שבועות
תימן
אשכנז
אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
כורדיסתאן
תוניסיה
בבל
לוב
חסידי חב"ד
החסידים
מרוקו
פרס (איראן)
ג'רבא
ממנהגי יהדות תימן
1. אחר תפילת שחרית מוציאים ספר תורה, מניחים אותו על התיבה,
אומרים את הפיוט "אצולה לפנים בכסא ערבות" לראב"ע ומסיימים ב"והללויה זמרי למלכך בת ציון".
2. אחר ההפטרה נוהגים לקרוא "אזהרות" לרשב"ג. קריאתן נמכרת למרבה במחיר.
3. אחה"צ קוראים את "מגילת רות" בביהכ"נ. מקרא ותרגום.
סדר הקריאה הוא כמו בשבת חוה"מ פסח ובסוכות.
4. נוהגים ללבב לביבות בשבועות. המהדרין שומרים מהקמח הנשאר בפסח ללביבות אלו.
חזור לראש
ממנהגי יהדות אשכנז
1. לכבוד חג השבועות מקשטים את בית-הכנסת בירק חי ובפרחים, זכר למתן-תורה על הר סיני,
וכפי שמספר המדרש: כשירדה השכינה על הר סיני באש, לא שרפה האש את כל הסביבה, אלא החיתה אותה, וכל ההר התכסה בירק, בדשא ובפרחים.
2. בליל שבועות מאחרים ומתפללים מעריב רק עם רדת הלילה
גם בקהילות שבהן נוהגים להקדים בדרך כלל את תפילות קבלת-שבת ויום-טוב לפני לילה - משום "שבע שבתות תמימות". במקום שאי-אפשר לעשות כן, כגון בארצות הצפוניות שבהן הלילה מתחיל בשעה מאוחרת ביותר, מאחרים לפחות קידוש וסעודה עד רדת הלילה.
3. מתחילים את סעודת הערב במאכלי חלב;
בין מאכלי חלב אלה חשובה במיוחד עוגת הגבינה שמנה ממנה מבטיחים במשך ימי הספירה לכל ילד שלא ישכח לספור ספירת ספירת-העומר אפילו פעם אחת.
4. בליל שבועות ערים כל הלילה, עד הבוקר, ולומדים תיקון:
לומדים תורה שבכתב - התחלה וסוף של כל פרשה מפרשיות השבוע, והפרקים שבתורה שיש להם קשר עם החג, מתן תורה וקרבן הביכורים, וכן התחלה וסוף של כל ספר מספרי נביאים וכתובים. ולומדים תורה שבעל-פה - משנה ראשונה ואחרונה של כל המסכתות שבששת סדרי המשנה. כל אחד מבעלי-הבתים חושב לעצמו למצווה ולכבוד לארח את הלימוד ומכבד את המשתתפים בו בעוגות ומשקה וכיו"ב.
5. אלה שלמדו כל הלילה, מסמיכים תפילה ללימודם ומתחילים בה עם עלות השחר.
6. לפני קריאת-התורה קוראים מגילת רות,
וקריאתה כדרך קריאת מגילת קהלת, ובחו"ל קוראים אותה ביום-טוב שני של גלויות.
7. העולה לתורה "ראשון" מברך ברכת התורה, וקוראים לו את הפסוק הראשון של הקריאה -
"בחדש השלישי"
(שמות יט, א). אחר-כך מכסים את הספר ושרים את הפיוט "אקדמות", חליפות, חזן וקהל, בניגון מיוחד. אחרי גמר "אקדמות" ממשיכים קריאת-התורה, בלי שהעולה לתורה יברך פעם נוספת. את "עשרת הדברות" קוראים בטעם העליון.
8. אחרי קריאת-התורה אומרים "יזכור",
ובחו"ל אומרים יזכור ו"מתנת יד" ביום שני של שבועות.
9. במוסף אומרים בתור פיוט את ה"אזהרות", עיבוד פיוטי של מניין תרי"ג המצוות והמצוות דרבנן.
חזור לראש
ממנהגי יהדות אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
1. ההולכים בעקבות הגר"א אין מקשטים בתיהם בפרחים ושושנים, והוא הדין בבתי הכנסת.
2. בערב החג טובלים לכבוד יום-טוב. בערבית מאחרים תחילת התפילה, כדי לקיים "תמימות" של ימי הספירה.
3. נוהגים להיות נעורים כל הלילה בלימוד התורה או באמירת תיקון ליל שבועות, ויש המהדרין ללמוד בעשרה.
4. יש נוהגים להתפלל שחרית בהשכמה, וקוראים מגילת רות במגילה כשרה.
הקורא מברך "על מקרא מגילה" וברכת שהחיינו ומכוון להוציא את הקהל, והשומעים יכוונו לצאת ידי חובה.
5. את הפזמון אקדמות אומרים לאחר שקראו לכהן ועלה לבימה,
לפני שמברך ברכת התורה. עשרת הדברות קוראים בטעם העליון, ונוהגים שהציבור יעמוד בשעת קריאתם.
6. פותחים את סעודת שחרית במאכלי חלב, ובתוך הסעודה טובלין פתם בדבש,
על שם הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך" הרומז על התורה.
7. באסרו-חג השבועות אין אומרים "א-ל ארך אפים" ו"למנצח" (תהילים כ).
בזמן הבית היה זה יום טבוח הקורבנות כשחלה עצרת בשבת, ולכן אסור להתענות בו, אפילו חתן ביום חופתו, ומרבים בו קצת באכילה ושתייה.
חזור לראש
ממנהגי יהדות כורדיסתאן
1. חג השבועות נקרא "אדת זיארא", כלומר "עליה לרגל",
כי בחג זה עלו רבים להשתטח על קברי הקדושים הקבורים בכורדיסתאן2.
2.
בסעודת הבוקר נוהגים לאכול מאכלי חלב שהנפוצים ביותר מביניהם הם:
גלול
- אורז מבושל בחלב;
מדירא
- חטים כתושות מבושלות בחלב עם כופתאות (כותילי) שבמרכזן תערובת קמח וחמאה, במקום המילוי הרגיל - בשר.
כאדי
- עוגות משולשות ממולאות גבינה.
3. בליל החג, לאחר ארוחת הערב, הולכים לבית-הכנסת לקריאת "תיקון ליל השבועות",
שכולל קריאת חמשה חומשי התורה. החכם עובר בין שורות הקהל ומחלק את קריאת הפרשיות: תחילה ספר בראשית, לכל אחד פרשה. בסיום הקריאה אומרים חצי קדיש. אח"כ עובר החכם לחלק ספר שמות, וכך הלאה. מנביאים וכתובים קוראים שלושה פסוקים מתחילת כל ספר ושלושה מסופו, חוץ ממגילת רות, שנקראת בשלמותה.
לאחר גמר התנ"ך אומרים קדיש "יהא שלמא". אח"כ לומדים תרי"ג מצוות, מדרש יתרו, קריאת שמע שעל המטה (כדי שלא יעבור זמן ק"ש) ואדרא רבא. השמש מחלק קפה ותה (ע"ח קופת בית הכנסת), כדי להפיג את שינתם של הלומדים. כמו כן מחלקים פירות, אותם הביאו לברך עליהם לעילוי נשמת נפטרים. מי שמת עליו שאר-בשר במשך השנה משתדל להשיג פרי חדש, כדי שיברכו עליו "שהחיינו".
4. עליית "עשרת הדברות" נמכרת במכירה פומבית בשבת שלפני החג.
זוכה בה המרבה במחיר. אחר התפילה הולכים המתפללים לביתו, אוכלים עמו את הסעודה שמביא כל אחד מביתו ומאחלים לו חג מבורך ושיזכה למצוות.
חזור לראש
ממנהגי יהדות תוניסיה
1. ליל שבועות הוא ליל שמורים. בבתי-הכנסת לומדים כל הלילה.
רבים נודרים לערוך את הלימוד בבתיהם, לימוד שנמשך כל הלילה, בהשתתפות רבנים ותלמידי-חכמים. לילה זה נקרא בפי יהודי תוניס בשם "מביתה" (ליל שמורים), ובו לומדים פרקי משנה, גמרא, זוהר, שרים פזמונים שונים, ובייחוד את השיר "בר-יוחאי". המזמינים עורכים סעודת מצוה לכבוד המשתתפים. בסיום הלימוד מתפללים תפילת שחרית ואח"כ ניגשים כל המשתתפים לבית-הכנסת, לקריאת התורה.
2. בארוחת בוקר נוהגים לאכול מאכלי חלב
(הכנת מאכלי גבינה וחמאה היא דבר נדיר מאד אצל יהודי תוניס). בכמה קהילות אוכלים מצה אחת הנשמרת מימי הפסח. אחרי ארוחת הצהרים מתאספים בני המשפחה לקריאת מגילת רות והאזהרות של רבי יצחק בן ראובן על תרי"ג מצוות. אח"כ נערכת בבית-הכנסת הקריאה לאלה שלא קראו בבית. בדרך כלל נושאת תפילת מנחה אופי חגיגי, והיא מלווה דרשה בענייני היום.
חזור לראש
ממנהגי יהדות בבל
1. בליל חג השבועות מתאספים כל בני המשפחות הנכבדות בבתי ראשי המשפחה,
ויתר העם מתאספים בבתי הרבנים המפורסמים או בבתי הכנסת ונשארים שם ערים כל הלילה, כמו בליל הושענא-רבא. קוראים קטעים ידועים מתוך התנ"ך, המדרש ואדרא רבא, כפי שמובא ב"ספר קריאי מועד" שנדפס בבגדאד בשנת תר"ע (מהדורה ב' - ירושלים תשי"ח) ובמקומות אחרים.
כנס זה נקרא בשם "משמרה". כל "משמרה" אינה פחותה ממניין גברים
, לשם אמירת "קדיש". מי שמת לו מת באותה שנה (או בשנים קודמות) עושה "משמרה" לעילוי נשמת הנפטר.
ה"משמרות" בבתי הרבנים מלוות דרשות, קושיות ותירוצים וחידודי רעיונות מן הטכסט
הנקרא.
מדי פעם בפעם מכבדים את המסובים בקפה, תה ו"מגלי". באמצע הלילה, בין גמר קריאת התנ"ך והמדרש לקריאת האדרא-רבא, עורכים הפסקה קצרה ומכבדים את האורחים במיני פירות וירקות. להפסקה זו קוראים "זמן הברכות".
סדר הקריאה ב"משמרה" הוא לפי התור.
כל אחד קורא קטע מתוך הספר "קריאי מועד". מקום בולט תופסת ערנותם של הילדים בלילה זה. הם אוהבים מאד להתחרות ביניהם, הן על טיב קריאתם והן על מספר הקטעים שיפלו בגורלם. כמה ילדים משנים את מקומם עשרת מונים, כדי שיעלה בידיהם לקרוא קטעים נוספים. בבתי החכמים מתכוננים הילדים לשאול שאלות ואף לענות על שאלות שיישאלו. התחרות זו מרבה חכמה.
ליד חדר האנשים מתאספות גם הנשים, אף הן ערות כל הלילה ומאזינות לקריאת הגברים. נשים היודעות לקרוא - קוראות במקומן, יחד עם הגברים.
אחר חצות הלילה מתחילים הילדים, ואף חלק מהמבוגרים, לנמנם. החסידים נזהרים מאד לבלתי התנמנם עד עלות השחר. הטבק הריחני (בלשונם: "תתן") והסיגריות מסייעים לכך. לפעמים נמצאים ילדים "גיבורים" המחזיקים מעמד ואינם מתנמנמים עד אור הבוקר. למחרת הם מספרים על כך בגאווה מיוחדת.
בתום הלימוד ב"משמרה", עם עלות השחר, מתפללים "תפילת ותיקין"
ומיד עם סיום התפילה ממהרים הביתה ושוכבים איש על מיטתו. רעש הלילה נדם. היום נהפך ללילה והלילה ליום. בחג זה אין ביקורים הדדיים.
2. אחר שינה של כמה שעות מגיע זמן אכילת הלביבות.
כל אחד מחכה במשך השנה ל"לביבות של שבועות" הנקראות בשם "כאהי" - עוגה עגולה עשויה בצק דק מקופל לכמה קיפולים, כשבין קיפול לקיפול משוחה חמאה. מטגנים אותה בחמאה (כאן בארץ מטגנים גם במרגרינה) במחבת, טובלים ב"סילאן" (דבש תמרים) או בסוכר ואוכלים אותה בשעה שהעיניים עדיין לא שבעו שינה. הנשים, שישנות בסוף הלילה, מצליחות להתעורר בבוקר לשם אפיית ה"כאהי". העבודה לא קלה. אישה כי תינשא לאיש, הוריה שולחים לה בחג השבועות "כאהי" או "בקלאוה" - מין עוגה ממותקת עשויה שקדים וסוכר (ראה לעיל), כדי לחסוך לה טרחת ההכנה.
3. בליל יו"ט שני של גלויות של חג השבועות, שכמובן היו מקיימים בבבל,
אין נוהגים להיות ערים בלילה. רק החסידים שבעם היו קוראים כמה פרשיות מהתנ"ך ותרי"ג מצוות.
4. קידוש ליל יום-טוב ראשון צריך להיות ב"לילה ודאי", כלומר אחר צאת הכוכבים,
שנאמר:
"שבע שבתות תמימות תהיינה";
אבל בליל שני אין צריך "לילה ודאי", ואפשר לקדש מבעוד יום. הרב יוסף חיים התיר לעשות כך בבגדאד ובבצרה בגלל החום הגדול השורר במקומות אלה בלילות הקיץ, ואין כאן משום חשש של "מכין מיום ראשון ליום שני".
5. בקריאת התורה, לפני עליית עשרת הדברות, מפייטים בבית-הכנסת את הפיוט
"יום יום אודה לאל אשר בחר בנו
" - סימן:
יצחק.
6. רבים נוהגים לקרוא במשך היום את מגילת רות ואת ה"אזהרות" על תרי"ג מצוות בנעימה מיוחדת.
7. בבבל היו נוהגים להשתטח ביום חג השבועות על קברי הקדושים, כגון יחזקאל הנביא,
הקבור בכפר כפיל; עזרא הסופר, הקבור ליד העיר בצרה; יהושע כוהן גדול ושיך יצחק גאון הקבורים בעיר בגדאד; חנניה מישאל ועזריה - הקבורים בעיר כרכוך, ואחרים. משום כך נקרא חג זה בפיהם בשם "עיד אל-זיארה", כלומר "חג הביקור".
חזור לראש
ממנהגי יהדות לוב
1. ביום חג השבועות בבוקר נוהגים להביא עלים קטנטנים של שיח בעל קוצים
(רמז לסנה שעליו נתגלה כבוד ה' למשה רבנו ע"ה במדבר). נותנים לכל ילד שבעה עלים כאלה, אותם הוא בולע עם מים הנשאבים מבאר מים חיים (בארות כאלה היו מצויות בכל בית) - סגולה ללמוד תורה.
2. התורה נמשלה למים, ומכיוון שכך נהגו בחג השבועות לשפוך מים זה על זה.
ילדים וילדות וצעירים וצעירות מצטיידים בכלים שונים, ממלאים אותם מים מהבארות ומהברזים ושופכים על כל עובר ושב, ולא נמצא אדם שהקפיד על זה. מנהג קדמון הוא ואין מערערין עליו.
3. אחרי הצהרים מתאספים בבתי-הכנסת ובהרבה בתים פרטיים וקוראים ספר משלי, מגילת
רות והאזהרות על תרי"ג המצוות
של המשורר רבנו יצחק בר ראובן. הנאספים קוראים לפי התור בית בית משיר זה, ובהגיע התור לקרוא את הבית המתחיל "בסימנא טבא ובמזלא יאה" עומד אחד מהנוכחים ושופך על הקורא כד מלאה מים ומרטיב אותו מכף רגל ועד ראש. ומעניין, שלא רק ש"הנרטב" אינו מקפיד על זה, אלא שרבים מתחרים ביניהם לזכות בקריאת בית זה ועל ידי כך גם בהרטבה. אחרי כל הלימוד הנ"ל מסיימים בקריאת "עשרת הדברות" בתרגומו של ר' סעדיה גאון. בכמה מקומות היו באים גם נכבדים ערבים לשמוע את קריאת "עשרת הדברות" הללו והיו מקשיבים בתשומת לב וביראת-קודש.
4. לכבוד החג נוהגות האמהות להכין בשביל ילדיהן כעכים בצורות שונות:
סולם, שני לוחות הברית, ועוד. לכל ילד סדרה שלמה שלו, ואומרים שהסולם זכר לעליית משה להר סיני, שני הלוחות זכר לתורה ועוד.
חזור לראש
ממנהגי חסידי חב"ד
1. בליל החג ערים כל הלילה ועוסקים באמירת "תיקון ליל שבועות".
לפנות בוקר נלמד בציבור "מאמר" חסידות.
2. הארוחה החלבית היא אחרי תפילות הבוקר,
ואילו בצהרים אוכלים ארוחת בשר.
חזור לראש
ממנהגי החסידים
1.
הפיוטים
"ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד" ו"עליונים ששו ותחתונים עלזו בקבלת יום זה עשרת הדברים
" וכו' - שתי מנגינות חסידיות אלה מהוות שירה מרכזית ביממה של חג השבועות בין החסידים. לפני התפילה, אחרי התפילה, באמצע הלילה, לפנות בוקר, אחר הצהריים ולפנות ערב - בכל הזדמנות שרים שירים אלה ואחרים, ולעתים תוך כדי ריקוד.
2. במשך הלילה אומרים
"תיקון ליל שבועות".
3. הפיוט
"אקדמות מילין"
נאמר לפני קריאת התורה בהתלהבות רבה.
4.
אחרי תפילות הבוקר אוכלים ארוחת חלב ואחרי הפסקה - סעודה בשרית.
5. ה"שולחנות" של האדמו"רים גדושים בחג השבועות חסידים הבאים אף ממרחקים גדולים.
במיוחד מפורסם הדוחק בשולחנו של האדמו"ר מגור בירושלים, שיום-השנה לפטירת אביו חל בחג השבועות, והמוני חסידיו עולים אליו לרגל לחוג אתו את היום הזה.
חזור לראש
ממנהגי יהדות מרוקו
1. בליל שבועות לומדים תורה כל הלילה כבהושענא-רבא (ראה לעיל).
בתפילת שחרית, בעת הוצאת ספר-תורה, קוראים את "הכתובה" בין הקב"ה וכנסת-ישראל לרבי ישראל נג'ארא. היא נאמרת ברוב טעם ע"י השליח-ציבור, הנעזר ע"י הקהל, כבמנגינת הכתובה של חתן וכלה.
2. רבים נוהגים לשמור מצות אחדות מפסח, לפורר אותן בתוך חלב עם דבש ולטעום מזה לפני
הסעודה,
מיד לאחר התפילה. הטעם לכך, לפי שהתורה נמשלה לדבש וחלב, שנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך" (שה"ש ד, יא).
3. אחרי הצהרים אומרים שני מיני אזהרות, "גדולות וקטנות".
הן נקראות כך ע"פ גודל בתי האזהרות, הכתובות בצורה שירית ובחרוזים. האזהרות הגדולות נכתבו בידי המשורר הגאון רבנו יצחק בן ראובן זצ"ל, בן זמנו של הרי"ף זצ"ל. האזהרות הקטנות של רשב"ג נקראות רק אצל עדות מעטות, ביניהן יהודי מרוקו. קוראים את האזהרות בבית-הכנסת, ולפעמים גם בבתים פרטיים, במנגינה יפה. כל אחד, בזה אחר זה קורא את "הבית" המגיע לו לפי התור, ואת השורה האחרונה של כל בית מסיימים ביחד. מי "שנפלו בו האזהרות" (כלומר, מי שיוצא לו לקרוא את הבית האחרון, המתחיל במלים "בסימנא טבא ובמזלא יאה...") זוכה למנה הגונה של מים קרים, וגם שאר הקהל, ובפרט הילדים, אינם שבים הביתה כלעומת שבאו, אלא זוכים להזיית מעט מים חיים עליהם, שכן התורה נמשלה למים.
4. אחר האזהרות קוראים מגילת רות. בבתי כנסת רבים נוהגים עד היום לתרגם את מגילת רות פסוק פסוק לשפה המדוברת.
5. בפרשת נשא, הנקראת על פי רוב אחרי שבועות, נוהגים לשנות את החלוקה של העליות, שלא כפי החלוקה שבחומש.
בעליית הכהן קוראים מתחילת הפרשה עד "זה קרבן נחשון בן-עמינדב," בעליית לוי קוראים "ביום השני", שלישי "ביום השלישי" וכן הלאה. שביעי קורא מ"ביום השביעי" עד סוף הפרשה.
חזור לראש
ממנהגי יהדות פרס (איראן)
1. היהודי הפרסי קורא לחג השבועות בשם "מודה גול"
(שיבוש מ"מועד-גול", כלומר: חג הפרחים, משום שביום זה מקשטים את השולחנות בפרחים ריחניים). לסעודת החג מכינים דייסות מתוקות, כמו "חלווא-כורמא" - דייסת תמרים עשויה מסולת, תמרים, שמן וסוכר, או "חלואב ברנג'"-דייסת אורז העשויה מאורז טחון, שמן, מים, סוכר ומיני תבלין.
2. בשוב בעל הבית מבית-הכנסת הוא מברך את אשתו בברכת:
"צד סאל באין סאלאי כ'וב ברסי"
(תזכי למאה שנים טובות כאלו).
והיא עונה:
"שומא הם צד סאל באין סאלאי כוב ברסיד"
(גם אתם, תזכו למאה שנים טובות כאלו).
לאחר הקידוש מברכים על פירות העונה המוצגים על השולחן, ולפני הגשת סעודת החג נשמעים שירה ופיוט מפי ראש המשפחה.
3. לאחר הסעודה הולך בעל הבית עם בניו הגדולים אל ה"ישיבה",
שנערכת אצל מי שמת עליו אחד מבני המשפחה, בייחוד אב או אם, או לבית-הכנסת. הלילה הזה מוקדש כולו ללימוד המובא בספר "קריאי מועד" ואשר כולל תחילה וסוף של כל פרשה וכל ספר מספרי נביאים וכתובים. מגילת רות קוראים בשלמותה. אחד ה"מולאים" מתחיל בקריאה, ואחריו קוראים יתר הנוכחים לפי התור, פרק פרק. אחרי קריאת התנ"ך קוראים ראשי פרקים מכל ששה סדרי המשנה, אדרא רבא וזוטא, ומסיימים בקריאת תהילים.
בין קריאת כל ספר וספר שבתהילים מגישים פירות ושכר לברכה, לעילוי נשמת הנפטר,
ככלות כל הברכות קם ה"מולא" על רגליו ואתו המסובים, והוא אומר "השכבה" לעילוי נשמת הנפטר. לפני ההשכבה אומרים קדיש. לאחר סיום ה"ישיבה" מזדרז הקהל ללכת לבית-הכנסת, לתפילות החג. אין נעימה מיוחדת לתפילה זו, מלבד ל"כתובות" ול"אזהרות".
חזור לראש
ממנהגי יהדות ג'רבא
1. לפני עליית עשרת הדברות שרים את הפזמון "יום מעמד סיני" בנעימה מיוחדת.
אח"כ אומרים את הקטע "מי האמין לשמועתנו, וזרוע ה' על-מי נגלתה". כך עושים גם בעת קריאת "עשרת הדברות" בשבת "יתרו" ובשבת "ואתחנן". בעת הקריאה עומדים השומעים על רגליהם. עלייה זו נמכרת בחג השבועות בדמים יקרים.
2. בשני ימי חג השבועות נוהגים לקרוא ספר "משלי", "אזהרות" ומגילת רות.
מחלקים כל ספר לשניים: ביום הראשון קוראים את מחצית ספר משלי, מחצית האזהרות לר' יצחק בר ראובן, מחצית האזהרות לר' שלמה אבן גבירול ואת מחצית מגילת רות. ביום השני משלימים את המחצית השניה של כולם. במחצית הראשונה של האזהרות קוראים על מצוות עשה ובשניה על לא תעשה. יש בתי-כנסת, שבהם קוראים "עשרת הדברות" בתרגום מורחב מאוד, הכולל דברי חז"ל רבים. תרגום זה נאמר בנעימה מיוחדת ע"י יחידי סגולה, בעלי קול ערב.
3. באסרו חג של שבועות (בלבד) חלים איסורי מלאכה של ימי חוה"מ, כולל איסור נטילת
הזקן
(גם אם חל ביום ששי), וזאת משום שבחג זה אין ימי חוה"מ כמו בפסח ובסוכות, וכשעלו לרגל, כשבית המקדש היה קיים, לא יכלו להקריב את נדריהם ונדבותיהם אלא בצאת החג, כלומר באסרו חג, כבפסח ובסוכות, שבהם עשו זאת בחוה"מ, שכן נדרים ונדבות אינם מחובת היום.
חזור לראש
תימןאשכנז אשכנז (פרושים) בארץ ישראל כורדיסתאןתוניסיהבבללובחסידי חב"ד החסידים מרוקו פרס (איראן) ג'רבא 
תימןאשכנז אשכנז (פרושים) בארץ ישראל כורדיסתאןתוניסיהבבללובחסידי חב"ד החסידים מרוקו פרס (איראן) ג'רבא 
