משל למלך שהיה לו פרדס וירדו ונטעו שורה של תאנים, ושורה של גפנים, ושורה של רמונים, ושורה של תפוחים, ומסרו לאריס והלך לו.
לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס, לידע מה עשה, ומצא מלא חוחין ודרדרים.
הביא קצצים לקצצו וראה בו שושנה אחת של ורד, ונטלה והריח בה ושבת נפשו עליו.
אמר המלך: בשביל שושנה זו ינצל הפרדס.

לאחד שלקה ברגליו וחזר על כל הרופאים להתרפאות ולא נתרפא.
ובא אחד ואמר לו: אם אתה מבקש להתרפאות בדבר קל, אתה מתרפא,
טפול לך גללי בהמה.

משל למלך שהיתה לו אבן טובה ומרגליות. בא בנו ואמר לו: תנה לי.
אמר לו: לך היא, ושלך היא, ולך אני נותנה.

לדיוטגמה שהיא כתובתה ומחותמת ונכנסה למדינה ולא נתחייבו עליה בני המדינה,
עד שנתפרשה להם במדינה.

לבן מלך שעמד מחליו.
אמר לו פדגוגו: ילך בנך לאיסכולי.
אמר לו המלך: עדיין לא בא בני בזיוו, שנשתנה מחליו, אלא יתעדן ויתענג בני, כשלשה חדשים, במאכל ובמשתה ואחר כך ילך לאיסכולי.