1. אין מפרסמים הריון לפני כניסת האישה לחודש החמישי להריונה.
2. בליל השבת הראשונה אחרי הולדת בן (זכר) נערכת מסיבה בבית הורי הילד. מגישים בה קטניות ואומרים "לחיים".
3. אין אבי הבן מברך "שהחיינו" בשעת ברית-המילה.
4. לפני הברית משלם אבי הבן למוסד חינוך תורני סכום מסוים כ"דמי קדימה", על חשבון שכר לימוד.
5. קריאת שם לבת היא עם עלייתו הראשונה של האב לתורה.
6. סעודת הברית נערכת בחגיגיות מיד אחרי הברית.
7. אחרי כניסתו בברית, משתדלים לרחוץ ידי הילד נטילת-ידים שחרית בכל יום.
8. מקפידים שתינוק יהיה חבוש כיפה.
9. בגיל, שלוש עורכים לבן תספורת ראשונה, להשארת פיאות הראש, ומאז מלבישים אותו טלית קטן ומחנכים אותו לברכת המזון, ברכות השחר וקריאת-שמע בערב, כל אלה - תחילה במידה מצומצמת ובמשך הזמן הולכים ומוסיפים מדי פעם קטע חדש.
1. חודשיים לפני הבר-מצוה, כלומר לפני יום הולדתו השלושה-עשר, מתחיל הנער להניח תפילין. בחודש הראשון בלא ברכה, והחל בחודש שלפני הבר-מצוה - בברכה.
2. בבוקרו של יום הבר-מצוה, אחרי תפילת שחרית, מתאספים בבית-הכנסת. אבי הבר-מצוה אומר מספר מלים לכבוד השמחה. חתן המצוות חוזר בעל-פה על "מאמר חסידות" מסוים המתחיל "איתא במדרש תהילים". לאחר מכן מתכבדים הנאספים בעוגת-דבש ויי"ש ואומרים "לחיים". בערב מתקיימת סעודת-מצוה חגיגית.
3. בקריאת התורה הראשונה שלאחר הבר-מצוה, ביום שני או ביום חמישי או במנחה של שבת, עולה חתן המצוה לתורה ואז מברך אביו: "ברוך שפטרני מעונשו של זה", בלי שם ומלכות.
1. בשטר האירוסין ("תנאים") כותבים חסידי חב"ד, גם אלה הגרים בחו"ל:
"החתונה תהיה בירושלים עיר הקודש, אך אם ח"ו לא יבוא משיח צדקנו - תהיה החתונה בעיר פלונית".
את ה"תנאים" כותבים זמן לא רב לפני הנישואין.
2. בשבת שלפני הנישואין נקרא החתן לעלות לתורה בחגיגיות רבה. אחר התפילה עורכים "קידוש" חגיגי והתוועדות גדולה.
3. בין חסידי חב"ד נהוג נוסח מיוחד להזמנה לחתונה, וכל חסידי חב"ד משתמשים בנוסח זה להזמנות הנישואין שלהם, והרי הנוסח במלואו:
בעזהי"ת
אנו מודים לד' על כל הטוב אשר גמלנו, ובחסדו הגדול
זיכנו בנשואי צאצאינו החתן התמים..... יחי' עם ב"ג
הכלה המהוללה מרת.... תחי'.
הקבלת פנים, החופה וסעודת החתונה תהיינה בעזהי"ת
למז"ט ביום..., ... לחודש....., הבא עלינו ועל כל ישראל
יחיו לטובה ולברכה, באולם....., אשר בעי"ת ...
יע"א, בשעה החמישית *, בשעה טובה ומוצלחת.
בשמחה וטוב לבב נקרא לידידינו ומכירינו, אשר יואילו
נא לשמוח אתנו יחדיו, ביום שמחת לבבנו, ולברך את הזוג יחיו,
ואותנו כולנו, בברכת מז"ט, וחיים מאושרים בגשמיות ורוחניות.
הא-ל הטוב, הוא יתברך, יברך את כבודו ואנשי ביתו
יחיו, בתוך כלל אחב"י בברכת מאליפות מנפש ועד בשר.
מוקיריהם ומכבדיהם
הורי החתן הורי הכלה
...... ורעייתו ...... ורעייתו
* קבלת פנים בשעה 6.00 והחופה תהי' בשעה 7.00.
4. ביום החופה אומרת הכלה את כל ספר תהילים בתפילת מנחה אומר החתן וידוי "על חטא". שניהם צמים אותו יום.
5. לפני החופה עורכים חבריו "קבלת פנים" לחתן. "קבלת פנים" זו נערכת, בדרך כלל, בשעה חמש לפנות ערב, באולם ישיבה או מוסד חינוך תורני כלשהו שרים מספר מנגינות חב"דיות, ולאחריהן חוזר החתן בעל-פה על מאמר חסידות הנקרא בשם "לכה דודי לקראת כלה".
6. השושבינים הם שני זוגות ההורים. שני האבות מוליכים את החתן ושתי האמהות מוליכות את הכלה. תחילה יושבת הכלה במקומה, והחתן מובא אליה ע"י שושביניו. הוא מכסה את ראשה, מובא משם אל מתחת לחופה, ולאחר מכן מובאת הכלה אל החופה על-ידי שושבינותיה.
7. במשך כל זמן ההולכות הללו שרים המשתתפים את המנגינה המפורסמת בשם "ניגון הרב" או "ניגון ארבע בבות" שחוברה ע"י אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.
8. החתן לבוש "קיטל", וחוגר, לראשונה בחייו, "אבנט" חסידי.
9. מתירים את שרוכי-הנעלים, את קשר העניבה וכדו' של החתן ומקפידים שלא יחזיק שום תכשיטים או מטבעות לא בכיסיו ולא בידיו ולא על בגדיו.
10. מקדשים בטבעת זהב חלקה שלא חרותים עליה מלים או סמלים כלשהם.
11. שוברים אותה כוס שעליה נאמרו הברכות, לאחר שהחתן והכלה טעמו ממנה, ולאחר שמישהו רוקן אותה משיירי היין. החתן שובר אותה ברגלו הימנית.
12. לאחר החופה מניחים על סף חדר-הייחוד כף כסף, והחתן ולאחר מכן הכלה עוברים על גביה.
13. במשך שבעת ימי המשתה אין החתן והכלה הולכים ברחוב בלי ליווי.
14. מקום החתונה נקבע בדרך כלל בעיר מגורי הורי הכלה.
1. אין צאצאי הנפטר או הנפטרת (בנים, בנות, נכדים, נכדות וכו') משתתפים בהלוויתו, אלא אחרי סידור כל העניינים הדרושים ועוד לפני הוצאת המיטה הם פוסעים לבית העלמין ומחכים שם לבוא ההלוויה.
2. החוזר מהלוויה רוחץ ידיו ולא מנגבם, ואחרי-כן מתיישב ואומר את "יושב בסתר" (פרק צא שבתהילים), מתיישב במקום אחר ושוב אומר פרק זה, בסך הכל שבע פעמים.
3. מקפידים שבשעת התפילה בבית האבל, וכן בכל שנת האבלות כשהאבל עובר לפני התיבה, יהיו דולקים חמישה נרות, וכך גם ביום היארצייט.
4. ביום השביעי לאבילות מתפללים מוקדם. לאחר תפילת שחרית של היום השביעי לאבלות יוצאים הנוכחים, פרט לאבלים עצמם, מן החדר וחוזרים אליו מיד ואומרים: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים". לאחר מכן פוקדים על האבל בקול גערה לקום מאבילותו, וכשהוא קם, אומרים: "המקום יגדור פרצות עמו ישראל" ומאחלים לו אריכות ימים ושנים. לאחר מכן נועצים בעזרת אבן פשוטה מסמר במקום שישב עליו האבל.
5. במשך אחד-עשר חדשי האבלות לומד האבל אחרי כל אחת משלוש התפילות שני פרקי משניות (מסכת כלים פרק כד ומסכת מקוואות פרק ז), ולאחר מכן אומר קדיש דרבנן. דבר זה נהוג גם ביום היארצייט.
6. נותנים צדקה לעילוי נשמת הנפטר בשנת האבילות וכן בכל יום יארצייט.
7. בשבת שלפני יום היארצייט, או ביום היארצייט, אם חל בשבת, עולה האבל למפטיר.
8. ביום היארצייט דולק נר שעווה משך כל היממה.
