|
תימן אשכנז אשכנז (פרושים) בארץ ישראל כורדיסתאן תוניסיה בבל לוב חסידי חב"ד החסידים מרוקו פרס (איראן) ג'רבא |
"האידנא תלתא ותלתין יומי בעומרא דאינון ארבעה שבועי וחמשא יומין".17. במנהגי תימן אין כל זכר לאבילות בימי העומר. חלק ממנהגי האבילות שנתקבלו בתימן, נקבעו לפני מאתים שנה, בערך ע"י אחד השדר"ים מא"י שביקר שם.
"הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו טוב, יום שכולו ארוך, יום שהצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ויהי חלקנו עימהם".13. הלילה הוא ליל-שימורים, ולכן אומרים בקריאת-שמע על המיטה רק "שמע" וברכת "המפיל".
"בערב פסח, אחר טבילת יום-טוב ולבישת בגדי יום-טוב, הולכים כל העיר בירושלם, אנשים ונשים וטף, וגם משאר עיירות וארצות הבאים לחוג את חג הפסח בירושלם, לפעמים יהיו כשלשת אלפים איש, ועושים בסדר המבואר, ואומרים סדר קרבן פסח לקיים ונשלמה פרים שפתנו, ואומרים תהילים ושאר תפלות המשברים את לב האדם, וקול הבוכים נשמע למרחוק מאד, ומתאנחים מקירות לבם, מיללים בקול מר בהעלות על לבבם במקום הקודש הזה, מה היה נעשה ביום הזה" (ס' שערי ירושלים לר"מ ריישר, לעמבערג, תרל"א).7. יש הנוהגים להשתמש לסדר ליל-פסח במצות מצווה, דהיינו במצות שנאפו בערב פסח אחר חצות היום, אולם הנוהגים מנהג הגר"א אינם מקפידים על כך.
"פעולות אל מה נוראות ועוצמת ידו מה רבהפיוט זה, שסימנו "פרג'י" (כנראה על שם מחברו פרג'י שוואט), היה מיועד בתחילה לחג הפסח בלבד, אבל לאט לאט הונהג לשיר אותו בכל ערבי החגים, פרט לימים הנוראים.
רם על שבח והודאות ונעלה על כל מרכבה
גאה גאה על נבראות יום שת הים לחרבה
יתגדל עושה נפלאות ויתקדש שמיה רבא".
"פיקדון זה אני מפקיד בידך עד סוף הסעודה, עד בוא שעת האפיקומן. והיה אם ייגנב מעמך, עליך לשלם לי סך אלף לירה זהב!"הבן מקבל בשמחה ובגאון את הפיקדון למשמרת ומביע את הסכמתו לתנאי אביו. אם אין בבית ילד קטן, קושר האב את האפיקומן על גוף בנו הגדול או בתו. ואם אין לו בנים או בנות, קושרו על גוף עצמו או על גוף אשתו. במשך כל זמן הסדר מנסים המסובים "לגנוב" את האפיקומן מן "השומר", אך על פי רוב אין הם מצליחים. הוא שומר עליו בקפדנות, עד כי הוא מסרב ללכת לישון, פן יגנבוהו ממנו.
"מדוע אתה מצווה להסיר את הקערה לפני שאכלנו?", "מה נשתנה" וכו'.יש נוהגים, ששומר האפיקומן (ואם הוא קטן - עושים כן אחיו או אחיותיו הגדולים) יוצא החוצה, מתחפש להולך רגל נודד, חובש מצנפת על ראשו, תופס מקל בידו ושם ילקוט על שכמו. הוא דופק במקלו בדלת, וכשנכנס - מתנהל דו-שיח בינו לבין אביו:
האב: מאין באת?12. רוב הבבלים בארץ קוראים את ההגדה של פסח עם שרח תרגום ערבי-בבלי כפי שנדפסה פעמים רבות, בניגון בבלי מיוחד. כל אחד מהמסובין קורא קטע, לפי הסדר, עם תרגומו. כמה קטעים יפים בעלי מנגינות יפות נחטפים על-ידי המסובים, ובייחוד על-ידי הילדים, כגון הקטעים: "אמרו רבותינו", "ומניין כמו שנאמר", "דיינו", הפיוט "אמונים ערכו שבח", הפיוט "אתה גאלת את אבותנו ממצרים" (ע"ס הא"ב), וכדומה. כמה קטעים נאמרים במקהילה ע"י כולם, כגון: "ברוך שומר הבטחתו". בעל-הבית קורא בעצמו את הקטעים "והיא שעמדה", "ובמופתים", "אלו עשר מכות", ו"דצ"ך עד"ש באח"ב". בשעת קריאת הקטעים האלה נוטל האב כוס יין, וכל פעם שהוא מזכיר שם "מכה" הוא שופך מקצת מהיין לתוך כלי ישן, וכל המסובים מזכירים באותה שעה שמותיהם של שונאי ישראל, כגון:
הבן: ממצרים.
האב: ולאן אתה הולך?
הבן: לירושלים.
האב: והצידה לדרך היכן היא?
ומיד הבן שואל: "מה נשתנה" וכו'.
האב: דם.וכן על זה הדרך מזכירים את שמות שונאיהם של ישראל שבאותו זמן. לאחר גמר ה"מכות" וה"קללות" זורקים את הכלי הישן על היין שבתוכו הרחק מן הבית.
המסובים: יחול על ראש המן!
האב: צפרדע.
המסובים: יחול על ראש עמלק!
(א) "מלך גואל ומושיע" - מאת הפייטן הבבלי ר' משה חוצין.שני הפזמונים הנ"ל נדפסו בכל ספרי הפזמונים, המחזורים לפסח וההגדות של פסח כמנהג יהודי בבל.
(ב) "נכון לבו איש הוא ירא" -מאת הפייטן הבבלי ר' נסים ב"ר צאלח יוסף מצליח.
"בא"ה אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת העומר".ונוסח הספירה:
"היום (למשל) אחד עשר יום לעומר, שהם שבוע אחד וארבעה ימים".בתחילה מברך החזן, אחריו הקהל ולבסוף אומרים כולם:
"הרחמן הוא יחזיר עבודת בית-המקדש למקומה, במהרה בימינו אמן".אח"כ אומרים "למנצח בנגינות" וגו' ו"אנא בכח" וכו'.
כדי שיראו התינוקות וישאלו. והנה נוסף להגבהת הקערה נוהגים שבעלת-הבית מסובבת אותה על ראשי כל בני-המשפחה, ואפילו על ראשו של התינוק הישן בעריסתו. סיבוב זה נעשה תוך קריאת הפסקה "מה נשתנה".זה מוסיף חגיגיות ושמחה בבית, במיוחד כשהנשים במשפחה מוסיפות לזה תרועות שמחה ("זג'ארית" בערבית).
"ועתה ראיתי להרב חיד"א בככר לאדן קס"ב ע"א שכתב דמלשון ירושלמי מוכח שהיו נוהגים להצניע ד' מינים, וסיים הוא ז"ל שזה בתוך הים, שהיו עמי ד' מינים ראיתי פלאות בזה כשקט הים מזעפו. וכן בחתיכת מצה ממצה שהיא שמורה משעת קצירה, ואני הצעיר מנהגי שביום ע"פ אני מדליק מד' מינים בביעור החמץ והנשאר להחם התנור לצורך מצת מצווה של הלילה".9. את החלק הנשאר מהאפיקומן ואת הזרוע (שנזהרים מאד שלא לשבור אותה, משום שכתוב: "ועצם לא תשברו בו") מצניעים בבית, יחד עם הלולב, ההדס והערבה, עד לערב חג הפסח, ובשעת הסקת התנור לאפיית מצת מצווה משליכים אותם לתוך האש.