נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק א, משנה ד
יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם.
יוסי בן יועזר אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים,
והוי מתאבק בעפר רגליהם,
והוי שותה בצמא את דבריהם:
א. שלמות עם ישראל בהתוועדות
יוסי בן יועזר הרגיש בזה אמר והזהיר את העם שיתועדו ויתחברו וישלימו חסרון האברים שנעדרו מעם ישראל ויחזיקו ויתחזקו בתורת ד', וילמדו תורה שבעל פה.
ב. כינוס ת"ח והיחס אליהם
ג. ת"ח מפלפלים ומורי הלכה
מדברי המדרש נראה שמדבר בשני מיני לימוד תורה, א) פלפול התורה, וזהו נקרא "דברי תורה" שתלמידי חכמים מתפלפלים ומדברים זה עם זה בענייני תורה, ב) דיני התורה; דיני טומאה וטהרה איסור והיתר. המין הראשון אינו מובן לעמי הארץ, ובזמן שת"ח עומדים ומפלפלים ומתווכחים בדברי תורה, אלה עמי הארץ עומדים ותמהים, כאילו בשפה אחרת ידברו, וכאילו שתו לשכרה עד שאין יודעים בין ימינם לשמאלם, ואז הם נקראים "עמי הארץ", ובזמן שתלמידי חכמים מלמדים דיני התורה והלכותיה, גם עמי הארץ מבינים, ואז הם נקראים "ישראל" יען כי בבחינה ידועה הם מתעלים מ"עמי הארץ" ל"ישראל".
ועל שני מיני אלה אמרו במדרש; א) אלו ת"ח שנכנסים לבתי "עמי הארץ" ומרווים אותם, משכרים אותם בדברי תורה, בפלפולי התורה שהם מתפלפלים. ב) אלו תלמידי חכמים ותלמידיהם שמורים ל"ישראל" טומאה וטהרה איסור והיתר, ומלמדים אותם לעשות רצון אביהם שבשמים. הראשונים כלומר "עמי הארץ" כששומעים את תלמידי החכמים מתפלפלים אין להם מזה הנאה של כלום אחרי שאינם מבינים מה המה מדברים, רק קול דברים הנם שומעים, תלמידי חכמים המנגחים זה את זה בהלכה, והם "מתאבקים בעפר רגליהם". השניים ששומעים דיני תורה והלכותיה "שותים בצמא דבריהם".
ועל שתי אלה, אמר יוסי בן יועזר "יהי ביתך בית ועד לחכמים" בין לחכמים המדברים "בעפר רגליהם" שעל ידי הויכוחים וההתאבקות הם מעלים עפר ברגליהם, ואין לך בדבריהם הנאה, ועוד אולי צער קצת יגרמו לך. ולשניים אמר "והוי שותה בצמא את דבריהם" שהם מדברים אליכם.
ובזה מדוקדק שאמר שני פעמים והוי, מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה כו', ולא אמר והוי מתאבק כו', ושותה.
ומה יפה מבוארת היא מליצת "בעפר רגליהם" לענין תלמידי חכמים המתווכחים ומתפלפלים בתורה, על פי מה דאיתא6 "אמר ר' תנחום בר' חנילאי אילו ניתנה התורה חתוכה, לא היתה עמידת רגלים למורה שיורה, שאם טימא, יש מטמאין כיוצא בו, ואם טיהר, יש מטהרין כיוצא בו". (ופירש בנחלת יעקב, אילו היה הכל מפורש בתורה ולא היה שום מחלוקת בשום דין לא היתה עמידת רגלים למורה, כלומר אם יהיה הדיין טועה באיזה דין לא היה מקום להשיב, אבל עתה שלא ניתנה תורה חתוכה יש רגלים למורה, שיוכל לתרץ דבריו ולמצוא בכל מעט סעד וסמך לדבריו, וזהו דקאמר בתר הכי שאם טמא יש מטמאין כו', דבכל דין יש דעות הרבה, אלו מטמאין ואלו מטהרין, אלו אוסרין ואלו מתירין, אלו ואלו דברי אלקים חיים. ע"כ).
ועל פי זה יש לבאר מליצת דוד המלך ע"ה7 "רגלי עמדה במישור" כי דוד זכה שתהיה הלכה כמותו בכל מקום, כמאמר רב יהודה אמר רב8, וד' עמו - שהלכה כמותו בכל מקום, ואם אמנם כל תלמיד חכם שאומר דבר הלכה הוא מוצא לו טעם וסברה, אבל בהיות שלא כיון לאמיתו המליצה היא שרגליו אינם עומדים במישור, אבל דוד המלך ע"ה, שזכה שהלכה כמותו בכל מקום אמר בתהלתו "רגלי עמדה במישור" ולכן "במקהלים אברך ד'". (בזה יש להמליץ מאמר "עמד ר' יהושע על רגליו9 פירוש שהוכיח אמתת דבריו ודברי החכמים).
לפי זה תלמידי חכמים שכל אחד מראה פנים לדבריו ועמל להעמיד רגליו, בוויכוח וההתאבקות מראים טעות ושגגה זולתם הם מעלים עפר ברגליהם, וזהו "והוי מתאבק בעפר רגליהם" שכל אחד רוצה להעמידם במישור.
ד. בתי כנסיות ותלמידי חכמים
על זה יש להמליץ דברי החכם מכל אדם11 "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך וגו'", מה יפה היא הדעת עם העושר, ה"רגלים" עם ה"מנעלים", ומפרש בת נדיב חמוקי ירכיך ר"ל שמנדב צדקה ועושה גמילות חסד12, כאברהם אבינו שנקרא נדיב על שם צדקתו וגמילות חסד שהיה עושה בכספו וזהבו13.
כל מה שעושה האדם בכספו לטובת זולתו ערכו רם ונישא, אבל ביותר יגדל ערכו באם יוציא אותו להרמת קרן התורה ודעת אלוקים, כי הוא עניין העושה פירות ופיירי פירות עד אין סוף, שעושה שלא תשתכח תורה מישראל, כמאמרם14 ז"ל: "רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיה הוון מטיילין באילין כנישתא דלוד, אמר רבי חמא בר חנינה לרבי הושעיה כמה ממון שיקעו אבותיי כאן, אמר ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן, לא הווה אית בני נש דילעון באוריתא (כמה נפשות נאבדו כאן, וכי לא עדיף ליתן את הכסף לעוסקים בתורה). רבי אבון עבד אילין תרעייה דסדרא (בנה פתחים של בתי מדרש), רבא אתא רבי מאנא לגביה, אמר ליה חמי מה עבדית (היה משבח עצמו ראה מה עשיתי)? אמר ליה וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות, לא הוה בני נש דילעון באוריתא (טוב לתת לעניי תורה שעושין מצות בכל עת משיבנו בנינים והיכלות)" כי בלוד היו מעוטי תורה15, ולזה אמר לו שמוטב לו היה משתמשים בכספם להרים קרן התורה בלוד ולא היו עניים בתורה, ממה ששקעו ממון בנין בתי כנסיות, כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה16.
וכן יש לבקר תלמידי חכמים מפני עמי הארץ, כמו שמצאנו17 ברבינו הקדוש שפתח אוצרותיו בשני בצורת ואמר אל יכנסו עמי הארץ, כי הצדקה לתלמיד חכם תועלתה, לאיש ולתורה, לפרט ולכלל לדור יבוא.
בהיות יוסי בן יועזר איש עשיר, המתנהג עם עושרו כשורה, שהיה עוסק בתורה, עבודה וגמילות חסדים18, קיבל מוסרו הטוב של אנטיגנוס רבו שאם נתן ד' לאדם עושר ידע להיזהר ללכת אחרי ד' בהיותו נאה מקיים, היה נאה דורש לאלה העשירים שאינם בני תורה שעל כל פנים יהי ביתך בית וועד לחכמים.
ה. ההתאבקות בעפר מסייעת ללמוד התורה
אמר ר' יוסי בן יועזר שכאשר תעשה ביתך בית וועד לחכמים אז תהיה מתאבק בעפר רגליהם, באותו האוויר שיזדכך מחכמתם ודעתם שנמלצת בשם "רגלים" תתאבק, תשאף ןתקלוט אותו בקרבך, ועל ידי זה סוף סוף תהיה שותה בצמא את דבריהם, כבר תהיה לך תשוקה ללימודיהם.
זו היא עצת יוסי בן יועזר איך להשתמש עם העושר אשר חננו ד' לבלי יטה מדרך הישר. אולם חברו יוסי בן יוחנן איש ירושלים בא גם הוא וייעץ שתמיד ישים פחד העוון לנגד עיניו, ידע כי העוני הוא גלגל חוזר בעולם, ועל מי יבטח כי לא יעני, ועל זה אמר יהי ביתך פתוח לרווחה והיו עניים בני ביתך, למען לא ימוש זכרון העוני מנגד עיניך, ועל ידי זה לא תפרוק עול מלכות שמים ממך.
הערות:
1. סוטה מז ע"ב.
2. ח"א דרוש ד, לד ע"א מהדורת מאור הגליל.
3. חגיגה טז ע"א.
4. עיין רמב"ם הקדמת היד החזקה.
5. ויקרא רבה לד, יג ד"ה לרעב.
6. מסכת סופרים פט"ז ה"ה.
7. תהילים כו, יב.
8. סנהדרין צג ע"ב.
9. ב"מ נט ע"ב.
10. מבחר הפנינים שער העושר.
11. שיר השירים ז,ב.
12. מו"ק טז ע"ב, דברי ר' חייא.
13. חגיגה ג ע"א, דרש רבא.
14. ירושלמי שקלים פ"ה ה"ד.
15. עייןירושלמי פסחים פ' תמיד נשחט הובא בסה"ד, וע' בבלי פסחים סב ע"ב.
16. עיין ברכות טו ע"ב, מאמר ר' חמא בר"ח.
17. ב"ב ח ע"ב.
18. תמורה טו ע"ב.
19. שבועות מז ע"ב.
20. הנוגע במשוח שמן גם הוא מקבל שמן.
