נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק ב, משנה יב
יוסי הכהן אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים.
טוב לשמים לבריות ולאדם
ר' יוחנן שיבח1 את רבי יוסי חסיד, ואיתא2: "אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא (ס"א רבינא ברי"ף ורשב"א) אמר מילי דאבות ואמרי ליה מילי דברכות". ולכן ר' יוסי שהיה חסיד מסתמא קיים מילי דנזיקין והיינו שממון חברו חביב עליו כשלו. כתב מהרש"א3 ז"ל כי מעשים הטובים של אדם נחלקים לג', טוב לשמים, טוב לבריות, טוב לעצמו. וכשיקיים מילי דניזקין יתקן שיהיה טוב לבריות, ובמילי דאבות יהיה טוב לעצמו, ומילי דברכות יהיה טוב לשמים, ועל פי זה אפשר לבאר דברי ר' יוסי שהיה חסיד והיה שלם בכל הג' חלקים האלו שזכרנו, ועל זה אמר תחלה "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך" והיינו מילי דניזקין טוב לבריות. "והתקן עצמך ללמוד תורה שאינו ירושה לך" זה שיהיה טוב לעצמו. ו"התקן עצמך" שיתקן במדות שבאבות, כי על ידי קניית המדות הטובות שנכללות באבות יהיה זה הכנה גם כן ללימוד התורה, כי כשיהיה בעל מדות תתאהב התורה בלבו, וממילא ילמדנה כראוי. "וכל מעשיך יהי' לשם שמים" זה אמר לעומת מילי דברכות היינו שיהיה טוב לשמים.
נשיאות פנים
הנה בגמרא4 שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל כתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים, וכתיב ישא ד' פניו אליך. נטפל לה ר' יוסי הכהן והשיב לה כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום, - הרי שבעבירות שבין אדם לחבירו על זה כתיב - לדעת ר"י - אשר לא ישא פנים. לכן אמר ר' יוסי יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך כי לא ישא ד' פנים, על זה.
חידושי תורה
ירמוז כי תורה המסורה בכתב היא מורשה לנו, איש מפי איש, אולם החידושין דאורייתא הם אינם בירושה כי אם האדם ביגיעתו ממציא דברי התורה ומחדשם, על דרך כי חיים הם למוצאיהם5, וזה והתקן עצמך ללמוד תורה כזו "שאינה ירושה לך", כי ללמוד תורה סתם אין צריך כל כך תיקון כי גם בעל מלאכה האיש הגס ובעל מדות מושחתות יוכל ללמוד מה שכתוב, אבל לקנות את התורה ולחדש בה חידושים אמתיים זה אינו כי אם על ידי מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, לזה אמר והתקן עצמך.
עוד יש לומר על פי מה דאיתא6 נחלה זו ברייתות ע"ש, טובה חכמה עם נחלה, טובה חריפות אמורה עם נחלת דברייתות, ועל פי זה יבואר כי אמר שיתחדד בחריפות כי זה תלוי ביגיעת האדם שאינם נמסרים מפה לפה. ויבואר הפסוק7 נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה, על דרך וטוב לב משתה זה בעל משנה8, והברייתות הם תורת ד', מה שאין כן החריפות תורת האדם, וכמו שפירש"י ובתורתו יהגה9.
הנאת עצמו
בגמרא10:
"תנו רבנן, מתה אשתו אסור לישא עד שיעברו ג' רגלים כו', ואם אין לו בנים מותר לישא לאלתר משום בטול פריה ורביה, הניחה לו בנים קטנים מותר לישא לאלתר מפני פרנסתן, מעשה שמתה אשתו של ר' יוסי הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותך, ואף על פי כן לא בא עליה אלא לזמן מרובה, היינו אחר ל יום" - הלשון "אף על פי כן" צריך ביאור קצת, דהיה לו לומר בקצרה "ולא בא עליה".הנה הטעם שאסרו לישא אישה עד שיעברו ג' רגלים הוא כמו שכתבו בתוס'11 שיהיה ג' רגלים בלא שמחה - כי השרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה - ולא ישכח אהבת אשתו כו' - ואולם אם אין לו בנים התירו לישא לאלתר מפני פריה ורביה, שעליו החובה לקיים, ונדחית אהבת האישה הראשונה מפני קיום המצווה.
ןאם יש לו בנים קטנים התירו לישא מפני פרנסתן ומדאמרו סתם, ולא אסרו הביאה, משמע דבכהאי גוונא גם הביאה מותרת, דכיוון שהותרו הנישואין וכבר יש לו שמחת האישה החדשה התירה גם הביאה, ועוד, דכיוון דכבר נשא האישה הרי חל עליו חובת העונה ומה לה לאשתו החדשה להצטער שיזכור אהבת אשתו הראשונה.
אולי לזה אמרו שר' יוסי הכהן אמר לאחות אשתו לכי ופרנסי בני אחותך, ואף על פי כן - ר"ל אף על פי שמותר לו לישאנה לאלתר וכבר צריכה להיות הביאה מותרת, בכל זאת לא עשה כן מפני שבאמת לא התירו רק הנישואין, ועל מנת כן נתרצית האישה שלא תיבעל עד אחר ל' - מצד חסידותו, אולם מדברי הרמב"ם שפסק להלכה דאסור לבוא משמע דעל פי דין עשה ר' יוסי הכהן (עיין בטור סי' שצב), ולפי זה לשון "אף על פי כן" רצונו לומר אף על פי שלפי הסברא היתה צריכה להיות הביאה מותרת, בכל זאת לא עשה כן מפני שבאמת לא התירות רק הנישואין, ועל מנת כן נתרצית האשה שלא תבעל עד אחר ל'. ( ואין זה בגדר על מנת שאין לך עלי עונה דמתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל, דיש כח ביד חכמים לעקור בשב ואל תעשה, ועוד דרק לזמן קצוב הוא זה).
על זה וכיוצא בזה אולי אמר ר' יוסי הכהן "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" שאף שהתירו עצם הנישואין בשביל פרנסת הבנים הקטנים, לא ישתמש בזה להנאת עצמו, כי אם לשם שמים, בשביל פרנסת הבנים.
הערות:
1. לעיל משנה ח.
2. ב"ק ל ע"א.
3. חדושי אגדות ב"ק ל ע"א ד"ה מאן.
4. ראש השנה יז ע"ב.
5. על פי משלי ד, כב.
6. בכורות נב ע"ב.
7. תהילים קיט, קיא.
8. סנהדרין ק ע"ב.
9. ע"ז יט ע"א.
10. מועד קטן כג ע"א.
11. מו"ק כג ע"א ד"ה עד.
