ללומדי תורה ולעניי ירושלים עיר הקודש".

כאשר הקהל רב, מברכים ב"מי שברך" כולל לכל הקהילה. בשמיני-עצרת שחל בשבת, קוראים למנחה "וזאת הברכה".

2. בשמיני-עצרת שנחשב בחו"ל ספק שביעי של סוכות, יושבים בסוכה, מקדשים בה ואוכלים בה כל הסעודות, אך אין מברכים "לישב בסוכה" ואין ישנים בה. נפרדים ממנה אחרי מנחה.

3. לעומת אופיו הרציני של שמיני-עצרת הרי יום שמחת-תורה (יו"ט שני של גלויות), כולו בסימן שמחת החג (שוני זה בולט, כמובן, עוד הרבה יותר בארץ, כאשר סמוך להקפות המלוות שירה נלהבת ניגשים להזכרת נשמות ואחרי כן לתפילת הגשם). במעריב אומרים פיוטים, כרגיל. בשחרית, לפני שקוראים בתורה, מוציאים את כל ספרי-התורה מארון-הקודש. בתוך הארון הריק מעמידים נר דולק (בחוץ-לארץ לעולם לא יחול שמחת-תורה בשבת), לסמל שהארון לא נשאר ריק מן התורה הנקראת "אור". המתפללים מקיפים את הבימה כשספרי-תורה בידיהם - יש קהילות שבהן עורכים שלוש הקפות, ויש שעורכים שבע.

בהקפה הראשונה מכבדים את הרב, חתן-תורה, חתן-בראשית ונכבדים אחרים. לפני המבוגרים הולכים הילדים כשדגלים בידיהם, ולהם מחלקים כל מיני מתיקה כדי להרבות את שמחתם. קוראים פרשת "וזאת הברכה" וחוזרים וקוראים אותה עד שכל הגברים עלו לתורה. יש שקוראים לכהן "עם כל הכהנים" וללוי - "עם כל הלויים", ואחריהם את כל הישראלים בזה אחר זה.

את אחרון הקרואים קוראים "עם כל הנערים". כל הילדים שעדייו לא מלאו להם שלוש-עשרה שנה, וגם הצעירים שקודם לא עלו, עולים אתו, ואת כל אחד מהם מברכים ב"מי שברך" בשמו. אחר כך מזמינים את חתן התורה, בדרך כלל - הרב, ב"מרשות" מיוחדת לעלות לתורה. בגמר הקריאה שרים לחתן-התורה את החרוז המיועד לחתן - "אחד יחיד". גם את חתן-בראשית קוראים ב"מרשות" ושרים לו אחרי הקריאה "אחד יחיד". כדי להרבות בשמחה הנהיגו החזנים לשיר בהלל את "הודו" ו"אנא ה'" בניגונים של כל חגי השנה ומועדיו שבהם אומרים הלל, וכן שילבו בקדיש שאחרי קריאת-התורה ניגוני קדישי השנה. אמנות מיוחדת פיתחו בקדיש שאחרי מוסף, הוא "קדיש השנה", כדי לשלב בו את ניגוניהם של כל קדישי השנה - חגים, מועדים, ימי-ספירה, תשעה באב וגומר בשמחת-תורה.

חזור לראש

ממנהגי יהדות אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
1. היום השמיני הוא שמיני-עצרת בחו"ל, ובארץ-ישראל הוא גם יום שמחת-תורה. בתפילת שמונה-עשרה מזכירים עצרת.

2. "הגר"א היה שמח מאד בחג הסוכות, ובייחוד בשמיני-עצרת, כי זה, על-פי תורת הסוד, יום שמחה יותר מכל שאר ימי החג... ואומרים פיוטים ברינה וקול זמרה "האדרת והאמונה", "ויאתיו", יתברך וישתבח שבמעמדות אחר "אני מאמין" וכיוצא בזה מפיוטים, ושמחים שמחה גדולה. הגר"א עצמו היה הולך לפני הס"ת שמח מאד ברוב עוז וחדווה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני הס"ת, ואחר שסיימו המשוררים את החרוז - אמר הוא אחריהם" (ס' מעשה רב).

3. הילדים באים לבית-הכנסת כשבידיהם דגלים מצוירים, ומהם המתקינים בראש הדגלים תפוח ובו נר דלוק, ומהם הנושאים בידיהם ספרי-תורה קטנים.

4. לאחר תפילת ערבית אומר החזן את סדר פסוקי "אתה הראת", ויש המחלקים את הסדר, פסוק בפסוק, לחשובי הציבור. כאשר מגיעים לפסוק "כהניך ילבשו צדק", מתכבד כהן בקריאתו, בפסוק "בעבור דוד עבדך" - לוי. בשעת אמירת "ויהי בנסוע הארון" פותחים את הארון, מוציאים את כל ספרי-התורה ופותחים בהקפות, תוך כיבוד כל המתפללים לשאת ספר-תורה ולהקיף בו את הבימה, כולל בנים המתקרבים לבר-מצוה (תוך השגחה מצד המבוגרים). החזן צועד בראש ההקפות וקורא "אנא ה' הושיעה נא", "אלקי הרוחות" וכו', והציבור עונה אחריו. ילדים קטנים מקבלים להקפות ספרי נביאים הכתובים בגיליון כספר-תורה.

5. בין הקפה להקפה מרבים בשירה ובזמרה לכבוד התורה, ובפזמונים מענייני היום ובשבחי התורה וישראל.

6. אחרי ההקפה השביעית אומר הש"ץ "שמע ישראלים "אחד אלקינו... קדוש ונורא שמו", "גדלו", "על הכל", "יהללו", "ובנחה יאמר" ומכניסים את הספרים לארון, ויש בתי-כנסת שבהם קוראים שלושה קרואים בספר אחד, כמנהג הגר"א.

7. בבית-מדרשו של הגר"א היו אמרים הלל שבשחרית פסוק בפסוק בנעימה, ואת הפסוק "אפפוני" וגו' היו אומרים ביחד עם פסוק "ובשם ה'", מפני שפסוק "אפפוני" מסיים במלים "צרה ויגון אמצא", ואין לסיים בדבר רע.

8. בשחרית, לאחר אמירת "הלל", חוזרים על "אתה הראת" וההקפות, כמו בערב, ובסיומן מכניסים את ספרי-התורה לארון חוץ משלושה שאותם משאירים לקריאות היום. הש"ץ אומר "שמע ישראל", "אחד אלקינו... גדול ונורא שמו", "גדלו". בספר הראשון קוראים בנעימה של הימים-הנוראים לחמישה קרואים בפרשת "וזאת הברכה", עד "מעונה", וחוזרים על הפרשה כמה וכמה פעמים כדי שכל הציבור יוכל לעלות לתורה (בבית-מדרשו של הגר"א לא קראו אלא חמישה קרואים ומפטיר בלבד - ארבעה קרואים לפרשת "וזאת הברכה", כשרביעי המסיים את התורה הוא חתן תורה, והחמישי חתן בראשית" לעתים מארגנים "מניינים" אחדים לקריאת התורה, כדי שכל המתפללים יעלו לתורה, בלי שקריאת התורה תימשך יתר על המידה.

9. לאחר שעלו לתורה כל המבוגרים, נוהגים לקרוא ילדים היודעים לברך ברכות התורה גם אם טרם מלאו להם י"ג שנים. לעלייה מיוחדת נאספים יחד כל הילדים שלא עלו לתורה בנפרד, בדרך כלל - הקטנים, מאהילים עליהם בטלית, קוראים "ולאשר אמר ברוך מבנים" וגו', ולאחר הברכה השניה מברכים אותם בברכת "המלאך הגואל".

10. הקורא אומר הפזמון "מרשות" לחתן תורה וקורא לו מ"מעונה" עד הסוף, ולאחר שמסיים "לעיני כל ישראל" הוא מכריז "חזק חזק ונתחזק", והקהל, חוץ לעולה עצמו שאסור לו להפסיק, עונה אחריו.

11. אחר מניחים את הספר השני על הבימה, מגביהים את הספר הראשון וגוללים אותו. הקורא אומר הפזמון "מרשות" לחתן בראשית. מאהילים בטלית על החתן, על הקורא ועל העומדים מסביב, וקוראין מ"בראשית" עד "ברא אלקים לעשות". פסוקי "ויהי-ערב ויהי-בקר" וכן פסוקי "ויכלו" אומר הציבור בקול רם, והקורא חוזר עליהם.

12. מניחין את הספר השלישי על הבימה והקורא אומר חצי קדיש. מגביהים את הספר השני וקוראים בספר שלישי למפטיר בפרשת פינחס "וביום השמיני עצרת תהיה לכם, ומפטירים בנביא (יהושע א) "ויהי אחרי מות משה" עד סוף הפרק.

13. מאריכין בשירה ובריקודים לכבוד התורה, וכדי שלא יתענו יותר מדי, הנהיגו לקדש ולכבד במזונות בין שחרית למוסף. הכוהנים מוזהרים שלא לשתות יין ולא שאר משקאות משכרים קודם מוסף, כדי שלא ייבטלו מצוות עשה של נשיאת כפיים, וכהן ששתה רביעית יין או שאר משקאות משכרים, יצא מבית-הכנסת ולא יעלה לדוכן.

14. לפני תפילת מוסף מזכירים נשמות הורים ובני משפחה שנפטרו. החזן מזכיר נשמות הקדושים שמסרו נפשם על קידוש השם, ואומרים "אב הרחמים". החזן פוצח בשיר "שישו ושמחו בשמחת תורה", והציבור עונה אחריו.

15. לאחר הכנסת ספרי-התורה לארון חוזרים ופותחים הארון לתפילת הגשם, ובתפילת מוסף אומרים לראשונה "משיב הרוח ומוריד הגשם", ואומרים אזכרה זו עד מוסף של יום א' דפסח (ולא עד בכלל). בבתי-כנסת שבהם אומרים תפילת הגשם רק בחזרת הש"ץ, מכריזים לפני שמונה-עשרה של מוסף בקול: "משיב הרוח ומוריד הגשם" כדי שהמתפללים יזכרו לומר הזכרה זו כבר בתפילה שבלחש.

16. היום שלאחר החג הוא יום טוב שני של גלויות לאחינו שבגולה, אולם גם בארץ ישראל נוהגים בו קצת שמחה, אין מתענים בו ומרבים באכילה ובשתייה (אסרו חג).

17. ביום חמישי שחל בין שמיני-עצרת לבין שבת בראשית, נוהגים בכמה מקומות לקרוא בתורה בפרשת בראשית עד "ויהי ערב ויהי בקר עם חמישי", זכר למקדש (כקריאת אנשי המעמד).

18. מאסרו-חג סוכות ועד אחר ראש-חודש מרחשוון אין אומרים לא "תחנון" ולא "יהי -רצון" שלאחר קריאת-התורה בימי שני וחמישי.

חזור לראש

ממנהגי יהדות כורדיסתאן
1. יש בתי-כנסת שבהם מוכרים את "המצוות" (פצלי) לכל ימות השנה בתפילת שחרית של שמחת-תורה. (ראה לעיל פרק א, ב. 5. ופרק ב, ד. צ.).

בין העליות לתורה של יום זה נמנים "החתנים": "חתן-תורה" ו"חתן-בראשית", שנקנים ע"י איש אחד. הקונה הוא אשר עולה "חתן-תורה", והוא מזמין אחד מקרוביו עלות "חתן בראשית". אך יש בתי כנסת שבהן נמכרת גם עלית "חתן מעונה", שקוראים לו שלושה פסוקים בלבד (מ"מענה א-להי קדם" עד "על במותימו תדרך"). בבתי כנסת אלה ניקנים שלושת "החתנים" ע"י שלושה אנשים שונים.

מהפסוק "מעונה א-להי קדם" ועד גמר הספר קוראים פסוק ותרגומו, פסוק ותרגומו. התרגום - לשפה הכורדית, והמתרגם - החכם.

קודם שמברך בעל "חתן-תורה", שרים לפניו שירים שונים, שחלקם עדיין בכתבי-יד בלבד. לאחר התפילה הולכים המתפללים לסעוד בביתו של ה"חתן-תורה" כשהם מביאים עמם את מאכליהם. אחר הצהרים עורכים את ההקפות לפני תפילת מנחה.

2. בזמן ההקפות מוציאים את ספר-התורה המהודר מההיכל ומניחים אותו על התיבה למשך כל זמן הקפות, ואחד מזקני העדה עומד לידו. הזכות לנשיאת שאר ספרי-התורה בעת ההקפות נמכרת במכירה פומבית, פרט להקפה הראשונה, שזוכים בה אלה שקנו בליל כפור את ספרי "כל נדרי". כמו כן מוכרים את ה"רימונים", כלומר הזכות להניחם בראש תיקי ספרי-התורה ואת ה"לוחות" (טסי כסף בצורת לוחות הברית, שחרותים עליהם עשרת הדברות).

3. ההקפות מלוות שירה וריקודים. הצעירים מרימים את החזן ואת המזמרים על כתפיהם, כשנושאי ספרי-התורה מקיפים את התיבה. הילדים, שהוריהם קנו להם את ה"לוחות", מגישים אותם לנוכחים כדי לנשק אותם.

4. במספר בתי-כנסת עורכים את ההקפות שלוש פעמים:
בליל שמחת-תורה לאחר התפילה,
ביום - לפני תפילת מנחה,
ובמוצאי שמחת-תורה אחר ערבית.

חזור לראש

ממנהגי יהדות תוניסיה
1. בליל שמחת-תורה מוציאים את כל ספרי התורה שבבית-הכנסת ומניחים אותם ליד ההיכל, על ספסלים מיוחדים. החזרתם להיכל נעשית בטכס שנקרא "קימאן הספרים", והוא נערך בסביבת ראש-חודש מרחשוון, באווירה חגיגית ובהשתתפות חזנים ותוך הגשת כיבוד למתפללים. על מועד טכס זה מודיעים במודעות מיוחדות.
2. ההקפות מתחילות מיד אחרי תפילת מעריב. סדר ההקפות והפיוטים המיוחדים לחג זה נדפסו בתוניס בחוברת מיוחדת. להקפה הראשונה מוזמן המתפלל ששמו אברהם; להקפה השניה - יצחק; וכן הלאה: יעקב, משה, אהרן, דוד ושלמה. את המוזמנים מכבדים באמירת "מי הוא זה מלך" "ה' מלך" וכו', "ימלוך ה' לעולם" וכו', לפי הלחן המוצא חן בעיניהם. המוצא את הלחן המקורי ביותר זוכה לתשואות. בשעה ששרים "שמחו ושמחו, שמחת תורה" (מעין פזמון לפיוט), מרימים על הכתפיים אנשים נכבדים מהקהל.
3. מוכרים את שלוש עליות החתנים: חתן תורה, חתן בראשית וחתן מעונה. את שתי הראשונות קונים אנשים שהתחתנו תוך השנה החולפת. אחרי התפילה מזמינים החתנים את כל המתפללים לביתם ומגישים להם כיבוד.

חזור לראש

ממנהגי יהדות בבל
1. בתפילת שחרית של שמיני עצרת נוהגים לומר את הפיוט "צמאה נפשי לא-להים לאל חי", וטוב ללמדו את התלמידים.

2. בתחילת תיקון הגשם, הנאמר לפני מוסף, מוסיפים הבבלים את הפיוט "מדכר עבדכון קודמכון", שנדפס בכל המחזורים לשלוש רגלים כמנהג יהודי בבל. רצוי ללמד את התלמידים את הפיוט הזה, ואת הפיוט: "אל חי יפתח אוצרות שמים".

3. בבתי-הכנסת שבבבל, ובכמה בתי-כנסת של העדה הבבלית כאן בארץ, נוהגים להתאסף בצהרי חג שמיני עצרת, לפני תפילת מנחה, ולקרוא את כל הפרשיות של חמישה חומשי תורה. החזן מסתובב בין הקהל ומחלק פרשה לכל אחד, לפי הסדר. בתחילה הוא מחלק את הפרשיות של ספר בראשית; ואם נמצא בבית-הכנסת קהל רב, הריהו חוזר על הפרשיות כמה פעמים, לפי הצורך. לאחר תום קריאת ספר בראשית אומר החזן בקשה של "יהי רצון", ואחרי-כן הוא מחלק את הפרשיות של ספר שמות, כפי שנהג בספר בראשית; וכן, על זה הדרך, עד שגומרים לקרוא כל חמישה חומשי תורה. את ארבעת הפסוקים האחרונים של ספר דברים אומר החזן בקול רם, אחר כך אומר את ה"בקשה" "הדרן עלך אורייתא קדישא" וכו', חוזר וקורא את הפסוקים הראשונים מ"בראשית ברא" עד "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", ומסיים בקדיש "יהא שלמא".

4. בשמחת-תורה מוציאים את כל ספרי התורה שבהיכל, מסדרים אותם ליד אחד הקירות, וכל באי בית-הכנסת עוברים על ידם ומנשקים אותם. לאחר התפילה נכנסות הנשים לבית-הכנסת ואף הן מנשקות את ספרי התורה. הם נשארים מחוץ להיכל מליל שמחת תורה ועד מוצאי היום.

5. הבבלים מאריכים בהקפות שמחת-תורה, ולהם פיוטים רבים הנאמרים ביום זה במנגינות עממיות מיוחדות. הופיעו גם חוברות מיוחדות של פיוטים אלה בשם "הקפות לשמחת-תורה". כמה מהם נדפסו בספרי הפיוטים כמנהג יהודי בבל שנדפסו בבגדאד, בהודו ובירושלים.

חזור לראש

ממנהגי יהדות לוב
1. בשמחת-תורה עולים שלושה חתנים: חתן-מעונה, חתן-תורה וחתן-בראשית. את שני האחרונים קונים בדרך כלל חתנים שהתחתנו תוך השנה החולפת ומראים בזה את הקשר בין התורה ובין האישה (הטובה).

2. בשבת-בראשית נהגו להעלות לתורה במקום הכהן את מי שקנה "חתן-תורה" בשמחת-תורה, ובמקום לוי - את מי שקנה "חתן-בראשית". הכוהנים יודעים מנהג זה ויוצאים מבית-הכנסת לפני שהשמש קורא את ה"חתן-תורה" לעליית ראשון. (בבהכ"נ של מהר"א אדאדי נהגו לקרוא גם בשבת זו, כרגיל, לכהן ולוי ראשונים, ולקרוא רק אח"כ לשני החתנים).

חזור לראש

ממנהגי חסידי חב"ד
1. בליל שמיני-עצרת ובליל שמחת-תורה עורכים הקפות ברוב עם ובשמחה גדולה לפני ה"הקפות", אחרי תפילת ערבית, עורכים "התוועדות" וקידוש בבית-הכנסת. ה"התוועדות" נמשכת זמן רב, בשירה וזמרה באמירת "לחיים" ובדברי תורה. לאחר מכן מוכרים את פסוקי "אתה הראת", כשכל פסוק מוצג למכירה, והקונה אותו במכרז קורא אותו על אתר, וכל הקהל אחריו. לעתים חוזרים על מכירת הפסוקים ועל אמירתם פעמים רבות. ה"מכירה" נעשית בהמולה חגיגית ובמצב רוח של התכוננות ל"הקפות".

בבית-מדרשו של האדמו"ר מכבדים הקונים במחזור הראשון את האדמו"ר באמירת הפסוקים שקנו.

קריאת הפסוקים נעשית בנעימה חגיגית מיוחדת. לאחר סיומה מכבדים את הקהל בנשיאת ספרי-תורה, לפי סדר, כך שבמשך שבע ההקפות זוכה כל אחד בנשיאת ספר-תורה. נושאי ספרי-התורה מקיפים את הבימה (=שולחן-הקריאה) כשלפניהם צועד החזן הקורא את הקטעים של כל הקפה כפי שהם מופיעים במחזור התפילה והקהל קורא אחריו. לאחר קריאת הקטע, פותח הקהל במנגינת ריקוד עליזה ופורץ ב"ריקוד כוכב" (איש ידו על כתף רעהו) חב"די סוער.

בחצר האדמו"ר מתקיימות ה"הקפות" באווירה מיוחדת במינה, בהשתתפותו האישית המלהיבה של האדמו"ר בריקודים, כשכל הקהל שר ורוקד, ב"ניצוח" הרבי עד אפיסת כוחות ממש. רבבות באים כדי להשתתף בשמחה זו או לפחות לחזות בה.

2. ביום שמיני-עצרת (בחו"ל) אין מתקיימות הקפות בכלל, וביום שמחת-תורה הן מתקיימות בקנה מידה מצומצם יותר מאשר בשני הלילות.

3. בשמחת-תורה נקראים כל המתפללים לעלות לתורה, ולכן חוזרים על הקריאה פעמים מספר, לפי הצורך. בטקס מיוחד נקראים "חתן התורה" (לסיים את התורה) ו"חתן בראשית" (להתחיל את התורה בספר בראשית).

חזור לראש

ממנהגי החסידים
1. בחו"ל נהוג ברבות מן העדות החסידיות לערוך הקפות גם בליל שמיני-עצרת (הלילה הראשון משני לילות החג).

2. ברבות מן העדות החסידיות בחו"ל נהוג לאכול בסוכה בשמיני-עצרת. אחרות נוהגות לקדש על היין בסוכה ולאכול את הסעודה בבית.

3. שמחת החסידים בשעת ה"הקפות" אינה ניתנת לתיאור. חדוות החג מורגשת אצל כל אחד מבאי בית-הכנסת, אנשים נשים וטף. הריקודים - נלהבים וממושכים. ומנהגים שונים נהוגים בין עדות החסידים לגבי צורת ה"הקפות", המנגינות שלהן, הפסוקים שנאמרים בשעתן, סדרי ה"כיבודים" ההכרזות החגיגיות וכיו"ב. כל עדה והצורה המיוחדת והאופיינית לה, צורה הנמסרת משנה לשנה ונשמרת בקפדנות. מקום מרכזי ב"הקפות" תופס האדמו"ר, שמכובד בדרך כלל בפסוקי "אתה הראת" ובהקפות מסוימות.

4. בליל שמחת-תורה אחרי ההקפות, לאחר שמכניסים את כל ספרי-התורה, חוזרים ומוציאים ספר-תורה אחד וקוראים בו פרשיות שונות. יש בזה מנהגים שונים, אך לרוב קוראים פסוקי ברכות. מנהג חסידי קרלין, למשל, לקרוא: פרשת בריאת האדם והשבת ב"בראשית", ברכת אלקים לנח, ברכות ה' לכל אחד מן האבות, ברכת יצחק ליעקב, ברכת יעקב ליוסף, ברכת כוהנים, ברכות בלעם, ברכות משה רבנו וכיו"ב, ואילו חסידי בלז קוראים את רובה של פרשת "וזאת הברכה".

5. קריאת-התורה ביום נעשית בחגיגיות רבה. נקבעים "בתים" נוספים לקריאת-התורה (בחדרים סמוכים) כדי שכל אחד, כולל קטנים, יספיק לעלות לתורה. הקטנים שאינם יודעים עדין לברך את ברכות התורה נקראים לעליית "כל הנערים". כ"חתן תורה" נקרא לרוב האדמו"ר.

6. לאחר התפילה נערך "קידושא רבה". לרוב נערכת גם סעודת החג בפומבי ובחגיגיות בבית-הכנסת, בהשתתפות כל הקהל, והיא נמשכת עד שעה מאוחרת. מרבים בריקודים.

7. בא"י נוהגים החסידים לערוך "הקפות שניות" במוצאי שמחת-תורה, כדי להתחבר עם בני הגולה שאז מתחיל אצלם חג שמחת-תורה.

חזור לראש

ממנהגי יהדות מרוקו
1. יהודי מרוקו נוהגים לקשט את בית-הכנסת לכבוד שמחת-תורה במיני אריגים ובדים צבעוניים רבים, עד שקירותיו לא ייראו. במרכז בית-הכנסת מקימים כמין חופה, מקושטת יפה, ובה מקומות ישיבה ל"חתנים" (חתן-תורה וחתן-בראשית) ולשושבינים.

2. ההקפות נערכות בחגיגיות רבה, בהשתתפות הנשים והילדים, שבידיהם נרות מקושטים. הגברים רוקדים כשספרי-תורה בידיהם. מחזה זה של שמחה וריקודים עם ספרי-התורה חוזר ונשנה גם בתפילת שחרית, לפני הקריאה בתורה. בעלות החתנים לתורה זורקים עליהם ממתקים, והילדים הקטנים פושטים מיד בכל פינות בית-הכנסת, כדי ללקט אותם. אחרי התפילה מתחלק הקהל לשתי קבוצות, לבקר בבתי החתנים.

חזור לראש

ממנהגי יהדות פרס (איראן)
בליל שמחת-תורה רועש בית-הכנסת מרוב שמחה, ריקוד וכרכור עם ספרי התורה ובהתלהבות של קדושה.

למחרת היום מעלים לתורה את כל קהל המתפללים, ולבסוף את שלושת החתנים:
חתן-מעונה,
חתן-תורה
וחתן-בראשית.
בחתן-מעונה יכול לזכות בר-מצוה. עליית כל חתן מקדמים בשירה, וקרוביו מכבדים אותו במטר סוכריות הנזרקות מעל לראשו. הילדים משתטחים על גבי הקרקע כדי לזכות מן ההפקר. לאחר סיום התפילה מלווים את החתנים בשירה לבתיהם ונהנים שם מכיבודים.

חזור לראש