נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק ב, משנה ז
הוא [הלל] היה אומר: מרבה בשר מרבה רמה, מרבה נכסים מרבה דאגה, מרבה נשים מרבה כשפים, מרבה שפחות מרבה זמה, מרבה עבדים מרבה גזל.
מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה, מרבה עצה מרבה תבונה, מרבה צדקה מרבה שלום, קנה שם טוב קנה לעצמו, קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא:
אושר לרעת האדם
אושר האדם הוא בארבעה תנאים אלו: בריאות, עושר, עונג וכבוד. בריאות, ישיג האדם על ידי שיאכל וישתה ככל אות נפשו. עושר - על ידי שירבה נכסים. עונג - על ידי ריבוי נשים. וכבוד - על ידי שפחות ועבדים שישמשהו ויכבדהו. לעומת כל אלו האושר שהאדם מוצא בהם את אושרו בחייו הפרטיים דבר התנא הלל ע"ה ואמר שהאושר אינו אושר אמיתי, אימתי נקרא אושר אם אינו סיבה לצרה שתבוא ממנו, אם איננו סיבה לרעות וצרות, אבל זולת זה אין השם אושר הולמו, לא אושר הוא כי אם אסון, לא חיים הוא כי אם מוות, ומבאר כל אחד.
מרבה בשר מרבה רימה - האדם מרבה לאכול ולשתות למען אשר יתרבה בשרו וחלבו ויהיה בריא, גיבור בארץ, למען תיפול אימה ופחד כל כל סביבותיו. ורבוי הבשר היא היא סיבה להביא על הגיבור אימת החלש, הרימה שקשה היא למת כמחט בבשר החי1, וא"כ איפה אין ריבוי הבשר אושר לאדם כי מות בו.
מרבה נכסים מרבה דאגה - כבר המליץ בעל בינה לעתים על העשיר התאב למה שאין לו, יש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות, אין אדם מת וחצי תאותו בידו2, "יחד עשיר ואביון"3, כי כל מה שמתרבה כספו חסר לו כהנה וכהנה, ואם כן מרבה נכסים מרבה דאגה להשיג כפליים ממה שיש לו. זאת ועוד אחרת, הוא מרבה דאגה לשמור את הונו לבל יגזלוהו שודדי לילה, והרי העושר סבה לדאגה, איך איפה נקרא את העושר בשם אושר אם הוא מביא דאגה לבעליו, "עושר שמור לבעליו לרעתו"4.
מרבה נשים מרבה כשפים - רבוי הנשים סבה גדולה היא להסיר לב האדם מאחרי ה', וכמו שנצטווה המלך5 "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו", ועל שלמה המלך ע"ה אמר6 "נשיו הטו את לבבו", הם המביאות אותו לידי כחש וכפירה בה', ומה מאוד נאה לקראתם בשם כשפים, כמאמרם ז"ל7 "למה נקרא שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה".
ואם העושר של העונג הזה של ריבוי נשים מביא את האדם לידי הכחשה וכפירה בה', לא אושר הוא. אם האושר של ריבוי הנשים שהולך בעצתם אפילו לגיהנום, כמאמרם ז"ל8 "כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנום". לא תקרא שמו אושר כי מות הוא, אם העונג הזה של ריבוי הנשים נהפך לנגע9 ומאבידו מהעולם הבא, לא עונג הוא כי אם נגע צרעת.
מרבה שפחות מרבה זימה, מרבה עבדים מרבה גזל - הכבוד שהאדם מתכבד כולל שניים: א. עצם הכבוד שמכבדים אותו. ב. מי הוא המכבד, לפי ערך המכבד כן ירבה כבוד המכובד, אשרי המכובד מאנשים נכבדים, ואוי לו לאותו הכבוד שמתכבד מבזויי אנשים ושפלי ערך ריקים ופוחזים.
העשיר הקונה לו שפחות ועבדים שיכבדוהו וישמשוהו אין לו בזה אלא עצם הכבוד שמתכבד על ידי השימוש והתועלת שמגיע לו מהם, אבל מצד המכבד איננו מכובד, כי השפחה והעבד הלא שפלים המה משדרות התחתונות של העם. אבל על כל פנים אין בזה אלא חסרון תנאי הכבוד, שאינו נשלם אלא על ידי אנשים מכובדים, אבל המרבה שפחות שבהן מרבה זימה - המתואבת והמגונה בעיני כל, והמרבה עבדים שמרבה גזל ומיצר ומזיק לזולתו, הנה תחת הכבוד שרצה לנחול בא "קלון".
התורה נותנת אפשרויות לחיים
הכוונה יש לומר על פי מאי דאיתא10: "תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים - לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו". וכן איתא11 בזבח ומנחה אין מתכפר אבל מתכפר בתורה.
עוד יש לומר כי בני נח שאין להם תורה, רק תורת ז' מצוות, הנה החמיר עליהם הכתוב כי אזהרתן זוהי מיתתן, וכן בן נח נהרג על גזל פחות משוה פרוטה, וכן אין חילוק לו בין שוגג למזיד, וכן אין חילוק בין קטן לגדול, אבל ישראל שיש להם תורה הרבה, תורה של תרי"ג מצוות הנה צריך התראה בעדים למיתה ובשוגג גולה או מביא קורבן ומתכפר, וקטן אינו בר עונשין, ופחות משוה פרוטה ניתן למחילה, אם כן על ידי "שמרבה תורה" על ידי זה "מרבה" תנאי ה"חיים".
מרבה ישיבה מרבה חכמה
אמרו חז"ל12 "קשות מיושב", אם כן מרבה ישיבה הוא מרבה לעיין בקשות ועל ידי זה הרי מרבה חכמה.
מרבה צדקה מרבה שלום
א. מרבה שלמות
אפשר לבאר בהקדם מאמר ז"ל13: "ר' דוסתאי בר' ינאי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם מביא דורון למלך ספק מקבלו ספק אין מקבלו, ואם תאמר מקבלו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה, ואם תאמר רואה פני המלך ספק עושה לו רצונו ספק אין עושה לו רצונו, אבל הקב"ה אינו כן, בן אדם נותן פרוטה לעני, זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך", (וקבלת פני השכינה זהו גם רצונו של אדם, ודוק). והנה קבלת פני השכינה זהו שלמות האדם, וכמו שכתב במסלת ישרים14 שזהו תכלית האדם שלא נברא אלא להתענג על ד' וליהנות מזיו שכינתו עיין שם. והנה בקבלת וראיית פני השכינה ודאי שיש כמה וכמה מדרגות, ולכן לפי ערך נתינת הצדקה בכמות ואיכות, כך לפיה ירבה שלמות בנפשו לזכות לקבלת פני השכינה באופן נעלה מאוד, וזה אפשר יאמר הלל "מרבה צדקה" והרבוי באיכות ובכמות "מרבה שלום" הכוונה מרבה "שלמות" הנפש.
ב. מרבה שלום בגוף
או אפשר בפשיטות, כי אם אינו מרבה צדקה אפשר כי ח"ו יגוע נפש אדם ברעב בערום ובחוסר כל, וכמעשה דבנימין הצדיק כמאמרם ז"ל: מעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה ובאתה אשה אחת לפניו אמרה לו רבי פרנסני. אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני נמצאת הורג אלמנה ושבעה בנים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער על המטה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא בנימין הצדיק שקיים אלמנה ושבעה בנים על אחת כמה וכמה והוא מצטער בצער חולי זה על המטה. מיד בקשו עליו רחמים וקרעו לו גזר דינו והוסיפו לו כ"ב שנה על שנותיו". ואלולא שהרבה לעשות צדקה משלו היו גועים ברעב, וזה "מרבה צדקה" "מרבה שלום" הגוף שלא יתפרדו ארבעת היסודות.
ג. שלום אצל העניים
או אפשר לומר שיתכן כאשר איש ילך ברחוב ושם עומדים כמה וכמה עניים, וכאשר יראוהו הולך כולם נגשים אליו לבקש נדבה, הנה כאשר יתן חמשה פרוטות והם שמנה עניים תהיה מחלוקת ביניהם, זה יחטוף תחלה ויהדוף רעהו, ויתקוטטו על שלא הניחן ליקח גם הוא פרוטה, אם כן מעט שלום בעולם כי חסר הוא אצל העניים, מה שאין כן "מרבה צדקה" עד שיהיה לכל העניים אם כן לא יתקוטטו, אם כן "מרבה שלום" שיהיה גם אצל העניים, שלום.
ד. השלום לעושה צדקה
עוד יבואר עפ"י מאמרם ז"ל15 "גדול השלום שניתן לעושי צדקה, שנאמר, והיה מעשה הצדקה שלום". וזה מרבה צדקה מרבה שלום.
ה. שלום בין ישראל לקב"ה
אפשר לבאר עוד בהקדם מאמרם ז"ל16 גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות". וזה כאשר "מרבה צדקה" בזה "מרבה שלום" בין ישראל לאביהם שבשמים.
ו. שלום בתוך בני ישראל
עוד אפשר לומר שהתנא בא ללמדנו הדרך איך להיות "מרבה צדקה". ואמר שהדרך לזה הוא להיות "מרבה שלום", וכשיתרבה השלום והאחדות בישראל ממילא ירחמו העשירים על העניים ויעשו "צדקה" עמהם.
ז. שלום בין איש לאשתו
עוד אפשר לומר על פי מאמרם ז"ל17: "אמר ר' יצחק מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מהאיש", והנה לפי זה אם יביא הבעל אורחים לביתו יוכל היות כי האשה תתקוטט עמו, אבל כאשר לא ירבה ל"הכניס אורחים" ורק יהיה "מרבה צדקה" - היינו מעות מזומנים, בזה הרי יהיה "מרבה שלום" ביתו, כי האשה לא תדע מזה ולא יהיה מחלוקת ביניהם.
ח. שלום בביתו
עוד אפשר לומר עפ"י מאמרם ז"ל18: "השם גבולך שלום וגו', אימתי שם גבולך שלום כאשר חלב חטים ישביעך, אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כד מישלם שערי מכדא נקט ואתי תיגרא בביתא". ואיתא19: "מאי דכתיב: כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וגו'? אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה, וכ"ש כשהן מרובין".
ועל פי זה מבוארים דברי הלל "מרבה צדקה" כאשר הוא "מרבה צדקה" אם כן הקב"ה נותן לו מזונות ולא יהיו מצומצמים, וממילא לא יהיה מחלוקת בין איש לאשתו וכמו שכתוב "השם גבולך שלום" על ידי אשר "חלב חטים ישביעך" וזה "מרבה שלום" ביניהם.
ט. שלמות קודם המיתה
עוד אפשר לומר עפ"י מאמרם ז"ל20: "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", ושם בגמ' פריך על מר עוקבא שנתן קודם פטירתו חצי נכסיו לצדקה, ומשני שקודם מיתה שאני ואז מותר לבזבז אף יותר מחומש, כי עיקר הטעם שלא לבזבז יותר מחומש הוא למען שלא ישאר עני ויצטרך לבריות אבל כאשר בא עתו למות שפיר דמי.
והנה בעת מיתת האדם הוא מוסיף שלמות21, ואיתא בחז"ל שאין האדם מת עד שרואה פני שכינה, ואז הנשמה מתדבקת בשרשה ויוצאת מן האדם.
והנה לעת כזאת מותר לו להיות "מרבה צדקה" יותר ממה שמחלק בחיים חיותו, וזה הכוונה מתי מותר להיות גם "מרבה צדקה" ברבוי מה שאסור יותר מחומש, כאשר באה העת שהוא "מרבה שלום" שלמות היינו קודם המיתה הנה אז מותר להיות גם מרבה צדקה.
י. שלום בתוך ביתו
עוד אפשר לומר כי יתכן שהאדם בעת כעסו על אחד מבני ביתו או שהוא שרוי בצער, הנה כאשר בעת ההיא יבוא איש עני לבקש נדבה נקל לו לגעור בו ולדבר אתו קשות וגם לא יתן לו נדבה, אם כן אינו יכול להיות "מרבה צדקה", ויורנו התנא כי הרוצה להיות "מרבה צדקה" הדרך הוא, שיהיה "מרבה שלום" שלא יכעס ולא יבוא לידי מחלוקת, וכן "שלום" הכוונה שתמיד לבו טוב ושלום בעצמיות.
קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העוה"ב
ירצה כי אם קנה דברי תורה רק לו, ולא לימד לאחרים גם כן, אז קנה רק לו בשביל לימוד של עצמו חיי עולם הבא, מה שאין כן אם לימד לאחרים אז גם מתורתם אשר ילמדו יבוא על שכר העולם הבא, כי הוא הביאם לזה.
עוד יכלול, קנה לו, על דרך מאמרם ז"ל22 "ובתורתו יהגה" והיינו שהתורה נעשית שלו, או ירמוז כי חידש בתורה שזה נקרא תורתו, וזה קנה לו - קנה דברי תורה שהם מיוחסים לו, הנה לו חיי העולם הבא.
הערות:
1. שבת קנב ע"א.
2. קהלת רבה פ"א א, יג ד"ה ונתתי.
3. תהילים מט, ג.
4. קהלת ה, יב.
5. דברים יז, יז.
6. מלכים א, יא, ד.
7. חולין ז ע"ב.
8. ב"מ נט ע"א.
9. ברכות נו ע"א.
10. ר"ה יח ע"א.
11. יבמות קה ע"א, ר"ה יח ע"א.
12. מגילה כא ע"א.
13. ב"ב י ע"א, ילקוט שמעוני תהילים רמז תרעא,
14. פרק א.
15. במדבר רבה פי"א אות ז, ד"ה ישא
16. ב"ב י ע"א.
17. ב"מ פז ע"א.
18. ב"מ נט ע"ב.
19. גיטין ז ע"א.
20. כתובות סז ע"ב.
21. עיין אור החיים בראשית מז, כט.
22. עבודה זרה יט ע"א.
