נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק ב, משנה ט
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה, רבי יהושע אומר חבר טוב, רבי יוסי אומר שכן טוב, רבי שמעון אומר הרואה את הנולד, רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם, רבי אליעזר אומר עין רעה, רבי יהושע אומר חבר רע, רבי יוסי אומר שכן רע, רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם, אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום ברוך הוא שנאמר (תהלים ל"ז) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן, רבי אלעזר אומר לב רע. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם:
ראיית הנולד
בעמדי במקהלות לעורר לב הנדיבים אל המצב הנורא של היוקר הגדול שהולך וגדל מיום אל יום, וסכנת הרעב ר"ל נשקפה על פני הבעלי בתים, שאין לאל ידם לפזר כסף כעפר על הלחם הצר, כדבר בעתו אמרתי:
יש אשר לפי המצב העכשוי, באשר הוא שם יוצא ידי חובת "עין טובה", והנה הוא "חבר טוב", גם "שכן טוב" בעל "לב טוב" והנה הוא עוזר לזולתו בלחם דבר יום ביומו, אבל במה דברים אמורים כשהשנים כתיקונן, אבל בעת צרה שהיוקר יאמיר, ואין הקומץ משביע, וידי בעלי הבתים העניים מטים מטה מטה, ובעוד זמן מועט היוקר יעלה כל כך הרבה עד שבשום אופן לא יהיה בידם של שונאי ישראל לפרנס את עצמם ואת בני ביתם גם בלחם צר, בשעה רעה כזאת אין די בחבר טוב ושכן טוב עין טובה, ולב טוב, שאיו פעולתם מתפשטת אלא לרגע, בזה כבר צריך להיות "רואה את הנולד" בעתיד הקרוב ולקדם פני הרעה הנשקפה, להכין לחם במקח הזול של עתה, שגם הוא בערכם של העניים יוקר גדול מאוד.
ואולם אם יתחמץ לב האדם בקרבו, יאמץ את לבבו ויקפוץ את ידו מלתמוך בתמיכה גדולה כל כך, ולמה לאשר לא עמל בו יתננו חלקו, שעלה לו ברוב עמל ויגיעה, על זה אמר רבי שמעון בצד השלילי, איזו דרך רעה שיתרחק ממנה האדם "הלוה ואינו משלם, אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום" - ירצה, כי הצדקה שאדם נותן אינה אלא פריעת חוב, כי השם יתברך נתן לבעל הבית גם חלקו של העני בהלואה, וצריך הוא לפרוע חובו זה בשלמותו, כמו מתבואה כמו כן מכספים, כדאתא בירושלמי1 ומעשר עני נוהג גם בכספים2. ומה לי פריעת חוב הלווה מן האדם ומה לי פריעת חוב הלווה מן המקום, שנאמר3 "לוה רשע ולא ישלם", אבל "צדיק חונן ונותן" לעני את חלקו שהלוהו ד', ואם אין אדם פורע חובו הרי הגבאים מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, פירוש מרצונו ושלא מרצונו, ולכן הדרך הרעה שיתרחק ממנה האדם הלוה ואינו משלם!...
האדם היחידי
נראה בהקדם מאמרם ז"ל4: "ת"ר אדם יחידי נברא כו', מפני צדיקים ומפני רשעים שלא יהיו הצדיקים אומרים אנו בני צדיק (פירש"י אבינו צדיק נברא לפיכך אנו צדיקים ואין אנו צריכים להתרחק ממן העברה כי לא נכשל בה), ורשעים אומרים אנו בני רשע (פירש"י ואין אנו זקוקים לתשובה כי לא יועיל)", וזה ירמוז התנא "איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה" גם הצדיק פן יכשל בה מפני "האדם" היודע שנברא "אדם" יחידי ויוכלו גם הצדיקים להכשל באיזו עברה, וכן לגבי הרשעים ידבקו בדרך טובה מפני האדם כנ"ל.
חבר טוב לדרך הישר
גם אל הדרך הישר שרוצה האדם לילך, צריך להיות לזה חבר ורק אז יוכל באמת לישר דרכו, מה שאין כן בלא חבר טוב קשה לכוון את הדרך הישר והטוב.
ר' יהושע אומר חבר טוב
שנינו בגמרא5: "אמר רבי יהושע בן חנניא מימי לא נצחני אדם אלא תינוקת כו', .. פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה, אמרה לי תינוקת לא שדה היא זו? אמרתי לה: לא, דרך כבושה היא. אמרה לי, ליסטים שכמותך כבשוה". כתב הגאון בעל עוללות אפרים6 כי ממנו נלמד לענין מה שאנו רואים בהרבה אנשים דשים בעקב, תבואת שדה התורה הם המצוות, וכי ישאלוהו, מדוע ככה עשית? יענה ויאמר: הלא בדרך כבושה אני הולך! כבר דשו בה רבים! ועל זה השיבה התינוקת "ליסטים שכמותך כבשוה", הראשונים שעשו עברו איסור, ואתה מוסיף עליהם, ע"ש7. ואל זה הוא שכיוון רבי יהושע בן חנניא במאמרו כאן שהדרך הישרה שידבק בה האדם היא - "חבר טוב", שיורנו בדרך טובה.
הערות:
1. פאה פ"א ה"א.
2. גר"א יו"ד סי' רמט ס"ק ב.
3. תהילים לז, כא
4. סנהדרין לח ע"ב.
5. עירובין נג ע"ב
6. ב"מ רצ"ו
7. ע"ע בספר עיר גיבורים פר' ראה, אורח לחיים עמוד התורה.
