ד.
משכני אחריך נרוצה
אמר רבי מאיר:
בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אלעיקי אני נותן לכם את התורה?!
אלא, הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם.
אמרו לפניו: רבונו של עולם! אבותינו ערבים לנו!
אמר להם: אבותיכם צריכין ערבים!
למה הדבר דומה? לאחד שהלך ללוות מן המלך.
אמר לו: הבא לי ערב ואני מלוה אותך.
הלך והביא לו ערב אחד.
אמר לו: ערבך צריך ערב!
הלך והביא לו ערב שני.
ואמר לו: ערבך צריך ערב!
כיון שהביא לו ערב שלישי, אמר:
תדע כי מפני זה, אני מלוה לך.
כך בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה, אמר להם: אני נותן לכם תורתי, הביאו לי ערבים טובים, שתשמרוה ואתננה לכם.
אמרו: אבותינו עורבים אותנו!
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אבותיכם יש לי עליהם.
אברהם, יש לי עליו שאמר: (בראשית טו) במה אדע.
יצחק, יש לי עליו, שהיה אוהב לעשו ואני שנאתיו. שנאמר: (מלאכי א) ואת עשו שנאתי.
יעקב שאמר: (ישעיה מ) נסתרה דרכי מה'.
אלא הביאו לי ערבים טובים ואני נותנה לכם.
אמרו לפניו: רבונו של עולם! נביאינו ערבין לנו!
אמר להם: יש לי עליהם!
שנאמר: (ירמיה ב) והרועים פשעו בי וגו'. וכתיב: (יחזקאל יג) כשועלים בחרבות, נביאיך ישראל היו. אלא, הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם.
אמרו: הרי בנינו עורבים אותנו!
אמר הקדוש ברוך הוא: הא וודאי ערבים טובים על ידיהם אתננה לכם!
הדא הוא דכתיב: (תהילים ח) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. ואין עוז, אלא תורה שנאמר: (שם כט) ה' עוז לעמו יתן. בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם, מי נתפש לא הערב?!
הווי מה שנאמר: (הושע ד) ותשכח תורת אלוהיך אשכח בניך גם אני.
אמר רבי אחא:
גם אני כביכול, אף אני בשכחה. מי יאמר בתורה לפני, "ברכו את ה' המבורך" לא היונקים! הווי מרפיון התורה שבכם, נתפשו בניכם. שנאמר: (ירמיה ב) לשוא הכיתי את בניכם. כביכול גם אני בשכחה!
מי יאמר "ברכו את ה' המבורך" לפני?
לפיכך, צריך אדם להכניס בנו לתורה ולחנכו בלימוד שיאריך ימים בעולם, שנאמר: (משלי ט) כי בי ירבו ימיך.
(ב)
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבנן -
רבי יוחנן אמר:
ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה,
אחריך נרוצה.
לארעא טבתא, דאתקריאת משכנותא.
ורבי יהושע בן לוי אמר:
ממה שנתת לנו ארעא טבתא, רבתא דאיתקריאת משכנותא,
אחריך נרוצה.
ורבנן אמרין:
ממה שהשרית שכינתך בתוכנו, כדכתיב: (שמות כה) ועשו לי מקדש,
אחריך נרוצה.
ורבנן אמרין:
חורי על שסלקת שכינתך מתוכנו,
אחריך נרוצה.
תדע לך שהוא כן, שכל צרות שבאו עליהן במעשה העגל, לא נתאבלו. כיון שאמר להם משה: (שמות לג) כי לא אעלה בקרבך, מיד וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו.
תני ר' שמעון בן יוחאי:
זין שנתן להם לישראל בחורב ושם המפורש היה חקוק עליו, וכשחטאו במעשה העגל, נוטל מהם.
כיצד נוטל מהם?
רבי איבו ורבנן -
רבי איבו אמר:
מאליו היה נקלף.
ורבנן אמרי:
מלאך היה יורד ומקלפו.
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם!
כלום האשה מתקשטת, אלא לבעלה!
אמר רבי יהושע בן לוי:
להוטים היו ישראל אחרי שכינה.
כממה דאת אמר:
יבא דודי לגנו - לגינונו.
(ג)
רבי יודן ורבי עזריה -
רבי יודן אמר:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! על שנהגת עם שכינותי במדת הדין, ועמי במדת רחמים,
אחריך נרוצה.
דאמר רבי ברכיה בשם רבי אלעזר:
נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול.
בדור המבול כתיב: "רק רע כל היום" .
ובעשרת השבטים כתיב: (מיכה ב) הווי חושבי און ופועלי רע על משכבותם. הרי זה בלילה.
בבקר מניין?
"באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם", אותם לא נותר מהם פלטה, ומאלו נותר פלטה.
באי זה זכות?
רבי יצחק
פתר להו לשבח.
רבי אמר:
בזכות, (יחזקאל יד) והנה נותרה בה פלטה. המוציאים אין כתיב כאן, אלא "המוצאים",
בזכות הצדיקים והצדיקות הנביאים והנביאות שיעמדו ממנו.
אמר רבי חנינא:
נאמר בכרכי הים, מה שלא נאמר בדור המבול. (צפניה ב) הווי יושבי חבל הים גוי כרתים.
גוי שחייב כרת ובזכות מי ניצל?
בזכות ירא שמים אחד,
שמעמידין בכל שנה ושנה.
רבי פתר ליה לשבח.
"הווי יושבי חבל הים גוי כרתים" גוי שכרת ברית, כמה דאת אמר: (נחמיה ט) וכרות עמו הברית.
רבי יהושע בר נחמיה משום רבי אחא אמר:
נאמר בשבט יהודה ובנימין, מה שלא נאמר בסדומיים.
דבסדומיים כתיב: (בראשית יח) וחטאתם כי כבדה מאד, אבל בשבט יהודה ובנימין כתיב: (יחזקאל ט) ויאמר אלי, עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד.
רבי תנחומא אמר כתוב חורי אית לן:
(איכה ד) ויגדל עון בת עמי וגו'.
אמר רבי תנחומא:
לא חלתה יד ליד, אותן לא פשטו ידיהן למצוות, אבל אלו פשטו ידיהם למצוות.
(שם) ידי נשים רחמניות.
כל כך למה?
שיהיו לברות למו על שבר בת עמי.
(ד)
אמר רבי עזריה:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם! ממה שנתת לי ביזת שכנותי,
אחריך נרוצה, שנאמר: (שמות ג) ושאלה אשה משכנתה.
ביזת מצרים וביזת סיחון ועוג וביזת שלשים ואחד מלכים,
אחריך נרוצה.
דבר אחר:
משכני אחריך נרוצה
ממה שגרית בי שכני הרעים.
אמר רבי אבון:
למלך שכעס על מטרונה וגירה בה שכנים רעים,
והתחילה צווחת: "אדוני המלך, הושיעני"!
כך ישראל, (שופטים י) "צידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, ותצעקו אלי ואושיע אתכם מידם".
דבר אחר:
משכני אחריך נרוצה
מסכינני אחריך נרוצה.
דבר אחר:
ממסכני
אחריך נרוצה.
כההיא דאמר רבי אחא:
צריך יהודאה לחרובא עביד תתובא.
כההיא דאמר רבי עקיבא:
יאיא היא מסכנותא לברתיה, דיעקב כערקא סומקא בקדלא דסוסיא חיורא.
דבר אחר:
משכני אחריך נרוצה
משכינני אחריך נרוצה.
ממשכוני שנטלת ממני,
אחריך נרוצה,
ממשכון גדול שנטלת ממני
, אחריך נרוצה.
דאמר רבי מנחמא בשם רבי יוחנן:
כתיב: (נחמיה א) חבל חבלנו לך, זה חורבן ראשון וחורבן שני, שלא נתמשכנו, אלא על ידינו.
רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי אלעאי:
כתיב: (שמות טו) ויסע משה את ישראל, הסיען מחטאו של ים.
אמרו לו: משה רבנו!
להיכן אתה מוליכנו?
אמר להם: לאלים ומאלים לאלוש ומאלוש למרה וממרה לרפידים ומרפידים לסיני.
אמרין: לכל הן דאת אזיל ומוביל לן, אנן עמך.
משל לאחד שהלך ונשא אשה מן הכפר.
אמר לה: קומי ואתית עמי.
אמרה ליה: מן הכא להן?
אמר לה: מן הכא לטבריא ומתמן לבורסקי,
ומבורסקי לשוקא עילאה ומתמן לשוקא ארעייתא.
אמרה ליה: לכל הן דאת אזיל ונסיב לי, אנא אתיא עמך!
כך אמרו ישראל: "דבקה נפשי אחריך".
אמר רבי יוסי בר איקא:
והרי מקרא מכריז ואומר:
משכני אחריך נרוצה.
אם למקרא, למקרא.
אם למשנה, למשנה.
אם לתלמוד, לתלמוד.
אם לתוספתא, לתוספתא.
אם לאגדתא, לאגדתא.
(א)
הביאני המלך חדריו
תמן תנינן: ארבעה נכנסו לפרדס:
בן עזאי, ובן זומא, אלישע בן אבויה, ורבי עקיבא.
בן עזאי, הציץ ונפגע. ועליו נאמר: (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך.
בן זומא, הציץ ומת. ועליו נאמר: (תהילים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.
אלישע בן אבויה, קצץ בנטיעות.
כיצד קצץ בנטיעות?
בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות, שמצליחין בתורה, היה אומר: עליהון מיליא ומסתתמין.
ועליו נאמר: (קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.
רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.
ואמר: לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה:
מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ועליו נאמר:
הביאני המלך חדריו.
(ב)
רבי ינאי אמר:
לא הייתה התורה צריכה להדרש אלא מהחדש הזה לכם,
ומפני מה גלה הקדוש ברוך הוא לישראל מה ביום ראשון ומה ביום שני עד יום ששי?
בזכות שאמרו: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיד גלה להם.
רבי ברכיה אמר:
כתיב (דברים ד) ויגד לכם את בריתו.
ויגד לכם את ספר בראשית, שהוא תחלת ברייתו של עולם.
אשר ציווה אתכם לעשות עשרת הדברים, אלו עשרת הדברות. עשרה למקרא, ועשרה לתלמוד.
וכי מניין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי, ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן?
ומניין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה?
אלא הדא הוא דכתיב:
הביאני המלך חדריו.
(א)
נגילה ונשמחה בך.
בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל.
גילה, שישה, שמחה, רנה, פצחה, צהלה, עלצה, עלזה, חדוה, תרועה.
גילה, (זכריה ט) גילי מאד בת ציון.
שישה, (ישעיהו סא) שוש אשיש בה'.
שמחה, (שם סו) שמחו את ירושלם.
רנה, (זכריה ב) רני ושמחי בת ציון.
פצחה, (ישעיהו נד) פצחי רנה וצהלי.
צהלה, (שם יב) צהלי ורני.
עלצה, (שמואל א ב) עלץ לבי בה'.
עלזה, (תהילים כח) ויעלוז לבי ומשידי אהודנו.
חדוה, שנאמר: (עזרא ו) ועבדו בני ישראל וגו'.
תרועה, (תהילים צח) הריעו לה' כל הארץ. וכתיב: (שם מז) הריעו לאלהים בקול רנה, ואיתה דמפקין תרועה ומעיילין.
דיצה, הא מה דאת אמר: (איוב מא) ולפניו תדוץ דאבה מקרטעא, כהדא חפיתא.
(ב)
דבר אחר:
נגילה ונשמחה בך
תמן תנינן:
נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל.
אמר רבי אידי:
מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה.
אתון גבי רבי שמעון בן יוחאי בעיין למשתבקא דין מדין.
אמר להון: חייכון! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים, אלא מתוך מאכל ומשתה.
הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה,
ושכרתו יותר מדאי. כיון שנתיישבה דעתו עליו,
אמר לה: בתי! ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך!
מה עשתה היא לאחר שישן? רמזה לעבדיה ולשפחותיה,
ואמרה להם: שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא.
בחצי הלילה ננער משנתיה, כיון דפג חמריה,
אמר לה: בתי היכן אני נתון?
אמרה ליה: בבית אבא.
אמר לה: מה לי לבית אביך?
אמרה ליה: ולא כך אמרת לי בערב, "כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך" אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!
הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו.
ללמדך, מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות.
והרי דברים קל וחומר: ומה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו, אין לי חפץ בעולם טוב ממך נפקדו, ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום, ואומרים:
אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה, על אחת כמה וכמה!
הווי,
נגילה ונשמחה בך.
למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים,
ובאו ואמרו לה: באו בניך.
אמרה: מה איכפת לי תשמחנה כלותי.
כיון שבאו חתניה, אמרו לה: באו חתניך.
אמרה: מה איכפת לי, תשמחנה בנותי.
אמרו לה: בא המלך בעליך.
אמרה: האי חדותא שלימה, חדו על חדו.
כך לעתיד לבא באין הנביאים ואומרים לירושלים:
(ישעיהו ס) בניך מרחוק יבואו, והיא אומרת להם: מה איכפת לי.
(שם) ובנותיך על צד תאמנה, אמרה: מה איכפת לי.
כיון שאמרו לה: (זכריה ט) הנה מלכך יבא לך, צדיק ונושע.
אמרה: הא חדותא שלימה.
דכתיב: (שם) גילי מאד בת ציון.
וכתיב: (שם ב) רני ושמחי בת ציון.
באותה שעה היא אומרת: (ישעיהו סא) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי.
(ג)
דבר אחר:
נגילה ונשמחה בך.
רבי אבין פתח:
זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.
אמר רבי אבין:
אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום, אם בהקדוש ברוך הוא?
בא שלמה ופירש:
נגילה ונשמחה בך, בהקדוש ברוך הוא.
בך בישועתך.
בך בתורתך.
בך ביראתך.
אמר רבי יצחק:
בך בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה.
בי"ת שנים.
כ"ף עשרים.
הרי בך.
(א)
נזכירה דודיך מיין
מיינה של תורה.
כגון: הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג.
דבר אחר:
נזכירה דודיך מיין
מיין של אבות.
מה פעל לפניך אדם הראשון?
מי פעל לפניך כאברהם?
מי פעל לפניך כיצחק?
מי פעל לפניך כיעקב?
(א) ד
מישרים אהבוך
מה ישריין רחמיך, מה תקיפין אינון רחמיך!
אמר רבי איבו:
מישרות גדולות פעלו אבותינו לפניך, כל שפעלו.
אמר רבי חנין:
(בראשית כב) כי יען אשר עשית את הדבר הזה.
נסיון עשירי היה ואת קורא אותן דבר?!
הא אילו לא קבל עליו הדבר הזה, היה מפסיד ומאבד כל הראשונים.
הווי,
מישרים אהבוך.
(א) - ה.
שחורה אני ונאוה
שחורה אני במעשי
ונאוה במעשה אבותי.
שחורה אני ונאוה
אמרה כנסת ישראל:
שחורה אני בפני עצמי
ונאוה בפני קוני.
דכתיב: (עמוס ט) הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל. כבני כושיים אתם בפניכם אבל אתם לי כבני ישראל נאם ה'.
דבר אחר:
שחורה אני במצרים.
ונאוה אני במצרים.
שחורה אני במצרים, (יחזקאל כ) וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי.
ונאוה אני במצרים, בדם הפסח ובדם המילה.
דכתיב: (שם טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך.
ואמר לך: בדמיך חיי, זה
דם הפסח.
ואמר לך: בדמיך חיי, זה
דם המילה.
דבר אחר:
שחורה אני בים, שנאמר: (תהילים קו) וימרו על ים בים סוף.
ונאוה אני בים, שנאמר: (שמות טו) זה אלי ואנוהו.
שחורה אני במרה, שנאמר: (שם) וילונו העם על משה לאמר מה נשתה..
ונאוה אני במרה שנאמר: (שם) ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, וישלך אל המים וימתקו המים.
שחורה אני ברפידים, שנאמר: (שם יז) ויקרא שם המקום. מסה ומריבה.
ונאוה אני ברפידים, שנאמר: (שם) ויבן משה מזבח ויקרא שמו, ה' נסי.
שחורה אני בחורב, שנאמר: (תהילים קו) יעשו עגל בחורב.
ונאוה אני בחורב, שנאמר: (שמות כד) כל אשר דבר ה', נעשה ונשמע.
שחורה אני במדבר, שנאמר: (תהילים עח) כמה ימרוהו במדבר.
ונאוה אני במדבר, בהקמת המשכן. שנאמר: (במדבר ט) וביום הקים המשכן.
שחורה אני במרגלים, שנאמר: (במדבר יג) ויוציאו דבת הארץ.
ונאוה אני ביהושע וכלב, שנאמר: (שם לב) בלתי כלב בן יפונה הקנזי.
שחורה אני בשטים, שנאמר: (שם כה) וישב ישראל בשטים.
ונאוה אני בשטים, שנאמר: (תהילים קו) ויעמוד פינחס ויפלל.
שחורה אני בעכן, שנאמר: (יהושע ז) וימעלו בני ישראל מעל בחרם.
ונאוה אני ביהושע, שנאמר: (שם) ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד.
שחורה אני במלכי ישראל .
ונאוה אני במלכי יהודה.
אם בשחורים שהיו שלי כך אני נאוה, בנביאים שלי על אחת כמה וכמה!
(ב) שחורה אני מדבר באחאב.
שנאמר: (מ"א כא) ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו ויצום ויהלך אט.
כמה נתענה?
רבי יהושע בן לוי אמר:
שלוש שעות. אם היה למוד לאכול סעודתו בשלש שעות אוכל בשש, ואם היה אוכל בשש אוכל בתשע (שם). וישכב בשק ויהלך אט.
רבי יהושע בן לוי אמר:
שהלך יחף.
ביהורם מה כתיב: (מ"ב ו) וירא העם והנה השק על בשרו מבית.
רבי לוי בר חיתא אמר בה שלוש שיטין:
שחורה אני כל ימות השבוע,
ונאוה אני בשבת.
שחורה אני כל ימות השנה,
ונאוה אני ביום הכפורים.
שחורה אני בעשרת השבטים,
ונאוה אני בשבט יהודה ובנימין.
שחורה אני בעולם הזה,
ונאוה אני לעולם הבא.
(ג) ה -
בנות ירושלים
רבנן אמרי:
אל תקרי בנות ירושלים, אלא בונות ירושלים.
זו סנהדרי גדולה של ישראל, שיושבין ומבינין אותן בכל שאלה ומשפט.
דבר אחר:
בנות ירושלים
אמר רבי יוחנן:
עתידה ירושלים להעשות מטרפולין לכל המדינות, ולהמשיך כנהר אליה לכבודה.
כהא דאמר: (יהושע טו) אשדוד בנותיה וחצריה, עזה בנותיה וחצריה עד לשע (לשעת)
היא דעתיה דרבי יוחנן.
דאמר רבי יוחנן:
כתיב: (יחזקאל טז) ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך.
מהו לבנות?
לכופרנין.
ולא מבריתך?
לא מן פרניך, אלא מן פרנין דידי.
רבי ביבי משום רבי ראובן אמר:
(ישעיה נד) רני עקרה. הא רנה עקרותא היא?!
אלא רני עקרה, שלא ילדה בנים לגיהינום.
רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:
נמשלו ישראל כנקבה.
מה נקבה זו, נוטלת עישור נכסים מאביה ויוצאה.
כך ירשו ישראל ארץ שבעה עממים, שהוא עישור שבעים אומות. ועל ידי שירשו ישראל כנקבה, אמרו שירה בלשון נקבה. שנאמר: (שמות טו) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש כזכר היורש לכל נכסי אביו. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל מח) מפאת קדמה עד פאת ימה.
יהודה אחד, דן אחד, אשר אחד וכלהון כך. והן אומרין בלשון זכר, שנאמר: (תהילים צו) שירו לה' שיר חדש. שירה חדשה אין כתיב, אלא שיר חדש.
רבי ברכיה ורבי יהושע בן לוי:
למה נמשלו ישראל כנקבה?
מה נקבה זו, טוענת ופורקת טוענת ופורקת וחוזרת ופורקת ושוב אינה טוענת.
כך ישראל משתעבדין ונגאלין משתעבדין ונגאלין וחוזרין ונגאלין, ושוב אין משתעבדין לעולם. בעולם הזה על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת, הן אומרים שירה לפניו בלשון נקבה,
אבל לעולם הבא, על ידי שצרתן אין צרת יולדת, הן אומרים שירה בלשון זכר. הדא הוא דכתיב: (ישעיה כו) ביום ההוא יושר השיר הזה.
(א)
כאהלי קדר
מה אהלי קדר?
אף על פי שנראין מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטין, והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות.
כך תלמידי חכמים, אף על פי שנראין כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל בפנים יש בהם: תורה, מקרא, משנה, מדרשות, הלכות, תלמוד, תוספתות ואגדות.
אי מה
אהלי קדר אין צריכין תכבוסת.
יכול אף ישראל כך?
תלמוד לומר:
כיריעות שלמה.
מה
יריעות שלמה זו מתלכלכת ומתכבסת וחוזרת ומתלכלכת ומתכבסת,
כך ישראל, אף על פי שמתלכלכין בעונות כל ימות השנה. יום הכפורים בא ומכפר עליהם.
שנאמר: (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם.
וכתיב: (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
אי מה
אהלי קדר מטלטלין ממקום למקום.
יכול אף ישראל כן?
תלמוד לומר:
כיריעות שלמה, כיריעותיו של מי שהשלום שלו. מי שאמר והיה העולם, שמשעה שמתחן עוד לא זזו ממקומן.
תני רבי אליעזר בן יעקב:
(שם לג) "אהל בל יצען" בל יצא ובל ינוע.
מה
אהלי קדר אין עליה עול כל בריה.
כך ישראל לעתיד לבא אין עליהם עול כל בריה.
תני רבי חייא:
(ויקרא כו) ואולך אתכם קוממיות. בקומה זקופה שאינן יראין מכל בריה.
רבי יודן אומר:
כיוסף.
מה יוסף נמכר
לאהלי קדר שנאמר: (בראשית לז) וימכרו את יוסף לישמעאלים וחזר וקנה את קוניו, שנאמר: (שם מד) ויקן יוסף את כל אדמת מצרים.
כך ישראל, יהיו שובים לשוביהם.
(א) ו.
אל תראני שאני שחרחורת
רבי סימון פתח:
(משלי ל) אל תלשן עבד אל אדוניו.
נקראו ישראל עבדים, שנאמר: (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים.
ונקראו הנביאים עבדים, שנאמר: (עמוס ג) כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
כך אמרה כנסת ישראל לנביאים: אל תראוני בשחרחרותי.
אין לך שמח בבני, יותר ממשה. ועל ידי שאמר: (במדבר כ) שמעו נא המורים. נגזר עליו שלא יכנס לארץ.
דבר אחר:
אין לך שמח בבני, יותר מישעיהו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא ישעיה בנפשך את רשאי לומר (שם) כי איש טמא שפתים אנכי. ניחא, שמא ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אתמהא?!
תא חמי מה כתיב תמן: "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה".
אמר רב שמואל:
'רצפה' רוץ פה רצוץ פה, למי שאמר דלטוריא על בני.
ודכוותיה כתיב באליהו:
שנאמר: (מלכים א יט) ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל, כי עזבו בריתך בני ישראל.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בריתי?! שמא בריתך!
ואת מזבחותיך הרסו.
אמר לו: מזבחותי?! שמא מזבחותיך!
ואת נביאיך הרגו בחרב.
אמר לו: נביאי?! ואת מה איכפת לך!
אמר לו: ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה.
תא חמי,
מה כתיב תמן?
ויבט והנה מראשותיו עוגות רצפים.
מה הוא רצפים?
אמר רבי שמואל בר נחמן:
רוץ פה, רצוץ פיות, בכל מי שאמר דילטורייא על בני.
רבי יוחנן מייתי לה מן הדא:
(ישעיה יז) משא דמשק הנה דמשק וגו' עזובות ערי ערוער. מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערוער, והלא ערוער בתחום ארץ מואב?!
אלא שס"ה בתי עבודות כוכבים היו בדמשק כמנין ימות החמה. והיו עובדים כל אחד ואחד יומו, והיה להם יום אחד, שהיו על כולן באותו היום ועובדין אותם, וכולם עשו ישראל הגמוניא ועבדו אותם. שנאמר: (שופטים י) ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו'. ובאותה שעה שאמר אליהו על ישראל לשון הרע.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אליהו! עד שאתה מקטרג את אלו, בא וקטרג את אלו!
הדא הוא דכתיב: (מלכים א יט) לך שוב לדרכך מדברה דמשק.
רבי אבהו וריש לקיש הוו עללין לחדא מדינתא דקיסרין
אמר ליה רבי אבהו לרבי שמעון בן לקיש:
מהו כן עלינן למדינתא דחירופיא וגידופיא?
נחת ליה ריש לקיש מן חמריה וספא חלא ויהב בפומיה.
אמר ליה:
מהו כן?
אמר לו: אין הקדוש ברוך הוא רוצה, במי שאומר דילטורייא על ישראל.
(ב) ו -
ששזפתני השמש
אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי חייא רבה:
כתיב: (ירמיה ב) כי שתים רעות עשה עמי. הא וותרו למאד!
אלא, מלמד שעשו אחת, שקשה כשתים:
שהן משתחווין לעבודת כוכבים.
ופורעין עצמן כנגד בית המקדש.
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ח) ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית.
היך מה דאת אמר: (ויקרא כ"ב) כי משחתם בהם מום בם.
דבר אחר:
ששזפתני השמש
על שעשיתי מרימות של סוסים לשמש.
דכתיב: (מלכים ב כג) וישבת את הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש, מבא בית ה'.
(ג)
רבי יצחק פתר קרייה במלחמת מדין.
את מוצא בשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין, היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה, והיה אחד מהן מפחם פניה, ואחד מפרק נזמיה.
והיא אומרת להם: אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא, שאתם עושים לנו כן?!
והיו ישראל אומרים להם: לא דייכם, שנטלנו שלנו מתחת ידיכם. הדא הוא דכתיב: (במדבר כה) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם, והוקע אותם לה' נגד השמש.
רבי איבו אמר:
באיזה חטא?
ויצמדו לבעל פעור.
ואמר רבי יצחק:
מעשה בקרתנית אחת שהיה לו שפחה כושית, שירדה למלאת מן העין, היא וחברתה.
אמרה לחברתה: חברתי, למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה.
אמרה לה: למה?
- בשביל שראה ידיה מפוחמות!
אמרה לה: אי שוטה שבעולם, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר!
ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת רוצה לגרשה?! את שכולך מפוחמת, ושחורה ממעי אמך כל ימיך, על אחת כמה וכמה!
כך לפי שאומות העולם מונין לישראל ואומרים: אומה זו, המירו כבודם שנאמר: (תהילים קו) וימירו את כבודם.
אומרים להם ישראל: ומה אם אנו לשעה כך נתחייבנו, אתם על אחת כמה וכמה!
ועוד ישראל אומרים לאומות העולם: נאמר לכם:
למה אנו דומין?
לבן מלכים שיצא למדברה של עיר, וקפחתו החמה על ראשו ונתכרכמו פניו.
נכנס למדינה במעט מים ומעט מרחץ מן המרחציות, נתלבן גופו וחזר ליופיו כמו שהיה.
כך אנו! אם שמשה של עבודת כוכבים שזפתנו, אבל אתם שזופים ממעי אמכם!
עד שאתם במעי אמכם, עבדתם עבודת כוכבים.
כיצד?
בזמן שהאשה מתעברת נכנסת לבית עבודת כוכבים שלה, וכורעת ומשתחות לעבודת כוכבים היא ובנה.
(ד)
בני אמי נחרו בי
רבי מאיר ורבי יוסי -
רבי מאיר אומר:
בני אמי בני אומתי, אלו הן דתן ואבירם.
נחרו בי נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי.
שמוני נוטרה את הכרמים
על שהיה עושה דין בין בנותיו של יתרו, לא היה לו לעשות דין ביני ובין אחי אשר במצרים.
הווי,
כרמי שלי לא נטרתי.
רבי יוסי אומר:
בני אמי נחרו בי.
בני אומתי, אלו המרגלים.
נחרו בי נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי.
שמוני נוטרה את הכרמים
על שנתעכבתי במדבר ארבעים ושתים מסעות, לא היה לי ליכנס לארץ ישראל.
הווי,
כרמי שלי לא נטרתי.
דבר אחר:
בני אמי נחרו בי
בני אומתי, זה ירבעם בן נבט.
נחרו בי, נתגרו בי מלאו הדיין חרון אף עלי
שמוני נוטרה את הכרמים
משמירת שני עגליו של ירבעם.
כרמי שלי לא נטרתי
לא הייתי משמר משמרת כהונה ולוויה.
הווי,
כרמי שלי לא נטרתי.
אמר רבי לוי:
יום שנתחתן שלמה לבת פרעה נכה, ירד מיכאל השר הגדול מן השמים, ונעץ קנה גדול בים, ועלה לחלוחית מכן ומכן, ועשו אותו מקום, כחורש והוא היה מקומה של רומי.
יום שהעמיד ירבעם בן נבט שני עגלי זהב, נבנו שני צריפין ברומי, והוו בניין להן ואינון נפלין, בניין להון ונפלין, הוה תמן גברא סב ושמיה אבא קולון, אמר לון: אי לית אתון מטיין מייא מנהר פרת וגבלין בהדא טינא ובניין להון, לית אינון קיימין.
אמרו ליה:
מאן עביד כן?
אמר לון: אנא עבד גרמיה שפיי דחמר הוה עליל לקרייא ונפיק לקרייא.
עלל למדינה ונפיק למדינה, עד זמן דאתא לתמן. כיון דמטא לתמן, אזל ואמטי מייא מן פרת וגבלון בטינא ובנון יתהון וקמון. מן ההיא ענתה הוון אמרין: כל מדינה ומדינה, דלית אבא קולון לא תיתקרי מדינה, והוו קריין ליה: "רומי בבלון".
יום שנסתלק אליהו זכור לטוב, ניצב באדום מלך. הדא הוא דכתיב: (מלכים א כב) ומלך אין באדום ניצב מלך.
דבר אחר:
בני אמי נחרו בי
בני אומתי, זה אחאב.
נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי.
שמוני נוטרה את הכרמים
מפטם ומאכיל לצדקיהו בן כנענה וחביריו. ונביא אחד של אמת היה לי, זה מיכיהו.
ופקיד הכי ואמר: (שם) והאכילוהו לחם לחץ ומים לחץ עד בואי בשלום.
הווי,
כרמי שלי לא נטרתי.
דבר אחר:
בני אמי, אומתי, זו איזבל.
נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי.
שמוני נוטרה את הכרמים,
מאכלת ומפטמת לנביאי הבעל והאשרה.
ואליהו זכור לטוב שהיה נביא האמת, שלחה ואמרה לו: (שם יט) כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם.
הווי,
כרמי שלי לא נטרתי.
דבר אחר:
בני אמי, זה צדקיהו המלך.
נחרו בי, נתגרו בי מלאו הדיין חרון אף עלי.
שמוני נוטרה את הכרמים
שהיה מפטם לפשחור בן מלכיה וחביריו. ונביא אחד של אמת היה לי, זה ירמיהו, וכתב בו: (ירמיה לז) ונתון לו ככר לחם ליום, מחוץ לאופים.
מהו מחוץ לאופים?
אמר רבי יצחק:
זו פת קיבר שנמכרת חוץ לפלטיא, שהיא שחורה מסובים של שעורים.
הווי,
כרמי שלי לא נטרתי.
על
שכרמי שלי לא נטרתי.
(ה)
רבי חייא בשם רבי יוחנן:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! על שלא שמרתי חלה אחת כתקנה בארץ ישראל, הריני משמרת שתי חלות בסוריא. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים, ואיני מקבלת שכר אלא על אחת!
רבי אבא בשם רבי יוחנן:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: על שלא שמרתי יום טוב אחד כתקונו בארץ ישראל, הריני משמרת שני ימים טובים של גליות, בחוצה לארץ. סבורה הייתי שאקבל שכר על שניהם, ואיני מקבלת שכר אלא על אחד!
רבי יוחנן הוה קרי עליהון:
(יחזקאל כ) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים.
(א)ז - ח
הגידה לי שאהבה נפשי
רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרייה במשה
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה",
אמר לו: רבונו של עולם! בי אדוני! כל הדברים האלו יכולין להעשות?!
מה אני יכול לעמוד בכל האוכלוסין הללו?!
- כמה חיות יש בהן?
- כמה מעוברות יש בהן?
- כמה תינוקות יש בהן?
- כמה מיני אנונס התקנת להם לחיות שבהן?
- כמה מיני רכוכין התקנת למעוברות שבהן?
- כמה מיני קליות ואגוזים התקנת לתינוקות שבהן?
איכן פירושו של דבר כאן,
הגידה לי שאהבה נפשי, אומה
שאהבה נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה.
- איכה תרעה בימות החמה?
- איכה תרביץ בצהרים בימות הגשמים?
שלמה אהיה כעוטיה.
רבי חלבו בשם רבי הונא אמר:
שלא אהיה כאבל הזה, שהוא עוטה על שפמו ובוכה. הא מה דאת אמר: (ויקרא יג) ועל שפם יעטה.
דבר אחר:
שלמה אהיה כעוטיה
שלא אהיה כרועה זה שנכנסו זאבים בתוך עדרו ובקעוהו, ועטה את בגדו ויצא.
היך מה דאת אמר: (ירמיה מג) ועטה את ארץ מצרים.
על עדרי חבריך
כשאני הולך אצל חבריך וישאלוני על עדריהן
מה אני משיבן?
(ב)
רבי ברכיה פתר לה בקרייה הדין, (במדבר כד) "יפקד ה' אלהי הרוחות"
יפקד ה' אמר לפניו: רבונו של עולם! הואיל ואתה מסלקני מן העולם, הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך?
איכן פירושו של דבר כן,
הגידה לי שאהבה נפשי אומה שאהבם נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה,
איכה תרעה בימי מלכיות?
איכה תרביץ בצהרים, בשעבוד מלכיות?
שלמה אהיה כעוטיה.
רבי עזריה אמר:
שלמה (=שלא למה) שלא אעשה למה בעיני חבריך, על עדריהן, חילול שמים בדבר בניך בצרה, ועדרי חבריך ברווחה.
אמר רבי יודן בר סימון:
שלא יהו אומות העולם אומרים טעת מידת הדין! היה יודע שמבקש לשחטן במדבר ושחטן במדבר. הא מה דאת אמר: (במדבר יד) וישחטם במדבר.
ורבנן אמרין:
שלא יראו בניך שצרתן צרה, ויטו מאחריך וידבקו בעדרי חבריך. הא מה דאת אמר: (תהילים צד) היחברך כסא הוות. באותה שעה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה:
משה! אתה אומר לי
איכה תרעה איכה תרביץ?!
חייך אם לא ידעת סופך שיש לך לידע שנאמר:
אם לא תדעי לך היפה בנשים.
דבר אחר:
אם לא תדעי לך היפה בנשים
היפה שבנביאים, המעולה שבנביאים.
אמר רבי יוסי בר ירמיה:
למה נמשלו הנביאים כנשים?
לומר לך, מה אשה זו אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה.
כך הנביאים אין מתביישים לתבוע צרכיהן של ישראל, מן אביהם שבשמים.
(ג)
צאי לך בעקבי הצאן
רבי אליעזר ורבי עקיבא ורבנן
רבי אליעזר אומר:
מחררה שנטלו ישראל בידם ממצרים, אכלו ממנה ל"א ימים.
דאמר רבי שילה:
ששים ושתים סעודות, את יודע שהיו לישראל מחררה זו.
מה אני עושה להם בסוף בעקב?
הדא הוא דכתיב: (תהילים עב) יהי פסת בר בארץ.
רבי עקיבא אומר:
ממה שהקפתי אותם בענני כבוד.
הא מה דאת אמר: (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם, לא ימיש עמוד הענן יומם.
את יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב?
הדא הוא דכתיב: (ישעיה ד) וסוכה תהיה לצל יומם.
ורבנן אמרי:
ממה שהאכלתים במדבר, שמתוק מדבש וחלב .
את יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב?
שנאמר: (יואל ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
דבר אחר:
צאי לך בעקבי הצאן
אמר לו: סוף כל הצאן לצאת ואתה יוצא באחרונה.
ולא שנתעצל משה, אלא שהיו ישראל עסוקין בבזה, ומשה עסוק במצוות יוסף.
הא מה דאת אמר: (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו.
דבר אחר:
צאי לך בעקבי הצאן
אמר לו: סוף כל הדור למות, ואת תהווי כותייהון.
מהיכן היה לו הדבר הזה?
רבי שמואל בר נחמן אמר:
מהסנה.
דאמר רבי שמואל בר נחמן:
כל שבעת ימי הסנה היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים. שנאמר: (שם ד) ויאמר משה אל ה', בי ה' לא איש דברים אנכי, גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך, הרי שישה ימים, ויומא דהוה קאים בגויה הרי שבעה ימים.
ובסוף אמר להקדוש ברוך הוא: "שלח נא ביד תשלח".
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! שאני צוררה לך בכנפיך!
ומתי פרע לו הקדוש ברוך הוא?
רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי לוי:
חד אמר: כל שבעת ימי המלואים היה משמש בכהונה גדולה, סבור שהיא שלו ובסוף נאמר לו: "אינה שלך, של אהרן אחיך הוא". שנאמר: (ויקרא ט) ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן.
רבי חלבו אמר:
כל שבעת ימי אדר, היה משה מפייס ומתחנן לפני הקדוש ברוך הוא שיכנס לארץ, ובסוף אמר לו: (דברים ג) כי לא תעבור את הירדן הזה.
ורעי את גדיותיך
אמר לו: גדיים נכנסים תישים אין נכנסין?!
על משכנות הרועים
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אומר לך, עד מתי אתה קיים על עמי ותרעה בם.
על משכנות הרועים
על הקוצין, זה על ארעהון של רעים וקשים שהיו בה, סיחון ועוג.
(א) ט
לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי
דרש רבי פפיס:
(איוב כב) "והוא באחד ומי ישיבנו." דן יחידי לכל עולם, ואין להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם.
אמר לו רבי עקיבא:
דייך פפיס! שלא להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם, לפי, שהכל באמת והכל בדין. שכן כתיב: (ישעיה ו) ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא.
אמר רבי סימון:
כסא שמפריש בין מיתה לחיים. (מלכים א כב) וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. וכי יש שמאל למעלה?! והלא הכל ימין! שנאמר: (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח, ימינך ה' תרעץ אויב.
ומה תלמוד לומר מימינו ומשמאלו?
אלא אלו מימינים ואלו משמאילים, אלו מכריעין לכף זכות ואלו מכריעין לכף חובה.
רבי יוחנן בשם רבי אחא:
מייתי לה מן הדא: (דניאל י) ואמת הדבר וצבא גדול. אמת הדבר כשנעשה צבא גדול. דכתיב: (ירמיה י) וה' אלוהים אמת.
מהו אמת?
אמר רבי איבון:
שהוא אלוהים חיים ומלך עולם.
אמר רבי אלעזר:
כל מקום שנאמר: וה', הוא ובית דינו. ובנין אב שבכלן. (מ"א כב) וה' דבר עליך רעה, זה בנין אב שבכולן.
ומה מקיים רבי אלעזר הדין קרייה, דרבי פפיס והוא באחד ומי ישיבנו?
אלא הוא חותם יחידי, לכל באי עולם ואין בריה חותמת עמו.
ומהו חותמו של הקדוש ברוך הוא?
רבי ביבי בשם רבי ראובן אמר:
"אמת". שנאמר: (דניאל י) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.
אם אמת, למה רשום? ואם רשום, למה אמת?
אלא עד שלא נחתם הדין, 'רשום', משנחתם גזר דין, 'אמת'.
אמר ריש לקיש:
ולמה הוא אמת?
אל"ף בראש האותיות.
מ"ם באמצע,
תי"ו בסופן.
לומר: (ישעיה מד) אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים.
אני ראשון, שלא קבלתי מלכותי מאחר.
ואני אחרון, שאיני מוסרה לאחר שאינו בעולם.
ומבלעדי אין אלהים, שאין לי שני.
(ב)
דרש רבי פפיס:
(בראשית ג) הן האדם היה כאחד ממנו וגו'. כיחידו של עולם.
אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס!
אמר לו:
מה את מקיים היה כאחד ממנו?
אמר לו: כאחד ממלאכי השרת.
וחכמים אומרים:
לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא מלמד שנתן לפניו הקדוש ברוך הוא שני דרכים:
דרך החיים
ודרך המות.
וברר לו דרך המות והניח לו דרך החיים.
(ג)
דרש רבי פפיס:
(תהילים קו) וימירו את כבודם בתבנית שור.
שומע אני בשור של מעלן?
תלמוד לומר: אוכל עשב.
אמר לו רבי עקיבא: דייך פפיס!
אמר לו:
ומה אתה מקיים וימירו את כבודם בתבנית שור?
בשור של שאר ימות השנה, תלמוד לומר: אוכל עשב.
אין לך מנוול ומשוקץ כשור, בשעה שאוכל עשב.
רבי יודן בשם רבי אחא אומר:
חרטומי מצרים עשו להם כשפים והיה נראה כמרטט לפניהם, הא מה דאת אמר: (ירמיה מט) רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה.