נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק א, משנה ו
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם.
יהושע בן פרחיה אומר:
עשה לך רב,
וקנה לך חבר,
והוי דן את כל האדם לכף זכות:
א. ההתבוננות על חברו ולמוד מדרכיו
לא נכחד שיש מעשים שאף על פי שלפי ראות עיניים אינה רצויה כוונתם ופעולתם, ויש לדונם לכף חובה, בכל זאת אם רק נחדור לעומק פנימיות העניין, מצד האדם, המקום הזמן, אז נוכח כי איננו שללי כל כך. אבל דא עקא, החשבונות וההתעמקות במעשה זולתנו, ממנו והלאה, בנוגע לזולתנו
אנו מסתפקים בהשקפה שטחית, לא נעמיק חקר, אם אמנם חטא כל כך, אם אמנם רע מעשהו. לו היינו מבקרים את מעשינו וממשמשים בהם בכל פרטיהם, אז היינו רואים שתים:
א) כי יש מעשים שלא יכונו דרכם, לא יצאנו ידי חובה בהם, ואמנם רעים המה.
ב) כי יש מעשים שאף על פי שהם רעים לפי הנראה, בכל זאת לפי ידיעתנו את מצב הענין אין בו שום נדנוד רע, או שהיינו מוכרחים עליו עד שלא יגונה בשביל ההכרח, הכל לפי העניין, כידוע למבין ומשים לב על דרכיו. בזה היינו מרויחים גם כן שתים:
א) שלא היינו מביטים בעיניים רעות כל כך על זולתנו, בידיעתנו כי גם אנו נכשלים כמותם, ואין לנו יתרון עליהם.
ב) שהיינו מרגישים שכמו שמעשינו הרעים לפי הנראה, אבל באמת יש להם על מה שיסמוכו לדונם לכף זכות, כן גם מעשי זולתנו אולי יש גם להם על מה שיסמוכו ולדונם לכף זכות.
אבל איזה דרך ישכון אור? הבה אשכילך ואורך בדרך זו תלך והוא מה שכתב באוהלי יעקב1 וז"ל: "אבל רפואתו והצלתו קרובה משני פנים א) שישמע לקול מורים ולמוכיחים שהם ישימו רשעו נגד פניו, יענו יגידו לו טעותו ויורו אותו הדרך הטוב והאמת, וכדי להקל העניין על האדם שלא יצטרך לשמוע גערת חכם וכלימות צדיק, בא שלמה המלך וייעץ עוד אופן ב) והוא מה שאמר2 "עיניך לנוכח יביטו, ועפעפיך יישרו נגדך". אשכילך ואורך, האמת שאין האדם רואה חוב לעצמו במופת, כי רעך אשר כנפשך הנה גם הוא איננו מרגיש בחסרון מעשהו ואיננו מבחין ברעתו, מפאת כי דרכו ישרה בעיניו אבל אתה, תחזה ועיניים לך לראות ברעתו, ואם כן שפוט תשפוט, כי גם אתה שגית ברואה מה שלעיניך דרכך ישר וטוב זהו "עיניך לנוכח יביטו", כלומר יביטו על מעשי האיש העומד נכחך, ותראה כי אינם מתאימים עם חוקי היושר והצדק, ובזאת "כל דרכיך יכונו" כי מהם תדון על עצמך, ממש במראה לטושה שפעולתה להראות לאדם דמותו, ועל פי זה יתבאר הכתוב הוכח תוכיח גו', ובא הכתוב להורות לנו כי מתי יועיל מה שיביט האדם ויבקר מעשי זולתו לדון ממנו על עצמו, ואמר, שאין זה כי אם בשיהיה רעך אהוב עליך כמוך, אז יהיה מבטך והבחנתך בו פועלת מה שתפעל ההסתכלות במראה לטושה, לא כן אם אינו אהוב עליך, ובפרט אם שונא הוא לו, אזי לא תפעל עליך ההסתכלות כלום, כי יאמר שהרע הוא רק בזולתו ולא יתן עיניו אל איולתו הוא, וזהו לא תשנא את אחיך בלבבך, ובזאת הוכיח תוכיח את עמיתך כלומר תוכיח את עצמך עם עמיתך שעל ידו תבוא לך התוכחה, וזהו ולא תשא עליו חטא, כלומר לא תגולל החטא רק עליו, אבל תדון ממנו על עצמך, והוא יהיה לך לעיניים שאין שום אדם מכיר בגנות מעשיו, עד כאן תוכן דבריו ומבוארים. כי אם הוא אוהב זולתו הנה הוא משוה את עצמו אל חברו, וחברו אל עצמו, וכשרואה חבירו עושה מעשה רע, המעשה הרע הוא עניין מקרי, ואיננו נוגע בעצם אישיותו של חברו, ולכן ממנו ידין גם על עצמו, מה שאין כן אם איננו אוהבו ואיננו מרגיש את זולתו ורק על ידי המעשה ידון על העושה, אז יצא משפט מעוקל, וידון לכף חובה את זולתו ולא יתקן את עצמו.
על פי זה נבין דברי יהושע בן פרחיא במשנתנו, אמר עצות להדרכת האדם. א) תחלה אמר צריך שיהיה לו רב המלמדו תורה, דרך ארץ ומדות, ואת הדרך אשר ילך בה, ועל זה אמר עשה לך רב. ב) צריך שידע אם מעשיו מסכימים לחוכמתו, ואם מקיים הוא ככל התורה והמצוה, אולם מפני שאין אדם רואה חובה לעצמו לכן ייעץ "וקנה לך חבר" שעמו תתחבר ותתקשר באהבה ואז עיניך לנוכח יביטו, וממנו תראה ותדין על עצמך כי כמוהו כמוך אין דרככם ישרה.
וכאשר כבר תבוא לידי הכרה והרגשה במעשה עצמך, ותדע להבחין בין מעשה שהוא טוב באמת למעשה שהוא רע, ובין מעשה רע שהוא רע באמת, למעשה רע שיש לדונו לכף זכות כמו שידעת באמת הזכות, אזי מעצמך תדון על שאר כל אדם, ואז תקיים "והוי דן את כל האדם לכף זכות".
ב. הדן לכף זכות זוכה לחבר
ג. עשה עצמך רב ללמד אחרים
ד. קבלה ופירוש התורה
וכבר העיר בעל "המדרש והמעשה" שבאמת גם הצדוקים מוכרחים הם בעל כרחם לבוא אל הקבלה, כי הרבה דברים, שבאו חתומים וסתומים בתורה על כרחך שישמעו אל הקבלה. למשל על פי פשוטו של מקרא היה הדין נותן "עין תחת עין" ממש, בעל השור שנגח אדם "יומת" אף כי לא פעל עוולה ובודאי שלא העיזו הצדוקים לשפוט משפט מעוקל כזה, והוצרכו גם להודות בפרטים האלה לבעלי הקבלה אשר הוציאו המקראות מפשוטן. כמו כן בהבנת מצוות אתרוג אשר סתומה ניתנה "פרי עץ הדר" והתורה שבע"פ ביארה הדברים: הדר, זה הדר באילנו משנה לשנה4, וכן במצוות תפילין שבתורה נאמרה רק וקשרתם לאות על ידך גו', איך היא הקשירה על זה בהכרח שישמעו אל הקבלה, וכל האומר אין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו5 - ע"כ.
נמצא שה"רב" הכרח הוא להאדם, כי בלתו אי אפשר לעמוד כלל על כוונת התורה6.
כלפי זה הוא שאמר יהושע בן פרחיה עשה לך רב כאילו אמר הרב כל כך מוכרח לך עד שאם אפילו אינו במציאות על כרחך ש"תעשה" אותו כי בלתו אין תורה כלל, וחבר קנה לך כי זה ישנו במציאות. ואולם כלל בלשונו הזהב "וקנה" שלא יאמר שדבר נקל הוא למצוא חבר ודי להתחבר עם מישהו, לזה אמר "וקנה" ומה שאדם קונה במחיר כסף כבר מדקדק הוא אם שוה הוא מחירו, ככה יתבונן היטב אל החבר אם כדאי להתחבר איתו אם לא יהיה קלקולו יתר על תיקונו.
ואמנם אף שהרבה יבקר עד שיתחבר עימו ובכל זאת בנוגע אל עצם האדם והוי דן את כל האדם לכף זכות, שלא להחזיקו כרשע עד שידע בברור וידינהו לכף זכות, אם כי להתחברות עדיין אין זה מספיק עד שידע בברור שהוא טוב.
הערות:
1. המגיד מדובנא.
2. משלי ד,כה.
3. פרשה כב ד"ה ואיש איש.
4. כוזרי השני, מאמר שני.
5. על פי יבמות קט ע"ב.
6. עיין ספר ברית עולם מאמר עין הבינה, ובכוזרי השני.
