נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק ב, משנה יא
ר' יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם.
אנטישמיות
על דבר שלש אלו השנאות עולם לעם עולם, בא ר' יהושע חכם היהודים להעיר את בני דורו, שלא יטעו לחשוב למצוא מקור שנאת הרומים אליהם באיזה סיבה, ועל כן בחפצם למצוא חן בעיניהם יחדלו לבטל הסיבה כמו על ידי התבוללות.
על עצם הענין הזה כבר רמז2 ר' יהושע בן חנניה לאותו מין שרמז "עמא דאהדריניהו מריה לאפיה מיניה", ועל זה רמז לו ר' יהושע - "עוד ידו נטויה עלינו". כי כבר אמר ר' יהושע3: "אם אין עושין תשובה - אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב". וזה שרמז לו - עוד ידו נטויה עלינו להכריחנו לשמור דתו.
והנה אצל המן ראינו שגם בלי שום סיבה השנאה של העמים אל ישראל גדולה4.
זה שאמר ר' יהושע, עין הרע - המקור הרע מלשון אל העין בדרך שור5, כלומר הבדל הגזע והמקום.
ויצר הרע - שנאת הדת, שהעמים חושבים את ישראל לתועי דרך על ידי היצר הרע, שמטמטם ומטמא אותם6.
ושנאת הבריות - שנאת התחרות, ששונאים את האנשים בתור בריות, כאילו רק למען האזרחים נבראת הארץ ואין לזרים חלק בה, לו גם אם נולדו בה ויושבים בה שנות מאות, עדיין אין זה מספיק לחשבם אזרחים, כל אלו הג' שנאות מוציאין את האדם מן העולם.
ועל כן אל לכם בני, לחפש אופנים לכבוש את השנאה, אי אפשר לשרש אחריה, ועל כן החזיקו בתורת ה', על ידי חברים טובים, כמו שאמר7 איזה דרך ישרה שידבק בה האדם - חבר טוב!
ג' סיבות למעשה בני אדם
סיבת שעת לידתו - כתוב אפנקסי' דריב"ל האי מאן דבחד שבת כו'12.
סיבת דיבוק חברים.
את זה אמר ר' יהושע: עין הרע כלומר המקום הרע (ובזה ניחא מה שאמר בל' זכר הרע ולא הרעה, כי האברים הכפולים סימן נקבה להם), שממנו נוצר האדם - מחשבת מולידיו, הסיבה הב' ויצר הרע הבא לו לאדם מתכונתו ומזגו לפי שעת לידתו, - וכמו שאמרו ז"ל13 יצר לב האדם רע מנעוריו משעה שננער לצאת ממעי אמו. הסיבה הג' שנאת הבריות, ואינו מוצא מי שיתחבר עמו, להיות חבר טוב דורש טובתו באמת, כל אלה מוציאין את האדם מן העולם, ואם אמנם ששתי סיבות הראשונות, אין בידו, אבל הרי הסיבה השלישית בידו להרחיקה, - שידבק בחבר טוב, והוא יחזקהו ויעודדו להתגבר על יצרו הרע הבא לו מטבעו ותכונתו, וכן אמר דוד המלך, אף שהיה תאותני וכעסני14 בכל זאת היה חסיד, "חבר אני לכל אשר יראוך"15.
החזקת תלמידי חכמים
גם עזריה היה חכם בתורה שהרי ר' דוסא בן הרכינס אמר19 ויש לו בן לעזריה חברנו.
והנה כשהתבונן ר' יהושע אל התועלת הגדולה שהיתה לו לשמעון על ידי זה שהיה לו שותף נאה כזה, שהיה מחזיקו בכבוד והיה יכול לעסוק בתורה לכן אמר20 ר' יהושע, איזה דרך ישרה שידבק בה האדם - חבר טוב, שיתחבר עם איש טוב שיחזיקנו ויעסוק בתורה.
אבל מעטים המה האנשים הרוצים בשותפות זו, ועל כן אין להם חלק בתורה, והם יוצאים מן העולם, וישארו בלתי חיים וקיימים כי לא יקומו בתחית המתים, כמאמר ר' אלעזר על הפסוק ואתם הדבקים, כל המהנה תלמיד חכם כו' אז חיים כלכם היום, כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו21.
(ואמנם אף אם למד לעשות ועשה אם יש בידו להחזיק יחזיק, כמו שהביאו התוס'22 בשם הירושלמי, וכמו שראינו בעזריה שהיה אבי ר' אלעזר, והיה תלמיד חכם, שהרי על ר' אלעזר בנו אמר ר' דוסא בן הורקינוס - ויש לו בן לעזריה חברינו23).
וכלפי אלה האנשים אמר ר' יהושע: שיש ג' סיבות המפריעות את האדם מלהחזיק בידי התלמיד חכם שבשבילם האדם הזה יוצא מן העולם - אינו בכלל העולם.
החילוק בין תלמיד חכם לבעל הבית, התלמיד חכם בחר לו דרך חיים, ארוכה וקצרה - עמל בתורה ואחר כך יושב במנוחה, הבעל בית בחר לו דרך חיים, קצרה וארוכה נח ומתענג בחיים בכל יום.
עין הרע - עינו רעה בתלמיד חכם שיושב בביתו ואוכל ושותה בשלוה ומנוחה, תחת אשר הוא המחזיק צריך לעמול כל היום, בערים ובכפרים, נודד ללחם, יומם לא ינוח ולילה לא יישן, לכן עינו רעה בתלמיד חכם זה.
ויצר הרע - כי החזקת התורה הלא הוא יסוד קיום התורה כידוע מאז ומעולם, כי התלמידי חכמים המה החזירו העטרה ליושנה בימי עזרא, שכבר התבוללו אז בעמים שבהם ישבו כמבואר בפסוקים שם, וגדול כח היצר הרע, לפתות את האדם לבלי החזיק בתורה.
ושנאת הבריות - שנאת אותם הנקראים בשם "בריות", והם עמי הארץ ששונאים את התלמידי חכמים עד להשחית24.
כל אלה המה סיבות שלא להחזיק ביד התלמיד חכם והם מוציאין את האדם כו'.
במדרש25:
"כי אתם לא עמי ואח"כ ואנכי לא אהיה לכם. אמר רבי חנינא: בלא דעת סבורים מה שהוא אומר ואנכי לא אהיה לכם שהוא אומר שאינו הווה לכם לאלוה לאו, אלא מהו ואנכי לא אהיה לכם? אע"פ שאתם לא עמי שתבקשו להפריש ממני אני לא אהיה לכם אין דעתי משתווית עמכם, אלא בעל כרחכם תהיו עמי, וכן הוא אומר (יחזקאל כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וגו' אלא מה אני עושה לכם (שם יחזקאל כ') חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. הא למדת חיבתן של ישראל לפני המקום".דבריו מתאימים עם מה שאמרו שם, לפני זה: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שאוהבים ישראל את ד', שאם יתכנסו כל אומות העולם ליטול את האהבה שביני לבין ישראל אינם יכולים - ונהרות לא ישטפוה, אלו המלכויות והשרים כו' - שרצונו לומר26 שלא יפעלו העמים להטות לב ישראל מאחרי בין בכח וגבורה - כהמיות ימים יהמיון, שהמים באים על האדם, ובין שהאדם הולך אל המים להתקרר ולהתענג, ואז יטבע, ר"ל בין על ידי התקרבות והתבוללות, כי יד ד' תפריעם ותמנעם בעל כרחם, ע"י סיבות מסיבות שונות.
ולתכלית זאת החכמים שבכל דור ודור, מחזקים את לימוד התורה בקרב העם, למען יהיה לעם די כח לשאת ולסבול, ולא יתפתה על ידי ההתקרבות, וכמו שאמרו27 לא מאסתים ולא געלתים כו', שהעמדתי להם חנניה, מישאל ועזריה, מרדכי וק"כ זקנים, ובית רבי וחכמי הדורות.
אולי זהו שאמר ר' חנינא28 תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך, כי על ידי הרביצם תורה, מחזקים את רוח העם, ועל ידי זה הוא שלם ומתקיים.
ונמצא שהארון נושא את נושאיו, העם מחזיק בידי התלמידי חכמים, והתלמידי חכמים מקיימים את העם ברוחו.
"עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו29" על שכמם, ירגישו את נשיאת הארון, על ידי החזיקם בתלמידי חכמים, אבל באמת הוא הנושא.
וראיתי רמז נאה על עניין השיתוף של יששכר וזבולון, כי מספר בני יששכר ד"ן אלף כו', מספר זבולון ז"ן אלף. דן - השופט והרב לא יוכלו להיות בלתי על ידי זבולון - ז"ן , שמפרנס את דן, ובלתי יששכר- דן, אי יפשר שיתקיים זבולון ( אור ישן ).
הערות:
1. בראשית י, ו.
2. חגיגה ה ע"ב.
3. סנהדרין צז ע"ב, ירושלמי תענית פ"א ה"א.
4. ע' המדרש והמעשה פ' תצוה בביאור המאמר המן מן התורה מניין.
5. בראשית טז, ז.
6. ע' המוה"מ תולדות ויתרוצצו - זה מתיר ציוויו של זה כו', מה שזה אומר זה מתיר, זה מחשיבו ליצר רע, וזה ליצר טוב.
7. לעיל פ"ב מ"ט.
8. קהלת רבה פרשה ז, א, ד"ה טוב.
9. אחר יצא לתרבות רעה מכיוון שאביו הקדישו לתורה שלא לשם שמים.
10. היעב"ץ בגנזך א הסביר שבשעה שהתעברה אמו של אחר, אביו לא כיוון לשם שמים.
11. תהילים קיט, ט.
12. שבת קנו ע"א.
13. בר"ר פל"ד,
14. ע' בינה לעיתים דרוש א', ובשירי זמרה שיר ט"ו י.
15. ביאור כבר נדפס בשמי בספר דבר בעיתו - תרע"א.
16. סוטה כא ע"א.
17. טהרות פ"ח מ"ז.
18. חוקת סי' תשס"ג.
19. יבמות טז ע"א.
20. לעיל פ"ב מ"ט.
21. כתובות קיא ע"ב.
22. סוטה לז ע"ב ד"ה רבי שמעון.
23. תפארת ישראל זבחים פ"א אות טו.
24. פסחים מט ע"ב גדולה שנאה.
25. במדבר ב, טז ד"ה והיה.
26. ע' קוא"ק פ' וישב, ובהקדמה לספר זיכרון יעקב.
27. מגילה י ע"א.
28. סוף ברכות.
29. במדבר ז, ט.
