נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק א, משנה ה
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר
יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך,
ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו.
מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה
גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום:
א. הסיבות להתרוששות האדם
הנה כשאדם נולד אזי ידו קמוצה ושמעתי שהוא רמז אל חיי האדם, כשנולד הוא חושב שכל עולם שלו הוא, אבל כשמת הוא פושט ידיו, כלומר אין אתי מאומה, לא ירד אחריו כבודו, אבל מה טוב ומה נעים, אם בעת שהאדם חי יפשוט ידיו לעניים, כאילו כבר מת הנהו. (ועל זה יש לרמוז מאמר3 ריש לקיש אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה, פירוש קיום התורה אי אפשר אלא אם כן יעשה עצמו כאילו מת, ואז יוכל לקיים מצות צדקה כראוי) וזהו צדיקים במיתתם קרויים חיים ודוק. זה שאמר4 שלמה המלך ע"ה, בשבח אשת חיל, "כפה פרשה לעני" היא פרשה את כפה, כאילו כבר מתה, וכל זה בשביל העני, למלאות מחסורו, "וידיה" השתיים "שלחה לאביון" הנצרך לתמיכה יותר גדולה.
והנה חלק העניים נתן הקב"ה בתוך חלק העשירים, כלומר נתן לעשירים חלק העניים, והם צריכים להחזיר לעניים חלקם, והוא חלק עשירי מנכסיהם שהם מרויחים, וכו הוא הדין5 דצריך לעשר מעשר כספים. בתנחומא6 איתא "ונפש בעליה הפחתי7 - זה מעשר עני", מכאן שהעני על חלקו נקרא בעלים.
אמרתי לבאר משנת8 איזהו עשיר השמח בחלקו, שאינו חומד לו גם חלק העני שנתן לו ד', ונותנו לעני, אזי הוא מתעשר עוד, אבל אם אינו שמח בחלקו לבד ומעכב גם חלק העני - הוא מתרושש.
אם האדם אינו מעשר כספים, ומחזיק של עניים בידו, הוא נקרא "קמצן" מפני שהוא מ"קמץ" את ידו מלפושטה לעניים שיקחו את כל חלקם, ועל זה נאמר9 "עשר כדי שלא תתחסר". ודרשו10 "לענין מעשר דכתיב למעלה לא תאכלו כל נבלה וגו' וכתיב בתריה עשר תעשר, אמר הקב"ה אל תגרמו לי לבשל גדיים בחלב אמותיהן עד שהן במעי אמותיהן, שאם אין אתם מוציאין מעשרותיכם כראוי, רוח אחת של קדים אני מוציא ומשדפתן כד"א ושדפה לפני קמה".
נימוק נוסף לירידת נכסי בעלי בתים מבואר בדברי הגמ'11: "מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר? (הרוצה למלוח ממונו, כלומר לגרום לו שיתקיים, יחסרנו לצדקה תמיד, וחסרנו זהו קיומו), ואמרי לה חסד (ייעשה ממנו חסד, ושל בית אבא לא עשו צדקה כראוי וכלה ממונם). ושל בית חמיך היכן הוא? אמרה לו: בא זה ואיבד את זה (לפי שנתערב בו). ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא: אמרו עליו על נקדימון בן גוריון, כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש, כלי מילת היו מציעין תחתיו (להלוך עליהן), ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו! איבעית אימא: לכבודו הוא דעבד. ואיבעית אימא: כדבעי ליה למיעבד לא עבד, כדאמרי אינשי: לפום גמלא שיחנא (לפי כח הגמל יטעינוהו משא)".
ראינו מזה שתי סבות לאבוד הממון; א) אם לא עבד כדבעי למעבד, והיינו שלא הוציא עישור נכסיו והחזיק בשל עניים, ב) אם לכבודו עשה ולא לכבוד שמים לקיים מצות ורצון ד'.
על פי זה יבוארו דברי המדרש הנ"ל, שאמר אלו בעלי בתים שירדו מנכסיהם, בשביל אלה שתי הסבות, א)שלא פשטו ידיהם לעניים שייקחו את כל חלקם ולא עשו כדבעי למעבד. ב) שלא עשו רצון אביהם שבשמים, כי אם לכבודם הוא שעשו או לרווחתם. העניים המרודים, בעלי בתים שירדו מנכסיהם תביא בית, ולשניכם יהיה זה לתועלת, לך יהיה תועלת, כי ממנו תראה ותקח מוסר לקיים מצות צדקה במלואה, ובכוונתה הראויה, והוא יהיה לו תועלת כי תחזיקהו ותסעדהו בעת צר לו.
יוסי בן יוחנן שהיה איש ירושלים העיר את העם על המשל שמשלו בירושלים מלח ממון חסר, ואמרי לה חסד.
ב. שני סוגי עניים
בעלי הבתים שירדו מנכסיהם, אותם צריך להחזיק בתמיכה הגונה למען אשר יוכלו להתחיל לעסוק במלאכה או במסחר וירום קרנם בכבוד על ידי הרווחה שיהיה להם, אולם העניים מנעוריהם להם די בנדבה קטנה מידי יום ביומו. ועל שני אלה אמר "יהי ביתך פתוח לרוחה" בעד אלה שירדו מנכסיהם להם תפתח ביתך עד שיהיה להם "רווחה" בצאתם ולא יצטרכו לנדבות. על העניים מנעוריהם די אף שלא תסמכם למען יהיה להם בית שלהם, כי אם יהיו העניים "בני ביתך" בית שלך.
בין אלה ובין אלה, כשיבואו לביתך, אל תרבה שיחה אז עם האשה, כי אם אתה תשיח ותדבר עם העניים לפייסם בדברים ולבדח את ליבם על ידי זה תתברך בי"א ברכות13.
ג. צרכי ביתו ועניים
חז"ל אמרו14: "שאל טורנוסרופס הרשע את רבי עקיבא אם הקב"ה אוהב את העניים מפני מה אינו מפרנסם כו', אמר לו כדי שניצול אנו מדינה של גיהנום". זהו שאמר "ואל תרבה שיחה עם האשה", כי על ידי זה תפעל עליך, למלאות מחסוריה ומותרותיה, וק"ו עם אשת חבירו, והוא ממעט בפרנסת עניים, וגורם רעה לעצמו שהוא מתדלדל, שעל ידי שהוא מרבה עמה שיחה הוא בוטל מדברי תורה כמובן, וסוף כל סוף יורש גיהנום כי לא עשה צדקה לעניים למען ינצל מדינה של גיהנום.
"וגורם רעה לעצמו" - אמר "לעצמו" ולא אמר "לו", הכוונה הוא מריע לעצמותו.
הערות:
1. ויקרא רבה לד, יג.
2. ישעיהו נח, ז.
3. שבת פג ע"ב.
4. משלי לא, כ.
5. יו"ד רמט סעיף א.
6. תנחומא ראה טו.
7. איוב לא, לט.
8. אבות ד, א.
9. תנחומא ראה יח, א.
10. תנחומא ראה יז, א.
11. כתובות סו ע"ב.
12. ויקרא רבה לד, יג.
13. ב"ב ט ע"ב.
14. ב"ב י ע"א.
