נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק א, משנה ג
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק
הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס
אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס,
ויהי מורא שמים עליכם:
א. עבודה בלא קבלת שכר
הנה זה יאמר אנטיגונוס שהאדם ירגיש בנפשו שלעולם לא יצא ידי חובת תשלומים לבוראו בעד החיים אשר נתן לו, וזה שאמר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, שאינם מרגישים בטובת האדון אליהם וחושבים שלהם מגיע עוד יותר ממנו, אבל תהיו כאותם עבדים בעלי רגש ושכל המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, כי חושבים שהם משלמים חובתם אל האדון.
ב. קבלת פרס ומורא שמים
הנה אדם מישראל עושה מצוה והוא עושה בתנאי שיתן לו הקב"ה מעט משכרו המגיע לו פה בעולם הזה, וזה נקרא פרס מלשון פרוסה. והנה כל תנאי אם לא נכפל התנאי - המעשה בטל, מה שאין כן תנאי דעל מנת אם לא נתקיים התנאי המעשה בטל אף אם לא הכפיל תנאי, דלא בעינן בזה משפט התנאים5. הנה לפי זה, אם יעבוד האדם בתנאי על מנת שיקבל פרס בעולם הזה, ובזה אם לא יקיים הקב"ה את התנאי, אם כן מעשה המצות בטל וכאילו לא נעשו מצות ואין מגיע לאדם שכר גם בעולם הבא, וזה ודאי לא ירצה הקב"ה ועל כרחו שיקיים תנאו בעולם הזה, וממילא אין על האדם מורא שמים, שהרי הקב"ה מוכרח ליתן לו פרס פה בעולם הזה, ולפיכך אין מה שיעוררו על התשובה.
מה שאין כן כאשר יעבוד שלא על מנת אלא בתנאי אם, גם אם לא נתקיים התנאי של נתינת הפרס אין מעשה המצות בטל ויוכל הקב"ה שלא לקיים תנאו, וייסר את האדם פה בעולם הזה, וכל שכרו יתן לו בעולם הבא, לכן "יהי מורא שמים עליכם".
ג. שמוש ארעי
ונקדים מה שאמרו7 ז"ל "מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו: חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים - וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו - לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה: לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך". נשאלת השאלה למה אמר לה לאו, ומה אכפת לו אם באמת הוא גדול, ומה הוא החילוק בין עבד לשר, ולכאורה השר יפעל יותר מהעבד.
נקדים מעשה8 שאמרה לו אשתו של ר' חנינא בן דוסא שיתפלל לד' שלא יצטערו בעניות כל כך, ויצאת כמין יד ונתנה לו רגל של זהב, וראה בחלום שכל הצדיקים יושבים אצל שולחן של ג' רגלים, והוא על שולחן של ב' רגלים, אמרה אי הכי לא בעינא. ונשאלת השאלה למה ניכו לו כל כך הרבה, רגל של זהב בעוה"ב בעד רגל של זהב בעוה"ז, והלא אין ערוך לשכר בעוה"ב לעומת עוה"ז, יפה קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז.
אמנם העניין, אמרו9: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, ור' חנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת". ואמרו10 ז"ל "ה' צלך על יד ימינך", כצלך, מה צלך אם אתה מצחק לו, הוא מצחק לך, ואם אתה בוכה לו, הוא בוכה לך כנגדך, כו', אף הקב"ה צלך, כשם שאתה הווה עימו כך הוא הווה עמך. לכן אם האדם שמח בחלקו אשר נתן לו ד' אם הרבה ואם מעט, ברוך... שעשה לי כל צרכי, מאמין כי כל דעבד רחמנא לטב הוא דעביד - אזי לעומתו גם הקב"ה יסתפק במעשי האדם, במצוותיו, ואם האדם מתאונן שאיננו די לו גם הקב"ה מדקדק במעשיו ואומר שאין די11.
ובהיות שאין א'ד'ם' צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואפילו א'ברהם ד'וד מ'שה גם בהם נמצא פגימה של חטא; אברהם - במה אדע; דוד מעשה דאוריה, משה - במי מריבה. א"כ כל אדם יחוש לנפשו ולהסתפק במה שנתן לו ד' לאמר "די", ואז יאמר גם ד' על מעשיו "די", אבל אם לא יסתפק ותמיד ירגיש כי חסר לו עוד, ויאמר לקב"ה "תן עוד" אז לא יסתפק גם הקב"ה, ויאמר כי עדיין חסר השלמות הוא ויאמר גם הוא "תן עוד". הנה ר' חנינא בן דוסא, היה מסתפק בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, על כן הסתפק גם הקב"ה במעשיו, ודי זכויותיו להחיות בזכותו את כל העולם, אבל כאשר לא הסתפק ובקש מד' שיתן עולם הזה אז לעומתו לא הסתפק גם הקב"ה במעשיו, והתחיל לדקדק עימו, ואז מצא כי גם הוא לא יצא ידי חובתו, ונתמעט שכרו בעוה"ב, - ולכן אמרה לא בעינא.
וזה שאמר12 החכם מכל אדם, "נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו" - כי מי שמביט על ענייני העולם בעין רע, ועיניו לא תשבענה, לא ידע כי חסר יבואנו בעוה"ב, שידקדק גם על מעשיו, אם יצא ידי חובתו.
וזה שאמר ר' יוחנן בן זכאי, אמנם היה גדול בתורה ובמעשים טובים, אבל מפני שהיה נשיא, עשיר, הרי הוא כשר לפני המלך, אשר משכרתו רבה, מחייתו ברווחה, בשר ודגים וכל מטעמים ואיננו מסתפק בקב חרובין, לכן לעומתו גם איתו מדקדקים אם עושה מעשים טובים ובשלמות, ועל כן אין תפילתו נשמעת כתפילת ר' חנינא בן דוסא, שאם אולי איננו גדול ממנו במעשים, אבל הוא הרי די לו בקב חרובין כו', ולכן גם איתו אין מדקדקין.
וזה שאמרו ז"ל אם הוא אומר ובטובו, - מסתפק במה שנתן לו ד', אות היא כי גם למעלה מחזקים אותו לתלמיד חכם, אבל אם אומר "ומטובו" איננו מסתפק ואומר כי ד' נתן לו רק מעט מטובו ולא כולו, - הרי זה בור, גם איתו מתחשבים ואומרים כי הוא בור ממעשים טובים, כי במידה שאדם מודד מודדין לו13.
במשנת אנטיגנוס יש לדקדק שהתחיל בלשון "עבדים" ולא סיים "העובדים" אלא המשמשין, אמנם יובן כי שימוש הוא קל מעבודה, וכוונתו, שאם באמת עובדים את ד', יוכל לעבוד גם בשביל קבלת פרס, אבל אחרי שבאמת אין עבודתינו בשם עבודה, כי אם בגדר "שימוש" הקל כי אין אדם צדיק בארץ, לכן לא יהיה כעבדים שצריכים לעבוד, ובאמת רק משמשין את הרב, ובזה לא יהיה על מנת לקבל פרס היינו שלא יסתפקו במה שנתן להם הקב"ה וירצו פרס, כי אז "ויהי מורא שמים עליכם" פן ידקדקו עמכם מן השמים כי ד' צלך על יד ימינך.
ד. צבא שמים בשבילכם
ה. שכר בעולם הזה ופריקת עול
תמונה חיה איך יתנהג העשיר היה בימי אנטיגנוס - ר' אלעזר בן חרסום. אמרו16 עליו שהניח לו אביו אלף עירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום היה נוטל נאד של קמח על כתפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, ומימיו לא ראה את עבדיו אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה, ואם אמנם הוא מחייב העשירים שאינם עשירים יותר ממנו, אבל המציאות היא כי לא רבים יחכמו לעשות כמוהו.
הוא שאמר אנטיגנוס איש סוכו שאל יבקש האדם עושר, כי בנפשו הוא, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, ותפרקו עול הרב מצווארכם, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, כי רוצה הוא בעבודת אדונו ועבדו לעולם - ויהי מורא שמים, לא תיפרקו מעליכם יראת שמים.
ובאבות דרבי נתן17 מסיים "ויהי מורא שמים עליכם, כדי שיהא שכרכם כפול לעתיד לבא", ולפי פשוטו הוא תמוה , שאמר שיהיו כעבדים המשמשין שלא על מנת לקבל פרס, כדי שיהיה שכרם יותר? ולפי דברינו מובן, כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה18, לכן טוב יותר שלא יקבלו שכרם בעולם הזה כי אם לעתיד לבוא, כי אז יהיה כפול ומכופל ודוק. ואם על כל פנים נתן לכם ד' פרס בעולם הזה, יהי מורא שמים עליכם - שלא לפרוק עולו מעל צווארכם.
ו. העלמת שכר מצוה
בפירוש שאלת החכם19 "מה העדות והחוקים והמשפטים"..."ויצונו ה' לעשות כל החקים האלה" חקים ללא נתינת טעם, ומדוע? "ליראה את ד' אלוקינו" על ידי זה שנשמור את המצוות, וממילא יהיה תכלית הטוב "לטוב לנו כל הימים לחיותינו כיום הזה", כי אילו היו הטעמים גלויים היינו טועים לחשוב כי טעם פלוני או פלוני אינו שייך באיש במקום או בזמן פלוני, ולא היינו שומרים מה שאין כן אם הם "חוקים" הרי הם נשמרים.
זאת ועוד אחרת שמא יאמר אדם, כיוון שכל המצוות רק לטובתו שאהיה בריא שאאריך ימים אם כן אעשה מה שלבי חפץ, אני לא אכפת לי אם לא אהיה בריא, אם לא אאריך ימים, "יהיו מעטים ובלבד שיהיו מעונגים וטובים" - לזה אמר ויהי מורא שמים עליכם, על כרחכם צריכים אתם לשמור כל המצוות, - ואין אתם אתם בני חורין לעשות ככל העולה על רוחכם.
הערות:
1. קידושין פ ע"ב.
2. איכה ג, טל.
3. ויקרא רבה פרשה כח ד"ה דבר.
4. קהלת א, ה.
5. עיין רמב"ם הל' זכיה ומתנה פ"ג ה"ח.
6. ברכות נ ע"א.
7. ברכות לד ע"א.
8. תענית כה ע"א.
9. תענית כד ע"ב, ברכות יז ע"ב.
10. תהילים קכא,ה.
11. עיין מחזה עיניים מחזה מ.
12. משלי כח,כב.
13. על עניין במדה שאדם מודד מודדים לו, מצאתי בכת"י.
"בהקדמה ל"זכרו תורת משה", ביאר בפשט "כבגד עדים כל צדקותינו" (ישעיהו סד,ח) ואין לנו במה להתפאר.
וישעי' הנביא אמר לו הקב"ה "קרא בגרון אַל תַּחְשׂךְ כַּשּׁופָר הָרֵם קולֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקב חַטּאתָם, ואותי יום יום ידרושון, ודעת דרכי יחפצון כְּגוי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלהָיו לא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלהִים יֶחְפָּצוּן" (ישעיהו נח,א-ב). פתח בגנותם וסיים בשבחם? ועוד דנראה שישעיה רצה להשתמט מלהוכיח , מדוע? וביאר מהר"י ז"ל מדובנא, משל לאחד שנשאר חייב לחנווני סך גדול, ובקש שיקחוהו להיות "משולח" הנוסעים עם סחורתו, והוא ינכה החוב משכרו, המלוה נתרצה, וכעבור שנה נסע. החנווני נכה חובו ממשכורתו. הלווה התחיל לדבר קשה עם החנווני, אז אמר החנווני למנהל חשבונותיו שיעשה חשבונו ויושיט לו, ויתפלא המנהל האם נתעשר כל כך שחושב שהחנווני ישלם ללווה? ויאמר החנווני, לא, ידעתי כי עני הוא אבל אני עושה זאת למען ידע גם הוא כי עני הוא, וחייב לי הרבה.
וזה שאמר ה' אל ישעיה קרא בגרון וכו', והגד לעמי פשעם, כי הם אותי יום יום ידרשון, ותובעים אותי הרבה, וגם דעת דרכי יחפוצון ומה אני עושה כן, וישאלוני משפט צדק, - אי לזאת הגד להם וידעו כי חייבים הרבה, ואין להם מה לתבוע אותי".
14. יהושע פ"י.
15. חולין ז ע"א, ירושלמי דמאי פ"א ה"ג.
16. יומא לה ע"ב.
17. פ"ה, א.
18. אבות פ"ד מי"ז.
19. דברים ו,כ-כד.
