1. בתקופה הראשונה להופעת החסידות לא נדפס סידור תפילה לפי נוסח החסידים, ואת נוסח תפילתם קיבלו החסידים הראשונים במסורת שבעל-פה מרבותיהם. היו בו שינויים מ"נוסח אשכנז" המקובל, שינויים שנלקחו מנוסח האריז"ל, ובשל כך נקרא הנוסח הזה בשם "נוסח ספרד". רק כעבור שנים רבות החלו להדפיס סידורים לפי נוסח זה, אך מאז נדפס במאות רבות של מהדורות בכל רחבי תבל.
2. מן השינויים הבולטים ביותר:
הקדמת "הודו" לפני "ברוך שאמר" (ב"פסוקי דזמרה"),
בקדושה: "נקדישך ונעריצך" (במקום "נקדש") ו"לעומתם משבחים ואומרים" (במקום "ברוך יאמרו"),
בקדיש: "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה" (ובנוסח חסידי טשרנוביל ואחרים - "קץ משיחיה"),
בקדושת מוסף: "כתר יתנו לך" (במקום "נעריצך"), ועוד שינויים בגוף התפילות השונות.
3. ב"קדיש" באמירת "אמן, יהא שמיה רבה" ע"י הקהל, מוסיפים "יתברך", ויש המוסיפים עד "בריך-הוא". אחרי "בריך-הוא" עונה הקהל "אמן", אך ישנן עדות חסידיות העונות "בריך הוא".
4. בין הזרמים השונים של החסידות ישנם הבדלים בנוסח התפילה בפרטים רבים, הכל לפי הדרכות האדמו"רים שעמדו בראשיהם. הבדלים אלה נמסרים מדור לדור במסורת בעל-פה, אך ישנם זרמים שהדפיסו סידורי תפילה מיוחדים לפי נוסחם (קרלין-סטולין, בלז, חב"ד, ועוד).
5. בקיץ אומרים בתפילת העמידה "מוריד הטל", כפי שנהוג בין קהילות המזרח (ובארץ-ישראל לפי כל הנוסחאות). בתפילת "ברכת השנים" נוהגים רוב החסידים לומר "ברך עלינו" הן בקיץ הן בחורף, אך ישנם זרמים (כגון חסידי קרלין) האומרים בקיץ "ברכנו", כנהוג בקהילות יוצאי המזרח.
6. ה"תחנון" שלאחרי העמידה כולל את הוידוי ("אשמנו בגדנו") וקריאת שלוש-עשרה מידות בציבור בלבד. בימי שני וחמישי אומרים את "והוא רחום"
אחרי נפילת אפים.
7. סדר סיום תפילת שחרית הוא: שיר של יום (ברוב העדות החסידיות מקדימים לו "תפילה לדוד", "בית יעקב" ופסוקים שונים), "אין כאלקינו", "עלינו לשבח".
8. לפני תפילת מנחה אומרים את פרשיות התמיד הקטורת והברייתא "פטום הקטורת" וכו' (מסכת כריתות ו, ע"א).
9. לפני "והוא רחום" שבראש תפילת ערבית אומרים "שיר המעלות הנה ברכו" (תהילים קלד) ופסוקים שונים וחצי קדיש.
10. יש עדות חסידיות האומרות בתפילת העמידה, בין במנחה ובין בערבית, ברכת "שים שלום" (ולא "שלום רב"), ויש הנוהגות - והן הרוב - לומר "שים שלום" במנחה ו"שלום רב" בערבית, אך גם יש הנוהגות לומר "שלום רב" בין במנחה ובין בערבית, כנוסח אשכנז.
11. אחרי תפילת העמידה, של ערבית - לפני "עלינו לשבח" - אומרים ברוב קהילות החסידים את המזמור "שיר למעלות אשא עיני" (תהילים קכא) ולאחריו קדיש.
1. אצל החסידים משמש בית-התפילה לא רק לתפילה, כי אם ממש כביתו של כל חסיד. בבית זה מתקיימות מסיבות "שבת אחים", והוא משתדל לבלות בו כל זמנו הפנוי, אם בלימוד תורה ואם בסיפורי צדיקים וכיוצא בזה. לפיכך לא הייתה הקפדה מיוחדת על הקמת מיבנה מפואר לבית-הכנסת. תכופות הוכשרה דירה כלשהי ונעשתה לבית-תפילה. משום כך לא נקרא, בדרך כלל, בית זה בשם "בית-כנסת", כי אם בשם "שטיבל", דהיינו - חדר (או בנוסח הנהוג בעברית בין חסידי גור, "בית החסידים").
2. כל עדה חסידית משתדלת לקיים בית-תפילה עצמאי בכל מקום שאפשר, וזאת כדי לאפשר לחסידים לשמור על המנהגים והנוסח המיוחדים לה וכדי שיוכלו לחוג יחד את ימי ההילולא של האדמו"רים שלה וכיוצא בזה.
3. כמובן שישנם גם בתי-כנסת חסידים "סתם", בהם ההקפדה היא רק להתפלל ב"נוסח ספרד" ולשמור על המנהגים החסידיים הכלליים, מנהגים המשותפים לכל הזרמים החסידיים. בבתי-כנסת אלה מתפללים בני כל הזרמים החסידיים, ובמיוחד אלה שקשה להם להתפלל בביהכנ"ס המיוחד שלהם או שאין להם ביכנ"ס מיוחד בסביבה הקרובה. בימי חול מעדיף החסיד, בדרך כלל, בית-כנסת מסוג זה על בית-כנסת של עדתו, אם זה מרוחק יותר, ואילו בשבתות וחגים יעדיף את בית-הכנסת המיוחד שלו. בתי-כנסת חסידיים כללים מן הסוג האמור מאופיינים, בדרך כלל, בריבוי מתפללים, כן ירבו, ובמנייני תפילה תכופים זה אחר זה.
4. החסיד מקפיד מאד על ניקיון פנימי של גופו ואין הוא עומד להתפלל בטרם יתפנה כראוי. בלשון החסידים נקרא דבר זה בשם "הכנות", כי זו ההכנה הראשונית לתפילה. רבים משתמשים לניקוי (טואלט) במים ולא מסתפקים בניקוי בנייר.
5. כמו כן משתדלים החסידים לטבול במקווה-טהרה לפני תפילת הבוקר בכל יום או לפחות בימי שני וחמישי בשבוע ובשבת.
6. כשחוששים לאחר זמן קריאת שמע, קוראים את שלוש הפרשיות של שמע לפני התפילה,
ואין מקפידים להניח תפילין לפני כן (כי סומכים על קריאת-שמע במקומה, שתהיה בתפילין). אחרים קוראים מלכתחילה את שלוש הפרשיות בבוקר סמוך לאחר הקימה.
7. החסיד חוגר "אבנט" - חגורת משי שחורה שזורה - לתפילה, ללימוד תורה ולכל מצווה שהוא מקיים (הדלקת נר חנוכה, קידוש, וכיו"ב).
8. רבים מבין החסידים אומרים לפני התפילה את ה"תפילה קודם התפילה" שנתחברה ע"י רבי אלימלך מליז'נסק (בעל "נועם אלימלך" מגדולי תלמידיו של רבי דובער, המגיד ממעזריטש). אחרים מוסיפים "פתח אליהו" ופיוטים שונים. חסידי קרלין אומרים את שלושה עשר עיקרי האמונה ("אני מאמין").
9. יש שמשתדלים לומר פרקי תהילים לפני התפילה, ויש שמשתדלים לקבוע לפניה שיעור לימוד בתורה.
10. בדרך כלל נמנעים רווקים לגשת לפני התיבה וגם נשואים אינם עוברים לפניה בשנה הראשונה לנישואין. מובן שישנם יוצאים מן הכלל, כגון במקרה של חיוב, ואז מתעטף גם הרווק בטלית.
11. נעימת התפילה של הש"ץ מקובלת על רוב קהל החסידים, אך יש זרמים שיש להם נעימה מיוחדת לתפילה, כגון חסידי קרלין-סטולין, חסידי זידיטשוב-ספינקא.
12. החסיד מתפלל בדרך כלל תוך נענוע הגוף ("כל עצמותי תאמרנה: ה' מי כמוך!"), באיטיות ובקול רם, אבל יש הממהרים מאד בתפילתם, כגון חסידי בעלז.
13. לפני התפילה אומרים כמו לפני עשיית כל מצווה ומצווה: "לשם יחוד", וכן "הנני מוכן ומזומן", ולפעמים גם "ויהי נועם ה' אלוקים עלינו" וגו'.
14. לרוב אומרים את ברכות השחר (פרט לברכות ענט"י ואשר יצר) בביהכנ"ס, לאחר הנחת התפילין ואומרים אותן בקול רם, אך ישנן עדות הנוהגות אחרת בעניין זה.
15. בסיום ענית "אמן יהא שמיה רבה" מוסיפים כל החסידים "יתברך", ויש כגון חסידי קרלין ושומרי אמונים, המוסיפים גם את ההמשך: "וישתבח... בריך הוא", כמנהג הספרדים; אחרי "שמיה דקודשא בריך הוא" יש העונים "אמן" ויש העונים "בריך הוא", כמו אומר הקדיש עצמו.
16. קטעים שונים נאמרים בעמידה, יתר על המובא בספרי הפוסקים, ולמשל: מ"ויברך דוד" עד ברכת "יוצר אור" (כולל שירת הים).
17. תוך כדי אמירת הקטע "ויברך דוד", לפני או אחרי "ואתה מושל בכל", משלשלים כסף לקופת הצדקה.
18. את ברכת "הבוחר בעמו ישראל באהבה" מסיים כל הציבור יחד עם הש"ץ, ויש המתחילים לומר יחד עם הש"ץ מ"כי א-ל פועל ישועות אתה".
19. ישנם קטעי תפילה הנאמרים בהתלהבות מיוחדת, עם אלה נמנים: שירת הים, "נשמת כל חי" (בשבת), שירת המלאכים בברכת "יוצר אור" מ"את שם"), וכמובן - קריאת שמע.
20. עניית "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמן" היא בקול רם ובהתלהבות, במיוחד "אמן יהא שמיה רבא". ישנן עדות חסידים (כגון קרלין-סטולין שומרי אמונים) השמים דגש מיוחד על כך, ובבתי-הכנסת שלהם נשמע קול הציבור בקריאתו כשאגת תרועה.
21. חסידים מקפידים לא לדבר שיחת חולין כשהם עטורים בתפילין גם כשלפי ההלכה מותר להפסיק בדיבור.
22. ביום-השנה ("יארצייט") של צדיק אין אומרים "תחנון".
23. החסידים בארץ מגביהים את ספר-התורה לפני הקריאה.
24. בימי חול מחזירים את ספר-התורה לארון-הקודש אחרי "אשרי" ו"בא לציון".
25. לאחר התפילה חולצים "תפילין דרש"י", מניחים תפילין "דרבנו תם" (בלא ברכה) וקוראים בהם פרשיות קריאת-שמע, ויש הנוהגים לעשות כן כבר בחזרת הש"ץ.
26. ביום השנה ("יארצייט") לפטירת האב או האם מביא הבן לבית-הכנסת "תיקון" - יי"ש ועוגה - ומכבד בהם, לאחר התפילה את כל אחד מן המתפללים. המתכבד מברך ואומר לבעל התיקון "לחיים" ומאחל "עלייה לנשמה".
