לבת מלכים שנשבת, והיה אביה עומד לפדותה.
והיתה מרמזת לשבאים ואומרת להם:
לכם אני, ושלכם אני, ואחריכם אני.
אמר לה אביה: מה את סבורה שאין בי כח לפדותך?!
דומה דמיתיך דומי בשתיקה!

זאת תורת המנחה.
זאת תורת החטאת.
זאת תורת האשם.
זאת תורת זבח השלמים.
זאת התורה, אדם כי ימות באהל.

משל למה הדבר דומה?
לאשתו של מלך שהיתה מסתלקת מן העולם.
אמרה לו: חי אדוני המלך, 'אני מפקדת אותך על בני'!
אמר לה: עד שאת מצווה אותי על בני, צווה בני עלי.

למלך שגזר ליום פלוני, אני נכנס למדינה, וישנו להם בני המדינה כל הלילה.
וכשבא המלך ומצאם ישנים, העמיד עליהם בקלאנין בוקינס ושופר, והיה השר של אותה מדינה, מעוררן ומוציאן לאפנתי של מלך, והיה המלך מהלך לפניהם, עד שהגיע לפלטין שלו.

למלך שיצא לו למדבר והביאו לו מטה קצרה. התחיל מצטער בעצמו ומדחק באיבריו, כיון שנכנס למדינה, הביאו לו מטה ארוכה, התחיל פושט עצמו ומותח איבריו.