הוו נהיגין יתבין פשטין תחות חדא תאנה ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה ומלקט תאנתו.
אמרון: נשנה את מקומנו שמא חושדנו.
מה עשו?
הלכו וישבו להם במקום אחר. השכים בעל התאנה ולא מצאן, הלך וחזר אחריהם עד שמצאן. אמר להם: רבותי! מצווה אחת הייתם עושין לי ואתם מבקשין למנעה ממני?!
אמרו ליה: חס ושלום!
ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר?
אמרינן: שמא אתה חושדנו!
אמר להם: חס ושלום, אלא אומר לכם מפני מה אני משכים ללקוט תאנתי, שכיון שהחמה זורחת על התאנים הן מתליעות. מיד חזרו לתמן.
ההוא יומא אשכחון דלא לקט, נטלו מהן ופצעו אותם ומצאום מותלעות.
אמרו: יפה אמר בעל התאנה. ואם הוא יודע עונתה של תאנתו והוא לוקטה, כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלקן והוא מסלקן:

למלך שהיה לו פרדס ונטע בו שורות של אגוזין, ושל תפוחין, ושל רמונים ומסרו ביד בנו. בזמן שבנו עושה רצונו היה המלך מחזיר ורואה איזו נטיעה יפה בעולם והיה עוקרה ומביאה ושותלה בתוך אותו הפרדס, ובזמן שלא היה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בתוך הפרדס ועוקרה.

עול ואפטר עילוי.
אמר לון: ייעול ריש לקיש דהוא תלמידיה והוא ידע חייליה.
עאל ר' שמעון ואפטר עילוי: דודי ירד לגנו הקדוש ברוך הוא יודע במעשיו של רבי חייא בר אויא, וסלקו מן העולם:

למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן, כיון שראהו המלך כשר במלאכתו יותר מדאי, אחזו בידו והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן, ובא אותו פועל ליטול שכרו עמהם, ונתן לו המלך שכרו כמותן, התחילו הפועלים מצירים,
אמרו לו: אדוננו המלך! אנו שיגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתים או שלוש שעות ביום, והוא נוטל שכרו כמותינו?!
אמר להם המלך: מה אתם מצירין, יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כלו!

למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה מפלטין בחוץ.
מה עשתה?
הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד חוץ לפלטין, לכשעבר המלך אמר המלך:
העבירוה מנגד פני, שאיני יכול לסבול.

מתלא אמר: תרעא דלא פתיח למצוותה יהא פתיח לאסיה.

למקום ארימון שהוא משובש בגייסות,
מה עשה המלך?
הושיב בו כוסטריינים בשביל לשמרו, כדי שלא יקפחו לעוברים ולשבים.

משל לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפים נמצא המלך עובר והכיר שהיא בתו, שלח אוהבו נטלה והושיבה עמו בקרונין, והיו חברותיה תמהות עליה, ואומרות: אתמול הייתה מלקטת בשלפים והיום יושבת בקרונין עם המלך?!
אמרה להם: כשם שאתם תמהות עלי, כך אני תמהה על עצמי וקראת על עצמה: לא ידעתי נפשי שמתני.

יוסטא חייטא דציפורין סלק למלכותא ואיתקבל למלכא.
אמר ליה מלכא: שאל שאלה ואתן לך!
אמר ליה: הב דוכסותא דגבן, יהב ליה מלכא.
כד נסב דוכסותא, נחת מינה הוו אילין דחכמין ליה אמרין: הוא הוא.
ומנהון אמרין: לית הוא הוא.
אמר לון חד: כדון הוא עבר בשוקא, אין הוא מסתכל לההוא מסטוביתה דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה הוא הוא, ואין לא לית הוא עבר בשוקא ושרי מסתכל לההוא מסטוביתה, דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה, וחכמוניה דהוא הוא.
אמר לון: אתון תמהין עלי, ואנא תמה עלי יותר מנכון! וקרון עליה: לא ידעתי נפשי שמתני וגו'.