נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
הקדמה
בעזה"י. החונן לאדם דעת, נ.פ.ר.נ.י.ו.ל1. י.צ.ע.מ.ל.א.י.ס2.
א. המסכת מחנכת כאב את בניו
א) מצד המאמרים תעודתם ומטרתם.
ב) מצד בעלי המאמרים.
ג) מצד אופן קיום מאמריהם.
מצד המאמרים עצמם תעודתם ומטרתם, כיצד? כשנתבונן נראה שתעודת האב וחובתו לבנו אינה בקיומו הגשמי, כי אם בקיומו הרוחני. האב אינו חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים שהם יותר מבני שש, ואינה אלא צדקה כמאמרם3, "אשרי שומרי משפט עשה צדקה בכל עת, וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה ר' אליעזר זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים", וכן הוא להלכה ברמב"ם4. אף בני שש ופחות חיוב האב לזונם מצד התחייבותו בכתובת אשתו לזון את הבנים והבנות, אבל מדין תורה ורבנן אין עליו חיוב לזון אף בנים קטני קטנים. מאידך גיסא, לקיומו הרוחני, הטילה התורה5 חוב על האב ללמדו תורה. "תינוק שיודע לדבר אביו חייב ללמדו תורה, מאי תורה? אמר רב המנונא תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב"6 וכן כתב הרמב"ם7, וחייב לשכור לבנו מלמד8 עד שיקרא תורה שבכתב כולה9, גם נביאים וכתובים בכלל10, שתעודתו היא להביאו לחיי עולם הבא על ידי שיאלפו בינת התורה, נקרא א' ב' ראשי תיבות אלף בינה11. ואם האב בשביל מעט התורה שלמדו נקרא "אב" קל וחומר רבו שלמדו תורה הרבה נקרא "אב". התלמידים נקראים בנים וכמ"ש הרמב"ם:12 "מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו, שנאמר ושננתם לבניך, מפי השמועה למדו, בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויין בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים". ואמר ריש לקיש13 "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר הנפש אשר עשו". ולכן נקרא14 "אברהם" על שם אב המון גוים, מפני שלמד עמם תורה. א"כ הרב המלמד את תלמידיו הוא נקרא "אב". "ואמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילד, שנאמר ואלה תולדות אהרן משה וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו"15. ובספרי אמרו16 "כשם שהתלמידים קרויים בנים כך הרב קרוי אב שנאמר, ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו"17.
המסכת הזאת מחנכת ומדרכת אותנו בדרך החיים אשר נלך בה במוסרי השם כאבות את בניהם ילמדו18, לכן זה שמה אשר יקראו לה "אבות"19.
ב. מוסרי אבות
"יערוף כמטר לקחי, אין לקחי אלא דברי תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם.... כמטר מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, אי מה מטר מקצת העולם שמחים בו ומקצת העולם עצבין בו, מי שבורו וגיתו מלא יין וגרנו לפניו מצירין בו, יכול אף דברי תורה כן, ת"ל תזל כטל אמרתי, מה טל כל העולם כולו שמחים בו אף דברי תורה כל העולם כולו שמחים בהם"20.המאמרים האלה יאירו לנו נתיב נאמן למושג נאמן על מוסרי אבות העולם התנאים הקדושים מבעד חלוני הדברים האלה נשקיף על לב המאמרים שאמר כל אחד ואחד, הם יורו דעת איך להבין דבריהם.
"אמר ר"ל מנין למטר בשביל יחיד - דכתיב שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה. יכול לכל - תלמוד לומר לאיש. ותניא: אי לאיש - יכול לכל שדותיו? תלמוד לומר שדה, אי שדה יכול לכל השדה - תלמוד לומר עשב. כי הא דרב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא, כל יומא הוה אזיל וסייר לה, אמר: הא מישרא בעיא מיא, והא מישרא לא בעיא מיא, ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא. מאי ה' עשה חזיזים? - אמר רבי יוסי [ברבי] חנינא: מלמד שכל צדיק וצדיק הקדוש ברוך הוא עושה לו חזיז בפני עצמו"21.
שדה זרועה לפנינו בכל מיני זרעים, כל אחת ואחת מהזרעים, יש לה תפקיד מיוחד, העידור הניכוש המטר החום ודומיהם, המטר שהוא העיקר והמיוחד לתועלת הצמיחה יש לו זמן מיוחד שברדתו הוא מביא תועלת רצויה, ושעור מיוחד, שכמו שחסרונו מזיק כך רבויה מזיק, הכל בזמן ובשיעור הראוי כידוע.
וכן לא כל השדות שוות ולא כל התלמים ולא כל הזרעים, כי הא דרב דניאל בר קטינא היה לו גן כל יום היה הולך ומעיין בה, אמר: ערוגה זו צריכה מים, וערוגה זו אינה צריכה ואתא מטרי וקמשקי כל היכא שצריכה מים . אף דברי תורה כן, חיים הם לעולם כמטר לעולם, היא המצמיחה את שדות האדם, ומוציאה ממנו פרי המשמח אלוקים ואנשים, היא משלמת את האדם בשלמות הנפשי, מעלה אותו אל רום גרם המעלות, מזכה את נפשו ומטהרת את רוחו, ובהיות לא כל האנשים שווים בדיעותיהם בטבעיהם ובתכונותיהם כן לפיהם ישתנו תכני הדברים המוסרים אשר ימטירו על שדמות לבביהם, יש אשר טבעו דורש מוסרים מידותיים, בענייני המידות ענווה וגאוה; כעס ורצון, אכזריות ורחמים, שנאה ואהבה ודומיהם, ויש שדורש מוסרים בחובות הלבבות (אלקיים), ביראת שמים ואהבת ד' בתפילה ועבודה שבלב, וכל אחד ואחד ממיני המוסרים מסתעפים ממנו כמה סעיפים וענפים בפרטים מפרטים שונים.
החכם העומד בראש העם (כצופה הצופה אל כל סביבותיו לראות אם לא בא אויב מאיזה צד, עיניו צופיות אל מערכות מלחמת האויב הנורא היצר הרע המכין כלי תותח ואבני קלע לירות בהם על תמימים וישרים, או לזנב הנחשלים בעם, והצופה עיניו צופיות), ההולך בכל יום לעיין בגן ולתקן מה שצריך אל מים, עליו להמטיר מטר התורה וטל הדעת והתבונה על שדמות לבות האנשים הפחותים במקומם בזמנם ובשיעורם הראוי, לפי החטאים כן יהיו המוסרים, ואז יקלע אל המטרה, דבריו יפעלו אל לבותיהם ויעשו פרי תנובה, בשעה שהוא עומד על הבמה ומטיף לקח דברי תורה עליו לשים לנגד עיניו מצב העם שעומד לפניו לשמוע דבריו ואליהם הוא שישים דברתו, תמיד בכל עת ובכל שעה עליו לחפש במטמוני התורה מוסרים לפי מצב העם, וכמו שאמרו22 ז"ל
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב נצר תאנה יאכל פריה, למה נמשלו דברי תורה כתאנה - מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים אף דברי תורה: כל זמן שאדם הוגה בהן - מוצא בהן טעם. אמר רבי שמואל בר נחמני: .... דדיה ירוך בכל עת, למה נמשלו דברי תורה כדד? מה דד זה, כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב - אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהן - מוצא בהן טעם".גם ר' יוחנן מסכים עם דמיון תלמידי חכמים לדדים כמאמרו "אני חומה ושדי כמגדלות, א"ר יוחנן אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח (המניקין אחרים כשדים הללו)23". ובשיר השירים רבה24 "שני שדיך אלו משה ואהרן, מה השדים הללו מלאים חלב כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה". תלמידי חכמים מניקין את ישראל מחלב תורתם בכל זמן ובכל עת ובכל שעה, לפי המצב הנדרש.
ככה נהגו הנביאים שבכל דור ואחריהם חכמי התורה תמיד היו מכוונים בדבריהם כלפי השומעים, ועל זה יש להמליץ "פניו כלפי העם סימן יפה לו, פניו כלפי הכותל סימן רע לו25", יש אשר דבריו אינם מכוונים כלפי מצב העם, והרי הוא כמדבר אל "הכותל" שאינם מביאים שום תועלת ולזה סימן רע לו, סימן הוא שאין כוחו יפה לדעת לדבר אל העם ולא יביא תועלת בדבריו, אבל אם יכול הוא לכוון דבריו כלפי העם לפי מצבו הדרוש סימן יפה לו, סימן שדבריו יהי' נשמעים ויזכה את הרבים.
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר26 ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר27.
ג. המצוות השכליות מצווי משה רבנו
לכן הסמיך משנת כל ישראל כו', כלומר אלו המדות והנהגות הטובות צריך לקיימם באופן שיהיה לו חלק לעוה"ב, שנאמר "ועמך כלם" בין שמקיימים מצות בין אדם למקום בין שמקיימים מצות שבין אדם לחבירו, "צדיקים" כי כל אחד מקיים מצות ד' ונקרא צדיק ככתוב31 "טוב איש חונן ומלוה" אבל "יכלכל דבריו" - מנהגים טובים להיות חונן ומלוה "במשפט" מצד הדין לא מצד השכל, ואז בטוח "כי לעולם לא ימוט", ועוד "לזכר עולם יהיה צדיק".
ויהיה שיעור הדברים כן, כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, אם כל מה שיקיימו יהיה מצד קבלת משה רבינו עליו השלום מסיני.
ד. תשובת העשיר
הנה שני מעוררים יש שמעוררים את האדם לתשובה ושמירת התורה והמצות, והם: א) הרגשת הרע שבגיהינום. ב) הרגשת העדר הטוב בגן עדן. בעברו על אחת ממצות לא תעשה יש לו גיהינום, ובלא עברו יש לו שכר טוב בגן עדן. העני אשר כל ימיו כעס ומכאובים, יודע ומרגיש בצרת חייו נקל לו להתבונן כמעט ביסורי גיהינום הקשים מיסורי איוב כמ"ש הרמב"ן ז"ל33, ומצרותיו בחיים ידון קל וחומר לצרותיו אחר המוות בהיותו תמיד עמל להטיב חייו ולרוות נחת ועונג, נקל לו להתבונן כי בעברו על מצות ד' הנהו מרחיק ממנו עדן ועונג שאין למעלה הימנו, דבר שכל כך הוא נותן את נפשו עליו בחיים חייתו. אולם העשיר, אשר כל ימיו כחגים ומועדים הוא אין לו ציור עינוים וסגופים, גם העדר טוב גן עדן לא יעוררוהו לקיים את דבר ד', באמרו הן אם לא יביאני המלך חדריו, לא ארגיש בצער העדרו, ומה איכפת לי, ובלבד שטוב יהיה לי בעודי בחיים ההוויים.
אולם כדי לעורר גם את אלה אבירי הלב, לקיים מצות ד' למען יתענגו בנועם זיו שכינתו יתברך, שזהו התכלית וכוונת הבריאה, וכמ"ש במסלת ישרים34, והוא מאמרם35 "העולם הזה דומה כפרוזדור בפני העוה"ב" אמר הבורא יתברך, גם לאלה יש תקנה, והוא בהיות שכל חייהם הם נתונים להגדיל ולהרבות הון עתק שהוא פרי קנאת איש מרעהו, ואם ככה בקניינים מדומים שהנאתם רגעית, קל וחומר בנועם עליון ועונג רוחני שיפה שעת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז, על אחת כמה וכמה שקנאתם בה תאכלם, ולזה אמר הקב"ה: בני! אף עשיתם מצוה אחת, עד שבשביל זה הנני מטיב לכם ומאריך ימיכם ושנותיכם, ומנחיל אתכם את הארץ הלזו, בכל זאת לא תחשבו שלא השארתי לכם כלום משכר מצותיכם לעוה"ב, באופן שאז תרגישו העדר הטוב הרוחני, לא כן הדבר אבל תדעו ש"כל ישראל יש להם" על כל פנים "חלק לעוה"ב" אם מעט אם הרבה אבל השארתי לו חלק שכר מצותיו גם לעוה"ב, באופן שירגיש מעט בנועם עליון, ואז כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חבירו36,37, וכמ"ש הגאון האלקי במסלת ישרים38, שיתקנא כל אחד ברעהו בראותו הכבוד והגדולה שזכה רעהו בהיותו בעולם הזה, וקנאתם זאת תאכלם עד למדי. התעוררות משנה זו תעורר גם את אלה אבירי הלב שכל מעיינם חיי העולם הזה.
ה. השגת שכר עולם הבא
הנה יתחמץ לב האדם ההמוני כשרואה שאין לו שכר בעולם הזה, והוא מדוכא ביסורין או עוני ר"ל, והוא מתייסר בעולם הזה כדי שיתחזקו זרועותיו לעולם הבא. כמאמר רבא42 "אמר הקב"ה אני אמרתי אייסרם בעוה"ז כדי שיחזקו זרועותם לעוה"ב", אבל מה יועילו יסורי העולם הזה אם שכר עולם הבא אינו משיג כלל, ואיך יכול להיות שיתענג תענוג רוחני והוא איש המוני פשוט?
לזה התחיל התנא בראש המסכת משה קבל תורה כו', בגימטריא תרי"א וכדדרש ר' שמלאי43 "תרי"ג נאמרו לו למשה... תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". וענין שומעם שתי דברות אלו כתב הרדב"ז ז"ל44 דכל הקהל שמעום מפי הגבורה, ולפי שעה זכו למדרגה זו להיות כמשה רבינו ע"ה, כאשר זכו לראיית הקולות, ע"ש.
וכוונת המשנה לומר, אל ידאג לבך בעניין השגת שכר הרוחני, תענוג זיו השכינה. כבר היה לעולמים, שנשא הקב"ה את ישראל על כנפי נשרים והביאם אליו להשיג מציאותו יתברך לדעת כי ד' הוא אלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, והשגה כזו יתן ד' ולא ימנע טוב להולכים בתמים גם לעולם הבא, שיזכו להשיג מציאותו ולדעת אמיתת מציאותו ויהיו נהנים מזיו השכינה. וזה שאמר "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב", ויזכו לזה אף הפחותים על ידי שיישא אותם על כנפי נשרים כמו שהיה אצל קבלת התורה כי "משה קבל" רק מספר "תורה" תרי"א, אבל אנכי ולא יהיה לך זכינו ושמענו מפי הגבורה, ועל ידי זה ירגיעו כל ישראל את נפשם, כי יתן ד' את רוחו עליהם, להתענג בתענוגי עולם הבא.
ו. מסכת אבות מזמנת את האדם לעולם הבא
ז. פעולת האדם והקב"ה לגדל מטע מפואר
ואומרו "מעשי ידי" יש לרמז כי גם בכבישת יצר הרע הוא מעשי ידי הקב"ה, כי אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שנאמר47 "ד' לא יעזבנו בידו", ואם ח"ו לא ישגיח על העץ אז ייבש וירקב ויאבד גם הנצר שנטע, וכמו כן יאבד ח"ו גם אותו חלק שהיה לו מקודם.
ועוד רמז במה שקראו נצר מטעי, כי העץ אשר על יובל ישלח שרשיו לא יראה כי יבא חום, ועלהו לא יבול, וכמו כן הנצר הישראלי כשיהיה על מי מבועי התורה, תורה תבלין ליצר הרע48, ולא יראה כי יבוא חום עולם הזה, חום היצר הרע ותענוגותיו.
הערות:
1. בפתיחת הביאור על פרקי אבות, הובאו ראשי תיבות הללו הלקוחים מתהילים קיט, קח. "נדבות פי רצה נא ד' ומשפטיך למדני".
2. ראשי תיבות הלקוחים מתהילים מו,ח. "ד' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה".
3. כתובות נ ע"א
4. פ"י מהלכות מתנות עניים הט"ז.
5. קידושין כט א.
6. סוכה מב ע"א.
7. פ"א מהלכות תלמוד תורה ה"ו.
8. פ"א מהלכות תלמוד תורה ה"ג.
9. יו"ד סי' רמה סעי' ו.
10. יו"ד סי' רמה סעי' ו ב"ח, ט"ז ס"ק ב.
11. שבת קד ע"א בהסבר אותיות א"ב.
12. פ"א מהלכות תלמוד תורה ה"ב.
13. סנהדרין צט ע"ב.
14. בראשית יז, ה.
15. סנהדרין יט ע"ב.
16. ספרי דברים, פיסקא לד ד"ה לבניך.
17. ברכות ד ע"א, כלאב וברש"י.
18. בגמ' ב"מ לג ע"א איתא שאביו מביאו לחיי עוה"ז ורבו לחיי עוה"ב, אבל שם הגמ' דנה שביחס לרב מובהק אביו מביאו לחיי עוה"ז, כפי שכתב הכס"מ הל' ת"ת פ"ה ה"א, אבל באופן סתמי התואר "אב" הוא למביא את בנו לחיי עוה"ב.
19. כאן חסר ההמשך אודות בעלי המאמרים ואופן הקיום. במקום אחר בכת"י נמצא תמצית זה המאמר, וז"ל: המסכת הזאת נקראת "אבות" מצד תעודת המאמרים מצד בעלי המאמרים מצד אופן קיום מאמריהם.
א) כמו שהאב מחנך את בנו מדריכו בדרך ישרה מייסרו ומיישרו כן המסכת הזאת מלמדת את האדם הדרך אשר ילך בה, ולכן זה שמה אשר יקראו לה "אבות".
ב) כמו שהבן בטוח בהדרכת אביו מפני היותו אביו ולא יוליכוהו ארחות עקלקלות, כן המסכת הזאת היא תורת "אבות" העולם התנאים הקדושים, ובטוחים אנו באמיתות דבריהם.
ג) הנה גם "מעשה אבות", כמו שייסרו אותנו כן התנהגו גם המה במידות טובות, ובזה יש די בכח דבריהם לפעול על לבבנו לקבל המוסרים החשובים.
20. ילקוט שמעוני האזינו רמז תתקמב.
21. תענית ט ע"ב.
22. עירובין נד ע"א-ע"ב.
23. פסחים פז ע"א.
24. פרשה ד, א, ה.
25. כתובות קג ע"ב.
26. ישעיהו ס, כא.
27. סנהדרין פ"י מ"א.
28. דבר בעתו טבת תרמ"ט (בכתי"ק).
29. עיין לקמן פ"ג מ"ט, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו.
30. אבות פ"א מ"א.
31. תהילים קיב, ה.
32. קידושין טל ע"ב.
33. הקדמת ספר איוב.
34. פ"א.
35. אבות פ"ד הט"ז.
36. ב"ב עה ע"א.
37. עיין ביאור הגר"א משלי יב, ח.
38. פ"ד.
39. פירוש המשנה סנהדרין הקדמת פרק חלק ד"ה ועתה אחל, הל' תשובה פ"ח ה"ב.
40. ברכות יז ע"א.
41. הרמב"ן בשער הגמול האריך להסביר דברי הרמב"ם.
42. ע"ז ד ע"א.
43. מכות כג ע"ב.
44. שו"ת ח"ב סי' תתיז.
45. כתובות קג ע"ב ד"ה מזומן.
46. בכתי"ק הוסיף שהבחירה לגדול בדרך הישר היא שנותנת לו שכרו בעולם הזה והבא.
47. תהילים לז, לג.
48. קידושין ל ע"ב.
