נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק א, משנה א
משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
הם אמרו שלשה דברים:
הוו מתונים בדין
והעמידו תלמידים הרבה
ועשו סייג לתורה:
א. המידות יסוד התורה
ב. משה קיבל תרי"א מצוות
ג. קיבל בעמל
ד. דקדוקי סופרים
ה. חיזוק התורה בהווה ובעתיד
ו. כנסת הגדולה וכח הדיינות והמתינות
והנני להעיר בזה, על מה שלא נתעוררו כל אותם המפרשים שפרשו את המאמר13, והוא שירמיהו לא אמר "נורא" מפני שעכו"ם מקרקרין בהיכלו "איה נוראותיו", ועל זה באו אנשי כנסת הגדולה ואמרו: "אדרבא זוהי גבורתו שכובש כעסו ונותן ארך אפיים לרשעים", אין תשובתם מקבילה לדברי ירמיהו הוא אמר איה נוראותיו והם השיבו זוהי גבורתו. וכן דניאל אמר עכו"ם משעבדים בבניו איה גבורתו? והם השיבו, אדרבא הן הן נוראותיו, שאלמלא נוראותיו אומה אחת היאך יכולה להתקיים בין שבעים אומות. גם פה אין תשובתם מקבלת לשאלת דניאל, הוא שאל איה גבורותיו והם השיבו הן הן נוראותיו, ואם אמנם בכלל השיבו את עטרת התוארים ליושנה, אבל בפרט, לא השיבו על השאלה הבוערת של ירמיהו ודניאל.
ואמנם כן, ירמיהו בשעתו, כשראה עכו"ם מקרקרין בהיכלו, לא אמר נורא, כי איה נוראותיו, וכן דניאל בשעתו לא אמר גיבור כי אחרי שעכו"ם משעבדין בבניו איה גבורותיו, ואולם אנשי כנסת הגדולה בהתבוננם אל כל הנעשה, באו לידי החלטה, כי אמנם יש כאן גבורה ויש כאן מורא הם לא באו להשיב על עצם שאלת ירמיהו בשעתה, אלא על עצם השבח אם יש מקום לאומרו.
ואמנם מצאו, כי באמת יש לאומרו, שאז בשעת החורבן אמנם לא היה נגלה ונראה לעיני האדם נוראותיו שהרי לא יראו העכו"ם לבוא ולקרקר בבית המקדש, אבל לעומת זה, נראתה גבורתו יתברך להיות ארך אפים שזו באמת גבורה גדולה, כמו שאמר החכם מכל אדם14 "טוב ארך אפיים מגבור", ולכן אם מורא אין כאן אבל גבורה יש כאן, ואחרי ששתיהן כאחד אי אפשר היה להראות, שהרי אם היה מראה "מוראתו" לא היה ביהמ"ק חרב ולא היו מקבלים ישראל עונשם, לכן בהכרה היה לדחות את ה"מורא" ב"גבורה", להחליף מידת המורא במידת הגבורה. וכן דניאל, אם אמנם לא היתה ניכרת גבורתו יתברך, שהרי עכו"ם משעבדים בניו, מכל מקום, נכרת בזה על כל פנים מוראו שה אחת בין שבעים זאבים והיא מתקיימת, - ומתקיים בהם "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך"15, כי אחרי כל ההתחכמות הם יראים לכלות זרע יעקב. על כן החליפה מידת "היראה" את "הגבורה".
אולם יש לשאול בזה, שהרימו על נס, מכל מעשי אנשי כנה"ג רק החזרת העטרה ליושנה, ולא ספרו מכל מה שפעלו במשך הדור ההוא, אלא שתכלית כל פעולותיהם הרבות היה שיכיר גם העם גבורותיו ונוראותיו של הקב"ה16.
הנה, אחת מפעולותיהם היתה מה שהעמיד עזרא הסופר שופטים אחרי שהשיג על זה רשיון מאת המלך שאמרו לו17 " וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי לֶהֱון <דאנין> דָּאיְנִין לְכָל עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהודְעוּן: וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הֵן לְמות הֵן <לשרשו> לִשְׁרשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין". ואתה עזרא כחכמת אלוקיך אשר בידך, מנה שופטים ודיינים שיהיו דנים לכל העם שבעבר הנהר לכל יודעי דת אלוקיך ואשר לא ידע, תודיעום, וכל אשר לא יעשה דת אלוקיך ודת המלך, מהרה נעשה ממנו משפט, הן אם יהיה משפטו להמיתו, הן לשרשו לעקור אותו ואת בניו והן לענשו ממון, והן לאוסרו בבית האסורים.
ואחרי שנתן להם כח זה מבית המלך ארתחשסתא - לכן הזהירו את השופטים והדיינים: "הוו מתונים בדין" שלא יטו ח"ו את המשפט, כי המשפט לאלוקים הוא.
ז. העמדת דין אמת
יותר יתעורר על הספיקות אם ילמד לתלמידים, וכמאמר21 רבי "הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולם". ביום שנפתחו שערי בית המדרש ונוספו ספסלים, לא הייתה הלכה שהייתה תלויה (מסופקת) בבית מדרש שלא פירשוה, וכתב רש"י "מתוך שרבו תלמידים רב החידוד והפלפול". על דרך זה פירשתי מאמר22 דוד המלך עליו השלום "מכל מלמדי השכלתי" - "מכל" יותר מכלם את "מלמדי השכלתי" בהיותי אני תלמידם. לכן אמרו אנשי כנסת הגדולה "הוו מתונים בדין" להתחשב ולהוציא הדין לאמיתו, והעצה לזה "והעמידו תלמידים הרבה" ולפי ריבוי התלמידים, כן יתרבו התעוררות הספיקות הנופלות באותו ענין שהנכם עסוקים, ועל ידי זה "תעשו סיג לתורה" שלא תטו ממנה ע"י שגגות, וכן מכם יראו הקטנים ויקחו מוסר להתיישב עם מי שקטן ממנו.
ח. הפצת תורה
זאת ועוד אחרת ראה עזרא הסופר לתקן, הנה כבר אמר רב יהודה אמר רב23 "דבר זה שאלו לחכמים, לנביאים לא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר, "ויאמר ה' על עזבם תורתי כו'" היינו לא שמעו לקולי ולא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה בתחילה"
ויבואר זה על פי מה שאמר התנא24 "גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכת דמים ועל השמטת הארץ". ולכאורה תמוה טובא, הלא אין דמיון כלל לשלושת העבירות הראשונות, שהם החמורות שעליהם יהרג ואל יעבור25, ועבירת שמיטת הארץ, שאינה אלא בלאו, ואיך יכלול כולן כאחת, לאמר בשבילן באה גלות?
ואולם יתכן לומר, אחרי שיש להתפלאות, איך אפשר לומר שהחכמים והנביאים לא ידעו לפרש על מה אבדה הארץ הלא פי הנביאים מלא תוכחות, על שלושת עבירות החמורות הנזכרות, ואיך לא יכלו לבאר על מה אבדה הארץ?
ושמעתי לפרש, שאם אמנם ידעו החכמים גם הנביאים, את עצם העבירות, שבשבילן חרה אף ה' לכלותם, מכל מקום, לא ידעו לפרש ולבאר הסבה, איך באו ישראל עם קודש, לעבור שלושת העבירות החמורות האלה, עד שבא הקב"ה שהוא יודע את כל תכונות האדם, ופירש שעיקר הסיבה הוא מה שעזבו את התורה, וכמו שאמר26 "ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו - הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה מחזירן למוטב".
בזה נבין המאמר השני, דענין השמיטה, כתבו בספרים שהוא כדי שיוכלו ישראל לעסוק בתורה, וכיוון שלא שמרו ישראל את השמיטה, לא עסקו בתורה, וכיוון שעזבו את התורה, באו סוף סוף לכל המעשים הרעים.
וזה שאמרו גלות באה לעולם על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אולם איך באו ישראל לג' עבירות הלל? - על ידי עבירה של שמיטת הארץ, היינו שלא עסקו בתורה בשנת שמיטה, אלא הוסיפו לעבוד אדמתם.
בראות עזרא הסופר כי כל העבירות שעברו הם פרי "עזיבת התורה", יען היתה התורה בידי הכהנים, והם הורו לעם את משפטי ה' וחוקותיו, ועל כן שם ליבו להרים קרן התורה בישראל, להפיצה שתהייה קניין העם כולו, הוא השתדל לעשות התורה שתהייה "נשמת העם". הנשמה תיתן חיים לגוף פרטי, ובלתה הוא פגר כן תהייה התורה נשמת ישראל, למען אשר על ידה יחיה העם ויקום, כימי השמיים על הארץ.
וכמו שכתוב במדרש27 "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותיי תשמורו ועשיתם אותם - א"ר חמא ב"ר חנינא אם שמרתם התורה, הריני מעלה עליכם כאילו אתם עשיתם אותם ועשיתם אתם" רצונו לומר אתם עשיתם את התורה, ועל ידי עשייתכם את התורה היא תעשה אתכם ותקיימכם". "הארון נושא את נושאיו"28 ובאמת כן הוא, שרק התורה היא שעמדה לאבותינו ולנו עד היום הזה, שלא נכחד קיומינו בין שבעים אריות29.
וכמו שאמרו בתורת כהנים30 "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים כו'. וכי מי נשתייר להם לישראל שלא נגעלו ולא נמאסו, והלא כל המתנות חשובות שניתנו להם ניטלו מהם מה נשתייר להם? זה ספר תורה שאם לא היה קיים לישראל לא היו משונים מאומות העולם כלום" - התורה היא של תחיה שמחיה ומקיים את עם ישראל בכל ארצות גלות ונדודיו.
אל זה הוא שכוונו אנשי כנסת הגדולה "והעמידו תלמידים הרבה", הרביצו התורה באופן נמרץ בין שדרות כל העם, למען יהיה קנין כל העולם כולו, למען תחיה התורה בתור "נשמה" החיה ומקיימת את הגוף. בכלל זה הייתה תקנת עזרא קריאת התורה31.
ט. תלמידים בעמידה
י. החזקת תלמידים
יא. משמרת מחזקת את התורה
"ועשו סייג לתורה" - הנה אמרו34 ז"ל "ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית ואמר אם תקבלו תורתי מוטב, ואם לאו שם תהיה קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא (שיכולים לטעון אנוסים היינו) אמר רבא, אף על פי כן הדור קיבלוה בימי בס' מועצות ודעת35 ביאר, שהבחירה שבידנו הוא רק על דרך השאלה, כי באמת לו נפקחו עינינו לראות את הטוב האמיתי הצפון בדיני תורה והרגשנו נועם מותקם, וכי חיים הם לנפשנו, האם היינו מתרשלים מלקיים התורה? האם היה מקום לומר כי בחרנו בחיים, אחרי ראותינו כי ההפך הוא המות, ורק עתה בהיותנו עיוורים שאיננו רואים ולא מרגישים את הטוב הצפון והמועיל, וכובד העבודה, במצב כזה, נאה שם בחירה בבחירתנו בחרנו לנו דרך התורה, על ידי האמונה שהננו מאמינים כי אמנם טובה וברכה צפונה במצוות התורה.
במעמד הר סיני, אם אמנם תחילה אמרו "נעשה ונשמע" בבחירה, אבל אחרי כן בבואם אל הר סיני, התרוממה נפשם ורוחם למעלה, גבוה ונשא כל כך, עד שפסקה זוהמתן, ויחזו וירגישו את הטוב הצפון במעשה הטוב, ועומק הרע הכרוך במעשה הרשע, במצב כזה, האם היה להם דרך אחרת בלתי אם לקבל התורה? וזהו עניין ה"כפיה" שעל ידי ההשגה הגדולה בהכרח, קבלו עליהם את התורה בהרגישם ובראותם לדעת בברור כי רק זה דרך החיים ובהפכו - המות.
אחרי מעמד הר סיני, שירדו לארציותם הראשונה, וכל ההרגשות הלכו להם, כשחזר להם השכל שוב היו יכולים לומר אנוסים היינו, מצד ההכרח שהשיגו אז במעמד הנבחר.
ואולם, אם אמנם חסר להם הרגש והכרה שכלית אבל הלא באה אחר זה ההכרה המציאותית והוכיחה להם, כי אמנם רק בקבלת התורה טוב להם, ואם לא שם - בכל מקום שהם - תהא קבורתם, כי בימי אחשורוש נוכחו לדעת, כי רק בשביל עזבם את התורה יצאה הגזרה להשמיד ולהרוג.
כאשר שבו אל ה' אז ליהודים הייתה אורה - זו תורה, ושמחה - יום טוב, וששון - מילה, ויקר - תפילין36.
העניין הזה של גזירת המן ואחשורוש וקבלת התורה מחדש היה שש שנים לפני עליית הגולה של עזרא הסופר37. ומה הננו רואים, שאף על פי שהדור קיבלוה בימי אחשורוש, בכל זאת במשך ששת השנים עברו חוק הפרו ברית, ועוד פעם חילול שבת, תערובות נשים נכריות וכו'.
על כך התבוננו אנשי כנסת הגדולה ועזרא בראשם, שלא די בעצם מצוות התורה, אלא צריך לעשות סייג לגדר שעל זה הורה לנו הקב"ה בפרשת נזיר, שאף על פי שהוא הזיר את עצמו רק מן היין בכל זאת הזהירו להתרחק גם מן הענבים, לחים ויבשים חרצנים וזג. ומתוך שיתרחק מכל אשר יעשה מגפן היין לא יבוא לידי חטא ויהא כמלאך38. ושמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה אמר שמימיו לא אכל אשם נזיר טמא חוץ מנזיר אחד מהדרום שהייתה נכרת מחשבתו שהזיר עצמו מן היין לשם סייג וגדר שלא יתפתה מיצרו הרע39.
הערות:
1. שיר השירים א, ה. ועיין עוד בביאור הגר"א אסתר י, ג.
2. חלק א שער ב, וע"ע ויקרא רבא ט,ג. תד"א א.
3. מכות כד ע"א.
4. עיין רש"י ויקרא יד, מג.
5. אבות פ"ו מ"ה.
6. ברכות סג ע"ב, שבת פג ע"ב.
7. עירובין כב ע"א.
8. ברכות סג ע"א. עיין ילקוט האזינו על הפסוק יערוף כמטר.
9. מגילה יט ע"ב, ירושלמי פאה פ"ב..
10. ויקרא רבה פ' כב ד"ה איש איש.
11. על פי ילקוט שמעוני קהלת תתקעז, עיין רש"י קהלת ז, כח.
12. יומא סט ע"ב.
13. ע' עיקרים מאמר שני פרק כ"ב שכתב בביאור הסברות של ירמיהו ודניאל, ושל אנשי כנסת הגדולה, ביאור נכון ואמיתי.
14. משלי טז,לב.
15. דברים כח,י.
16. ע' שבעת הימים שער ב' בארוכה.
17. עזרא ז,כה-כו.
18. ב"מ פד ע"א.
19. ברכות סג ע"ב.
20. משלי כט, ד.
21. מכות י ע"א.
22. תהילים קיט, צט.
23. נדרים פא ע"א.
24. אבות פ"ה מ"ט.
25. סנהדרין עד ע"א.
26. איכה רבה, פתיחתות ב ד"ה רבי אבא.
27. ויקרא רבה לה ז, ד"ה ואת מצותי.
28. סוטה לה ע"א.
29. עיין כרם פתחיה גפן ע.
30. ספרא בחוקותי פרשה ב פ"ח, הובא בילקוט בחוקותי רמז תרעה.
31. עיין בב"ק פב ע"א, ובפתח עיניים ובירושלמי ריש מגילה, ופ' בני העיר, ומס' סופרים, דשם משמע דקריאה ב' וה' ושבת במנחה הכל מתקנת עזרא הם. והוסיף להאריך בכך בשעורים לזכרו של אבא מרי ח"א עמ' קנז.
32. מגילה כא ע"א. ועיין רמב"ם הל' ת"ת פ"ד ה"ב.
33. סנהדרין קי ע"א.
34. שבת פח ע"א.
35. לגר"י פרייל זצ"ל.
36. על פי מגילה טז ע"ב.
37. עזרא א,א ברש"י.
38. על פי שמות רבה פט"ז ד"ה משכו.
39. נזיר ד ע"ב, נדרים ט ע"ב.
