|
שאלה: תשובה: ב. בטעם הדבר נחלקו הראשונים. המאירי (שבת קיח.) כ' קערות שאכל בהם שחרית מותר להדיחן לצורך מנחה, אבל מן המנחה ולמעלה אינו מדיח, ואפילו אם רצה לאכול, שאין החיוב אלא בשלש סעודות. וזה שאמרו כאן בצהרים מדיחן לאכול בהן במנחה, לדעת רבי חידקא היא שנויה, שמצריך ארבע סעודות ואין הלכה כן. עכ"ל. ומן העובדה שאוסר המאירי להדיח כלים לאחר סעודה שלישית כדי לקיים סעודה רביעית בשבת, משמע, שהאיסור להדיח כלים הוא מצד שנדמה למתקן כלי. דהיינו, שמכיון שכלי שסעדו בו אינו ראוי לשימוש נוסף כל עוד לא הדיחוהו, נחשבת הדחתו לכעין תיקון כלי. אבל רש"י והר"ן (שבת קיח.) כ' שהאיסור להדיח כלים בשבת כשצריך להם רק ביום חול הוא מדין הכנה מקודש לחול. ונפק"מ היכא שרוצה לאכול סעודה נוספת בשבת לאחר סעודה שלישית. שלדעת רש"י והר"ן כיון שאינו טורח בהדחת כלי סעודה שלישית אלא לצורך סעודת שבת, מותר. משא"כ למאירי שמכיון שיש חובה לאכול בשבת שלוש סעודות בלבד, כשמדיח כלי סעודה שלישית לצורך סעודה נוספת בשבת, יש איסור, משום שנדמה למתקן כלי. ג. דעת הרמב"ם נראית לכאורה כדעת המאירי, שהרי כ' (בפכ"ג מהלכות שבת ה"ז) ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצ"ב מפני שהוא כמתקן, אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת. אבל כלי שתיה כגון כוסות וקיתוניות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה. עכ"ל. וממה שכ' הרמב"ם מפני שהוא כמתקן נראה שסובר כמאירי שהדחת כלים בשבת אסורה מצד מתקן כלי, אלא שלפיכך יקשה כיצד התיר הרמב"ם לתקן כלי לצורך סעודה אחרת, אם לא שנפרש שלצורך סעודה אחרת שכתב הרמב"ם, כוונתו לאחת משלוש סעודות. כמו כן, ממה שכתב הרמב"ם דין הדחת כלים בשבת, בין האיסור לחוף כלי כסף בגרתקון, ובין האיסורים של הטבלת כלים טמאין והגבהת תרו"מ בשבת, שהללו נאסרו מפני שנראה כמתקן דבר שלא היה מתוקן, י"ל שגם הדחת כלים בשבת נאסרה מצד שנראה כמתקן כלי. אמנם בדעת הראב"ד שכ' כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול, ניתן לפרש שהראב"ד אכן הבין שהרמב"ם אוסר הדחת כלים בשבת מצד שנראה כמתקן כלי, והשיג עליו שהאיסור מצד שמכין מקודש לחול, וכך היא דעת המגיד משנה, אלא שלדעתו גם הרמב"ם סובר כן ומה שכ' מפני שהוא כמתקן, אין כוונתו לומר שמתקן כלי, אלא שמתקן דבר לצורך יום חול. ומה שכ' הרמב"ם דין זה בין שאר הדברים שנאסרו משום תיקון כלי, י"ל שמכיון שהרמב"ם נקט בדין הדחת הכלים לשון מתקן סתמא ולא "מתקן כלי" כמו בדין הטבלת כלים, או "כמתקן דבר שלא היה מתוקן" בדין הגבהת תרו"מ, כוונתו לאסור משום שמתקן דבר לצורך חול. נמצא, שלדעת הראשונים שאוסרים הדחת כלים בשבת מצד שמכין לצורך יום חול, הלא המה רש"י והר"ן והמגיד משנה והראב"ד, אין איסור להדיח כלים לאחר סעודה שלישית כדי לקיים סעודה נוספת בשבת. ודברי הגמרא מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח, יתפרשו לדעתם בסתמא. שאינו יודע אם ירצה לסעוד סעודה נוספת בשבת אם לאו, בעוד שכאשר רוצה לסעוד פעם נוספת מותר יהיה להדיח את הכלים אם אכן זקוק להם. כך גם יש לפרש בדעת השולחן ערוך שאסר להדיחן לאחר סעודה שלישית, שכוונתו למצב שאינו יודע אם ירצה לסעוד פעם נוספת בשבת, משא"כ כשרוצה, שאז רשאי להדיחן גם לאחר סעודה שלישית. ד. בספר לוית חן לגר"ע יוסף (סעיף עא) לאחר שהביא את דברי המשנ"ב (סימן שכג ס"ק כח) שכ' שאם יודע שיצטרך לקערות שאכל בהן, כגון שרוצה לאכול בהן עוד פעם לאחר סעודה שלישית, מותר להדיחן, ושכן דעת הפמ"ג (א"א סק"ט) והכה"ח (ס"ק מב) ושכן נראה מערוה"ש (סק"ז), הביא את דעת המאירי (שבת קיח.) הנ"ל והעיר, שאילו ראו האחרונים הנ"ל את דברי המאירי לא היו חולקים עליו, וסיים שיש להחמיר. אבל הגר"מ לוי זצ"ל בספרו מנו"א העיר על ד' הגר"ע יוסף, שמאחר שרוב הראשונים וכן הגאונים (שערי תשובה סימן קמח) סוברים שאיסור הדחת הכלים בשבת אינו אלא כשמדיחן לצורך חול, יש להקל, ובפרט שזהו דין דרבנן, ובדרבנן הלך אחר המיקל. ואכן בספר ילקו"י שבת (ח"ב עמוד רכב הערה כה) כ' הרה"ג המחבר שהגר"ע יוסף אביו העלה להתיר להדיח לצורך סעודה נוספת בשבת, ושכן מוכח מתוס' רי"ד שבת (קיח.) ומפורש בב"י (סימן תקיד). וכן נכתב בספר ילקו"י שבת (ח"ד עמוד כ הערה י) שהלכה כהמשנ"ב והאחרונים הנ"ל. ה. אלא שהגר"מ לוי זצ"ל בספרו מנו"א (פי"א סעיף ד) כ' שרק כשאין לו כלים נוספים נקיים וצריך להשתמש בכלים שסעד פעם נוספת בשבת מותר להדיחן. אבל כשיש כלים אחרים נקיים אין להדיח את הראשונים שסעד בם אף שזה לצורך שבת. ודייק כן ממה שכ' בספר או"מ (דרך א נתיב ב) שמי שאין לו שלוש קערות לשלוש סעודות, מותר להדיח הקערות שאכל בהם לפי שצריך להשלים שלוש סעודות. עכ"ל. ומוכח שאם יש לו קערות מודחות אסור לו להדיח קערות מלוכלכות. והוסיף שכן כ' בערוה"ש (שם סעיף ז') ובכה"ח (אות טל) ובספר לוית חן לגר"ע יוסף (סימן ע). ואכן גם הגר"ע יוסף (שם) דייק מלשון המאירי (שבת קיח.), שלא התירו להדיח כלים בשבת אלא מדוחק לצורך שלוש סעודות, וא"כ כשיש לו כלים אחרים נקיים לא התירו לו להדיח קערות שאכל בהן. והוסיף שכן מוכח מלשון שבולי הלקט (סימן צב) שכ', קערות שאכל בהן בסעודה האחת רשאי להדיחן לצורך סעודתו האחרת אם הם צריכים לו. עכ"ל. מדוייק מדבריו שאם אינן צריכים לו אין היתר להדיחן, ולכן סיים הגר"ע יוסף שראוי להחמיר למי שיש לו מערכת כלים נוספת. לאור זאת, אם לצוות השמירה שנשאר במחנה יש מספר צלחות נוספות ומערכת נוספת של סכו"ם, אין היתר להדיח את הכלים בהם סעדו חיילי הפלוגה. ואע"פ שהמעיין בגוף ד' ערוה"ש (שם) יווכח שלא כ' בלשון אסור אלא בלשון אינו נכון ומשמע שזוהי חומרא, וכך גם לשון התוספת שבת (סימן שכח סק"ח) שכ', שאם יש לו כלים אחרים נקיים טוב שלא להדיח הקערות שאכל בהן כלל. עכ"ל. הרי שגם הוא לא אסר, וגם לדעת הגר"ע יוסף (שם) זוהי חומרא, לענ"ד נראה שאם מצויים בידי החיילים שנשארו במחנה כלים נקיים אחרים, ראוי להחמיר שלא להדיח את הכלים שסעדו בם, על אף שחלק מהכלים ראויים לשומרים לשימוש נוסף בשתי סעודות השבת הנוספות, וכאשר מותר להדיח כלים בשבת, מפורש ברוקח (סימן נה) שאין צריך לדקדק ולהדיח רק את הכלים שצריך להם, אלא רשאי להדיח את כל הכלים המלוכלכים, ומקור ד' הרוקח בתוספתא שבת (סוף פי"ג). מ"מ היות והגדולים הללו כ' להחמיר, כך יש לנהוג. ו. אלא שהדברים צ"ע, מדוע יהא מותר להדיח עשר צלחות כשצריך רק לאחת כשכל הצלחות שוות. וכן מדוע יהא מותר להדיח מערכת סכו"ם שלימה שסעד בה בליל שבת כשצריך רק למזלגות בשבת בבוקר. וי"ל שמכיון שהדחת כלים בשבת אינה אסורה מצד שהיא מלאכה, אלא משום שמכין לצורך יום חול, כל הדחת כלים שאין הכרח לומר שהיא לצורך חול, היות שרגיל לסעוד בשבת בצלחת וסכו"ם אף שהם שווין אחד לשני, אנו אומרים שמזמין לעצמו כלים רבים כדי שבשעת הצורך יוכל לבחור לעצמו באיזה מהם להשתמש. ואע"פ שכל צלחת דומה לחברתה ודי לו באחת, בכל זאת נח לאדם להשתמש פעם בצלחת זו ופעם בזו, ומכיון שהוא מכין לצורך שבת ולא לצורך חול, מותר. ועיין בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סימן פ) שמטעם זה כ' (בח"ג) שמותר להדיח כלים שאכל בהם בליל שבת ליום שבת, אף שיש לו כלים אחרים נקיים, היות שהאיסור בהדחת כלים הוא משום שנראה טורח לצורך חול. משא"כ כשיאכל בכלים אלו בשבת עצמה, שאז נמצא שבפועל מדיח לסעודת שבת השניה ולא לצורך חול ומותר. לכן אדם שערך בליל שבת סעודה לקהל רב, אינו רשאי להדיח את כל הכלים אם זקוק לארבע או שש צלחות בלבד לצורך משפחתו, היות שאין זה סדר ודרך אכילתו השגרתית. ואף שקיים הטעם שאם ירצה יאכל באחת מהן, מ"מ כיון שאין דרכו בכך באופן תמידי, עדיין נראה שמדיחם לצורך חול. אבל האוכל בליל שבת בכלים שרגיל לאכול בם בשבת בבוקר, לא נראה שמדיחם לצורך חול, היות שאנו יודעים שעושה זאת לצורך בו ביום, וכן המציאות. בנדו"ד אילו חיילי הפלוגה עתידים היו לשוב למחנה עד צאת השבת, היה מותר לחיילים שנשארו להדיח את כל כלי האוכל, אף אם היה קיים סט כלים נקי נוסף, היות שאין זו חריגה מסדר ודרך אכילתם הרגילה של החיילים. אבל כשאינם עתידים לשוב למחנה עד לאחר השבת, אף שכל צלחת ראויה לאכילתם של השומרים למחר, מ"מ אין זה דרך וסדר אכילתם בשאר השבתות, ונראה שטורחים בהדחת הכלים לצורך יום חול. ז. אך מכיון שהאיסור להדיח את כלי הסעודה מליל שבת, יגרום לכך שידבקו שיירי מאכל בצלחות, בסכו"ם ובעיקר בסירים ובתבניות, דבר שיקשה מאד על עבודת ההדחה של התורנים במוצ"ש, יש להתיר למלא את הסירים במים ולהשרות בם את הצלחות והסכו"ם, אע"פ ששרייתם זו תחילת הדחתם ונמצא מכין מקודש לחול, משום שלא ניכר שטורח לצורך חול. ראיה לכך יש להביא משבת (מג.) שם נאמר שמותר לפרוס בשבת מחצלת, על לבנים העומדים לבניה מפני הגשם שלא ירד עליהם. וממה שלא אסרו פריסת מחצלת משום שמכין מקודש לחול שהרי בשבת לא ישתמש בלבנים שהם מוקצה, מוכח, שאם המתנתו עד מוצ"ש תביא לקלקול הלבנים, נמצא שטורח בשבת כדי למנוע קלקול הלבנים, ולא טורח בשבת ע"מ לחסוך טרחא בחול. ואע"פ שהלבנים יכולות להתיבש מן הגשם ולחזור להיות ראויות לשימוש גם ללא פריסת מחצלת בשבת, מ"מ העובדה שלאחר הרטבות הלבנים לא יקבלו יפה את הסיד, יש בה כדי להתיר פריסת מחצלת בשבת. וכן מוכח משבת (מב:) שהתירו לכפות כלי על ביצה כדי שלא תשבר, אף שהביצה מוקצה, ושמירתה לצורך חול. וכן מוכח מעירובין (לט.) שמותר לטרוח בשבת ולהביא חמור שאבד לו, אף שאין אפשרות להשתמש בחמור בשבת. גם בשו"ת באר משה (ח"ח סימן רב) הביא משו"ת מהרש"ג (ח"א או"ח סימן סא), שכל דבר שאם לא יעשה אותו בשבת, שוב לא יהיה אפשר לעשותו בחול, לא הוי בכלל הכנה שאסרו חז"ל, וכתב על דבריו שאין שיעור להפסד זה, ולכן מותר להכניס לפריזר חלה שאינו צריך לה, כדי לשמור על טריותה (ועיין בס' ילקו"י שבת ח"ב עמוד רכ בהערה כא). נמצאנו למדים שכל עוד לא מוכח שטורח לצורך חול, מותר לטרוח בשבת כדי לשמור על המצב הנוכחי של החפץ, אם ההמתנה עד מוצ"ש תגרום לקלקולו. כך הוא בנוגע לכלים, שההמתנה עד מוצ"ש תקשה מאד על עבודת נקיון הכלים של התורנים כתוצאה מהדבקות שיירי מזון, שמותר למלאם במים ולהשרות בתוכם את הצלחות והסכו"ם, היות שהכלים ראויים למחר. אלא שאסור לתורנים לומר שעושים כן לצורך הקלה על עבודתם במוצ"ש כפי שמפורש במשנ"ב (סימן תק"ג סק"ו). וכל זה מותר כדי למנוע ששיירי המזון יידבקו בדפנות הכלים, אבל אם כבר נדבקו ויבשו על דפנות הכלים, אסור לשרותם במים משום ששריה זו לא באה אלא להקל על ניקויים במוצ"ש והוי הכנה מקודש לחול. ח. כיום שמשרתים בצבא חיילים גויים רבים, יש להתיר להדיח את הכלים בשבת ע"י חייל גוי, מאחר וההמתנה לצאת השבת תקשה מאד על עבודת נקיון הכלים. ואף שלא הותר שבות דשבות אלא במקום מצוה, כגון להסיר שומן מעל החלב ביו"ט כשצריך לשומן בו ביום, והדחת הכלים ע"י גוי אינה נעשית לצורך מצוה. מ"מ מבואר במשנ"ב (סימן תקי ס"ק כג) שגם במקום הפסד וקלקול התירו שבות דשבות. וכן מוכח ממה שהתירו האחרונים (שע"ת סימן שכא סק"א) להדיח ע"י גוי בשר שלא נמלח וחל יום שלישי שלו בשבת, שאם לא ידיחנו יאסר עליו למולחו אח"כ, משום דהוי שבות דשבות במקום הפסד. יתר על כן, בשו"ת שאילת שאול (סימן מט), כ' שבקיץ שזמן מוצ"ש מאוחר מאד, בשעת דחק כזה יש לסמוך לומר לעכו"ם להדיח כלים לאחר סעודת שבת, ולסמוך על האליהו רבא (סימן רנב), שמתיר שבות דהכנה ע"י עכו"ם, עיין במשנ"ב (סימן רנד ס"ק מג)]. לאור הנ"ל, ובעיקר לאור העובדה שעל תורני המטבח מוטלת גם שמירה לילית, דבר שמחייבם לצבור מעט שעות שינה במוצ"ש, יש להתיר להדיח את הכלים ע"י חייל גוי. ט. בשו"ת נשמת שבת (ח"א עמוד תפ"ב) כ' בנוגע למקומות שסעדו בם רבים וע"י ריבוי הכלים שלא הודחו נגרם ריח רע, זוהמא וריבוי זבובים, שיש להקל ולהדיח הכלים בשבת, היות שההדחה לצורך שבת לשם מניעת זבובים ולא לצורך חול. כיוצ"ב כ' בספר שערים המצויינים בהלכה (ח"ב סימן פ ס"ק כז) והתיר אף ליחיד בביתו, וכן כ' בספר ילקו"י שבת (ח"ד עמ' טו בהערה), היכא שאי הדחת הכלים תגרום להפצת ריח רע, עד כדי שלא יוכל להכנס למטבחו, היות שכוונתו לסידור הבית ולצורך שבת ולא משום הכנה לצורך יום חול. הנימוק של סידור הבית לצורך שבת, יפה כוחו לאדם פרטי בביתו או לישיבה שבה המטבח, חדר האוכל וחדרי הלימוד סמוכים זה לזה והתלמידים נכנסים שם תדיר. אך לא בצבא שם קיים בידוד מוחלט בין מגורי החיילים למטבח, ואף התורנים אינם נכנסים למטבח יותר מפעמיים שלוש במהלך השבת. כמו כן אין זהו ביתם הפרטי בו הם חיים כאדם בביתו עד כדי שנאמר כי מאוס עליהם לגור כך בשבת, ולכן אין להקל מטעם זה להדיח כלים בשבת. הנימוק השני שחוסר הגיינה עלול לגרום לנזק גופני, בהחלט נכון ויש להקפיד עליו בצבא בשמרנות רבה. אבל כשסעודה הסתיימה מספר שעות לפני צאת השבת, אין שייך נימוק זה, משום שזבובים אינם מתקבצים בפרק זמן קצר שכזה עד כדי להפוך את המקום למפגע תברואתי. אמנם כשנותרו כלים מסעודת ליל שבת ולא קיימת אפשרות מעשית לשרות את הכלים במים ולכסותם עד צאת השבת, ובעיקר בימות החמה ובתנאי שדה, יש להקל להדיחם אם לפי הערכת המפקדים מהווה הדבר סכנה בריאותית לחיילים והכל לפי המקום והזמן. סיכום: 2. ראוי לשומרים להחמיר שלא להדיח כלים עבור עצמם לצורך מחר, אם בידם כלים אחרים נקיים. 3. מותר למלא את הסירים במים ולהשרות בתוכם את הצלחות והסכו"ם, כדי להקל על הדחתם במוצ"ש וכן מותר להדיחם ע"י חייל גוי. 4. אם להערכת המפקדים או רופא היחידה קיים חשש להווצרות זוהמא, המסכנת את הבריאות, כגון בתנאי שדה בקיץ, מותר להדיח את הכלים בשבת. הערת הרב מרדכי הלפרין: להערכתי במטבח ציבורי, גם שריה במים לא תמנע חשש להפצת מחלות, אם הכלים יעמדו יום שלם ויודחו רק במוצ"ש, מכיון שהחשש הבריאותי אינו תלוי דווקא בזבובים אלא בטמפרטורה השוררת במקום הכלים המלוכלכים. לכן אין להחמיר במטבח גדול המשרת את הרבים, ויש אולי לצרף כאן את שיטת רב האי גאון ורבינו חננאל (שבת מב.), שדבר שהוא חשש נזק ביחיד, הופך להיות כפקוח נפש אם מסכן את הרבים וכמבואר בחידושי הרשב"א שם. |
