1. מקפידים ללבוש "טלית קטן" בגודל שנדרש לפי ההלכה. גם ה"טלית" וגם הציציות צריכות להיות מצמר. אריגת בד הטלית
בחוטים לבנים ושחורים נעשית בדרך היוצרת צורה מיוחדת לטלית החב"דית, ובתי-החרושת לטליתות מייצרים בין השאר גם טליתות מיוחדות כאלה.
2. כדי שתישמר המידה, נזהרים שלא תתקפל ה"טלית" קטן, ולכן כורכים מסביבה חוט המחזיק אותה מתוחה.
3. ב"טלית קטן" שני נקבים בכל פינה, והם סמוכים זה לזה באלכסון. חוטי הציצית נשחלים באחד ויוצאים מן השני. ב"טלית גדול" נקב אחד בכל פינה, אך נקב קטן נוסף בקצה הטלית ממש, ובו מושחל ה"שמש".
4. מנהג חב"ד לעשות "חוליות" אחר כל שלוש "כריכות", כלומר אחרי שלושה סיבובי ה"שמש" יוצרים מעין עניבה המאחדת ומחזקת את שלוש הכריכות.
5. עטיפת הטלית נעשית לפי שיטתו של רבי שניאור זלמן מליאדי, כמפורט בספריו ההלכתיים, וכמובא בסוף ס' טעמי המצוות והמנהגים.
6. המהדרים נוהגים לישון ב"טלית קטן".
7. בזמן התפילה מקפידים שהראש יהיה מכוסה בטלית, נוסף על כיסוי בכיפה, וכשאין לובשים טלית, כגון במנחה וערבית, מקפידים על מגבעת נוסף על כיפה, כדי שיהיו שני כיסויים על הראש.
1. בפרטים מסוימים בצורת התפילין, אותיות ה"שי"ן" החרותות על תפילין של ראש, ועוד, יש לחב"ד מנהגים מיוחדים, והם נמסרים במסורת בעל-פה.
2. הנחת תפילין של יד נעשית באופן כזה שמתקיימת מדי יום קשירה חדשה, וזאת כדי לקיים מצות "וקשרתם לאות על ידך". שבע הכריכות על הזרוע מסודרות באופן מיוחד, כשהמניח תפילין כורך ממש אל החוץ חצי כריכה, שתי כריכות ושוב חצי כריכה, משאיר רווח וחוזר וכורך חצי כריכה, שלוש כריכות ועוד חצי כריכה.
3. הרצועות של ראש הן ארוכות ומתמשכות עד הרגלים.
4. חסידי חב"ד משתדלים לזכות את זולתם בקיום מצות תפילין שיש בה סגולות מיוחדות. כאשר חסיד חב"ד נוסע ברכבת או מזדמן למקום ציבורי אחר, הוא שואל את הנוכחים אם כבר קיימו היום מצות תפילין, ובמקרה של תשובה שלילית הוא מנסה לשכנע להניח תפילין.
