מעשה בשני אחים שהיה אחד במירון ואחד בגוש חלב נפלה דליקה בבית זה שהיה במירון ובאת אחותו מגוש חלב התחילה מגפפתו מחבקתו ומנשקתו ואומרת: לית דא מבדה לי, דהוה אחי באננקי ונתפלט ממנה:

לאחד שהלך במקום סכנה וניצל פגע ביה חבריה.
א"ל: בההוא אתרא דסכנתא עברת?
כמה סכנתא עברת, כדון ילדך אמך, כמה צערה עברה עליך,
וכדין איתברית ברייה חדתא.

מעשה שנמנו חכמים בעליית בית גדיא ביריחו, יצתה בת קול ואמרה להם:
יש ביניכם אדם אחד שהוא ראוי לרוח הקדש, אלא שאין דורו כדי לכך!
נתנו עיניהם בהלל הזקן.
כשמת היו אומרים עליו: הא ענו, הא חסיד תלמידו של עזרא.

שוב מעשה שנמנו בכרם ביבנה חכמי ישראל וכי בכרם היו?!
אלא זו סנהדרין, שעשויה שורות שורות דגלים דגלים כמטעת של כרם.
יצתה בת קול ואמרה להם: יש ביניכם אדם אחד שהוא ראוי לרוח הקדש, אלא שאין דורו כדי לכך!
נתנו עיניהם בשמואל הקטן.
וכשמת, אמרו עליו: הא ענו, הא חסיד, תלמידו של הלל הזקן.

מעשה ששמע יוחנן כוהן גדול בת קול יוצאת מקדש הקדשים, ואמרה: נצחו טליא דאזיל לאגחא קרבא באנטוכיא, וכתבו אותו היום ואותה שעה והיה כן, ובאותו היום נצחו.

מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים ואמרת: בטילת עבידתא די אמר סנאה למיחרבא היכלא ונהרג גיוסלוקין ובטלו גזירותיו ובלשון ארמי שמען.

מלך במדינה צועקים לו והוא עושה אם אין מלך במדינה איקונין שלו שם, אלא שאין איקונין עושה מה שהמלך עושה.

לאחד שהיה לו בן גידם אצבעים.
מה עשה?
הוליכו אצל סדקאריס ללמדו אומנות.
התחיל מסתכל באצבעותיו, אמר: כל עצמה של אומנות זו אינה נקנית,
אלא באצבעי, היאך זה שילמד?!
הוי לית שוקה נפיק מן גביכון!

למלך שמשיא בתו חוץ למדינה.
אמרו לו בני המדינה: אדונינו המלך! שבחך הוא ובדין הוא שתהא בתך אצלך במדינה!
אמר להם: וכי מה איכפת לכם?
אמרו לו: שמא למחר אתה הולך אליה ודר אצלה ועמה, בשביל אהבתה.
אמר להם: בתי אשיא חוץ למדינה, אבל אני דר עמכם במדינה!

למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו.
מה עשה?
התחיל חובט עליו במקל.
אמר לו: אל תשמע לאביך!
אמר לו: שוטה שבעולם, כל עצמו של אבא לא מסרני לדידך, אלא על ידי שלא הייתי שומע לו, ואתה אומר לי אל תשמע לאביך?!

למלך שכעס על עבדיו וחבשן בבית קולין.
מה עשה המלך?
נטל כל קצרקטין שלו ועבדיו והלך לשמוע מה היו מן הן אומרים. שמע שהיו אומרים: אדונינו המלך! הוא שבחנו! הוא חיינו! אל נחסר לאדונינו המלך לעולם!
אמר להם: בני! הגביהו קולכם, כדי שישמעו חברים שעל גבכם.

למלך שעשה סעודה וזימן האורחין. מהם אוכלין ושותין ומברכים למלך, ומהן אוכלין ושותין ומקללין למלך.
הרגיש המלך ובקש להכניס בהם מהומה בסעודתו, ולערבבה, נכנסה מטרונה ולימדה עליהם סניגוריא.
אמרה לו: אדוני המלך! עד שאתה מביט באלו שאוכלין ושותין ומקללין אותך, הביט באלו שאוכלים ושותים ומברכים אותך, ומשבחים לשמך.