ממנהגי החסידים

הולדת בנים בר-מצווה נישואין אבילות

הולדת בנים

1. בן שנולד - גדולה ההמולה בבית, ופני האב קורנות מאושר. בליל שבת הראשון נערך "שלום זכר" בבית הורי הילד, בהגשת קטניות ואמירת "לחיים".

2. להולדת בת נערך בשבת בבית-הכנסת, אחרי תפילות הבוקר, "קדושא רבה" עם הגשת "קוגל" ואמירת "לחיים".

3. בכל ערב אוספים לפני עריסת התינוק ילדים, תלמידי "תלמוד תורה", הקוראים את פסוקי שמע בקול ובנעימה, ומתכבדים בממתקים.

4. הלילה שלפני ברית-המילה הוא "ליל שימורים" (וואך-נאכט") שבו ער אבי הילד והקרובים אליו ועוסקים בלימודים שונים, בעיקר של קטעים מספר ה"זוהר".

5. מנהגים שונים בין העדות החסידיות השונות באשר למועד קריאת שם לבת. יש הנוהגים לעשות זאת בשבת הראשונה אחרי הלידה, ואחרים - כעבור שבוע ימים מן הלידה.

6. יש המקפידים שראשו של התינוק יהיה מכוסה מימיו הראשונים, ויש המקפידים דווקא לא לחבוש כיפה לראש הילד עד מלאות לו שלוש שנים, וכך נהוג בין חסידי מונקטש וסאטמר.

7. תספורת ראשונה והשארת פיאות הראש נעשות בחגיגיות רבה בהיות הילד בן שלוש, ולרוב בל"ג בעומר, של אותה שנה.

8. הכנסת הילד ל"חדר" נעשית אף היא בחגיגיות רבה. עוטפים את הילד בטלית מצויצת ומוליכים אותו ל"חדר" ומלמדים אותו את האות א' הראשונה שב"אלף-בית", תוך הטעמת הילד בעוגת דבש וכיוצא בזה.

בר-מצווה

1. הנחת התפילין לראשונה בחיים נעשית, ברוב עדות החסידים, ביום הכניסה למצוות, היינו ביום מלאות לנער שלוש-עשרה שנה.

2. ביום הבר-מצווה טובל הנער במקווה-טהרה ומקבל עליו עול מלכות שמים.

3. באותו יום - או באחד הימים שלפניו - הולך אבי הנער עם הנער אל האדמו"ר לקבל ברכתו.

4. משתדלים שברכת הזימון הראשונה (בסעודה) תיאמר ע"י חתן המצוות.

נישואין

1. מקפידים שהארוס והארוסה ימעטו להתראות בתקופת האירוסין.

2. בשבוע שלפני הנישואין מקפידים שהחתן יתהלך בליווי, והוא הדין באשר לכלה.

3. בשבת שלפני הנישואין נקרא החתן לעלות לתורה, ל"מפטיר" או ל"ששי", בחגיגיות. לפני התפילה מתאספים בבית הורי החתן ומלווים אותו בשירה דרך הרחובות אל בית הכנסת. אחרי התפילה מתקיים "קידושא רבה".

4. מנהגים שונים נהוגים בסדרי החופה והנישואין, כל עדה לפי מסורתה.

5. רבים נוהגים להגיש לחתן פתק ובו ציון שמות הזקוקים לרפואה או ישועה וכדו', כדי שהחתן יתפלל עליהם, שכן בזמן שמחה מתקבלות התפילות.

6. חתונה חסידית נערכת בשמחה עצומה, וכמובן תוך הקפדה רבה על אי-התערבות כלשהי בין גברים ונשים, כשכל הנוכחים, ידידי החתן והמחותנים, רואים עצמם כאחים לשמחה, ומהם חבושים "שטריימל".

7. שיאה וסיומה של החתונה הוא "ריקוד מצווה" של החתן והכלה ואחרים. בריקוד זה לא נוכחים רווקים, ויש נוהגים שרווקים גם אינם משתתפים בחופה.

אבילות

1. בעת הלוויה אין נושאים כל הספדים.

2. מדליקים נר, או נרות, של שעווה או שמן זית בתקופת האבילות.

3. במשך כל י"א חדשי האבילות אין האבל עובר לפני התיבה בימי פגרה, אפילו ה"קלים" שבהם.

4. בשבת לפני "יאר-צייט" (יום-השנה לפטירה) עובר בעל ה"יאר-צייט" לפני התיבה לתפילת מוסף וכן הוא נוהג לעבור לפני התיבה לערבית וכל מוצאי שבת שלפני ה"יארצייט".

5. גם ברכת-הזימון בסעודה שלישית שייכת לבעל "יאר-צייט".

6. ביום ה"יאר-צייט" מביא הנוגע בדבר "תיקון" לבית הכנסת, דהיינו משקה (יי"ש) ועוגה, ואחרי תפילת הבוקר מתכבד כל אחד מן המתפללים ב"תיקון" ומברך וטועם ומאחל "עליה לנשמה".

7. ב"יאר-צייט" של צדיק אין אומרים תחנון.