יום הכיפורים

שרוי לנו, מחול לנו, מותר לנו.
מחול לנו ולכם, שרוי לנו ולכם, מותר לנו ולכם.
שרוי לנו ולכם ולכל ישראל, מחול לנו ולכם ולכל ישראל, מותר לנו ולכם ולכל ישראל.
שרוי לנו ולכם ולכל ישראל מפי בית-דין של מטה, ומחול לנו ומותר לנו ולכם ולכל ישראל מפי בית דין של מעלה.

כל שורה מארבע השורות הנ"ל אומר החזן שלוש פעמים, והקהל חוזר אחריו שלוש פעמים.

7. רבים נשארים לאחר תפילת ערבית בבית-הכנסת וקוראים תהילים, מסכת יומא, וקטעי זוהר מענינא דיומא. יש מהם הלנים בבית-הכנסת עד לאשמורת הבוקר ואח"כ קמים לומר בבכיה גדולה "כתר מלכות" לרשב"ג וקטעים אחרים, כפי שמובא במחזור ליום-הכיפורים.

8. בין מוסף למנחה אין הפסקה גדולה, כנהוג אצל עדות אחרות. ההפסקה אינה עולה על מחצית השעה, ורוב הקהל אינו עוזב את בית-הכנסת, אלא נשאר לזמר את הפזמונים שבין מוסף למנחה.

9. לעת ערב מתכנסות ובאות כל הנשים, אף אלה שלא בקרו בבית-הכנסת במשך כל היום, כדי לשמוע תקיעת שופר, אשר מהווה בשבילן עיקר היום. לשיא ההתלהבות מגיעים ב"ויעבור" האחרון, אותו אומרים החזן והקהל בקול חזק ובאותו זמן התוקע תוקע תשר"ת, תש"ת, תר"ת. יהודי מרוקו אינם נוהגים לעטוף את ראשיהם בטלית (כנהוג אצל רוב עדות ספרד ואשכנז כאחד), פרט לרגע שבו מגיעים לשיא ההתרגשות והקדושה.

10. במוצאי יום-הכיפורים, מיד לאחר הסעודה, מתחילים בהכנת הסוכה, כדי לקיים "מחיל אל חיל".

11. י"א בתשרי, מחרת יום-כיפור, נקרא בפי יהודי מרוקו בשם "יום שמחת כהן", על פי המשנה ביומא: "יום טוב היה עושה בצאתו מן הקודש".

חזור לראש

ממנהגי יהדות פרס (איראן)
1. בעשרת ימי התשובה באים לסליחות גם אלה, שלא הופיעו לפני ראש-השנה. עם התקרב יום הדין מכינים תרנגולים ותרנגולות ל"כפרות", כמספר נפשות בני הבית. לאישה הרה מסובבים תרנגול ושתי תרנגולות. את טכס הכפרות עורכים על פי רוב לפני ההליכה לסליחות. את הכנפיים, הרגליים והמעיים מפרישים לעניים, את השאר מבשלים לסעודה המפסקת ולמוצאי יום-הכיפורים.

2. לסעודה המפסקת ממלאים את גופת התרנגול אורז מעורב בגרגירי רימון. לאחר הסעודה לובשים בגדים לבנים וממהרים יחפים לבית-הכנסת. מי שנפטר לו אחד מבני הבית מדליק מבעוד יום מנורת שמן בבית-הכנסת, לעילוי נשמת הנפטר.

3. בלחש ומתוך בכי פותח החזן ב"לך אלי תשוקתי". המחוננים בקול ערב אומרים זה אחרי זה בית אחד של פיוט ארוך זה. עם פתיחת ההיכל קמים המתפללים על רגליהם, החזן יורד מעל הבימה, ניגש אל ה"היכל" (ארון הקודש), לוקח אחד מספרי התורה וקורא בקול חזק "בישיבה של מעלה", והקהל חוזר אחריו בקול ובנעימה מיוחדת. אחר כך אומר החזן "כל נדרי", כשהוא מחזיק בספר-התורה בידיו, והקהל מסיים מדי פעם בפעם כאיש אחד את סוף העניין. משגמר החזן את "כל נדרי", חוזר עליו סגנו הראשון ואחריו סגנו השני, ואח"כ מברכים ברכת "שהחיינו".

4. עם גמר התפילה מתפזר הקהל, איש איש לביתו, אך מעטים נשארים בבית-הכנסת במשך כל הלילה וקוראים שם תהילים ומשנה מסכת יומא. באשמורת השלישית מאזינים לקריאת "כתר מלכות" של אבן גבירול בתרגומו הפרסי.

5. בין הפיוטים המעוררים זעזועי נפש נמנים:
"ה' שמעתי שמעך יראתי ה'",
ו"ונתנה תוקף".
תפילת מוסף נגמרת בשעה מאוחרת, והרבה אנשים נשארים בבית-הכנסת עד תפילת מנחה - לאמירת תהילים.

חזור לראש

ממנהגי יהדות ג'רבא
1. לפני יום הכיפורים חייב כל שוחט להראות לשוחט אחר שלוש סכיני שחיטה בזה אחר זה, אבל בשום אופן לא יראו את סכיניהם זה לזה באופן הדדי - כדי למנוע חשש של "שמור לי ואשמור לך".

לשחיטת עופות כפור מחייבים הצמדת שני שוחטים זה אל זה, האחד לבדיקת סכין אחרי כל שחיטה, והאחר לבדיקת שברים בעוף הנשחט והשחיטה עצמה. תקנה זו באה כדי למנוע מהשוחט עייפות, העלולה לשבש את ההרגשה לגבי בדיקת הסכין.

את עופות הכפרה שוחטים בערב יום הכיפורים בהשכמה, לפני זריחת השמש, והעופות ניתנים לעניים כצדקה.

2. בערב יום-הכיפורים נוהגים הגברים לטבול במקווה טהרה.

3. לפני תפילת מנחה אומרים את הפזמון "עת שערי רצון", אחריו פרשת העקדה ולאחר מכן בקשה מיוחדת של הרב חיד"א ז"ל: "יהי רצון מלפניך... ותזכור לנו עקדתו של יצחק אבינו... אשר בימים אלה, בזמן הזה, בעשור לחודש תשרי הייתה עקדתו ב"העלות המנחה" וכו', וכן הפסוק "לעולם ה' דברך נצב בשמים" - י"ב פעמים, החזן והקהל לסירוגין.

4. בערב כפור נוהגים להדליק בבית-הכנסת נרות (פתילה בתוך כוס שבו שמן אשר צף על גבי מים) לפי מספר הזכרים שבמשפחה, ולנפטרים.

5. בליל כפור מוציאים שבעה ספרי-תורה מן ההיכל ומניחים אותם על ה"תיבה". נוהגים לבדוק אותם עוד לפני יום-הכיפורים, ובמיוחד ספר "כל נדרי", הנמכר בליל כפור בדמים יקרים.

6. יום שלאחר כפור נקרא יום "שמחת כהן" - זכר לכהן הגדול שיצא בשלום מן הקודש. הכוהנים נוהגים בו שמחה.

חזור לראש