"המנהג בירושלים לילך למערת שמעון הצדיק, בל"ג בעומר, אנשים נשים וטף, בשירים ושמחה, כי לפני המערה יש מישור הגדול מאד ונחמד ונאה, מלא עצי פרי תנובה ודשא כגן ה', ועושים תגלחת לבניהם, כשיתמלא להם ג' שנים ללידתם, ואוכלים ושותים ושמחים כיום מועד, ועומדים צפופים מרוב העם, ואחר כך נכנסים למערה עד שנתמלא ודולקים שם נרות הרבה. יצאה כת הראשונה, נכנסת כת שניה, וכן כל היום ההוא, ומשם הולכים למערת כלבא בן שבוע ולמערת הסנהדרין, וכשתי שעות בלילה חוזרים לבתיהם לשלום" (ס' שערי ירושלים לר"מ ריישר, לעמבערג תרל"א).6. מראש-חודש סיוון ועד י"ג בו ולא עד בכלל, אין אומרים "תחנון" ולא "והוא רחום" ולא "יהי רצון" שלאחר קריאת-התורה בימי שני וחמישי, וגם אין מזכירין נשמות ואין מתענים, חוץ מחתן וכלה ביום חופתם.
"בא"ה אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת העומר".ונוסח הספירה:
"היום (למשל) אחד עשר יום לעומר, שהם שבוע אחד וארבעה ימים".בתחילה מברך החזן, אחריו הקהל ולבסוף אומרים כולם:
"הרחמן הוא יחזיר עבודת בית-המקדש למקומה, במהרה בימינו אמן".אח"כ אומרים "למנצח בנגינות" וגו' ו"אנא בכח" וכו'.
"סגולה וסוד גדול לאחוז בידו מעט מלח בליל ראשון לספירת העומר".2. אסור להסתפר עד ל"ד בעומר (ולא עד ל"ג בעומר), כך פסק מרן ה"בית-יוסף", וכן כתב בספרו הנ"ל רבי ברוך אסבאג זצ"ל. אך כיון שלא נזכר איסור התגלחת, לא נהגו לאוסרה, ויש הנוהגים בעצמם חומרא.