שאלה

שאלת על ראובן שהכניס בביתו את דינה בת יהושע לרצונה ולרצון אביה ואמה לשמש ולעבוד לו. וראובן זה עברו עליו עשר שנים, ולא נתעברה אשתו, ולא היה לה בן, ובהיות דינה בביתו פיתה אותה, ושכב עמה, ונתעברה ממנו. וכשהרגיש ראובן בדבר, קידש אותה וכתב לה כתובה, ואז נתרצו בדבר אביה ואמה של דינה. ושאלת ממני אם הבן כשר אם לאו.

תשובה

תחילת כל דבר צריך אני לומר שהדבר אסור ומכוער.
א. הוא אסור: מפני שעובר בלאו "דלא תהיה קדשה" (דברים כג,יח). ומשום "אל תחלל את בתך להזנותה" (ויקרא יט,כט). ויש בו איסורא דאורייתא.
ב. ומכוער: משום ד"קודם מתן תורה אדם פוגע אישה בשוק, ואם נתרצו שניהם בועלה ומקיימה לו לאשה, או נותן לה שכרה והולך לה. כיוון שניתנה תורה, נתחדשה הלכה שהרוצא לישא אישה יעשה בה מעשה לקדש אותה בכסף, שיכתוב לה כתובה ויעשה עמה חופה" (רמב"ם, אישות פ"א, הלכה א). גם במקומות רבים יש הסכמה שלא לקדש אלא בעשרה, ושיהיו שם אביה ואמה או מקרובותיה והחזן מהקהל. כל שכן שאין מותר לישא אישה דרך פיתוי והפקר. כל שכן שיישאנה על אשתו [כאישה שנייה] דרך זה, כי אף בכשרות החרים רבנו גרשום ז"ל (תשובות מהר"ם מרוטנברג בר ברוך, דפוס פראג, סימן תת, רכ"ג) שלא יישא אדם אישה על אישה. אלא שהרמב"ם ז"ל (אישות, פרק י"ד, הלכה ג) מראה פנים להיתר לישא נשים רבות כמנהג הישמעאלים שעושין כן. וכפי הר"א הלוי ז"ל, דכתב דקיימא לן נושא אדם נשים רבות, והוא דיכול למיקום בסיפוקייהו [לקיים את צורכיהן] (יבמות סה,א). ודווקא במקום שנהגו; אבל במקום שלא נהגו, אסור לאדם לישא אישה על אשתו, דאנן סהדי דעל דעת המנהג אינסיבא ליה, דלא לינסיב אחריתי, והוא ליה כחמר שאינו יכול ליעשות גמל (כתובות סב,ב).

וראובן זה עשה שלא כהוגן. ועשה זה מפני שעברו יותר מעשר שנים שלא נתעברה לו אשתו. ואם עשה זה בשביל שלא יתבטל מפרייה ורבייה ולעשות מצווה לקח את דינה לפילגש ולשפחה על אשתו שלא כן. והנה אני לא באתי להתיר להראות פנים שיהא מותר לישא בת ישראל לפילגש, כל שכן על אשתו הכשרה, הנשואה לו בקידושיה. שהרי משניתנה תורה, נתחדשה הלכה ואסרה הפילגש, והוא אישה המזומנת לו בלא כתובה וקידושין. ונקראת "פילגש" כדרך שאמר הכתוב "ולבני הפלגשים אשר לאברהם" (בראשית כה,ו), "ופלגשו ושמה ראומה" (בראשית כב,כד), וכן "פלגש אביו" (בראשית לה,כב), והוא הקדשה בדרך "איה הקדשה" (בראשית לח,כא), והוא שאסרה תורה כמו שאמר הכתוב "לא תהיה קדשה" (דברים כג,יח), שאסרה עמה בלאו. וגם זה בכלל "לא תחלל את בתך" (ויקרא יט,כט). ואמרו בירושלמי (ראה בבלי, סנהדרין עו,א): "זה המוסר את בתו שלא לשום אישות, או שמוסרת היא את עצמה שלא לשום אישות", פירוש שמייחדת עצמה לזנות. וכתב הרמב"ם (נערה בתולה, פ"ב, הלכה יז), שזהו שנאמר בתורה "אל תחלל את בתך להזנותה".

ובספרי (ספרא, קדושים פרק ז, ג) כתוב: "'אל תחלל את בתך להזנותה וגו'': יכול על מעשה יחידי, פירוש אם מסר בתו לאדם אחד להיות לו לפילגש, וכן היא שנתפתתה למפתה ושכבה עמו, שהיא עברה בלאו זה. תלמוד לומר: 'ומלאה הארץ זמה', ולא מעשה יחידי, שאם נתפתתה ליחיד, אינה זימה." ופירש בקידושין (תוספתא, קידושין פ"א, ה"ב) 'זמה' זה-מה, כלומר שהמפקרת עצמה לכל העולם, אין אנו יודעים בן זה מה הוא, ובן מי הוא. וכן דינה זו, שנתפתתה לראובן זה, אינה זימה. כל שכן כשהרגיש בדבר שהיא מעוברת, מיד קידש אותה, כדי שתהא לידתו בקדושה, וכתב הרמב"ם ז"ל (אסורי ביאה, פ"יח, הלכה ב): "הבא על הפנויה, אפילו היא קדשה שהפקירה עצמה לכל תובעיה, אמת שאף על פי שהיא במלקות, אינה נעשית זונה, שהרי אינה אסורה לינשא לכוהן. ואם כן זה הבן אינו בן זונה."

וכתב הרמב"ם עוד בספר קדושה, בהלכות איסורי ביאה (פ"יח, הלכה יג): "פנויה שראוה שנבעלה לאחד והלך, ואמרו לה בן מי זה? ומי הוא זה שבא עליך שלא הכרנוהו? ואמרה מאדם כשר נבעלתי, זו נאמנת. ולא עוד, אלא אפילו ראוה מעוברת, ואמרו לה ממי נתעברת? ואמרה מאדם כשר נתעברתי, נאמנת ומותרת לכוהן." וכן הוא בכתובות (יג,א) ובקידושין (עד,א) דקי"ל כרבי יוחנן, דאמר שם לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, ואמרינן מאי בדוקי שבודקים את אמו, ואם אמרה לאדם כשר נבעלתי, נאמנת, ואע"ג דאיכא רוב פסולין אצלה. ואמרינן הלכתא כאבא שאול, כדאיתא התם. ועוד כתב הרמב"ם (איסורי ביאה, פרק טו, הלכה יא): "פנויה שנתעברה מזנות, ואמרו לה מה העובר הזה או היילוד הזה, ואמרה לכשר נבעלתי, נאמנת, והוולד כשר, ואף על פי שרוב הזונין אצלה פסולים לה." ובדבר זה, שראובן ודינה מודים על העיבור ההוא, ועוד שלא יצא עליה קול לעולם שהפקירה עצמה אלא לראובן זה שהייתה משמשת אצלו. ומתוך דבריי תבין שאין אדם רשאי לקרוא את הילד הזה "בן זונה" ולא לקראו "פסול", וגם לא לפסלו לשום דבר, אלא שהוא כשר בכלל הכשרים, ואם אביו ואמו עשו שלא כהוגן ונבעלו בלא כתובה ובלא קידושין, המלקות והתשובה יכפרו עליהם.

מושגים

קדשה: מאיסורי ביאה בתורה. יש סבורים שכל אישה פנויה המוסרת את עצמה לזנות לכל אדם היא בגדר קדשה, ויש אומרים שאין קדשה אלא אישה הנמסרת לבעילה שאין נישואין חלים בה, כגון לעבד. חזור

ולהזנותה: זונה במובן הרחב בהלכה היא אישה המופקרת להיבעל לכל אדם (כמו "ויחשבה לזונה", "וילכו ויבואו בית אשה זונה"). וכן כל אישה הנבעלת שלא בתורת אישות, כמו שנאמר: "אל תחלל את בתך להזנותה." ופירש רש"י: "במוסר את בתו פנויה לביאה שלא לשם קידושין." חזור

אנן סהדי דעל דעת המנהג אינסיבא ליה, דלא לינסיב אחריתי: אנחנו כמו עדים (ואין צורך בכל ראיה אחרת), שכל המקדש מקדש על דעת המנהג המקובל. לכן, במקום שמקובל שאין הבעל נושא אישה נוספת, הרי זה מעין תנאי בקידושין (אף שהוא לא נאמר במפורש בשעת הקידושין), ועל דעת תנאי זה הסכימה האישה להינשא. חזור

כחמר שאינו יכול לעשות גמל: מקורו של המשפט הוא בביטוי "חמר גמל" (עירובין לה,א). אדם איננו יכול להיות בעת ובעונה אחת גם חמר וגם גמל, שכן החמר הוא האדם המוליך את החמור, ודרכו של החמור שמזרזים אותו לילך מאחוריו - החמר הולך מאחורי החמור. לעומת זאת, הגמל הוא האדם המוביל את הגמלים, ודרכם של הגמלים שמזרזים אותם לילך לפניהם - הגמל הולך לפני הגמלים. פירושו של הביטוי הוא: לא ניתן לעשות דברים המנוגדים זה לזה בעת ובעונה אחת. חזור

מקורות

1. קידושין עד, א ד"ה "אבא שאול היה קורא"

אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. מאי בדוקי? אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי - נאמנת, כמאן? כרבן גמליאל, תנינא חדא זימנא! דתנן: היתה מעוברת, ואמרו לה מה טיבו של עובר זה? אמרה להם מאיש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין; ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל! חדא להכשיר בה, וחדא להכשיר בבתה. הניחא למאן דאמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה, אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, אבא שאול מאי אתא לאשמועינן? דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל, דאי מהתם, ה"א התם דרוב כשרין אצלה, אבל היכא דרוב פסולין אצלה - אימא לא, צריכא. אמר רבא: הלכה כאבא שאול.

רש"י מסכת קידושין דף עד עמוד א

שבודקין את אמו ונאמנת כמאן כרבן גמליאל - בתמיה למה ליה לרבי למיתנייה לפלוגתא בתרי דוכתי ליתני הא דאבא שאול התם וכן היה אבא שאול אומר כדבריו.
וכהן הוא - כלומר מיוחס הוא.
חדא להכשיר בה - ר"ג דלא האמינה אלא לעצמה שלא נתחללה מן התרומה אבל לא להכשיר אותו עובר שאם בת היא לא תינשא לכהן אבא שאול מכשיר אף בבתה דהא מתניתין אף בולד קאי שהוא שתוקי. הניחא למאן דאמר כו' - בפ"ק דכתובות (דף יג:).
דאי מהתם ה"א הני מילי היכא דרוב כשרים אצלה - כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה אבל היכא דרוב פסולין אצלה כגון ארוסה והיא אומרת מן הארוס הוא או פנויה ואין רוב העיר משיאין לכהונה. חזור