ספירת העומר ול"ג בעומר


אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
אשכנז
חסידי חב"ד
החסידים
בבל
ג'רבא
מרוקו

ממנהגי יהדות אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
1. ימים אלה הם ימי אבילות, חוץ מל"ג בעומר, ואין נושאים בהם נשים ואין מסתפרים, ונכון שלא להסתפר אלא ביום ל"ג בעומר עצמו, כדעת הגר"א. ואכן יש הנוהגים איסור בכל ימי הספירה עד שלושת ימי ההגבלה, אבל יש הנוהגים היתר עד ראש-חודש אייר, ויש הנוהגים היתר מראש-חודש סיוון, ואלה לא יסתפרו קודם ראש-חודש אייר.

2. בימים שבין פסח לעצרת נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה משקיעת החמה עד אחרי זמן ספירת העומר בבית-הכנסת.

3. ביום י"ד באייר - פסח שני, ואין אומרים "תחנון", אבל במנחה שלפניו אומרים. וכשחל ביום זה תענית שני תניינא (כשחל א' דפסח ביום ראשון), אין מתענים בו גם אם קיבלו עליהם תענית שני וחמישי ושני, וכן אין אומרים אז הסליחות לשני תניינא.

4. ביום י"ח באייר, והוא ל"ג בעומר, אין אומרים "תחנון", וגם לא במנחה שלפניו. עושים בו קצת שמחה ועורכים בו נישואין, ובירושלים נוהגין לספר בו את הבנים הקטנים שהגיעו לגיל שלוש, לחנכם בפאות הראש אשר בהן יתפארו, ויש אמהות הגונזות. את השיער הראשון שנגזז למצווה.

5. והרי תיאור "חלאקה" שהועלה על הכתב לפני כמאה שנה:
"המנהג בירושלים לילך למערת שמעון הצדיק, בל"ג בעומר, אנשים נשים וטף, בשירים ושמחה, כי לפני המערה יש מישור הגדול מאד ונחמד ונאה, מלא עצי פרי תנובה ודשא כגן ה', ועושים תגלחת לבניהם, כשיתמלא להם ג' שנים ללידתם, ואוכלים ושותים ושמחים כיום מועד, ועומדים צפופים מרוב העם, ואחר כך נכנסים למערה עד שנתמלא ודולקים שם נרות הרבה. יצאה כת הראשונה, נכנסת כת שניה, וכן כל היום ההוא, ומשם הולכים למערת כלבא בן שבוע ולמערת הסנהדרין, וכשתי שעות בלילה חוזרים לבתיהם לשלום" (ס' שערי ירושלים לר"מ ריישר, לעמבערג תרל"א).
6. מראש-חודש סיוון ועד י"ג בו ולא עד בכלל, אין אומרים "תחנון" ולא "והוא רחום" ולא "יהי רצון" שלאחר קריאת-התורה בימי שני וחמישי, וגם אין מזכירין נשמות ואין מתענים, חוץ מחתן וכלה ביום חופתם.
חזור לראש


ממנהגי יהדות אשכנז
1. בימי הספירה נוהגים מקצת אבל - אין מסתפרים ואין נושאים אישה ומקפידים שלא לשמוע מוסיקה. "לכה דודי" שרים במנגינת-אבל מיוחדת.

2. יש המתחילים במנהגי האבל בראש-חודש אייר ושומרים אותם עד "שלושת ימי ההגבלה", ויש המתחילים בהם כבר ביום הראשון לספירת-העומר וגומרים אותם בל"ג בעומר, קהילה קהילה ומנהגה.

3. אבל זה הוא זכר לא רק למות תלמידיו של רבי עקיבא, אלא גם, ואולי בעיקר, זכר לגזירות תתנ"ו, ימי הרדיפות והשמד של יהודי ארצות הריינוס (ביניהם קהילות קולוניה, שו"ם ועוד) בימי מסעי-הצלב.

4. יום ל"ג בעומר הוא הפסקה בימי אבל אלה, או סיומם, כאמור. בבוקרו יוצאים לטיולים, אם מזג האוויר מרשה זאת. על-כל-פנים הוא יום של שמחה, בו מותר להסתפר (ואם הוא חל ביום הראשון, מסתפרים כבר בערב-שבת לכבוד השבת), ובו עורכים נישואין.

5. שבת פ' בחקתי היא "השבת הקרה". יש מפרשים שהיא זכתה לשם זה על שום ה"תוכחה" שבפרשה זו, הגורמת לקהל שומעיו בשעת הקריאה צמרמורת - "שנעשה להם קר". אף ייתכן שהשם קשור בתופעת טבע - ברוב השנים סובלים בימים סביב שבת זו מהתפרצות פתאומית של גלי קור.

6. מראש-חודש סיוון אין אומרים תחנון עד אסרו-חג של שבועות (בחו"ל - שני ימים). בשבת שלפני שבועות עושים אזכרות (מעמרן) לקהילות ולמדינות שנהרגו ונשמדו על קדושת השם בגזירות תתנ"ו ואחריהן, וכן עורכים אזכרה ליחידים, ומסיימים ב"אב הרחמים".
חזור לראש


ממנהגי חסידי חב"ד
1. אין אומרים "לשם יחוד" לפני ספירת העומר, כשם שאין אומרים "לשם יחוד" לפני מצווה אחרת בכל ימות השנה, פרט לאמירת פסוקי דזמרה בתפילת שחרית.

2. אין מברכים שהחיינו בימי ספירת העומר.

3. אין מסתפרים בכל ימי ספירת העומר, וגם לא בל"ג בעומר עצמו, כי אם אך ורק בערב חג השבועות.

4. בימי ספירת העומר לומדים בכל יום דף אחד ממסכת סוטה, שיש בה מ"ט דפים, עד לסיום המסכת כולה.

5. בל"ג בעומר נערכת "התוועדות". בעבר היו יוצאים לשדה מחוץ לעיר לעריכת סעודה, לשירה ולריקודים.

בחצר האדמו"ר מתרכזת תהלוכה ענקית של אלפי ילדים, חניכי מוסדות חב"ד בעיר, והאדמו"ר משמיע לפניהם דבריו. לאחר מכן הם צועדים דרך חוצות העיר לעבר חורשה גדולה, ושם הם מתפרסים ומבלים.
חזור לראש


ממנהגי החסידים
1. ספירת העומר נערכת בהתלהבות רבה ובהתרגשות המוצאת את ביטויה בין השאר באמירת הברכה בקול רם "חוצב להבות אש".

2. כמעט בכל העדות החסידות פותחים את ה"ספירה" ב"לשם יחוד" הנאמר ברגש רב, ולאחר הברכה והספירה נאמרים הפרקים והתפילות שנקבעו לשם כך על-פי הקבלה.

3. ישנן עדות, כגון קרלין ובלז המקיימות את ה"ספירה" לאחר אמירת קדיש יתום שלאחר "עלינו לשבח" (ואחרים אף אומרים קדיש נוסף לאחר הספירה), אך במרביתן סופרים את ספירת העומר לפני "עלינו לשבח".

4. ל"ג בעומד נחוג אצל החסידים ברגש מיוחד. נערכות סעודות "שבת-אחים" בהשתתפות האדמו"רים וראשי העדה, ואחרי כל תפילה שרים את הפיוט "בר יוחאי" ושירים אחרים תוך ריקודים עליזים. יש הנוהגים לשיר את "בר יוחאי" גם בליל שבת שלפני ל"ג בעומר, בין קבלת שבת לתפילת ערבית.

5. למרות שבכמה עדות חסידיות נהוג שלא להסתפר כלל במשך כל ימי הספירה הרי שונה הדבר לגבי ילד שמלאו לו - או שעתידים להימלא לו - שלוש שנים בתקופה הקרובה לל"ג בעומר (ורוב החסידים בארץ-ישראל נוהגים כך גם אם יום ההולדת רחוק בחדשים מספר מל"ג בעומר). ילד זה זוכה לתספורתו הראשונה בחייו - להשארת פאות הראש - בל"ג בעומר דווקא. דבר זה נעשה בשמחה גדולה תוך כיבוד אנשי בית המדרש במזונות ויי"ש לאמירת "לחיים", ורבים נוהגים לקיים מצווה זו במירון, על ציונו של רבי שמעון בר יוחאי שיום ההילולא שלו חל בל"ג בעומר, לצלילי תזמורת חסידית וריקודי חסידים בשמחה של מצווה.

6. נוהגים להרבות בלימודי ספר הזוהר הקדוש ביום ל"ג בעומר.

7. אצל רבות מן העדות החסידיות נהוג שלא לומר "תחנון" מיום כ"ט לעומר ועד ליום ל"ה בו. השבוע שחל בו ל"ג בעומר הנקרא שבוע "הוד" (על-שום מידת ההוד, מן הספירות הקדושות שכנגדן ימי ספירת העומר, כאמור בתפילה המיוחדת שלאחרי ה"ספירה").
חזור לראש


ממנהגי יהדות בבל
1. נוסח הברכה:
"בא"ה אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת העומר".
ונוסח הספירה:
"היום (למשל) אחד עשר יום לעומר, שהם שבוע אחד וארבעה ימים".
בתחילה מברך החזן, אחריו הקהל ולבסוף אומרים כולם:
"הרחמן הוא יחזיר עבודת בית-המקדש למקומה, במהרה בימינו אמן".
אח"כ אומרים "למנצח בנגינות" וגו' ו"אנא בכח" וכו'.

2. בערב הראשון (ויש נוהגים לעשות זאת בכל ערב) אומרים לפני הספירה כמה "בקשות" ו"לשם יחוד", המובאים בכמה סידורים.

3. יש נוהגים לתפוס גביש קטן של מלח בכל עת שמברכים על העומר. במשך כל השנה מחזיקים גביש זה בכיס או בארנק, והוא לסימן טוב ולהצלחה.

4. בליל ל"ג בעומר נערכים בכמה מבתי-הכנסת טכסי ה"הלולא" של ר' שמעון ב"ר יוחאי שבהם קוראים את המובא ב"ספר הלולא רבא", שנדפס בבגדאד בשנת תרס"ח (69 עמודים). מרבים להדליק נרות ועששיות לכבוד צדיקים. שדרי"ם מא"י שהיו מזדמנים לעתים קרובות לערי בבל, ניצלו הזדמנות זו ואספו את כל ההכנסות של טכסים אלה למען ארץ-ישראל.

5. הפיוט לל"ג בעומר הנפוץ ביותר הוא "ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי", שחיברו הרב והפייטן הבבלי ר' יוסף חיים.

6. בבבל אין זכר למנהג הדלקת המדורות.
חזור לראש


ממנהגי יהודי ג'רבא
1. בלילי שבת של ימי הספירה נוהגים לומר "אשת חיל" לפני קדיש "ברכו". תקנה זו באה כדי להבטיח ספירת העומר בזמנה, בלילה ממש.

2. נוהגים לחזור ולספור את העומר בלי ברכה גם ביום, לפני הקדיש האחרון של "ברכו". תקנה זו באה כדי להזכיר לאלה ששכחו לספור בערב שלפני כן, לבל יפסידו את המשך הספירה.

3. בל"ג ול"ד לעומר מתקיימת הילולא רבת-עם במקום הקדוש שבאלחארה אלצגירה (הרובע הקטן) - "אלגריבה" (מלשון גר, זה שהגיע לכאן ממקום אחר). מיחסים את קדושתו המיוחדת של מקום זה לאבן מבית המקדש שמצאה את דרכה לכאן. בחדר הפנימי, שבו מצוי היכל ענק מלא ספרי תורה, נוהגים כבוד גדול וחרדת קודש, ואין באים אליו בנעלים.

מכל קצות תוניסיה ולוב באים לשם בהמוניהם אנשים, נשים וטף, ובמיוחד בעלי נדרים ונדבות הבאים לפרוע חובם.

4. במרכז ההילולא עומדת מנורה גדולה מאד בעלת שבעה קנים, עשויה כסף ומשובצת זהב, מקושטת ומוארת להפליא - מנורת רשב"י זיע"א. מנורה זו מובלה בעגלה ע"י אנשים, אשר קונים זכות ההובלה לקטע דרך מסוים. המנורה נלקחת לביתם של אנשים פרטיים מסוימים, בעלי מסורת עתיקה באלחארה אלצגירה, ושם נערכים טקסים לכבודה.

5. ברחבה הגדולה של "אלגריבה" נערכים טקסים רבים, מלווים נגינה ע"י תזמורות מעולות. מאכלים ומשקאות למכביר, המובאים ע"י משפחות מסוימות, ניתנים לכל דיכפין. גם ערבים באים למאותיהם למקום זה לשמוע את הרינה, אך הרשות להיכנס פנימה ל"אלגריבה" ניתנת רק לנכבדיהם, ואלה עושים זאת ביראת כבוד, כיאות. השאר מסתפקים בכניסה לחצר בלבד.

6. הנוהג הוא להחמיר ולא להסתפר במשך כל ימי הספירה.
חזור לראש


ממנהגי יהדות מרוקו
1. בליל שני של פסח לאחר תפילת ערבית מחלק שמש בית-הכנסת למתפללים מלח מתוך שקית או גבישי מלח קטנים. המתפללים קושרים את המלח בפינת הממחטה או בתוך נייר. רבים נוהגים לקחת גוש מלח קטן שאין צורך לצוררו. וכן כתב הרב ברוך אסבאג זצ"ל בספרו "מנחת משה":
"סגולה וסוד גדול לאחוז בידו מעט מלח בליל ראשון לספירת העומר".
2. אסור להסתפר עד ל"ד בעומר (ולא עד ל"ג בעומר), כך פסק מרן ה"בית-יוסף", וכן כתב בספרו הנ"ל רבי ברוך אסבאג זצ"ל. אך כיון שלא נזכר איסור התגלחת, לא נהגו לאוסרה, ויש הנוהגים בעצמם חומרא.

3. בי"ד באייר, יום פסח שני, עורכים הילולא לכבוד התנא ר' מאיר בעל-הנס, הנקראת "הילולא דרבי מאיר".

4. בל"ג לעומר, הנקרא "הילולא של רבי שמעון" (בר יוחאי), לאחר תפילת ערבית, מוכרים בבית-הכנסת נרות או כוסות שמן לזכר רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס ואחריהם לתנאים, אמוראים, ורבנים הקבורים במרוקו. נהגו לנסוע להשתטח על קברות צדיקים ולעשות סעודה והילולא ליד הציונים. בארץ נוהגים לעלות בל"ג בעומר למירון, לקברו של רבי שמעון בר יוחאי.

5. בספירה של הלילה האחרון נוהגים לומר "היום תשעה וארבעים יום לעומר שהם שבעה שבועות תמימות".

6. בשבתות שבין פסח לעצרת קוראים פרקי אבות ופרקי משלי (ראה סעיף 1. 2). נוסף לכך גם קוראים, אחרי מנחה של שבתות אלה, ארבעה קטעים מן ה"אלפא ביתא" (תהילים קיט): בשבת ראשונה א - ד, בשניה ה - ח, וכן הלאה.
חזור לראש