נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
הוא היה אומר,
נגד שמא אבד שמיה,
ודלא מוסיף יסיף,
ודלא יליף קטלא חייב,
ודישתמש בתגא חלף:
"נגד שמא אבד שמיה" - הגמ' אומרת1 שהיו שונים דבריהם ודברי ב"ש, ולא עוד אלא שמקדימים דברי ב"ש לדבריהם, ולכן זכו לקבוע הלכה כמותם. ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו. הגאוה שהאדם מתגאה לבלי הטות אוזן לדברי זולתו היא גורמת שלא יזכה לכוון להלכה, ולא יקבעו הלכה כמותו, וזהו נגד שמא אבד שמיה.
"ודלא יליף קטלא חייב" - הגמרא אומרת2, "ת"ר ששה דברים נאמרו בעם הארץ - אין מוסרין להם עדות וכו/, ואין מתלוין עמו בדרך". הוא על חייו לא חס - דלא יליף קטלא חייב, על חיי אחרים לא כל שכן, על כן אין מתלוין עמו בדרך.
הערות:
1. עירובין יג ע"ב.
2. פסחים מט ע"ב.
