למלך שהיו לו שתי בנות אחת גדולה ואחת קטנה ולא נפנה להשיאן והניחן המלך שנים הרבה והלך למדינת הי,ם ועמדו הבנות מיחו על עצמן והשיאו עצמן לאנשים, והיתה כל אחת מהן נוטלת חותם של בעלה וסימנטירין שלו.
לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזין אחר בנותיו, ואומרים: כבר זנו בנותיו של מלך.
מה עשה?
הוציא כרוז ואמר: כל עמאי יפקון לקמפון.
בא וישב עליה בפרוזדור, אמר להן: בנותי, כך עשיתן וקלקלתן את עצמכן?!
מיד הוציאו כל אחת ואחת חותם בעלה וסימנטרין שלו.
קרא לחתנו, אמר לו: למי את עשוי חתן ?
אמר לו: אני חתנך הראשון לבתך הגדולה.
אמר לו: זה מה הוא?
אמר לו: זה חותם שלי וזה סימנטרין שלי.
וכן לשני.
באותה שעה אמר המלך: בנותי גדורות מהערוה ואתם מליזין ומבזין אותם, חייכם אני עושה בכם דינין.

לאחד שנפלה לו ירושה במקום אשפה, והיה היורש עצל והלך ומכרה בדבר מועט קל. והלך הלוקח ונזדרז, וחפר בה ומצא בה סימא ובנה בה פלטין גדולה.
התחיל הלוקח מהלך בשוק ועבדים מהלכין אחריו מן הסימא ההיא שקנה בה.
התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי!

לאחד, שהיה לו שדה בית כור והלך ומכרה בדבר קל, והלך הלוקח וחפר בה מעיינות ועשה בה גנות ופרדסין. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי!

לאחד שהיה לו קצצה של ארזין ומכרה בדבר קל, והלך הלוקח ועשה בה תיבות ומגדלים, שדה ושדות. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי!

(י) וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי:
(יא) וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרונֵךְ:
(יב) וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּראשֵׁךְ:
(יג) וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שישי שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּי אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאד מְאד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה:
(יד) וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּויִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם ה' אלוהים:

הציץ דומה לטס של זהב ורחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן.