רבי שמעון אומר הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה, וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר (יואל ב') כי (אל) חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ואל תהי רשע בפני עצמך:
כתבו המפרשים כי אומרו "בתפלה" הכוונה שיתפלל להשי"ת שיצילנו מיצר הרע, ולכך אל יעשה תפלתו קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, היינו שאמרו חז"ל
1 יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואילמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. וזה שאמר "ואל תהי רשע בפני עצמך" כי אילולי עזר הקב"ה אז על ידי כח עצמך תוכל להיות רשע, אולם כאשר תתפלל שיושיעך ויהיה לך לעזר אז לא תהיה רשע.
יש אשר הטוב הוא סיבת הרע, וכמו שנאמר יש עושר שמור לבעליו לרעתו, ויש אשר הרע הוא סיבת הטוב, וכמו שכתוב במדרש
2 שעל מה שאמר, כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה, הקשו והא כתיב ויהי ד' עם יוסף איש מצליח - ותירצו שבאמת היתה ההצלחה הזאת סיבה אל הרעה והצרה שבאה לו על ידי אשת פוטיפר, שישב בבית האסורים י"ב שנה, ושם גם ראינו את הרע שהוא בתור סיבה אל הטוב, כי ישיבתו בית האסורים היתה סבה אל גדלותו, שעל ידי שפתר חלומו של שר המשקים נתעלה.
ולפי זה אל לאדם לעשות תפילתו קבע, רצונו לומר שלא יתפלל על דבר מסוים, כי אינו יודע אם לטובתו תהיה את אשר יבקש. אלא יבקש "רחמים ותחנונים לפני המקום", שירחמנו, בין על ידי טוב בין על ידי רע, וכמו שכתב
3 "כי אל רחום וחנון" יש אשר הוא ארך אפים שלא להעניש את האדם בנפשות כפי עוונותיו, ו"רב חסד" וד' עושה אתו חסד, ומעשירו ואחר כך נוטלו ממנו, - וכמו שפרשתי
4 מאמר וכל מאמינים שהוא קשה לכעוס, הרחום, ומקדים רחמים לרוגז, - "ואמת" ועל ידי זה וניחם על הרעה, שהיתה ראויה לבוא על האדם.
ואיך איפוא יבקש אדם על העושר, אם לא תמיד רק טוב צפון בו, ויותר טוב שיכפר לו ד' את עונותיו מבלי שיתן ויקח, ויש אשר באמת העושר כו', על דרך
5 "ומשלם לשונאיו" ואיך יבקש עליו.
ולאידך גיסא אמר רבי שמעון שאל יתייאש האדם מן התפילה בהחזיקו עצמו לרשע, באופן שלא תועיל לו תפילתו לזה אמר "ואל תהי רשע בעיני עצמך" אלא תחזיק עצמך כבינוני שיכול להועיל על ידי תפילה.
ואל תהי רשע בפני עצמך
כי אמרו חז"ל
6 אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן קל כביר לא ימאס, ואולם אם יתפלל בפני עצמו יכול להיות כי בהשפטו יצא רשע ותפלתו תדחה, לזה אמר ואל תהי רשע במה שתתפלל בפני עצמך.
הערות:
1. קידושין ל ע"ב.
2. במדבר רבה פי"ג אות ה ד"ה ויהי.
3. שמות לד, ו.
4. ע' דבר בעתו תרמ"ט תשרי.
5. דברים ז, י.
6. ברכות ח ע"א.