|
|
פרשה ד
[הנך יפה רעיתי]
הנך יפה הנך יפה במצות.
הנך יפה בגמילות חסדים.
הנך יפה במצוות עשה.
הנך יפה במצוות לא תעשה.
הנך יפה במצוות הבית: בחלה, תרומה ומעשרות.
הנך יפה במצוות השדה: בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר.
הנך יפה בכלאים.
הנך יפה בסדין בציצית.
הנך יפה בנטיעה.
הנך יפה בערלה.
הנך יפה בנטע רבעי.
הנך יפה במילה.
הנך יפה בפריעה.
הנך יפה בתפילה.
הנך יפה בקריאת שמע.
הנך יפה במזוזה.
הנך יפה בתפילין.
הנך יפה בסוכה.
הנך יפה בלולב ואתרוג.
הנך יפה בתשובה.
הנך יפה במעשים טובים.
הנך יפה בעולם הזה.
הנך יפה בעולם הבא:
[עיניך יונים]
עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה הדא הוא דכתיב: (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה.
רמ"ח אברים יש באדם וכולם אינם הולכין וחוזרין אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולים לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם.
יונים
מה יונה זו תמה.
כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים.
מה יונה זו מצויינת.
כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה וציצית.
מה יונה זו צנועה.
כך ישראל צנועים.
מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה.
כך ישראל (תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום.
מה יונה זו מכפרת על העולים.
כך ישראל מכפרין על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהן, הדא הוא דכתיב (שם ק"ט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה.
מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר.
כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר.
מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה.
כך הן שלוש שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו.
מה יונה זו אע"פ שאת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם.
כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלוש רגלים בשנה.
מה יונה זו מחדשת לה בכל חדש וחדש גרן.
כך ישראל מחדשים להם בכל חדש תורה ומצוות ומעשים טובים.
מה יונה זו משוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה.
כך ישראל, הדא הוא דכתיב (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים זה דור המדבר. וכיונה מארץ אשור אלו עשרת השבטים אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה'.
רבי אומר:
יש מין יונה שמאכילין אותה וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה.
כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגיירין באותה שעה, כגון יתרו הא שמע ואתי רחב שמעה ואתיא אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה.
מה טעמא?
(ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו מה כתיב בתריה: וידעו תועי רוח בינה.
רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור בקש לעוררן אמר: ילדה אשה אחת במצרים שישים רבוא בכרס אחת והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו.
אמר ליה: מאן הות כך?
אמר ליה: זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד שישים רבוא שהם כל ישראל, הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל.
(שם ל"ט) ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה.
(דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.
עיניך יונים
כיונים דוגמא דידך דמייה להדא יונה.
מה יונה זו הביאה אורה לעולם.
כך ישראל מביאין אורה לעולם, שנאמר (ישעיה ס') והלכו גויים לאורך.
ואימתי הביאה יונה אורה לעולם?
בימי נח הדא הוא דכתיב (בראשית ח') ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וגו'.
מהו טרף בפיה?
קטיל כמה דתימר (שם ל"ז) טרוף טורף יוסף.
אמר ר' ברכיה:
אילולי קטלתיניה אילן רב הוה מתעבד.
ומהיכן הביאה אותו?
רבי לוי אמר:
משמטוטי ארץ ישראל הביאתו. הדא היא דאמרין בריתא ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא הוא שנאמר על ידי יחזקאל: (יחזקאל כ"ב) בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גשמה ביום זעם.
אמר רבי יוחנן:
אפי' אצטריבולין של ריחים נמחו במים.
ר' טריי אמר: שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאה אותו אמר ליה ר' איבו אילו מגן עדן הביאה אותו לא היה לה להביא דבר מעולה כגון קנמון ובלסמון אלא רמז רמזה לנח ואמרה לו מרי נח מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוק מתחת ידיך:
[מבעד לצמתך]
אמר ר' לוי:
כל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה והאשה הזאת כשמצמת שערה לאחוריה והוא תכשיט לה.
כך הייתה סנהדרי גדולה יושבת אחורי בית המקדש והיא הייתה תכשיט של בית המקדש.
אמר רבי אבהו:
נראין מצומדין והן מרווחין כהדין רבה דצפורין.
ור' לוי אמר:
לשון ערבי הוא, אין בעי ליה מימרא ארוח לי הוא אומר מבעד לי.
שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד
הר שגלשתי מתוכו עשיתי אותו גלעד לאומות העולם.
איזה זה?
זה ים סוף.
ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
טורא דאתנהרתון מן גווה הדא אתתא כד שערה סגין היא עבדה לה גלשין גלשין, הדא מוצינא כההוא לפי טבאות הוא עבד גלשין גלשין.
ומה גלשה הגלשתי מתוכה?
שניך כעדר הקצובות
מילין קצובין, בזת מצרים ובזת הים.
שעלו מן הרחצה
ר' אבא בר כהנא אמר בשם רבי יהודה ברבי אלעאי:
לפני השירה כתיב (שופטים ד') ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'.
לאחר השירה כתיב (שם ו') ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה', תחלת עשייה?!
אלא כבר מחלה שירה לשעבר.
כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל ב' כ"ג) ואלה דברי דוד האחרונים.
והראשונים היכן הם?
אלא כבר מחלה שירה לשעבר.
שכלם מתאימות
שהיו כולן מותאמים בין שכינה למלאך.
הדא הוא דכתיב: (שמות י"ד) ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'.
ושכלה אין בהם
שלא ניזק אחד מהם:
[כחוט השני שפתותיך]
בשעה שאמרו את השירה (שם ט"ו) אז ישיר משה.
ומדברך נאוה
שמראין באצבע ואומרים (שם) זה אלי ואנוהו. באותה שעה התחיל משה משבחן.
כפלח הרמון רקתך
הריקן שבכם רצוף מצוות כרמון הזה אין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם:
[כמגדל דוד צוארך]
מה שגידל אתכם דוד בספרו.
ומה גידל אתכם דוד בספרו?
(תהילים קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים.
בנוי לתלפיות.
מהו לתלפיות?
ספר שאמרו לו פיות הרבה.
עשרה בני אדם אמרו ספר תהלים:
אדם הראשון,
ואברהם,
משה,
ודוד,
ושלמה.
על אילין חמישה לא איתפלגון אילין חמישה אחרנייתא מאן אינון.
רב ורבי יוחנן
רב אמר:
אסף,
והימן,
וידותון,
ושלשה בני קרח,
ועזרא.
ר' יוחנן אמר:
אסף והימן וידותון אחד,
ושלשה בני קרח אחד,
ועזרא.
על דעת רב אין אסף בכלל בני קרח.
על דעת ר' יוחנן הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן אלא ע"י שהיה בן תורה זכה לומר שירה עם אחיו וזכה לומר שירה בפני עצמו.
על דעת רב אסף אחר הוא שנאמר: (ד"ה א' כ"ה) על יד אסף הנבא על ידי המלך הנבא.
רב ור' יוחנן
רב אמר:
לידותון הנבא על הידותון על הדינין שעברו עליו ועל ישראל.
רב יוחנן אמר:
לידותון הנבא על הדתין על הדינין שעברו עליו ועל ישראל.
רבי הונא בשם ר' אחא:
אע"פ שעשרה בני אדם אמרו ספר תהילים מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל.
משלו משל למה הדבר דומה??כך, בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר התהילים אמר להם הקדוש ב"ה:
לחבורה של אנשים שמבקשים לומר הימנון למלך.
אמר להם המלך: כלכם נעימים, כלכם חסידים, כלכם משבחין לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר ע"י כלכם.
למה?
שקולו ערב.
כלכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כלכם.
למה?
שקולו ערב. הדא הוא דכתיב (ש"ב כ"ג) ונעים זמירות ישראל.
רבי הונא בשם רבי אחא אמר:
מי מנעים זמירותיהם של ישראל?
דוד בן ישי.
אלף המגן תלוי עליו
כל אותן האלפים והרבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם, אלא בזכות אותו שבא לאלף דור.
כל שלטי הגבורים
להביא מי שהוא עומד וישלט ביצרו ויתגבר על יצרו כגון:
משה בשעתו,
דוד בשעתו,
עזרא בשעתו.
כל דורו נתלה בו.
ועל ידי מי נקרע לכם ים סוף?
ע"י שני שדיך,
אלו הם משה ואהרן.
רבי יוחנן פתר קרייה בישראל לפני הר סיני עדר שעמדו על הר סיני לא היו עומדים באלירא.
מבעד לצמתך
שהיו מצמצמין עצמן על כל דיבור ודיבור ולא היו עומדין באלירא, אלא ביראה ורתת וזיע.
רבי אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן מייתי לה מן הכא.
כתיב (ישעיה ס') והגוים חרוב יחרבו מחורב נחרבו נטלו אפופסים שלהם למיתה.
שערך כעדר העזים
ר' יהושע בשם רבי לוי אמר:
טורא דאתנהרתון מן גוייה הר שגלשתם מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאומות העולם.
איזה זה?
זה הר סיני.
ומה הגלשה הגלשתן מתוכו?
שניך כעדר הקצובות
מילין קציבין, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה.
שעלו מן הרחצה
שהיו כלן מרוחצין מן העונות.
ר' אחא ור' משרשיא בשם ר' אידי אומר:
בכל המוספין כתיב: (במדבר כ"ז) ושעיר עזים אחד לחטאת ושעיר חטאת אבל בעצרת אין כתיב חטאת, ללמדך שלא היה בידם לא חטא ולא עון שכולם מתאימות.
אמר רבי יוחנן:
ביום שירד ה' על הר סיני ליתן תורה לישראל, ירדו עמו שישים רבוא של מלאכי השרת וביד כל אחד ואחד מהן עטרה לעטר את ישראל לכל אחד ואחד מישראל.
ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן:
מאה ועשרין רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה לסיני, אחד מלבישו עטרה ואחד אוסרו זוני.
מהו זוני?
ר' הונא רבה דציפורי אמר:
זונם. היך מה דאת אמר: (איוב י"ב) מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם.
ושכולה אין בהם
שלא היה ניזוק אחד מהם.
כחוט השני שפתותיך
זה הקול שלפני הדיבור. היך מה דאת אמר: (שמות כ"ד) ויען כל העם קול אחד.
ומדברך נאוה
זה הקול של אחר הדיבור שנאמר (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו', ויאמר ה' אלי שמעתי את קול דברי וגו', הטיבו כל אשר דברו.
מהו הטיבו כל אשר דברו?
ר' חייא בר אדא ובר קפרא:
חד אמר: הטבה כהטבת נרות.
וחד אמר: הטבה כהטבת הקטורת.
באותה שעה התחיל משה מקלסן. כפלח הרמון רקתך הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה ואין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין שבכם ועל המצומתין שבכם.
כמגדל דויד צוארך
מה שגדל אתכם דוד בספרו.
ומה גדל אתכם דוד בספרו?
(תהילים ס"ח) אלוהים בצאתך לפני עמך.
מה כתיב בתריה?
ארץ רעשה וגו'.
וכן (שופטים ה') הרים נזלו מפני ה' וגו' שאין תלמוד לומר זה סיני מפני ה' אלהי ישראל.
בנוי לתלפיות
ספר שאמרוהו פיות הרבה.
אלף המגן
כל אותן האלפים והרבבות שעמדו לפני הר סיני והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם, אלא בזכות אותו הבא לאלף דור ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא כל שלטי הגבורים שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו, כגון:
משה בשעתו,
דוד בשעתו,
עזרא בשעתו.
כל דורן נתלה בהם.
ועל ידי מי נתן התורה?
על ידי שני שדיך, אלו משה ואהרן:
[פרוש הפסוקים במלחמת מדין]
שערך כעדר העזים
עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו, אלא בזכות משה ופנחס. הדא הוא דכתיב (במדבר ל"א) ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם.
שגלשו מהר גלעד
הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם.
איזו זו?
זו מלחמת מדין.
ומה הגלשה הגלשתן מתוכו?
שניך כעדר הקצובות
מילין קצובים שנים עשר אלף בנדבה ושנים עשר אלף במסירה, שנאמר (שם) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה.
אמר רבי חנניה בר יצחק:
בשנים עשר אלף הלכו למלחמת מדין.
שעלו מן הרחצה.
רבי הונא אמר:
שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד, שאלו הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד לא היה משה משבחן ולא היו עולין משם בשלום, הוי אומר שהיו צדיקים ביותר.
שכולם מתאימות
שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה, היה אחד מהן מפחם פניה ואחד מהם מפרק נזמיה, והיו אומרות להם אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא, שתעשו לנו כך והיו ישראל אומרים להם: לא דייכם שנטלו שלנו מתחת ידיכם, הדא הוא דכתיב (שם כ"ה) ויאמר ה' אל משה קח את ראשי העם והוקע אותם.
ושכלה אין בהם
שלא נחשד מהם אחד בעבירה.
כחוט השני שפתותיך
בשעה שאמרו למשה (במדבר ל"א) עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש, לעריה ולחטא.
ומדברך נאוה
שאמרו לו (שם) ונקרב את קרבן ה'.
אמר להם משה: דבריכם סותרים זה את זה.
אמרתם ולא נפקד ממנו איש לעריה ולחטא.
ואמרתם: ונקרב את קרבן ה'.
אלו לא חטאתם קרבן זה למה?
אמרו לו: משה רבינו זוגות זוגות היינו נכנסין אצל האשה, והיה אחד ממנו מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה, אפשר שלא הזיע יצר הרע קימעה על אותה הזיעה של יצר הרע?!
אנו אומרים להביא קרבן. באותה שעה התחיל משה משבחן. כפלח הרמון רקתך, רקנין שבכם רצופין מצוות ומעשים טובים כרמון הזה, שכל מי שבא עבירה לידו וניצל ממנה ולא עשה אותה מצווה גדולה עשה ואין צריך לומר מבעד לצמתך, על הצנועין ועל המצומתין שבכם.
כמגדל דוד
מה שגדל אתכם בספרו.
ומה גדל אתכם דוד בספרו?
(תהילים קל"ו) לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ונתן ארצם לנחלה.
בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה.
אלף המגן תלוי עליו
כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו שבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא כל שלטי הגבורים כל שעומד ושולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור, כגון:
משה בשעתו,
דוד בשעתו,
עזרא בשעתו.
כל דורן נתלה בהם.
ועל ידי מי נעשית מלחמת מדין?
על ידי שני שדיך ע"י סנדרנא משה ופנחס:
[פרוש הפסוקים על מעבר הירדן]
שערך כעדר כעזים
עדר שעברו את הירדן לא עברו אלא בזכות יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל.
ר' הונא אמר:
ישראל סבא.
רבי יודן בשם ר' יוחנן:
בג' מקומות מצאנו בתורה בנביאים בכתובים שלא עברו ישראל הירדן, אלא בזכות יעקב אבינו.
בתורה (בראשית ל"ב) כי במקלי עברתי את הירדן הזה.
בנביאים (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה עבר ישראל ישראל סבא.
בכתובים (תהילים קי"ד) מה לך הים כי תנוס הירדן וגו' מלפני אלוה יעקב וגו'.
שגלשו מהר גלעד
הר שלגשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם.
אי זה זה?
זה הירדן.
ומה הגלשה הגלשתם מתוכו?
שניך כעדר הקצובות
בזת סיחון ועוג שעלו מן הרחצה.
אמר ר' אלעזר:
בששים אלף נכבשה ארץ כנען היא דעתיה דרבי אלעזר.
דאמר רבי אלעזר:
כל מלחמה שהיא יתירה על שישים אלף מלחמת עירבוביא היא.
רבי יהודה בשם חזקיה אמר:
כל מקום שנאמר כעשר כעשרים כשלשים כארבעים אמר או חסר, או יתר.
תמן איתמר (יהושע ד') כארבעים אלף חלוצי צבא.
והכא איתמר (ד"ה א' ה') ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים.
אמר ר' אחא:
אלף שלם היו והשאר כלו בדרכים.
אותן ט"ו אלף איכן הם?
אמר להם: שומרי כלים היו ולא מנאן הכתוב.
שכלם מתאימות
שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף, הדא הוא דכתיב (יהושע ו') והחלוץ הולך וגו'.
ושכלה אין בהם וגו'
שלא היה ניזק אחד מהן.
כחוט השני שפתותיך
כשאמרו ליהושע (יהושע א') כל אשר צויתנו נעשה וגו'.
ומדברך נאוה
שאמרו (שם) כל איש אשר ימרה את פיך.
באותה שעה התחיל יהושע משבחן, כפלח הרמון רקתך הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה, ואין צריך לומר, מבעד לצמתך על הצנועין שבכם ועל המצומתים שבכם.
כמגדל דויד צוארך
כמה גדל אתכם דוד בספרו?
(תהילים קל"ו) למכה מלכים גדולים.
בנוי לתלפיות
ספר שאמרוהו פיות הרבה.
אלף המגן
כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי עליה,ם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא שלטי הגבורים שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו. כגון:
משה בשעתו,
דוד בשעתו,
עזרא בשעתו.
כל דורן נתלה בהן.
ועל ידי מי עברו ישראל את הירדן?
על ידי שני שדיך אלו הן יהושע ואלעזר:
[מבעד לצמתך]
מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד
הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם.
ואי זה זה?
זה בית המקדש, שנאמר (תהילים ס"ח) נורא אלוהים ממקדשך.
מאיכן מורא יוצאה לא מבית המקדש?! הדא דאת אמר: (ויקרא כ"ו) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, שהוא מקודש בחרבנו כשהיה מקודש בבנינו.
והרי דברים ק"ו ומה אם למקדשו לא נשא לו הקב"ה פנים, לכשיבא להפרע ממחריביו על אחת כמה וכמה.
ומה הגלשה הגלשתן מתוכו?
שניך כעדר הקצובות
מילין קצובין, אלו בגדי כהונה גדולה.
דתנינן תמן כוהן גדול משמש בשמונה בגדים וההדיוט בד':
בכתונת,
ומכנסים,
מצנפת,
ואבנט.
מוסיף עליו כוהן גדול:
חשן,
ואפוד,
ומעיל,
וציץ,
נזר הקדש.
כתונת הייתה מכפרת על שופכי דמים, היך מה דאת אמר (בראשית ל"ז) ויטבלו את הכתנת בדם ויש אומרים: על לובשי כלאים, היך מה דאת אמר (שם) ועשה לו כתונת פסים.
מכנסים מכפרים על גלוי עריות, היך מה דאת אמר: (שמות כ"ח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה.
מצנפת מכפרת על גסי הרוח היך מה דאת אמר: (שם) ושמת את המצנפת על ראשו.
אבנט על מה היה מכפר על העוקמנין טעמא מאן דאמר על הגנבים לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושין מעשיהם בסתר ומאן דאמר על העוקמנין.
אמר ר' לוי:
שלשים ושתים אמות היה בו והיה מעקמו לכאן ולכאן.
חשן היה מכפר על מטי דין הדא דאת אמר (שם) ונתת אל חשן המשפט.
אפוד היה מכפר על עובדי עבודת כוכבים היך מה דאת אמר: (הושע ג') ואין אפוד ותרפים.
מעיל היה מכפר על לשון הרע.
ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין: שני דברים לא היה להם כפרה וקבעה להם התורה כפרה ואלו הן:
לשון הרע
וההורג נפש בשגגה.
לשון הרע לא היה לה כפרה וקבעה התורה כפרה זוג המעיל, שנאמר: (שמות כ"ח) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וגו' יבא קול ויכפר על קול לשון הרע.
וההורג בשגגה לא היה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה, זו מיתת כוהן גדול, שנאמר: (במדבר ל"ה) וישב בה עד מות הכהן הגדול.
ציץ היה מכפר על עזי פנים.
ומאן דאמר על הגודפנים.
מאן דאמר על עזי פנים, היך מה דאת אמר: (שמות כ"ח) על מצח אהרן.
ולהלן הוא אומר: (ירמיה ג') ומצח אשה זונה היה לך וגו'.
ומאן דאמר על הגודפנין והיה על מצחו תמיד.
ולהלן הוא אומר: (שמואל א' י"ז) ותטבע האבן במצחו. כתיב: ויפול על פניו ארצה.
למה ויפול על פניו?
אלא מתחילה אתה דורש גבהו שש אמות וזרת, כדי שלא יצטער אותו צדיק ויהלך מלא קומתו, לפיכך כתיב: ויפול על פניו ארצה.
אמר רבי הונא:
לפי שהיה דגון אלהיו חקוק על לבו, לקיים מה שנאמר: (ויקרא כ"ו) ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם.
דבר אחר:
ויפול על פניו ארצה.
אמר רבי:
כדי שיטמן אותו פה סרוח שחירף וגידף כענין שנאמר: (איוב מ') טמנם בעפר יחד.
דבר אחר:
ויפול על פניו ארצה, כדי שלא יצטער אותו צדיק בתוך ישובו.
דבר אחר:
ויפול על פניו, כדי שיבא אותו צדיק וידרוך על צוארו, לקיים מה שנאמר (דברים ל"ג) ואתה על במותימו תדרוך.
שעלו מן הרחצה
שמכפרין על ישראל.
שכולם מתאימות
אלו שתי שרשרות גבלות של זהב, שיוצאות מבין החשן והיו נראין מתוכו כמין שתים נרתיקות.
ושכלה אין בהם
שלא נתאכלה אחת מהן.
כחוט השני שפתותיך
זה נזר הקדש.
ומדברך נאוה
זה הציץ.
ר' יונתן הוה סליק לצלויי בירושלם כיון דמטא גבי חד פלאטנוס, פגע ביה חד כותי אמר ליה: לאן את אזיל?
אמר ליה: למצלי בירושלם.
אמר ליה: ולא טב לך תיסוק ותצלי בהדין טורא בריכא ולא תצלי בההיא קיקלתא?
אמר ליה: ולמה הוא בריך טורא הדין?
אמר ליה: דלא טף במוי דמבולא, הדא היא דברייתא אמרין ארעא דישראל לא טפת במוי דמבולא, אתעלמת מלתא מן רבי יונתן בההיא שעתא ולא השיבו.
אמר ליה חמריה: רבי, תרשני ואני משיבו.
אמר ליה: השיבו.
אמר לההוא כותי: הדין טורא ממה את עביד ליה, אי מן טורא רממיא, הא כתיב: (בראשית ז') ויכסו כל ההרים הגבוהים, אי מן מכיכיא הא כתיב: (שם) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים, ולא אשגח ביה עילוי קרייה בהרים הנמוכים.
אם ההרים שהיו גבוהים מלמעלה כתיב ויכסו כל ההרים, קל וחומר לנמוכים.
בההיא ענתא נשתתק אותו כותי ולא אשכח מה להשיב.
בההיא ענתא נחת ליה רבי יונתן וארכביה לחמריה תלתא מילין וקרא עליה תלתא קריין (דברים ו') ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עיקר ועקרה ובבהמתך אפי' בבהמין שבכם. והדין (ישעיה נ"ד) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו'.
והדין כפלח הרמון רקתך, ריקן שבישראל מלא תשובות כרמון.
מבעד לצמתך
ואין צריך לומר על הצנועין והמצומתין שבכם:
[שבחן של משמרות כהונה ולוויה שעבדו במקדש]
שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד
הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם.
אי זה זה?
אלו המשמרות.
ומה הגלשה הגלשתן מתוכו?
שניך כעדר הקצובות
מילין קציבין. כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לוויה, שנים עשר מחלקות שעלו מן הרחצה שמשמרין לישראל, שכולם מתאימות.
דתנינן תמן:
בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות.
ושכלה אין בהם
דתנינן: הראשון בראש ורגל.
כחוט השני שפתותיך
דתנינן: שחה לנסך הניף הסגן בסודר והקיש בן ארזא בצלצל.
ומדברך נאוה
זה השיר.
דתנינן תמן:
השיר שהיו הלוים אומרים במקדש.
בראשון היו אומרים (תהילים כ"ד) לה' הארץ ומלואה.
בשני (שם מ"ח) גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו וגו'.
בשלישי (שם פ"ב) אלוהים ניצב בעדת אל.
ברביעי (שם צ"ד) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.
בחמישי (שם פ"א) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב.
בששי (שם צ"ג) ה' מלך גאות לבש.
בשבת (שם צ"ב) מזמור שיר ליום השבת.
לעתיד לבא ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים:
[הקורבנות באים לכפר על ישראל]
שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד
הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם.
ואי זה זה?
אלו הקרבנות.
מה הגלשה הגלשתן מתוכו?
שניך כעדר הקצובות
מילין קציבין.
(במדבר כ"ח) את הכבש אחד תעשה בבקר וגו'.
שעלו מן הרחצה
שמכפרים והולכין על ישראל.
שכולם מתאימות
דתנינן איל קרב באחד עשר בחמשה עשר.
ושכלה אין בהם
דתנינן: הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה:
[הסנהדרין שופטים את ישראל]
שערך כעדר העזים
הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם.
ואי זה זה?
אלו סנהדרין.
ומה הגלשה הגלשתן מתוכו?
שניך כעדר הקצובות
מילין קציבין, אלו מזכין ואלו מחייבין.
שעלו מן הרחצה
שמזכין את ישראל.
שכלם מתאימות
דתנינן: מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר, והן מעבירין לזוגות.
ושכלה אין בהם
ר' לוי אמר:
שמלמדין דבר מתוך דבר.
ר' אבא אמר:
שאין הלכה קוהא להם.
כחוט השני שפתותיך
רבי יודן אמר:
כגזירת המלך גזירת בית דין, הן מצווין בפיהם סקילה שרפה הרג וחנק.
רבי חוניא אמר:
דמים.
דתנינן: וחוט של סקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים.
רבי עזריה בשם ר' יודה:
כשם שחוט הסיקרא מבדיל בין דמים העליונים לתחתונים, כן סנהדרין מבדילין:
בין טומאה לטהרה,
בין איסור להיתר,
בין פטור לחיוב:
[כחוט השני שפתותיך]
כחוט השני שפתותיך
זה לשון של זהורית.
ומדברך נאוה
זה שעיר המשתלח.
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח.
אמר להם: כחוט השני שפתותיך, רחישת פיך חביבה עלי, כחוט השני של זהורית.
ר' אבהו אמר:
עלה (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו.
מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח?
שפתינו.
ומדברך נאוה
מדברך יאי מדברתיך יאיא.
אמר רבי אבא בר כהנא: אף על פי שהוא מדבר חייבין על מחיצתו עכשיו כשהוא חרב, כשם שמחויבין על מחיצתו כשהוא בנוי.
אמר רבי לוי:
אמר הקב"ה: בחורבנה העמידה לי צדיקים ובבנינה העמידה לי רשעים.
בחורבנה העמידה לי צדיקים:
דניאל וחבורתו,
מרדכי וחבורתו,
עזרא וחבורתו.
בבנינה העמידה לי רשעים: כגון:
אחז וחבורתו,
מנשה וחבורתו,
אמון וסייעתו.
ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן:
על הדא.
דר' לוי אמר:
(ישעיה נ"ד) כי רבים בני שוממה מבני בעולה, הוי צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה.
כפלח הרמון רקתך
רבי אבא בר כהנא ורבי אחא
חד אמר: הריקן שבשלש שורות רצוף תורה כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך על היושבין בסנהדרין עצמה.
וחד אמר: הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך על היושבין תחת הזית ותחת הגפן והתאנה ועוסקין בדברי תורה.
כמגדל דויד צוארך
זה בית מקדש.
ולמה מדמהו בצואר?
שכל ימים שהיה בית המקדש בנוי וקיים היו צוארן של ישראל פשוט בין אומות העולם, וכיון שחרב בית המקדש, כביכול נכפף צוארן של ישראל, הדא הוא דכתיב: (ויקרא כ"ו) ושברתי את גאון עזכם זה בית המקדש.
דבר אחר:
מה צואר זה נתון בגבהו של אדם,
כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם.
ומה צואר זה רוב תכשיטין תלויין בו,
כך כהונה מבית המקדש לוויה מבית המקדש.
ומה צואר זה אם ניטל אין לאדם חיים,
כך משחרב בית המקדש אין חיים לשונאי ישראל.
בנוי לתלפיות
טטרגונין.
חייא בר' בון אמר:
יופי היה ונעשה תל.
אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שעשיתיו תל בעוה"ז, ואני הוא שעתיד לעשותו יפיפית לעולם הבא.
דבר אחר:
תלפיות
תל שמתפללים בו כל פיות.
מכאן אמרו: העומדים בחוצה לארץ ומתפללין הופכין פניהם לארץ ישראל, שנאמר (מלכים א' ח') והתפללו אליך דרך ארצם.
העומדין בא"י הופכין פניהם כנגד ירושלם ומתפללין, שנאמר (ד"ה ב' ו') והתפללו אליך דרך העיר הזאת.
העומדים ומתפללים בירושלם הופכין פניהן כנגד המקדש, שנאמר (מ"א ח') והתפלל אל הבית הזה.
העומדים בהר הבית הופכים פניהם כנגד קדשי הקדשים ומתפללין, שנאמר (שם) והתפללו אל המקום הזה.
נמצאו העומדים בצפון פניהם לדרום.
והעומדים בדרום פניהם לצפון.
והעומדים במזרח פניהם למערב.
והעומדים במערב פניהם למזרח.
נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד.
ומניין שכל ישראל מתפללין אל מקום אחד?
ר' יהושע בן לוי אמר:
(מלכים א' ו') הוא ההיכל לפני הוא ההיכל, שכל הפנים מכוונות אותו עד כדון בבניינו.
בחורבנו מניין?
אמר רבי אבין:
בנוי לתלפיות הוא ההיכל שכל הפיות מתפללות בו.
בקריאת שמע הוא אומר: בונה ירושלים.
בתפילה הוא אומר: בונה ירושלם.
בברכת המזון הוא אומר: בונה ירושלים.
הוי, שכל הפיות מתפללין עליו לפני הקב"ה, עתיד הוא לבנותו ולהשרות שכינתו בו.
כתוב אחד אומר (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים.
וכתוב אחד אומר (הושע ה') אלך אשובה אל מקומי.
כיצד יתקיימו שני כתובין הללו?!
אלא פנים למעלה ולבו למטה.
דתניא: יכוין אדם לבו כנגד בית קדשי הקדשים.
רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא
ר' חייא רבה אמר:
כנגד קדש הקדשים של מעלה.
ור' שמעון בן חלפתא אמר:
כנגד קדש הקדשים של מטה.
אמר רבי פנחס:
מקיים אני דברי שניכם כנגד קדש הקדשים של מעלה שמכוון כנגד קדש הקדשים של מטה, הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה', מכוון נגד שבתך זה בית המקדש של מעלה.
הר המוריה
ר' חייא רבה ורבי ינאי
חד אמר: שממנו יוצא מרה לעולם.
וחרינא אמר: שממנו יוצא מורא לעולם.
ארון
רבי חייא רבה ור' ינאי
חד אמר: שמשם יוצא אורה לעולם.
וחד אמר: שמשם יצא ארירה לאומות העולם.
דביר
רבי חייא רבה ורבי ינאי
חד אמר: שממנו יוצא דבר לאומות העולם.
וחד אמר: שמשם יוצא דברות לעולם.
אלף המגן תלוי עליו
אמר רבי ברכיה:
אמר הקדוש ברוך הוא: אלף דור קפלתי והבאתי אותו המגן שהיה תאות לבבם.
ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר:
אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע! לי נעשית מגן ולבני אין אתה נעשה מגן?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך הייתי מגן אחד, שנאמר (בראשית ט"ו) אנכי מגן לך, אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה, הדא הוא דכתיב אלף המגן תלוי עליו.
כל שלטי הגבורים
זו כהונה ומלכות:
[משה ואהרן הודן והדרן של ישראל]
אלו משה ואהרן.
מה השדים הללו הודה והדרה של אשה.
כך משה ואהרן הודן והדרן של ישראל.
מה השדים הללו נויה של אשה.
כך משה ואהרן נוין של ישראל.
מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה.
כך משה ואהרן כבודן ושבחן של ישראל.
מה השדים הללו מלאים חלב.
כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה.
ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן.
כך כל תורה שלמד משה רבינו לימדה לאהרן, הדא הוא דכתיב: (שמות ד') ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'.
ורבנן אמרי:
גילה לו שם המפורש.
מה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחברו.
כך היו משה ואהרן, הדא הוא דכתיב (שם ו') הוא משה ואהרן.
וכתיב (שם) הוא אהרן ומשה.
לא משה גדול מאהרן ולא אהרן גדול ממשה בתורה.
ר' אבא אמר:
למלך שהיו לו שתי מרגליות טובות ונתנן בכף מאזנים לא זו גדולה מזו ולא זו גדולה מזו.כך הם משה ואהרן שוים.
אמר רבי חנינא בר פפא:
ברוך המקום שבחר בשני אחים האלה, שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל.
רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
שתי משפחות של כוהנים היו באלכסנדריאה אחת מקרית ואחת מרתחת.
מעשה ששלחו הרופאים והביאו מהן ועשו אותן תריאקה ובהן היו מרפאין.
רבא בשם ר' שמעון:
בשר ודם אין מקדים רטייה עד שרואה המכה, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא מקדים הרטייה ואחר כך הוא מכה, הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל"ג) הנני מעלה לה ארוכה ומרפא ורפאתים וגו'.
וכתיב (הושע ז') כרפאי לישראל.
אמר הקב"ה: באתי לרפאת עונותיהן של ישראל ונגלה עון אפרים ורעות שומרון, אבל אומות העולם מכה אותן ואח"כ מרפאן, שנאמר: (ישעיה י"ט) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא נגוף על ידי אהרן ורפוא ע"י משה.
אשריהם שני אחים הללו שלא נבראו, אלא לכבוד ישראל והדא הוא דאמר שמואל הנביא: (שמואל א' י"ב) ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, הוי שני שדיך, אלו משה ואהרן:
