נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק ב, משנה י
הם אמרו שלשה שלשה דברים. רבי אליעזר אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך, והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש:
הכועס צריך לעשות תשובה
נ"ל על פי מה שראיתי בשם ספר מדרש פנחס, וזה לשונו, עצה לכעס, בגמרא1 אמר רב נחמן בר יצחק, כל הכועס ביודע שעוונתיו מרובין מזכויותיו,לכן תיכף כשאדם רואה שמתחיל לכעוס יחשוב בלבו, כיוון שאני כועס מוכח מזה שעוונתי מרובין ואין לי פנאי לכעוס הלא אני צריך לחזור בתשובה על עוונותי, וחוזר ומהרהר בתשובה וממילא נפטר מהכעס כי מיד שחוזר בתשובה הוי זכויותיו מרובין ואי אפשר לבוא לידי כעס עוד עכ"ל,-ולפי זה יבואר על נכון מאמר ר' אליעזר,ואל תהי נוח לכעוס, ואם כעס בידוע שעוונותיך מרובין מזכויותיך א"כ אין לך פנאי לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך, וכנאמר לעיל.
הכעס מביא ליום המיתה
כבוד חברו ודברי רבותיו
ביאור דעת ר' אליעזר במשנה זו, ממוסרו הטוב להיות חביב בעיניו כבוד חברו כשלו, יצא לו הנהגתו להיות חושש לכבוד רבותיו אנשי הקבלה, כי אם חביב בעניו כבוד חברו ומטה אוזנו לשמוע טעמו וסברתו, כל שכן שיטה אוזן לדברי רבותיו הגדולים ממנו, ואם על חברו אפשר עוד שיחלוק, אבל על רבותיו לא ירהיב עוז בנפשו לחלוק על דבריהם, אבל תמיד אף כשלא יבין טעם דבריהם יתלה החסרון בו בעצמו, ולא בהם, ויקבל דבריהם אף בלי הבן אותם.
והיה בזה נאה דורש נאה מקיים, שכן מצאנו במשנה3 "שאלו את ר' אליעזר, מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע, ומקומה צרבת השחין? אמר להם: יסגיר, אמרו לו למה? לגדל שער לבן אינה ראויה, ולפשיון אינו פושה, ולמחיה אינה מטמאה, אמר להם שמא תכנוס ותפשה, אמרו לו והלא מקומה כגריס (שאז אין שייך שמא תכנוס), אמר להם לא שמעתי, (מרבותי הטעם, אבל גם זה יסגיר). אמר לו ר' יהודה בן בתירא אלמד בו, (הרשוני שאלמד בדין זה דבר). אמר לו אם לקיים דברי חכמים, הן, (אם תמצא טעם לקיים דברי חכמים שאמרו להסגיר, אמור, אבל ללמד שאינו טעון הסגר, לא תאמר, שאיני מגיה מה שקיבלתי מרבותי ושומע ממך). אמר לו שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה, אמר לו חכם גדול אתה שקימת דברי חכמים". הנה חיבב ר' אליעזר כבוד ר' יהודה בן בתירא לשמוע ממנו טעם הלכה, אף שהוא עצמו לא ידעה, וממנה תוצאות לכבוד רבותיו, שלא לחלוק עליהם בשום אופן.
דברי רבותיו
ביין הלבנון כתב שכיוון רבי אליעזר כלפי ההלכות המקובלות שהם כגחלת וכלפי הגדרים והסיגים שהם אור וחום הגחלת, וזה מתאים מאוד עם שיטתו של ר' אליעזר שלא חלק בשום אופן על רבותיו וההלכות המקובלות, נמצא שהיה ר' אליעזר נאה דורש נאה מקיים.
עוד למדנו4 על הקפדתו בדברי רבותיו: "תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו. אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: תמיה אני אם יוציא זה שנתו. ולא הוציא שנתו. אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה".
המהרהר אחר מדות הקב"ה
הנה ר' אליעזר היה באותה התקופה הנוראה תקופת חורבן הבית שנהרגו כמה אלפים מישראל, ומהם מגדולי חכמי התורה, כמו רשב"ג ור' ישמעאל כהן גדול, ועוד הקטנים בערכם - מובן שבזמן ההוא נתעוררה השאלה הישנה מפני מה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ושאלה זו מסתמא לא מעט חללים הפילה, וכמו שמצאנו5 באמת שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה, מפני שראה לשונו של ר' חוצפית המתורגמן דגריר אותו דבר אחר. הלבבות נתעוררו לכעוס על הנהגת ה', ולשפוט אותו והנהגתו במשפט רע לפי השקפת עין האדם אשר קצרה באמת לראות אחרית דבר מראשיתו.
ועל ענין זה אמר ר' אליעזר6, שאיזו דרך ישרה שידבק בה האדם - עין טובה לשפוט כל דבר על אשורו, במאזני השכל האמת, ולא יבהל ברוחו לכעוס על ה' והנהגתו - אבל ידע שקצרה בינתו בינת אנוש, ובה במידה שהתלמיד קטן כנגד הרב, שלא לחלוק על דבריו אף במה שקצרה בינתו להבין טעם ההלכה המקובלת, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא יחלוק האדם על הקב"ה בדעתו ובמחשבתו, וזהו שאמר דבר בעיתו - ואל תהי נוח לכעוס.
נתינת צדקה
כלל בזה מלבד סתם תשובה על כל מיני עבירות. עוד כלל בזה עניין עשיית צדקה, דמצינו שר' אליעזר מודה לחכמים דביאור כי מתו האנשים המבקשים את נפשך, היינו שנעשו עניים7. ועל זה כיוון ואמר ושוב יום אחד - לעשות צדקה לפני מיתתך טרם שתרד מעשרך ותהיה עני, כי גלגל הוא החוזר בעולם, וכדאיתא8: "וכי ימוך אחיך הה"ד עשיר ורש נפגשו - עושה כולם ה', העני מבקש מן העשיר שיעשה אתו מצוה, והוא משיב אין אתה יכול לעמול, ראה נאה כמה עבים שוקיו כמה עבים ידיו ורגליו, אמר הקב"ה, לא די שאין אתה נותן לו משלך, אלא במה שנתתי לו אתה מכניס בו עין רעה עושה כולם ה', מי שעשה לזה עשיר ולזה עני יכול לעשות זה עני וזה עשיר".
ועל זה כיוון ר' אליעזר כלפי שאמר9 איזה דרך טובה שידבק בה האדם, - עין טובה, ורעה שירחק ממנה - עין רעה, כלפי זה אמר שלא יביט על העני בעין רעה, אלא בעין טובה ויתן לו צדקה טרם שיעני הוא, לפני מיתתו.
דברי תורה אש פנימית
סיפר10 אלישע בן אבויה שביום הכנסו לברית מילה, היו בבית הברית כל גדולי הדור ור' אליעזר ור' יהושע עימהם, וכשאכלו ושתו התחילו אלו לומר מזמורים, א"ר אליעזר לר' יהושע הם עוסקים בשלהם ואנחנו נעסוק בשלנו, והתחילו מתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתם בסיני.
רצונו לומר, שאמרו ביאור המאמרים עד שהיו השומעים שמחים, ומרגישים שכיונו באמת לכוונת הפסוקים, כאילו ניתנו מסיני, מפי הקב"ה, חותמו אמת, והאש מלהטת סביבותיהן, עיקר נתינתן לא מסיני נתנו באש כו'. -
ענין האש שמלהטת סביבותיהן, - אפשר להסביר שהוא ציור מליצי, לדברים שיצאו מן הלב, בביאור אותם הפסוקים, עד שכל אלה הנכבדים שעמדו סביבותיהם ושומעים את דבריהם, נתעוררו בהם רגשי קודש שלהבתיה ונתחממו באש רוחני פנימי. (ועיין11 בן עזאי היה יושב ודורש והאש מתלהטת סביבותיו, אמר לו (רבי עקיבא) שמא במעשה מרכבה, אמר לו לאו, אלא מחריז מדברי תורה לנביאים כו', מבואר שהיה אש ממש) ואולי מן הנסיון הזה ועוד כיוצא בו, אמר ר' אליעזר "והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים" - שעל ידי זה שמעו דברי מוסרם ולימודם, יתעוררו בו רגשי אש דת.
האש בשעת כעס
בתנורו של עכנאי12 נמנו עליו חכמים וברכוהו ע"ש, ועל דרך זה הייתי רוצה לפרש גם אמרו "ואל תהי נוח לכעוס" שכל מקום שנתן עיניו נשרף, ואך גדול היה באותו יום, אלא שראיתי אחר כך שכבר הקדימני בדרך אבות.
הערות:
1. נדרים כב ע"ב.
2. מחלת עצבים.
3. נגעים פ"ט מ"ג.
4. עירובין סג ע"ב.
5. קידושין לט ע"ב, חולין קמב ע"א, קהלת רבה פ"ז עה"פ טוב אחרית דבר.
6. לעיל משנה ט.
7. נדרים סד ע"ב, ע"ז ה ע"א.
8. ויקרא רבה פרשה לד אות ג עה"פ וכי ימוך אחיך.
9. לעיל משנה ט.
10. רות רבה פ"ו ד"ה אמר ליה, עקיבא. קהלת רבה פ"ז ד"ה טוב אחרית.
11. ויקרא רבה פר' מצורע פט"ז אות ד, שיר השירים רבה פרשה א ד"ה ב, צוארך.
12. ב"מ נח ע"ב.
